יום שני, 26 במאי 2008

בשר חלק - מנהג יהודי מרוקו

בעלון השבת האחרון (פרשת בחוקתי - ניתן להוריד כאן) של צהר כתב הרב משה ביגל, רבה של היישוב מיתר, את טורו (המצויין) על כשרות בנושא בשר חלק. הרב ביגל תיאר את הבעיה כך:
אחת הטריפות אותה צריך לבדוק בבהמה נשחטת היא האם יש בריאה נקב. מדובר בטריפה שלעיתים אין אפשרות לבדוק אותה משום שעל הדופן החיצוני של הריאה ישנו קרום או דבוקה שמונים (הנקרא בהלכה סירכא), ולא ניתן לדעת האם מתחת לדבוקה יש חור.

הרב ביגל המשיך והביא את מחלוקת הבית-יוסף והרמ"א בעניין הבשר החלק, כאשר המחבר פוסק (יורה דעה סי' לט סע' י):
ולא כאותם שממעכים ביד ואם נתמעכה תולין להקל, וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל.
לעומתו הרמ"א מיקל וכותב (יורה דעה סימן לט סעיף יג):
ויש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם, ואומרים שסרכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ולכן כל מקום שיתמעך תולין להקל; ואומרים שאינו סרכא אלא ריר בעלמא, ואף ע"פ שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו.

לאחר מכן, הרב ביגל עסק במנהגים השונים בעניין ההקפדה על אכילת בשר חלק. כך הוא כותב בעניין ארצות צפון אפריקה:
היו בין ארצות צפון אפריקה מי שנהגו בעניין זה כדעת הרמ"א ככל הנראה על סמך מנהג קדום בארצות אלו שהיה קיים עוד לפני כתיבת השו"ע. (תורות אמת, קיצור מנהגי בדיקות הריאה. דברי שלום ואמת חלק ב' עמ' 158).

באותו דרך כותב הרב אליהו ביטון בספרו "נתיבות המערב" על מנהגי מרוקו (עמ' רפא):
נהגו להקל במיעוך וניתוק סרכות הריאה, ובודקים אותה במים, ואם לא בצבצה כשרה, ויש נהגו להחמיר בדבר.

מעניין שהג"ר שלום משאש כתב בעניין זה אחרת לחלוטין (התשובה מובאת בסוף ספר מקראי קודש, הרב הררי, הל' ראש השנה עמ' 371):
מנהג יוצאי מרוקו, וגם כל הספרדים בכל מקום כדעת מר"ן שלא למעך הסירכות כלל וכלל. וכל הנוהג ה"ז מאכיל טריפות לישראל וח"ו ליכנס בספק זה כלל. וזה ברור.

ייתכן וההבדלים נובעים מהבדלי מנהג באזורים שונים במרוקו (ובארצות צפון אפריקה בכלל). הרב זכריה זרמתי מתייחס באתר שלו, אתר מכון תורת אמ"ת, לעניין זה מספר פעמים והוא נותן הסבר להבדלים בתיאור מנהג מרוקו. לדעתו, מנהג מרוקו הקדום בודאי היה כשיטת מרן הבית יוסף אלא שמשיקולי הפסד מרובה וכד' התחילו להקל בדין זה ולאכול גם בשר שאיננו חלק (לינק):
אגב, הרב זצ"ל (=הרב שלום משאש) פסק בסוף ימיו שיש על הציבור הספרדי גם הצפון אפריקאי לאכול בשר חלק, לא מטעמו של הראשל"צ לשעבר בעל יבי"א (=הג"ר עובדיה יוסף), אלא כיון שכן הייתה דעתם של כל ראשוני המערב לפני התפשטות קולות הרמ"א בדבר זה בארצות הללו, וזאת מפאת העניות והחסר שקיים באותה תקופה וההפ"מ שהיה כרוך באכילת בשר "חלק", אך בארץ ישראל ובימינו שבנקל ניתן לאכול כמעט באותה עלות בשר "חלק בית יוסף קארו" מטעם הרבנות הראשית לישראל, עם כל החומרות וההידורים וגם אין צורך בהכשרה ומליחה, אומנות שנשכחה מבתי ישראל, מי ימשיך להקל בדבר? אזי פסק הרב לחזור למנהג הראשונים, וגם הכא אין זו חומרה יתירה אלא הכרעה פשוטה עפ"י הזמן והמקום

עד כמה שידוע לי, כיום בארה"ב כל הבשר שנמכר ככשר הינו בשר חלק, מעניין אם בעוד מספר דורות תהיה מחלוקת כיצד על יוצאי ארה"ב לנהוג בדין אכילת בשר חלק.

7 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

רציתי לדעת מה הם המקורות לדבריו של הרב משאש בסוף ימיו שיש לאכול רק בשר חלק

Unknown אמר/ה...

בגלל הדעות החלוקות האלה אני לא אוכלת אף פעם בשר "כשר" כשאני יוצאת מהמפה של הארץ.
גם פה אני כבר לא אוכלת בשר מאז התשדיר הנוראי שעשו על תנובה. פגיעה כזו בצער בעלי חיים זה חטא נוראי.

אנונימי אמר/ה...

יש מקומות במרוקו, שנהגו לאכול בשר, שבארץ הוא טרף גמור.... כי נהגו לפי מקובלים מסוימים. בשם הגאון הענק, הרב יצחק אברגיל מאשדוד...

RavTzair אמר/ה...

א. נא לא להגיב כאנונימי. בחר שם והגב אתו.
ב. תגובתך אינה מוסיפה שום ידע. אינני יודע מה זה "בשר שבארץ הוא טרף".

Unknown אמר/ה...

האם נהגו לפרק את הסרכות עם סכין.
אם כן מה המקור שעליו הם סומכים

דוד אמר/ה...

לגבי סכין- אכן נהגו לפרק בסכין. ראה בספר זבח תודה לרבי אהרון חסין, וכן בספר זבח תודה לר"י משאש שהכניס שם את ספר המנהגים שהיה מקובל במרוקו. ומה בין סכין לקילוף בציפורן שנוהגים בו היום?
מהיכרות עם שוחטים רבים שעבדו במרוקו, בכל המקומות שעליהם שמעתי לא הקפידו לאכול את מה שמכונה היום "חלק". ההסבר לדברי הרב משאש שכתב שלא נהגו למעך ולמשמש אפשר הוא לדעתי המנהג הייחוד למרוקו בניין זה, מכיוון שבמרוקו לא נהגו בזה כדעת הרמ"א, וגם לא כדעת השו"ע. המנהג במרוקו (ניתן לראות בספרים שהזכרתי ועוד נוספים) היה להקל למעך למשמש ולקלף אף בסכין כל סירכא שהיא למקום שאין הנקב אוסר בו (שומן הלב, כיס הוורדא, החזה וכו') שאז תולים שהסרכא הגיעה מהצד השני. בסרכות לדופן נהגו להקל אף יותר מהשו"ע ולהתיר אף בנסרך לעצם לבד אף בלי לפרק הסרכא (זה נגד הרמ"א). לגבי סרכא מהריאה לעצמה, נהגו להגדיר שלא כסדרן רק מאונה ראשונה לשלישית וכיו"ב שאין אונה אחרת מפסקת ביניהם (דעת רש"י, לא נפסקה בשו"ע) וכל שנחשב כסדרן/מינה ובה מתירים אף בלי בדיקה. נשארנו רק עם מקרה נדיר מאוד של סרכא מאונה ראשונה לשישית וכיו"ב ששם אין סומכין על בדיקת מיעוך ומשמוש, שהרי דינא דגמרא הוא שסרכא שלא כסדרן אין לה בדיקה. יש הרבה חכמה מאחורי שיטת פסיקה זו שמצד אחד מתיישבת עם דין הגמרא ששוללת בדיקה לסרכא שלא כסדרן, ומצד שני נוקטת בשיטות ראשונים שמאפשרות להתיר אף הרבה יותר ממה שהקלו האשכנזים (את מנהג האשכנזים בזה יותר קשה ליישב עם דברי הגמרא) בעצם ההגדרה של "לא כסדרן".

דוד אמר/ה...

ואכן, במרוקו היו מתירים בשר שבארץ נחשב טרף לגמרי, לדוגמא סרכא שניסו לפרק עם סכין והסכין פגעה בריאה ובצבץ- תולים בסכין שרוב סרכות אינן מבצבצות (ראה זבח תודה לרבי אהרון חסין, וזבח תודה לרבי יוסף משאש בספר המנהגים שהעתיק שם). זוהי קולא מופלגת ויש עוד דוגמאות