המעשים הפורמליים שאדם המבקש להתגייר נדרש להם הם: מילה וטבילה. בנוסף לשני מעשים אלו נדרש מהמתגייר גם הצהרת כוונות לעתיד שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים ועול תורה ומצוות. אמנם, יש מקומות בראשונים שמשמע שלא נדרש קבלת מצוות, אך ההסכמה בין האחרונים שקבלה זו היא תנאי הכרחי להליך הגיור.
אלו מצוות חייב הגר לקבל?
חז"ל אמרו (בכורות דף ל עמוד ב ):
ת"ר:...עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו, ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים.
עפ"י זה לכאורה אם ברור שהגר לא מתכוין לשמור אפילו מצווה אחת או תקנה אחת מדברי סופרים - אין לקבל אותו. אך דבר זה אינו פשוט כלל. ר' חיים עוזר גרודזינסקי בספרו שו"ת אחיעזר (ח"ג סי' כו) כותב את הדברים הבאים:
נראה דדין זה דנכרי שבא להתגייר ולקבל עליו כל המצות חוץ מדקדוק אחד מד"ס דאין מקבלין אותו, היינו במתנה שלא לקבל ושיהי' מותר לו דבר זה מן הדין, בזה אין מקבלים אותו דאין שיור ותנאי בגירות ואין גירות לחצאין, אבל במי שמקבל עליו כל המצות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות.
אם נתבונן סביבנו במציאות ימינו, נראה שיש הרבה הגיון בדברים אלו של האחיעזר, שכן אנו רואים בעינינו שגם בציבור המגדיר עצמו שומר תורה ומצוות כיום אנו מוצאים לעתים קרובות אנשים שאינם נזהרים באי אלו מצוות (דאורייתא או דרבנן) אם מפאת חוסר ידיעה ואם מפאת שהם עוברים עליהם לתיאבון. בכל זאת אנשים אלו מחשיבים את עצמם כשומרי תורה ומצוות וגם הציבור (הדתי והלא-דתי) מחשיב אותם לשומרי תורה ומצוות. בסך הכל דברי האחיעזר באים לומר שאין טעם שבית הדין יתרשם מהגר יותר ממה שהוא מתרשם מכל אדם אחר המוגדר כשומר תורה ומצוות. כך אני מבין את דברי האחיעזר. בדברי האחיעזר הללו ובמסתעף מהם ישנם דיונים רבים בין כל האחרונים שעסקו בדיני גיור.
דברים שבלב
עד כמה דרושה קבלת עול תורה ומצוות? האם מספיק שהגר יצהיר בפני בית דין שאכן הוא מקבל עליו תו"מ ושרגלים לדבר שהוא איננו משקר ביודעין? מה הדין אם מתגלה שבסתר לבו הגר לא באמת התכוין לשמור על כל המצוות? בדרך כלל בדיני התורה אנו אומרים כי "דברים שבלב אינם דברים" וישנה מחלוקת האם אומרים כלל זה או לא. יש מהאחרונים שאמרו שכלל זה של "דברים שבלב" הוא טוב רק במקום של הסכמות בין אנשים, אך כיון שבעייני גיור מדובר על הסכמה בין המתגייר לבין בוראו לא שייך לחלק בין דברים הנאמרים בפה לבין דברים הנמצאים בלב.
לעומת זאת, אחרונים אחרים טוענים שמספיק לנו שהגר עומד ומצהיר שכוונתו לקיים את כל המצוות, גם אם יש יסוד להניח שיש לו קושי פנימי לקבל עליו קבלה זו. כך כותב ר' משה פיינשטין (אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קח):
אף אם האמת שחשבה [הגיורת] בלבה שתלך למלאכתה בשביעי ואחרון של פסח הא הוא דברים שבלב שאינם דברים לבטל מה שאמרה להב"ד שמקבלת כל מצות התורה,... , אבל זו שגיירה בעצמה בלא שום עילה אלא לשם שמים שהיא קבלה גמורה אינה כלום מחשבתה בלב שאינה מקבלת איזה מצוה שלכן היא קבלה גמורה והיה גרותה גרות גמורה. ואף שעברה אח"כ אותו הדבר שחשבה לא מתבטלת הגרות, דליכא מזה אף לא הוכחה קצת שגם מתחלה לא קבלה אף כשנזדמן שראוה היודעין שנתגיירה מאחר דבעצם רואין אותה שהיא שומרת תורה שלכן יאמרו שאף שקבלה תחלה עברה עתה מצד פחד היצר להפסיד משרתה.
יש להדגיש שיסוד זה של "דברים שבלב אינם דברים" אינו יכול להאמר כשברור לנו שהגר משקר או שבכלל לא מתכוין לדברים שהוא אומר בפני בית הדין שאז אין כאן כוונת קבלת עול כלל.
פרטנו כאן בראשי פרקים שני דיונים הלכתיים הקיימים בנושאי הגיור. דיונים אלו הם יסוד להבין את חילוקי הדעות ההלכתיים שהתגלו לאחרונה בנושא זה. בעז"ה בימים הקרובים נדון גם בעניין הבדלי ההשקפה בעניין הבנת הגיור בימינו במצב הקיים במדינת ישראל בעת הזאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה