נס פך השמן

כ"ה בכסלו הוא תאריך הפותח וסוגר חנוכות שונות מימי בראשית ועד אמצע ימי הבית השני. יום זה הוא היום שבו מתחילה השנה להאיר, והאור גובר על החושך. על כן דיני החג קשורים לשמן ומאור, כמקבילים לעונה החקלאית.
ב-כ"ה בכסלו:
– נקבע יום טוב של שמונה ימים ע"י האדם הראשון.
– הסתיים בנין המשכן.
– יום ייסוד היכל בית ה' השני.
– יום חילולו ע"י היוונים, בהקריבם שיקוץ על המזבח.
-יום חנוכת המזבח מחדש על ידי החשמונאים.

(מתוך פיסקת הסיכום של המאמר הזה)

ובכן, קוראים יקרים, מה חסר מהרשימה המכובדת הזו?
כמובן, שנמצא פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול וממנו הדליקו שמונה ימים את המנורה.

ועכשיו לשאלה הקשה יותר: מדוע שכח המחבר להזכיר את המאורע החשוב הזה?

אינני יודע את התשובה לגבי המחבר הספציפי הזה, אך בהחלט ניתן להצביע על קו מנחה בדור האחרון בכל הקשור להתייחסות לנס פך השמן, "אגדת ילדותנו" (כפי שמכנה זאת הרב יואל בן-נון במאמרו החשוב "יום יסוד היכל ה'").

הנה עוד דוגמא:
איפה כן מסופר על החג? בתלמוד הבבלי. שם שואלים: "מהו חנוכה? על שום מה מדליקים שמונה נרות?" ועונים: "על נס פך השמן". שם, בתלמוד, שנכתב בעומק החשכה של גלות בבל, מתחילים לספר לנו את סיפור פך השמן... זהו הסיפור המוכר והבולט מבין סיפורי החג...
כך נולד סיפור חדש, סיפור על נס שלא מאיים על שום אימפריה ומאפשר לחגוג את זיכרון החנוכה ללא כל הפרעה. זהו אופי בעל מטען עמוק של גלות והיעדר ניחוח עצמאי.
(הרב דר' בני לאו, חכמים ח"א עמ' 144)

האם אך מקרה הוא שבבסיס החג, המסמל יותר מכל את ההתנגשות בין תורת ישראל לבין חכמת הגויים, עומד לו סיפור שהוא עצמו נמצא במוקד הויכוח בין קבלת המסורת כפי שעברה מדור לדור לבין חוש הביקורת האקדמי?

רבי טרפון ומצוקתם של העניים

הרב ד"ר בנימין לאו כותב בספרו חכמים ח"ב על תהליך שעובר התנא רבי טרפון ביחסו לעניים (עמ' 116):
מעניין שבראשית דרכו, היה רבי טרפון עשיר שאינו ערני כל כך למצוקתם של העניים. נטייה זו עולה במשנה המתארת מחלוקת על טיב השמנים המותרים לנר שבת:
...רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד [משנה שבת ב,ב]
שמן זית מאיר טוב בהרבה משמנים אחרים, אך אין יד הכל משגת לקנותו. על פי התוספתא התקומם רבי יוחנן בן נורי כנגד רבי טרפון. ר' יוחנן בן נורי... היה עני מרוד.
במסכת כלה מתואר התהליך שעבר ר' טרפון ביחסו לעניים, גם הוא בעזרת רבי עקיבא:
אמרו עליו על ר' טרפון שהיה עשיר גדול, ולא היה נותן מתנות לאביונים, פעם אחת מצאו עקיבא, אמר לו רבי רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים, אמר לו הן, מיד עמד ר' טרפון ונתן לו ארבעת אלפים דינרי זהב, נטלן ר' עקיבא וחילקן לעניים, לימים מצאו ר' טרפון, אמר לו, עקיבא, היכן העיירות שלקחת לי, תפסו בידו והוליכו לבית המדרש, והביא ספר תהלים והניחו לפניהם, והיו קורין והולכין עד שהגיעו לפסוק זה, פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, עמד ר' טרפון ונשקו על ראשו, אמר לו רבי אלופי, רבי בחכמה, ואלופי בדרך ארץ. [מסכת כלה פרק א הלכה כא]
מכאן ואילך הופך ר' טרפון למוביל בענייני דאגה לעניים.

אני חייב לציין שאני בדרך כלל נהנה מדבריו של הרב בני לאו, נהנתי מחכמים ח"א ועתה אני לקראת סופו של ח"ב. עם זאת, הדברים הללו על רבי טרפון פשוט אינם מתקבלים אצלי כלל ואינני יודע אם ניתן בכלל לאמרם בבית המדרש.
אם אנו אומרים שרבי טרפון חייב להדליק נר שבת בשמן זית בלבד בגלל שהוא היה עשיר והוא לא היה ערני למצוקתם של העניים, האם לאחר המהפך המתואר הוא חזר בו מעמדתו זו? כיצד ניתן לומר דבר כזה? עם איזה מסורה אנו נשארים, אם אנו טוענים שתנאים קבעו הלכות בעקבות המצב הכלכלי שלהם?

אהוב את המלאכה

כבר כתבנו כאן פעם על ספרו של הרב דר' בנימין לאו "חכמים" שחלקו הראשון סובב סביב הפרק הראשון של פרקי אבות. בפרקי אבות השבת למדנו את דבריו של שמעיה:
אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות.

הרב בני לאו מסביר ששמעיה ואבטליון חיו בתקופת מלחמת האחים בין הורקנוס ואריסטובלוס, ולאור התקופה הוא מסביר את דבריו של שמעיה (כרך א' עמ' 139):
ניתן להבין היטב את הקביעה "אל תתודע לרשות". זוהי אמירה ברורה. כשמתנהלת מלחמת אחים, אין לנקוט עמדה. כל נקיטת עמדה תערער את מקומך. הפרושים מנחים את תלמידיהם לפסוע צעד אחורנית ולא להתערב במדיניות הממלכה. לאחר שנים רבות של מדינה חשמונאית שבה הפקידות מסואבת ומתייונת אנו יכולים להקשיב לקול הקורא: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". חוזרים לעבודה ולמלאכה. זוהי אמירה הצומחת על רקע אכזבה מהמדינה היהודית שלא צלחה. השררה השחיתה את המידות וערערה את כל היסודות.

ניתן להבין את דבריו בשני כיוונים:
א. הקריאה "אהוב את המלאכה" היא נכונה תמיד, אך חכמים הבינו את נכונותה רק על רקע התנאים ההיסטוריים ששררו באותה תקופת שפל.
ב. הקריאה "אהוב את המלאכה" היא נכונה רק בתקופה שאכן הרבנות מסואבת ומושחתת, אך בתקופה בריאה עם שלטון בריא יש להעדיף את הרבנות על פני המלאכה.

הרב דר' בני לאו לא מבהיר לאיזה משתי ההבנות הוא נוטה. האם יש בעיה אמונית להגיד איזה מהם? האם יושבי בית המדרש חייבים לומר דווקא את הראשון ולא את השני?
נקודה למחשבה.

ביקורת ספרים: חכמים א' - הרב דר' בנימין לאו

סדרת הספרים, שהשנה יצא השלישי (ועד כמה שידוע לי האחרון), של הרב דר' בני לאו העוסק בעולמם של חכמים הפך בשנים האחרונות להיות IN. על אף שלא קראתי את "ממרן עד מרן" של הרב בני לאו ואינני עוכב כל כך אחר המאמרים שהוא מפרסם, הרגשתי צורך להסחף בטרנד ולקרוא את הספר "חכמים". כאשר מוסיפים את חוסר הידע הכללי שלי בנושא היסטוריית בית שני, שגובל לפעמים ממש בבורות, קריאת הספר, העוסק במחציתו השניה של תקופת בית שני, הפך עבורי ממש לחובה.

הספר מתקדם לאורך הפרק הראשון של מסכת אבות, הפרק המסודר באופן כרונולוגי עפ"י שרשרת מסירת התורה, ומסביר ומעמיק בתיאור התקופה ההיסטורית בה פעלו החכמים. הספר נכנס למחלוקות העיקריות שהתעוררו באותן תקופות, פרושים מול צדוקים, כהנים מול חכמים, קנאים מול מתפשרים, בית הלל מול בית שמאי וכו'. לאור התיאור ההסטורי של התקופה, המחבר מנסה לתת הסבר ורקע לאמירות, תקנות ופעולות של החכמים.
לדוגמא: בדור שלפני דור החורבן, שבו רבן גמליאל היה הנשיא, היה הנשיא אביו של רבן גמליאל - רבי שמעון בנו של הלל. דור זה הוא דור אחד אחרי דורם של הלל ושמאי. המחבר מוצא קשר עז בין העובדה שאיננו יודעים שום דבר על אותו רבי שמעון, לבין התקרבות החורבן. זה בעצם הפך להיות הדור הקריטי, דור שאצל החכמים רבתה המחלוקת בין תלמידי הלל ושמאי ובעצם נעלמה לחלוטין הסמכות של החכמים מהעם. דבר שהולך יד ביד עם קירוב החורבן.

הספר מחולק לשערים המחולקים לפרקים, כאשר כל שער מתמקד בתקופה אחרת. בסיום כל שער יש פרק המנסה להשוות ולהסיק מסקנות אקטואליות ממה שתואר במהלך השער. פרקים אלו הינם מעניינים ומעוררים מחשבה.

הספר משלב ידע היסטורי ממקורות שונים ומגוונים יחד עם סקירה נרחבת של אגדות ומאמרי חז"ל משני התלמודים והמדרשים השונים תוך כדי השוואה ביקורתית בין המקורות. יחד עם הצגת המקורות השונים, המחבר יוצר פסיפס שלם המתאר את התקופה יחד עם החכם ופועלו בדורו. הרצון של הרב בני לאו להגיע לסינטזה בין המקורות האקדמאיים לבין המקורות היהודיים איננו תמיד עולה בקנה אחד עם השיטות המקובלות באקדמיה או עם הדעות המקובלות בבית המדרש. כך לדוגמא כאשר המחבר דן בנושא חנוכה ונס חנוכה, הוא מציג בפני הקורא את הבעייתיות שהעלה הלימוד האקדמי בכך שנס פך השמן מוזכר אך ורק בתלמוד הבבלי (הנתפס כפחות אמין מבחינה היסטורית בעיני האקדמיה). המחבר מתאר כיצד היהודים בגלות לא היו יכולים להדגיש את נס המרד של חנוכה, ולכן היה עליהם להסב את חג החנוכה סביב נס פך השמן, או "כך נולד סיפור חדש, סיפור על נס שלא מאיים על שום אימפריה". המחבר איננו "מגלה" לנו האם הוא אישית מאמין שהתרחש נס פך השמן, אך הוא כן ממשיך לבאר שתודעת הנס היא חשובה לבניין שלם של חג המשלב בתוכו הן את שמירת עיקשת על המסורת והן של רוח הנעורים של המרד במוסכמות.

אני מניח שמי שקרא עד כאן יכול כבר להבין בעצמו שלמי שמפריע סגנון אקדמי בלימוד תורה, כדאי שיתרחק מהספר הזה. למי שיכול לסבול או אפילו נהנה מכתיבה כזו, אני יכול לומר שהספר הזה מוסיף הרבה רוחב דעת ופותח את העיניים לדברים קטנים שלא תמיד שמים לב אליהם (לדוגמא: האם אי פעם שמתם לב ששמו של אנטיגונוס איש סוכו מעיד עד כמה התרבות ההלניסטית חדרה עמוק לתוך החברה היהודית בתקופה שלאחר אלכסנדר מוקדון?).

הדבר שהכי לא מצא חן בעיני בספר היה סידור הערות השוליים. הערות השוליים מרוכזות בסוף כל שער. דבר זה מקשה מאד על קריאת ההערות, ודי מודע אפשרות לעכוב אחריהם במהלך הקריאה.
מבחינת הכתיבה, הטקסט זורם ולא משעמם לא בתיאורים ההסטוריים ולא בניתוחי המדרשים. עם זאת, ההרגשה שאני יצאתי איתו לאחר קריאת הספר היתה שהניתוח של חלק ממקורות חז"ל לא מגיע עד למיצוי. זה רק הרגשה, כך שקשה לי לתת דוגמא לכך, אך אנסה בכל זאת. בעמ' 174, המחבר דן עומד על ההבדלים בין הלל לשמאי. תוך כדי הדברים מובא הסיפור על הגוי המבקש להתגייר "על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת". המחבר דן בתגובתו של הלל לעומת תגובתו של שמאי, אך איננו נכנס לדיון של מדוע הלל ענה דווקא את מה שענה וכיצד תשובה זו משקפת (או לא) את שיטתו.
עוד הערה על הספר הוא המחיר. הספר יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים, הוצאה שדי מבטיחה חשיפה מירבית לקהל הקוראים הפוטנציאלי. עם זאת, על אף (או אולי בגלל) החשיפה המרובה, מחיר הספר איננו זול. המחיר הרשמי של הספר הוא 98 ש"ח. עבור ספר של 300 עמ' לא צפופים, לדעתי זה הרבה כסף. אפשר לדוגמא להשוות לספר ההר הטוב הזה המכיל כ550 עמודים על נייר כרום ומחירו כ80 ש"ח. אחת הסיבות שייקח לי זמן עד שאתחיל לקרוא את הכרך השני בסדרה הוא שאעדיף להמתין עד שיהיה מבצע באחת מחנויות הספרים.