שביבים (פרשת צו) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.

ברכת החמה-נשים : הכרעת הרבי מלובביץ'
בשיחת האדמו"ר זי"ע בשבת פרשת החודש ה'תשמ"א [בהתקרב יום ברכת החמה] הביע את דעתו הברורה שנשים תברכנה בעצמן ברכת החמה בשם ומלכות וברוב עם. האדמו"ר הזכיר את הברור ופשוט, שחייבת להיות "הפרדה גמורה בין האנשים להנשים כדי שלא יבואו לידי תערובות וכו'".
ובשו"ת מנחת יצחק מובא: "נאמר לי דהמנהג של ירושלים דנשים מברכות, וכן נראה, דהרי כן סבירא ליה להגאון מהרי"ל דיסקין ז"ל...אשר היה מרא דארעא דישראל... ולכן בוודאי אין לשנות מהמנהג ,ורק שלא יברכו בכנפיא ובקיבוץ הקהל".
מנהגי וורמיישא: "באו כל הקהל מבלעדי הנשים והילדים"."ובמדינת אונגארן [הונגריה] ואגפי-ה לא הוו נהגו נשים לברך".
וישנן קהילות שבהן נהוג שהנשים שומעות הברכה מפי הש"ץ ויוצאות ידי חובתן בברכתו [שו"ת יחוה דעת] "ומכל מקום אם אישה תברך ברכת החמה אין לומר דהויא ברכה לבטלה".
*
כתב הגאון בעל "פנים מאירות": וכן אירע בניסן תפ"ט שהיינו מצפים לברך ברכת החמה והיו עננים ולא נראה גוף השמש, והוראתי לברך על-כל-פנים בלא שם ומלכות, וסמכתי על הראב"ד שכתב שכל הברכות שבפרק הרואה בלא שם ומלכות. אבל לדינא נראה לי לברך אף בשם ומלכות.

ובשנת תקמ"ה היה מופת בקהילת "קעלין" [סמוכה לפראג, צ'כיה]. באותם ימים היה מזג האוויר חורפי ביותר. כפור ושלג. בשחרית כ"ה בניסן יצא כל הקהל מבית הכנסת הגדול לראות אולי בכל זאת תזרח השמש. "הערלים בראותם צאתנו לקידוש החמה, היו מלעיגים עלינו. אבל בחסד ה' עלינו , באותו רגע אשר התאספו כל הקהל מחוץ לשער בית הכנסת ועיניהם ולבם אל אביהם שבשמים, נתפזרו העננים ויצאה החמה וזרחה על פני כל הארץ. מיד פתח כל הקהל פיו בשבח והודיה, ובירכו ברכת "עושה מעשה בראשית". וידעו כל הגויים כי שם ה' נקרא עלינו והוא חפץ בנו. [שלמה איילבירט/בעולם החסידות]

מי מכיר מי יודע?
כותב ר' שבח קנעביל [בן הגאון וכו' מוהר"ר אליעזר ליפמן זצ"ל אבדק"ק ראזינטוב] בהגדה לפסח שהוציא לאור עם פירושיו בשנת תש"ח [הוצאת פלדהיים-ניו-יורק] : "ארבעת המאמרים: אדיר במלוכה, אדיר הוא יבנה וכו', אחד מי יודע וחד גדיא, נראה שנתווספו להגדה בזמן מאוחר יותר. בכולם אין רמז שיש בהם איזה שייכות להגדת ליל פסח. גם לא נודע מי חיברם ומי סיפח אותם להגדה של פסח. יש לשער שהיו שירי-עם ששרו אותם בכל השנה, ובכדי לשמח במיוחד את הילדים שלא ישנו ועושי סדר לילי פסח_סיפחו אותם להגדה. לאחדים יש ניגונים מיוחדים ויהודי אשכנז מזמרים אותם בהם".

לבוש לבן ועטור שטריימל
עורך ”המעין" [מוסד יצחק ברויאר/ישיבת שעלבים], חמדת לבבי, הרב יואל קטן הי"ו, פרסם בחוברת ניסן תשס"ט, מעשה שהיה עם ה"דבר אברהם" והרב קוק זצ"ל, ששמע מידידי [להבדיל בין החיים למתים] הרב ישראל שורין זצ"ל [ארה"ב-אפרת]. סיפור לא מוכר ומיוחד :
"סיפר לי הרב יצחק פייבלזון ז"ל , שהיה מלווהו של הרב מקובנה, ר' אברהם דובער כהנא שפירא בעל ה"דבר אברהם" זצ"ל בשנת תרפ"ד, כאשר הפליג לאמריקה עם הרב קוק זצ"ל במשלחת לגיוס כספים לישיבות [השלישי במשלחת, הרמ"מ עפשטיין זצ"ל ראש ישיבת חברון כבר היה באמריקה]:
הגיע ערב שבת באניה עליה הפלגנו, ואחרי שהכין את עצמו הרב מקובנה לשבת אמר לי: "בוא וניכנס אל הרב קוק". הלכנו לתאו של הרב קוק ומצאנוהו יושב לבוש לבן ועטור שטריימל. אחרי שהתיישבנו התחיל הרב קוק לדבר על קדושת עם ישראל וקדושת ארץ ישראל וקדושת השבת, והמשיך כך כשעה תמימה. כשיצאנו מתאו של הרב קוק היה הרב מקובנה נרגש מאוד, ופנה אליי ואמר: "אילו היו אומרים לי עכשיו שהרב קוק הוא המשיח הייתי מאמין!" בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל ובשביעי של פסח, כידוע, מתנוצץ אורו של משיח. אחכה לו בכל יום שיבוא.

ומה בדבר 4 כוסות?
בהגדת "שיח הפסח", אוסף תשובות ואמירות מפי מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שכתב וליקט נכדו הרב אי"ש שטינמן שליט"א, מובאת שאלה על "מה נשתנה". "למה אין מזכירים בקושיות של "מה נשתנה" את השינוי, שבלילה הזה שותים ארבע כוסות, מה שאין עושים כן בכל הלילות. ואין לומר משום שזה דרבנן, דהלא הטיבול הוא גם מדרבנן, ומרור בזמן הזה דרבנן כמו שכתב המשנה ברורה, וההסיבה לרוב הפוסקים גם דרבנן. ותירץ, שכיוון שבכל שבת רגילים לשתות יין ואע"פי שלא ארבע כוסות מ"מ הרי שותים בקידוש ביום ובלילה ובהבדלה שוב אין שתיית היין שינוי גדול כל-כך משאר שבתות השנה. ובפרט לדברי הרמב"ם שכתב דגם בסעודה שלישית יש לשתות יין. ואע"פי שכאן שותים 4 כוסות בסעודה אחת מכל-מקום עצם השתייה אינה חידוש כל-כך.

סגולת הסגולות לרווקים
סיפרתי למורי ורבי, קדוש ישראל, הרה"ג יעקב עדס שליט"א, כי באחרונה רבו הפניות של אמהות המצרות על כך, שבניהן הגיעו לגיל מבוגר והם עדיין רווקים. אמר לי הרב : נא עיין במדרש רבה, פרשת אמור, פרשה כ"ז –ב'. עיינתי. וכך נאמר: "ר' תנחומא פתח [איוב מ"א] מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא זה. רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים אמר הקב"ה עלי לשלם גמולו ושכרו וליתן לו בן זכר". עד כאן. לאמור: סגולה של ר' תנחומא לרווקים, לאמץ ילד בתלמוד תורה וכו' ולשלם את שכר הלימוד שלו. הכוונה שכר לימוד תורה. התעניינתי, ואכן לא מעט רווקים שעשו שימוש בסגולה זו, שאינה זולה, זכו להיכנס תחת החופה ודי מהר הכניסו בן בכור, בבריתו של אברהם אבינו.

עלו בעקבות שוד
אבקש את סליחת הקוראים שאני עובר לענייני חולין. במרכז הקליטה ברעננה נמצאת עתה משפחה כהת-עור שעלתה באחרונה[בסיועה של עמותת נפש בנפש] מיוסטון טקסס. לדבריהם, כבר הוריהם התגיירו והם יהודים לכל דבר. הבעל מאוד מחוזר כאן, בגלל התמחותו בתחום מאוד יחודי בענף המחשבים. מובטחת לו בע"ה תעסוקה, ובינתיים הוא ורעייתו לומדים עברית. מדוע עלו? אחת הסיבות ולא האחרונה: אנשים יוצאים ממרכזי הקניות אל מגרש החנייה ובעודם ישובים במכוניתם, מופנה אליהם אקדח והשודד אינו מבקש דבר זולת אוכל. זוהי עתה תופעה נפוצה, ונראה כי השודדים הם מפליטי סופת הקטרינה, שאיבדו את ביתם בניו-אורליאנס.ארה"ב במצב רוח קודר. מצער לראות כיצד חנויות היוקרה כמעט ריקות מאדם ומוכרי תכשיטים בעגלות [כל דבר בחמישה דולר] בשדרה החמישית במנהטן מבוקשים במיוחד.

ברכת החמה: מאדם הראשון ועד החתם סופר, מאת: סגן-צעיר

עוד בנושא ברכת החמה:
ברכת החמה: הלכות ונוסח
ברכת החמה ה'תשס"ט, מאת: פרופ' דניאל י. לסקר

בשו"ת חתם סופר [קובץ תשובות סימן צא] מביא המחבר שאלה מעניינת בנוגע למאמר חז"ל שנראה במבט ראשון חסר פשר.

שאלוני על מאמר חז"ל [חגיגה י"ב ע"א] אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר ולמקצה השמים ועד קצה השמים וכו', מבואר שם דהעולם הוא מהלך ת"ק שנה, ואלו הרמב"ם ביאר בהקדמת משניות סדר זרעים [ד"ה אחר כן] שכדור הארץ הוא בדקדוק כ"ד אלף מילין, ומה עניין זה לת"ק שנה?

בתשובתו הניצחת הוא מצליח לבצע חישוב פשוט שמקרב מאוד את הדברים אל השכל.

דברי חז"ל בזה, ובכיוצא בזה, נעלמו מהשיג, וחשבונם יותר דק ויותר עמוק מכל דרכי הפילוסופיה. אמנם בכל זאת שלא יאמר המפקפק בזה אתה פוטרני, בוא ואראך דבר נפלא ומשם נדע שאין להרהר ח"ו. הנה מה בצע ומה הועיל מי שהקיף העולם היקף פעם א' ולא ראה ממנו אלא כרוחב פרסות רגלו אשר בו הקיף את העולם כולו, העל זה יאמר שראה את העולם כולו, והוא לא ידע טבע ארץ א' בכללה, אבל לא יאמר זה כי אם למי שדרך אותה לגבולותיה ומחלקות מחוזיה ומדינותיה, ועל כורחך צריכים אנו ליתן גבול מה לזה.
והנראה בזה, כי ידוע שרוחב הגלגל הוא ש"ס מעלות... ...והנה מי שהקיף הארץ פעם אחת לא יצא ידי חובתו עד שירחיק ממקום שהקיף כדי שיעור רוחב מעלה א' ויחזור ויקיפנו שם וידע הארץ מה היא בהיקף שבמעלות האלו, וכן יעשה ש"ס פעמים, ואם כן עשה נאמר עליו שמדד העולם כולו.

ועתה בואו חשבון:
סיבוב אחד = 24,000 מיל = מהלך 600 יום (מהלך אדם בינוני 10 פרסאות / 40 מיל)
360 סיבובים = מהלך 216,000 יום = 591 שנה + 285 יום

החת"ס מתייחס לחוסר הדיוק שבתוצאה הסופית ואומר:

היות כן על כורחך צריכים אנו לומר א' משלשה דברים,
1) או מה שאמרו חז"ל ת"ק שנים הוא לאו דווקא שלא חשו לפ"ט שנים ט"ו ימים הנ"ל כיון שלא הגיעו לסך ק' שנים, וכוונתם ת"ק שנה ופרוטרוט, וזה נראה קצת דוחק לומר כן על מספר גדול כזה פ"ט שנה שהיא קרוב למספר מאה.
2) או נאמר שהיה חשבונם יותר מדוקדק מחשבונו של הפלוספי' שעל פיהם כ' הרמב"ם שהוא כ"ד אלף מיל, הם דקדקו יותר ואולי אינו אלא עשרים אלף מיל ופרוטרוט, ולהם נשמע שהם נאמנים יותר.
3) או אמור כשתרצה שלא כוונו חז"ל כלל לזה החשבון שכתבתי אלא לחשבון אחר ואנחנו לא נדע.

החת"ס ציין בצדק שהקפת כדור הארץ דורשת 360 סיבובים מלאים. אולם אם נחלק את העולם לקווי אורך ורוחב כמקובל, אזי יש לקחת בחשבון הבדל חשוב ביניהם. בעוד ש-180 סיבובי האורך שווים באורכם, הרי שסיבובי הרוחב הולכים ומתקצרים ככל שמתרחקים מקו המשווה (ראה איור). רדיוס כל סיבוב מתקצר לפי cos(f) [כאשר f היא הזווית שבה אנו נמצאים מעל/מתחת לקו המשווה].
אם כן סכום כל סיבובי הרוחב הוא: cos(f) S לכל טווח הזוויות מ -90 ועד +90. סכום זה עולה בקירוב 115.
לפי תיקון זה:
180 + 115 סיבובים = מהלך 177,000 יום = 484 שנה + 340 יום
והנה בזה כבר הרווחנו הרבה מאוד. התוצאה כבר קרובה ממש לת"ק שנה. הסבירו הראשון של החת"ס כבר איננה דחוקה כלל וכלל. הגיוני מאוד לעגל מ-תפ"ד שנים ו-ש"מ יום, ל-ת"ק שנה, כאשר הכוונה באמת ת"ק שנה חסר פרוטרוט.
אבל בזה לא תם הסיפור. חישוב מספר השנים נעשה עד כה לפי שנת חמה - 365 יום. תרגום של הערך הנ"ל לשנות לבנה של 354 יום (י"ב חודש) נותנת תוצאה מפתיעה:(115 + 180) * 600 / 354 = 500 שנה בדיוק!
(שני הקירובים שנעשו בכל זאת, עגול סכום ה-cos מ-114.589 ל-115 , ועיגול מספר הימים ב-י"ב חודשי לבנה ל-354 , אין בכוחם להזיז את התוצאה הסופית יותר מאשר שנה אחת בלבד.)

האם אכן יש הצדקה להשתמש בחישוב בשנות לבנה במקום שנות חמה?
מצד אחד לפני פרשת "החודש הזה לכם" לכאורה אין משמעות ללוח העברי, והמשמעות ההגיונית היחידה של המונח "שנה" היא היקף א' של כדה"א סביב השמש. מצד שני ברור מדברי רש"י בפרשת נח (ע"פ הגמרא ר"ה יא:) שמניין החודשים כן היה לפי הלוח העברי. מכיוון שציווי "שמור את חודש האביב" ניתן רק בזמן יצ"מ, אולי כן ניתן לומר שהשנים שנמנו קודם לכן היו שנות לבנה (י"ב חודש). אני מתלבט מאוד בשאלה זו, ואם יש בידכם הקוראים מקור או הוכחה לכאן או לכאן, מאוד אשמח לשמוע.

מכל מקום, החישוב החדש ודאי שיש בו להוסיף נופך של חן ויופי לדברי החת"ס ולחזק את מסקנתו:

מ"מ הועלנו להודיעך קושט דברי אמת להסכר פי דוברי שקר, כי אלו שמעת א' אמר שמהלך העולם תקפ"ט שנים ט"ו ימים הלא היית מכזבו על פניו ומשחק עליו, והנה הראיתיך בעיניך כי כן הוא על אופן שפירשתי ובררתי, גלל כן גם אתה אל תתמה אל חפץ חז"ל שאמרו ת"ק שנה, אלו היינו יודעים על איזה אופן שאמרו זה היה אמת בודאי וקרוב אל השכל בלי ספק וכל דברי חז"ל קיימים נצבים.

מה כל זה קשור לברכת החמה?

ובכן, הקשר לברכת החמה בא לידי ביטוי בשני רבדים שונים. הקשר הראשון והפחות משמעותי נוגע לנקודה האחרונה לגבי מניין השנים מאדה"ר ועד יציאת מצרים. אם אכן מדובר במניין שנות לבנה (י"ב חודש ללא שנים מעוברות) הרי ששנת 2448 שבה יצאו ממצרים הינה למעשה שנת 2375 למניין שנות החמה. מכיוון שברכת החמה תלויה אך ורק במניין זה השני, הרי ש-73 השנים החסרות, משבשות קצת את מניין שנות החמה שלנו, מבריאת העולם ועד עתה. (נקודה נוספת מעניינת היא, שתיאורטית במצב בלתי מתוקן זה של הלוח אין משמעות ל"תקופת ניסן" שהרי ניסן לא תהיה "חודש האביב". במצב הזה נוצרת מחזוריות אחרת של קרוב ל-34 שנה, שבה חוזרת חודש ניסן להיות בתקופת האביב. על פי מחזוריות זו, בשנת 2448 אכן חזר חודש ניסן להיות קרוב מאוד לתקופה הנכונה.)
תמיהה זו איננה משמעותית כל כך, שהרי ממילא על פי המדע בריאת העולם לא הייתה לפני 5769 שנים. לא ניכנס כרגע לכל הניסיונות המפורסמים ליישב סתירה זו, רק די אם נאמר שלחלק ניכר מן התירוצים אין ממש משמעות מדעית למספר 5769 ביחס לנקודת זמן הבריאה. אי לכך, התמיהה לגבי השנה המתאימה לברכת החמה, רק מצטרפת לרשימת תמיהותיו של פרופ' דניאל לסקר (לינק) לגבי ההנחות האחרות המפוקפקות שעליהם מסתמכת תאריך ברכת החמה.

הקשר השני נוגע לשיטת החת"ס בדיוק לגבי עניין קביעת התאריך. כבר צוין ברשימתו של פרופ' לסקר (לינק), שעל אף שהבסיס לברכת החמה רעוע מכמה וכמה סיבות החתם סופר פסק (שו"ת, אורח-חיים סימן נו) שברגע שגדולי ישראל פסקו את ברכת החמה כפי שהיא, העניין סגור.

אחרי דנהיגי בה עלמא עפ"י הגאונים הנ"ל וגם הרי"ף מייתי להא דאביי בפשיטות ורמב"ם ורא"ש וטור וקבעו הרב"י בש"ע ממנו אין לזוז.

קביעה זו ניתן להבין בכמה אופנים שונים.
1) כפי שהסביר פרופ' לסקר עצמו - "נדמה, שבהחלט למסורת, אפילו מסורת לא-הגיונית, יש אחיזה חזקה מאד על היהודים. נאמנות זו למסורת, היא זו ששמרה עלינו לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו." לטענה זו אפשר לצרף טיעון דומה ולומר שזו מעין "אתם אפילו מזידים". כמו שמצאנו בקידוש החודש גם כאן בית דין של מטה יכולה לקבוע סוג של מציאות הלכתית שאינה קשורה בהכרח למציאות הטבעית.
2) כפי שניתן אולי להבין בדברי חלק מן האחרונים, חז"ל ידעו שאין כאן מאורע אסטרונומי שניתן לראות ולזהות בעין. הברכה מתייחסת לשמש ולטבע באופן כללי ורק מצאו הזדמנות מלאכותית וקבעו זמן ומחזור להתבונן בתופעות שבדרך כלל אינן זוכות לתשומת לב ונתפשות כמובנות מאליהם. אין זה חשוב בכלל אם החישוב נכון ומדויק, מה שחשוב הוא ההכרה הפנימית בנפש המברך שיכולה להעניק למעמד את המשמעות המיוחדת והראויה.
3) על פי התשובה שביארנו למעלה, אפשר לומר שהחת"ס יוצא מנקודת הנחה שיש לדברי חז"ל עומק נסתר שאיננו תמיד גלוי לעינינו. אמנם נכון, שהחת"ס התייחס שם לאגדה וכאן מדובר על מציאות בשטח, ונכון גם שאין כאן מדרש פליאה ערטילאי אלא אי דיוק ברור ומוגדר, אבל בכל זאת סבורני שניתן ללמוד דבר מה, לגבי אמונתו הבלתי מעורערת בדברי חז"ל. בהקשר זה מעניין מאוד לחקור יותר לעומק את שיטתו הכללית של החת"ס בנוגע לטעויות מדעיות אצל חז"ל. אין כאן הכרח לומר שהוא ידחה מכול וכול את האפשרות שחז"ל יכולים לטעות בסוגיות אלו. לצערי אני אינני מכיר מספיק את שיטתו בעניין הזה. אם מישהו מביון הקוראים מכיר מחקר בנושא הוא מתבקש להאיר את עיני.

מכל האמור כאן, נמצא שברכת החמה יש בה לאשש את אמונתנו בחז"ל ובתקנותיהם, בין אם זה מכוח הנאמנות למסורת, בין מכוח חוכמתם בתורה וראייתם החדה והחודרת, ובין מכוח האמונה ברוח קודשם (ויתכן גם חיבור ליניארי של חלק/כל הגורמים הנ"ל ביחד), כל אחד לפי נטיית ליבו ומסורת רבותיו.

שביבים (פרשת ויקרא) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.


קמחא דפסחא רמוז בתורה
בפרשת בא פרק י"ג פסוק ו' נאמר: "שבעת ימים תאכל מצת [ללא וו] וביום השביעי חג ל-ה'". ומיד בפסוק ז' שלאחריו כתוב: "מצות [עם וו] יאכל את שבעת הימים"... שואל הגאון מווילנא: מדוע נכפלה מצוות אכילת מצה שבעה ימים? ועוד: מדוע בפסוק ו' כתוב "תאכל" ואילו בפסוק ז' נאמר "יאכל" ? ושאלה נוספת: מדוע בפסוק הראשון כתוב "מצת" בלי וו ולעומת זאת בפסוק השני כתוב "מצות" עם וו?
ופירש הגר"א, שהפסוק הראשון הוא ציווי על אכילת מצה בפסח. הווה אומר: כל אחד לעצמו יאכל מצות שבעה ימים. מלבד זאת מחויב כל איש ישראל להשתדל שמצות "יאכל" [בצירי]. לאמור: יאכל על-ידי אחרים. שידאג שגם לעניים יהיו מצות. ומכאן: לגבי האדם שיש עליו חיוב אכילת מצה כתוב "מצת" חסר. שכן, לעצמו רשאי היהודי לדקדק ולמעט אכילתו עד כזית וכביצה. מה שאין כן, כאשר מדובר בנתינה לנצרכים, אין מי שרשאי לצמצם ולקמץ, ולכן כתוב "מצות" מלא. וכמו שנאמר: "ואכלו בשעריך ושבעו".

תיק מספר9451-35-1 –0002
הרב שלמה אבינר שליט"א בעוז רוחו ואומץ לבו, הוציא לאור עולם ספר שהוקדש כולו לאיש המסתורין, ניר בן-ארצי. בספר: "בין אור לחושך" הוא הסיר את המסווה מעל פניו של בן-ארצי, בעוד שועי עולם ורבנים מנשקים את גב כפות ידיו. הספר הזה מוכר לרבים, אך רק מעטים יודעים כי בן-ארצי תבע את הרב אבינר לדין-תורה בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. בא כוח הנתבע היה הרב יגאל קמינצקי והרכב הדיינים היה מכובד ביותר: אב"ד: הרב ח.י. רבינוביץ ולצדו הדיינים הרב ציון אלגרבלי והרב יעקב אליעזרוב כולם שליט"א. בנדון כתוב: בוררות.
בפסק הדין נאמר: "בעקבות העלאת התביעות ההדדיות וטרם הגיע שלב ההוכחות על ההאשמות ההדדיות, בית הדין ישב על המדוכה בנושאי התביעה והועלתה הצעה על-ידי בית הדין שהצדדים מסכימים לה כדלהלן: ה' ניר בן-ארצי לא יכריז על עצמו שהוא משיח. לא יודיע הן ליחיד והן לרבים שיש לו ידיעות מן השמים בגילוי נסתרות. לא יקבע דיאגנוזות רפואיות ויתערב בתחומים הבלעדיים לרופאים ותפקידו יצטמצם במתן ברכות ותפילות בלבד.לא יחרוץ גורלות של אנשים בתחום הבין-זוגי במתן עצות לגירושין או להפרדה, ולעומת זאת יחזק שלום בית בין איש לאשתו, ובאם יש בעיה בתחום הבין-זוגי יפנה אותם לגורמי יעוץ מתאימים. יורה לנאמניו ולמתלווים אליו שלא יודיעו הן לרבים והן ליחיד שהתובע יש לו יד בגילוי נסתרות או ידיעה מהשמים או שהוא משיח ותפקידו מצטמצם אך ורק במתן תפילות לבורא עולם. יצויין כי אין לראות בהסכמת התובע לנ"ל הוכחה כלשהיא שאכן בתובע דבקות האשמות אלו." פסק הדין ניתן ביום ט"ז אדר א' תש"ס. למיטב הידיעה הרב אבינר לא עשה שימוש בפסק דין זה גם בימים שרדפו אותו רבנים על שהוא יוצא חוצץ נגד בן-ארצי. יצויין, כי הרב הראשון אליו פנה ניר בן-ארצי, שיודיע ברבים שהוא [בן-ארצי] משיח, היה הרב שמואל טל שליט"א ["תורת החיים"], והרב טל הצטרף מיד למגנים את האיש.

לפנות בוקר בשוק הדגים
בימים אלה יצא לאור הספר "תכתב לדור" פרי עטו של הסופר החסיד, הרב יצחק מאיר ליברמן הי"ו [המו"ל: גנזך קידוש השם/מכון לתיעוד, מחקר והנצחה/בני-ברק]. הספר מעלה פרקים מתוך מורשת הקהילה המפוארת ווארקא שבפולין, בראי זכרונות הנעורים של הרבנית הצדקת, מרת חוה שאשא ליברמן ע"ה. הרבנית היא אמו של המחבר ורעייתו של הרה"ג רבי שמחה בונים ליברמן שליט"א, שעמד בראש תוכניות לימוד מקצועות הקודש ב"ג'וז קולג'", לונדון. הרבנית הייתה שרידת קהילה זו ובספר גילויים על גבורת הרוח ומסירות הנפש שלה בתקופת השואה. והנה קטע מתוך הספר המאלף הזה על ההכנות של הרבנית ליברמן לקראת חג הפסח [ניחוח דומה לזה שעלה מביתה של סבתי הצדקת, שרה בריינדל פניגשטיין ע"ה לבית אדלר] : "טרחה לנסוע לפנות בוקר לשוק המרכזי של הדגים, לפני שידי הרבים ימשמשו בהם, והיא הרי לא ידעה אם ידיהם נקיות לפסח...אספקת החלב לבני הבית בפסח דרשה מאמץ מיוחד. ללכת לרפתות ולהשגיח על כל תהליך החליבה ולאחר מכן להביא את החלב שנחלב מערב פסח לכל שמונת ימי החג... תבונה ומיומנות רבה נדרשו לשמר את החלב לשמונת ימי החג." כל מה שהונח על שולחן החג והוכן לכבודו, ובכמויות לא מבוטלות, היה מעשה ידיה להתפאר, ללא המכשור המשוכלל העומד היום לרשותה של כל עקרת בית. הספר סוקר כמובן את "חצרות" האדמו"רים מאמשינוב וווארקא. שווה קריאה.

נשים בברכת החמה
נחלקו הדעות והמנהגים האם נשים מברכות ברכת החמה. לדעת המגן אברהם כשם שקידוש לבנה היא מצווה שהזמן גרמא ונשים פטורות, כך גם לגבי ברכת החמה. וייאמר, כי בנות אשכנז לא נהגו לברך. ונפסק: כל אחת תנהג כמנהג בית הוריה ורבותיה.
והנה מה שנכתב ב"קול ישראל" בניסן תרפ"ה על ברכת החמה:
"עם עלות השחר בי"ד ניסן ערב פסח, השכימו כל יהודי ירושלים החרדים להתפלל כותיקין והזדרזו לברכת החמה. מיד אחרי התפילה, רגעים אחדים אחרי הנץ החמה עלו כל המתפללים על הגגות והגזוזטראות והתאספו ברחובות הפנויים שבעיר, שמהם אפשר לראות את השמש כחתן יוצא מחופתו. ורבים טיפסו גם על הגבעות והטורים שמהם אפשר לקדם את השמש ביציאתה, ובהתלהבות גדולה ברכו את ברכת החמה ואמרו שירים ופזמונים. ברחבה שליד מאה שערים התאספו משוררים ומנגנים בכלי זמר, תופים וחלילים והנעימו זמירות ומנגינות לכבוד יוצר המאורות...השעה הייתה שעת חדוותא והנאספים ברכו אחד את השני בברכת כן יגיענו ה' לחיים ושלום לגמר מחזור גדול הבא, ששים ושמחים בבניין אריאל ואור החמה יהיה כאור וכו'"

שביבים (פרשת ויקהל-פקודי) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.

מזבח חדש בציון תכין
במצפה יריחו הולכות ונשלמות ההכנות לבניית מזבח עולה קטן, כדי להקריב עליו את קורבן פסח בהר הבית. הכול, כמובן, ייעשה בכפוף להוראות הסנהדרין, הנחיות מכון המקדש בראשותו של הרב ישראל שטיגליץ-אריאל שליט"א ואישור... בג"ץ.
למיטב הידיעה, ההנחיות שניתנו עד כה יצאו ממשרדו של האדריכל גדעון חרל"פ [ רחוב הסורג 2 ירושלים]. חרל"פ ביסס את שירטוטיו על פי "מכון המקדש". להלן המידות:
מקום ההקטרה- 60 *60 ס"מ [ הכול לחומרה, על-פי המידות של מרן בעל החזון איש]
מקום המערכה כולה- 120 * 120 ס"מ.
גובה מקום המערכה- 180 ס"מ.
קרנות- קובייה בגודל 10*10*10 ס"מ בכל פינה של המזבח.
יסוד-50*50ס"מ [מקיף את כל המזבח או בצורת רי"ש].
נקבים- במקום המערכה וביסוד [בפינה הדרומית מערבית של המזבח] יהיו נקבים.
כבש- יחס של 1:3.5
הנחיות עבודה:
אבנים שלימות [שלא נפגמו אך אינן צריכות להיות חלקות בדווקא] . איסוף מים המלח בעזרת 30 תלמידי ישיבת נתיבות יוסף או אחרים שיתנדבו לכך. את הבדים יעטפו בבדים [בגדים ישנים שייאספו על-ידי תושבי הישוב] ואכסון בקרטונים. שינוע למצפה יריחו באוטובוס, טרקטור וכד'.
הנקבים ייעשו באמצעות מוטות עץ. דפוס מעץ- באחריות נגר במצפה יריחו [האדריכל גדעון חרל"פ הכין שרטוטים מדוייקים לנגר].
מקום הבנייה- בחצר של יונתן צדוק [מצפה יריחו].
בדיון: כיצד לשנע את המזבח להר הבית.
העוסקים במלאכה מקווים, כי כשם שניתן היה להגיע להבנות עם הוואקף בחברון לגבי זמני תפילות וכיו"ב במערת המכפלה, כך אפשר יהיה להתדיין לגבי המועד שבו יקריבו את קורבן הפסח על הר הבית בהשתתפות מספר מצומצם של אנשים. מיותר לכתוב כי הרוב המכריע של רבני היהדות החרדית שולל רעיון זה מכל וכל.

"דורש טוב לעמו"
הפרשנית תחי' ["על פי פשט"], שייחסה למרדכי כוונה להתבולל בראשית דרכו הציבורית במלכות אחשורוש, ודבריה ראו אור ב"מקור ראשון" שלחה את תגובתה לביקורת החריפה ביותר, שפורסמה כאן בגיליון שבוע שעבר. ביקורת זו שללה בזעקה איומה את הפרשנות המאוד ספקולטיבית שלה על מרדכי היהודי. משום הערבות ההדדית, ישראל ערבין זה בזה, אין אני מפרסם את תגובתה, משום שהיא אינה חוזרת בה מדבריה, אלא נאחזת בהם, ואין היא רואה כל פגם, בכך שהיא מיחסת למי שנאמר עליו: "מרדכי בדורו כמשה בדורו" דברים שאין הדעת סובלתם.
אצטט רק את קטע הפתיחה של התגובה, משום שהוא בא לתקן טעות שלי. וכך היא כותבת: " לא הגדרתי עצמי מעולם כחרד"לית , ואף כשכתבת עלי פעם "סופרת חרד"לית", אמרתי לך "מילא סופרת, אבל חרד"לית ודאי שאינני". אחת הסיבות שלא הגדרתי עצמי כחרד"לית היא , שאני לא מפקידה את עיני, שכלי ואמונתי בידי שום אדם ושום חברה. אני משתדלת לחבור "לכל אשר יראוך", אך היטב אני יודעת, כי יראת שמים עלולה להיות מסווה להרבה דברים לא כשרים, ועל בשרי חוויתי זאת." עד כאן הציטוט. בעקבות הדברים הללו- איני מגדירה עצמי כחרד"לית- הוקל לי מעט. ונסיים בדבריו של האבן עזרא על מרדכי היהודי, אותם שלח לי "האיש של הרבי מלובביץ'", ר' טוביה פלס הי"ו: "דורש טוב לעמו"_ כפי שמדייק האבן עזרא, שלא נאמר "עושה טוב" אלא "דורש טוב", היינו, שהשתדל וחיפש היכן ישנה הזדמנות ואפשרות לעשות טובה ליהודי. וכהוראת הרבי לעסקני ציבור. לא רק "עושה טוב", אלא "דורש טוב".

ברכת החמה: מנהגי חב"ד
רב כפר חב"ד, הרה"ג מרדכי אשכנזי שליט"א, עומד לפרסם בימים אלה שלושה מאמרים על מנהגי חב"ד בכל הקשור לברכת החמה. במאמרים התורניים הללו שיראו אור בשבועון "כפר חב"ד" , כותב הרב אשכנזי בין היתר:
"ברכה זו יש לה סיום זמן אך אין עדיפות ואין חובת השתדלות לברך אותה מיד בנץ החמה. ואכן, כך הוא מנהגנו להתפלל שחרית תחילה ואחר כך לברך ברכת החמה. ["והנה, כותב הרבי [מלובביץ' זי"ע ש.ש.] שזמן הברכה הוא "לכתחילה עד סוף ג' שעות זמניות [שהוא סוף זמן קריאת שמע] ובדיעבד עד חצות היום".] ועוד כותב הרב אשכנזי: ..."ולפי זה מובן מדוע אין אומרים פיוט "א-ל אדון" [במעמד ברכת החמה] , משום שהוא עוסק במעלת אור השמש: "מלאים זיו ומפיקים נגה נאה זיום בכל העולם... קרא לשמש ויזרח אור", ואילו ברכת החמה נתקנה העל השמש עצמה בלי האור."

למה רוקדים עם מטאטא?
יהודי בשם ר' זלמן וולף פנה במכתב לביטאון העדה החרדית "לברר את המקור והטעם למנהג ירושלים , לרקוד עם מטאטא בחתונת בן הזקונים", וצויין, ש"מנהג זה לא נראה בשאר תפוצות ישראל". כותב שורות אלו ראה גם ראה מספר חתונות, לאו דווקא באזור ירושלים, של בני זקונים,שההורים רקדו בתום החתונה עם מטאטא. משנשאלו איזה מחותן המטאטא? הסבירו כי זהו מנהג עתיק המסמל שכל הילדים, בסייעתא דשמיא, "טואטאו" מן הבית. ותמהתי תמיהה גדולה.
והנה תשובת "העדה": "לענ"ד ולפי מיעוט חקירתי בעניין זה , מסתבר מאוד שזהו בסה"כ המצאה של בדיחותא, של בדחן מירושלים של פעם... החתונות של פעם , בפרט בשכונות הקטנות שכולם הרגישו משפחה אחת שלימה, והחתונה הייתה מתקיימת בצורה הכי צנועה ובהסתפקות במועט הכי אפשרי כשהגברים הצטופפו בביתם של הורי הכלה והנשים התאספו בביתו של השכן, והשכנים עזרו בהכנת הסעודות בדיוק רב וללא שום מותרות, והדבר היחיד שפרץ את כל הגבולות היה השמחה...הבדחנים היו מלאי תוכן ושמחה...וכל חפצי הבית גוייסו להוסיף שמחה ובדיחותא. וכאשר בירכתי הדירה עמד המטאטא הרכיב עליו הבדחן תלי תילים של רמזים על בית זה, שבת הזקונים שלו כבר זוכה להקים בית משלה [עם מטאטא משלה-ש.ש.] .תוך כדי כך משך הבדחן את אבי הכלה לרקוד עם ה"בעזעם" מתוך שבח והודיה להשי"ת . היום מכל זה לא נשאר שום זכר. רק המטאטא נשאר למזכרת מכל החן של פעם. למשמע אוזן דאבה נפשנו..."

התזכיר של ריצ'רד מיינרצהגן
"אחד מביקורי המקצועיים בלונדון בשנת 1968, היה בהנהלת רשת המזון "מרקס אנד ספנסר". לאחר סיום ישיבה עם מנהלים אחדים, שאל אותי אחד מהם בפגישה אישית, האם שמעתי אי פעם את השם ריצ'רד מיינרצהגן, השבתי בשלילה ומארחי סיפר לי אודות אדם נדיר זה, שהיה קולונל בצבא הבריטי, במלחמת העולם הראשונה ושירת כקצין המודיעין של גנרל אלנבי בקרבות על כיבוש מצרים ופלסטינה. מיינרצהגן אישית ביצע מהלך הטעייה מוצלח שסייע לבריטים לכבוש את באר שבע בשנת 1917 ונחשב כמומחה בכל הקשור למזרח התיכון. לעומת לורנס (איש ערב), שהיה ערביסט, נודע מיינרצהגן כתומך בעם היהודי והיה בעל חזון ציוני, דבר שהיה בעוכריו. בשנת 1919 שרת מיינרצהגן כקצין מודיעין במטה בלונדון והזדמן לו לפגוש לשיחה את ראש הממשלה דאז, לויד ג'ורג', אשר התרשם מניתוחיו וביקש ממנו להגיש לו את רעיונותיו בכתב. זכיתי לקבל ממארחי הבריטי צילום של תזכיר מופלא שנכתב בשנת 1919, שנחשף באותה שנה, לאחר שהוסר ממנו סיווג הסודיות וזה בערך דבר התזכיר:

אדוני ראש הממשלה,
לבקשתך, אסכם את הצעותיי בעניין חיזוק מעמדה של ממשלת בריטניה במזרח התיכון. כזכור, חבר הלאומים אישר לנו מנדט להחזיק בפלסטינה ולדאוג לשלום תושביה. בארץ היסטורית בלתי מפותחת זו, יושבים שני עמים המפתחים רגשות לאומיים. הלאומנות הערבית לא תסבול את זו היהודית ושתי אלה בהכרח יתנגשו. הכוחות הערביים העיקריים באזור הם סוריה ומצרים וכל יתר התושבים הם שבטים בדואים. אני צופה כי כוחם של היהודים ילך ויתגבר בזכות אמונתם ההיסטורית והם יסתמכו על הצהרת בלפור, לצורך מימוש הקמת מדינה עברית. אני מעריך כי גם אם יחברו הסורים והמצרים יחדיו למלחמה, שתתרחש בעוד כ - 30 שנה, כאשר בריטניה תסיים את תפקידה בפלסטינה, ינצחו אותם היהודים, בכוח ההשכלה, האמונה והטכנולוגיה שלהם. עד כאן תיאור המצב.
לפי הערכתי, כשכל זה יקרה, תפסיד בריטניה את אחיזתה, לא רק בפלסטינה אלא בכל המזרח התיכון, כולל במצרים, שם תגבר הלאומנות ותשאף לסלק אותנו והם עלולים להלאים את תעלת סואץ ואף להטביע בה אוניות, על מנת לחסום לנו את הדרך למזרח אפריקה ולהודו.
אי לכך, אני מציע לממשלתך לשקול לספח את סיני ולהקים שם את בסיסיה העיקריים. אמנם את סיני כבשנו מהטורקים בתור חלק ממצרים, אבל, למעשה במשך מאות שנים תחת השלטון העותומאני, עד שנת 1905, היה מדבר סיני חלק מהפרובינציה של ערב הסעודית ורק מסיבות אדמיניסטרטיביות הועברה טריטוריה זו לפרובינציה המצרית. אשר על כן, לפי חוקי המלחמה הבין לאומיים, לבריטניה ככובשת, יש מלוא הזכות לספח אליה את סיני ולמצרים לא תהיה זכות ערעור על כך.
אם אכן כך תעשה בריטניה, נזכה ביתרונות הבאים:
[1] סיפוח סיני לא יסבך את בריטניה בסיפוח אוכלוסייה עם שאיפות לאומיות. בסיני חיים רק כ – 5000 בדואים המתפרנסים בעיקר מהברחות ומוטב שיתפרנסו מעבודות שירותים עבור בסיסינו.
[2] מדבר סיני בשליטה בריטית יהווה אזור חיץ בין מצרים לבין המדינה היהודית שתקום. כך יימנע מהמצרים לחבור לסורים ולהילחם נגד היהודים. כאמור, לא יוכלו המצרים או הסורים לבדם, לתקוף את היהודים, מה שיביא בהכרח לשיתוף פעולה, לשלום ולשגשוג כלכלי בכל מדינות האזור.
[3] אם נתבסס בסיני, נשלוט בגדה המזרחית של תעלת סואץ ונבטיח שיט חופשי, מה שיאפשר לנו שליטה טובה באגן הים התיכון, במושבותינו באפריקה המזרחית, בהודו ובמזרח הרחוק.
[4] אם בבוא העת נאלץ לפנות את מאחזינו בפלסטינה ובמצרים, נוכל לעשות זאת בצורה ידידותית מבלי שייווצרו חיכוכים מיותרים בין בריטניה לבין עמים אלה ומבלי לאבד את שליטתנו בתעלת סואץ.
[5] אני מאמין כי בסיני ניתן יהיה למצוא נפט ואולי גם מחצבים אחרים.

אף על פי שהתזכיר הנבואי היה גאוני וכלל דרכי חשיבה חדשניות להבטחת המשך אימפריאליזם בריטי מושכל, דחה לויד ג'ורג' את המלצותיו של מיינרצהגן. גם בריטניה וגם ישראל ניתן רק להצטער על כך.
סיפור חייו המופלאים של מיינרצהגן (1878 – 1967) נכתב בספר מעולה המצוי בידי:
Duty, Honor, Empire. The Life and Times of Colonel Richard Meinertzhagen
הספר יצא לאור בשנת 1970, בהוצאת Random House of Canada Limited, Toronto.
המחבר John Lord, לחם כמ"פ חי"ר במלחמת העולם השנייה, בפשיטה לנורמנדיה ועד הקרבות על נהר הריין.
***
כישוריו של מיינרצהגן, כפי שבאים לידי ביטוי בתזכיר ובספר, מלמדים על תרומתו של האיש לציונות ולהקמת המדינה, על קשריו עם פרופ' חיים ויצמן, לו סייע בהשגת הצהרת בלפור.
במלחמת תש"ח, ביום 23 באפריל 1948בהיותו בגיל 70, הגיע מיינרצהגן לנמל חיפה בספינה בריטית. היה זה בימי התארגנות הבריטים לפינוי פלסטינה כאשר בחיפה מתנהלים קרבות קשים. החיילים הבריטים הוזעקו להגן על האספקה הבריטית בנמל ומיינרצהגן אשר השיג מדים, רובה ותחמושת, יצא לנמל, הצטרף לכוחות ההגנה הלוחמים, ירה והפתיע את הלוחמים היהודים באיכות ביצועיו. כשאזלה תחמושתו חזר הזקן לספינה וזו הייתה תרומתו המבצעית האישית להקמת המדינה.
מופלא מבינתי". [מתוך זכרונות אישיים של יגאל הרפז]

ברכת החמה: הלכות ונוסח

תלמיד חכם אחד (ליודעי ח"ן: זהו "בבא") שלח לי את הדברים הבאים: קיצור הלכות ברכת החמה עפ"י הג"ר עובדיה יוסף ונוסח לברכת החמה. ניתן להוריד כקובץ - כאן.
עוד על ברכת החמה, ראו: ברכת החמה ה'תשס"ט, מאת: פרופ' דניאל י. לסקר

קיצור עיקרי הלכות ברכת החמה עפ"י הגר"ע יוסף שליט"א בספר חזו"ע

א. ברכת החמה מתקיימת פעם בכ"ח שנים. השנה מועדה ב- יד ניסן התשס"ט.
ב. זמנה לכתחילה מהזריחה בבוקר עד סוף שלוש שעות זמניות. לכתחילה מונים אותם מעלות השחר (9:13) ובדיעבד מהנץ (9:49). בדיעבד אם היו עננים וכיסו את החמה, המקיל לברכה עד חצות (12:49) יש לו על מי לסמוך
ג. מנהג ירושלים להתפלל ביום זה בנץ החמה, ולאחר קדיש תתקבל יוצאים לחצר בית הכנסת ומברכים ברב עם את ברכת החמה.
ד. אם חושש להפסידה מחמת עננים וכיו"ב, יכול לברכה אף קודם שהתפלל
ה. גם נשים חייבות בברכת החמה, ועל הצד היותר טוב כדאי שתשמענה את הברכה מש"ץ המכוון להוציאן י"ח, והן תצאנה בברכתו
ו. אם יש עננים המכסים את גלגל החמה, אין לברך את ברכת החמה גם אם ניכר אורה. ואם יש רק ענן דק וקלוש שגלגל החמה ניכר בעדו, ניתן לברך.
ז. חולה או זקן חלוש שאינו יכול לצאת מביתו, יכול לברך מביתו כאשר הוא רואה את החמה דרך החלון. וא"צ שיעמוד בשעת הברכה.
ח. ברכת החמה הקודמת התקיימה בד' ניסן התשמ"א. ברכת החמה הבאה תתקיים אי"ה בחיים טובים ובשלום בכג ניסן התשצ"ז. יה"ר שנחיה ונזכה לברכה יחד עם משיח צדקנו בבית מקדשנו!

נוסח ברכת החמה – יד ניסן התשס"ט

תהלים פרק יט לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת: אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם: בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם: וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח: מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ: תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם: יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים: גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי: גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי:

תהלים פרק קמח הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים: הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו: הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר: הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ: וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר:

תהלים פרק קכא שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

תהלים פרק קלו הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעֹלָם חַסְדּוֹ: לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים: יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים: הוֹדִינוּ לְּךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ וְקָרוֹב שְׁמֶךָ סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא: וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ:

בראשית פרק א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי:

תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן, אומר ברוך עושה בראשית. ואימת הוי? - אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי, באורתא דתלת נגהי ארבע (ברכות נט:)

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, הנה אנחנו באים להודות לה' יתברך על מעשה בראשית אשר עשה, ולברך בשמו הברכה אשר תקנו חכמים זכרונם לברכה ביום זה, על החמה בתקופתה, שעומדת ברקיע בתחילת מחזור כ"ח שנה שלה, כמו תחילת עמידתה ביום רביעי בשבת ששת ימי בראשית, כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו, לתקן שורש מצות הברכה הזאת במקום עליון. ויעלה לפניך כאילו כיונו במצווה הזאת בכל הכוונות הראויות לכוון. ויהי נעם ה' אלוהינו עלינו ומעשה ידנו כוננה עלינו ומעשה ידנו כוננהו.

ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, עושה מעשה בראשית

אל אדון על כל המעשים. ברוך ומבורך בפי כל הנשמה. גודלו וטובו מלא עולם, דעת ותבונה סובבים הודו. המתגאה על חיות הקודש, ונהדר בכבוד על המרכבה. זכות ומישור לפני כסאו, חסד ורחמים מלא כבודו. טובים מאורות שבראם אלהינו, יצרם בדעת בבינה ובהשכל. כח וגבורה נתן בהם, להיות מושלים בקרב תבל. מלאים זיו ומפיקים נוגה, נאה זיום בכל העולם. שמחים בצאתם ששים בבואם. עושים באימה רצון קוניהם: פאר וכבוד נותנים לשמו. צהלה ורינה לזכר מלכותו: קרא לשמש ויזרח אור. ראה והתקין צורת הלבנה: שבח נותנים לשמו כל צבא מרום. תפארת וגדולה שרפים וחיות ואופני הקודש:

אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה. (אב"ג ית"ץ):
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. (קר"ע שט"ן):
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם. (נג"ד יכ"ש):
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט"ר צת"ג)
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ. (חק"ב טנ"ע):
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ. (יג"ל פז"ק):
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת (שק"ו צי"ת)
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

תהלים פרק סז לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:

יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו כמו שהחייתנו וקיימתנו והגעתנו לזמן הזה לברך ברכה זו כן תחיינו ותקיימנו לברכה מתקופות אחרות הבאות עלינו לשלום שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך ותזכנו לראות פני משיחך ותקיים בנו מקרא שכתוב ע"י נביאך כאמור והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא במהרה בימנו אמן נצח סלה ועד:

רבי חנניה וקדיש על ישראל. ואם היו בתפילה ממשיכים בבית יעקב ושיר של יום עד סוף התפילה.

לעילוי נשמת משה בן מנטה, חנניה בן רינה, שרה בת אסתר, אברהם בן בודא, אסתר בת שרה. תנצב"ה

ברכת החמה ה'תשס"ט, מאת: פרופ' דניאל י. לסקר

מו"ח פרופ' דניאל י. לסקר פרסם את הרשימה הבאה ב"ספרים בלוג" (קישור) לפני מספר שבועות. עתה עלה בידי לתרגמה לעברית, והנה היא מובאת בפניכם.
פרופ' דניאל י' לסקר הינו מופקד על הקתדרה ע"ש בלשנר לערכי היהדות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. למעלה מ-30 שנים הוא מלמד פילוסופיה יהודית בימי-הביניים במחלקה למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת בן-גוריון. הוא חיבר חמישה ספרים ולמעלה מ-150 פרסומים אחרים בתחומי פילוסופיה ותיאולוגיה יהודיות, הפולמוס היהודי-נוצרי, קראות, הלוח העברי, ורפואה מודרנית וההלכה.
בהזדמנות זו נאחל לו מזל טוב לרגל יום הולדתו ה-60 החל בחודש הקרוב ושיזכה לרוות, יחד עם רעייתו, רב נחת מילדיו, חתניו, כלתו ונכדיו.

התכוננו – עוד מעט הזמן לברך את השמש

בעוד פחות מחודש ימים, בערב פסח, י"ד בניסן ה'תשס"ט (8 באפריל, 2009), נברך את הברכה של פעם-ב28-שנים, ברכת החמה, ונציין את המאורע של חזרת השמש למיקום בו היתה כאשר היא נבראה, באותו יום בשבוע ובאותה שעה ביום כפי שהיה אז. לאלו בעלי הזיכרון הקצר או אפילו הבינוני בלבד ולאלו שהיו אך ילדים קטנים או אפילו טרם נולדו ב1981 (תשמ"א), יהיה זה לתועלת לחזור על הסיבה לטקס הזה, אחד מהמאורעות היהודיים הבודדים התלוי בלוח השמשי, במקום הלוח היהודי הסטנדרטי הירחי-שמשי. ברכת החמה הפעם היא הראשונה מאז החל עידן האינטרנט, כך שיהיה זה מן הנכון לפרסם דברים אלו כרשימה בבלוג. ניתן רק לדמיין אלו התפתחויות טכנולוגיות יהיו בנמצא בפעם הבאה שנזכה לברך ברכת החמה ב2037.

מובא בגמרא בברכות (נט ע"ב):
תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן, אומר ברוך עושה בראשית.

הגמרא ממשיכה:
ואימת הוי? - אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע. [ואימתי הוא? אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנים, וחזר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי בערב של שלישי אור לרביעי.]

יש לציין כבר עתה שדברי אביי נסובים על המאורע הראשון המוזכר בברייתא, קרי "הרואה חמה בתקופתה" ובמקורות מקבילים (תוספתא ברכות ו,י, ירושלמי ט,ב וויקרא רבה כג,ח) לא מוזכרים דברי אביי. עם זאת, דברי אביי אלו הינם המקור והיסוד לטקס ברכת החמה.

מה פירושם של דברי אביי? ראשית, תקופת ניסן פירושו נְקֻדַּת הַשִּׁוּוּי [הַשִּׁוְיוֹן] שֶׁל הָאָבִיב, vernal equinox בלע"ז, הזמן המדויק בו האביב מתחיל, כאשר השמש זורחת בדיוק במזרח ושוקעת בדיוק במערב. כיוון שהיום והלילה אז שווים, הזריחה והשקיעה ביום זה מתרחשות בשש בבוקר ובשש בערב בהתאמה (עפ"י השעון המקומי, לא בהכרח עפ"י השעון הסטנדרטי). שנית, הקדמונים האמינו שישנם שבעה כוכבי לכת (שמש, ירח, מאדים, חמה, צדק, נוגה ושבתאי), וכל שעה ביום נשלטת ע"י כוכב אחר במחזוריות שבועית (כל כוכב שולט על 24 שעות שונות במשך השבוע, במחזור של שבעה ימים). לדוגמא, הכוכב השולט בשעה 6:00 בבוקר מחיל את שמו על היום כולו:
יום ראשון - Sunday - Sun

יום שני - Monday - Moon
יום שלישי - Tuesday - Mars – think the French mardi
יום רביעי - Wednesday - Mercury – mercredi
יום חמישי - Thursday - Jupiter – jeudi
יום שישי - Friday - Venus – vendredi
שבת - Shabbat/Saturday - Saturn
השעה 6 בערב ביום שלישי, דהיינו תחילתו של יום רביעי עפ"י המנהג היהודי של התחלת היום בלילה שלפניו, הוא שבתאי, כלומר "ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע". לדברי אביי, כאשר נְקֻדַּת הַשִּׁוּוּי [הַשִּׁוְיוֹן] שֶׁל הָאָבִיב נופלת פעם ב28 שנה ביום שלישי בשעה 6:00 יש לומר את ברכת החמה. אך מכיוון שבשעה זו, ביום השוויוני, השמש בדיוק שוקעת, אזי ההלכה קובעת כי את ברכת החמה יש לומר ביום רביעי אחרי הזריחה. יום רביעי, ה8 באפריל, י"ד בניסן ה'תשס"ט, הוא היום רביעי שאחרי אותו יום שלישי שבו תקופת ניסן נופלת ב6:00 בערב בפעם הראשונה ב28 שנה.

אבל מדוע נקודת השווי של האביב נופלת ב6:00 בערב ביום שלישי פעם ב28 שנה? טענה זו מבוססת על מספר הנחות: 1) העולם נברא בניסן (או ליתר דיוק בסוף אדר) ולא בתשרי (או ליתר דיוק, סוף אלול), כדעתו של ר' יהושע בגמ' ראש-השנה י ע"ב – יא ע"א. 2) כאשר ה' ברא את השמש ביום הרביעי, הוא לא בזבז זמן ועשה זאת ברגע הראשון של היום הרביעי, דהיינו מה שאנו קוראים יום שלישי ב6:00 בערב. 3) השמש נבראה בדיוק ברגע השווי של האביב (תקופת ניסן). 4) השנה השמשית הוא בדיוק באורך 365 ¼ ימים. על בסיס חישוב זה, התקופות (נקודות השווי והקיצון) מתקדמות כל שנה ביום אחד ושש שעות (מכיוון ש365 ¼ ימים זה 52 שבועות, יום אחד ו6 שעות). אם תקופת ניסן הראשונה הייתה ביום שלישי ב6 בערב, כעבור שנה היא תחול ביום רביעי בחצות, הבאה אחריה תהיה ביום שישי ב6 בבוקר, ואז שבת בחצות היום, יום ראשון ב6 בערב, וכך הלאה. הפעם הראשונה, לאחר הבריאה, שבה נפלה תקופת ניסן שוב ביום שלישי ב6 בערב הייתה בשנת 29, 28 שנים לאחר הבריאה. בי"ד בניסן ה'תשס"ט, נקודת השיווי של האביב תהיה ביום שלישי ב6 בערב בפעם ה207 (5769/28 = 206 עם שארית 1). לציון ארוע זה, ברכת "ברוך עושה מעשה בראשית" תיאמר פעם נוספת.

הקורא הערני אולי הבחין בכך שההנחות עליהן מושתתת המצווה לברך ברכת החמה הינן בעייתיות, בלשון המעטה. ישנם יותר משבעה כוכבי לכת, והם לא מסתובבים סביב כדור הארץ (שבעצמו הינו אחד מכוכבי הלכת), ורוב האנשים אינם מאמינים שכל שעה ביום נשלט ע"י כוכב זה או אחר. חגיגת ראש השנה דווקא בא' בתשרי לכאורה מציינת שהעולם לא נברא בניסן (ע"ע: "היום הרת עולם"). התורה אינה נותנת שום רמז לכך שהשמש נבראה דווקא בנקודת השווי (האביבי או הסתווי), או בכלל שהיא נבראה ביום שלישי ב6 בערב (אחרי הכל, לפני בריאת השמש, לא היה מושג של 6 בערב). אך מעל לכל, אורך השנה איננו 365 ¼ ימים בדיוק.

ישנן מספר השלכות לכך שיש שוני בין אורך השנה האמתי לבין אורך השנה המקורב של 365 ¼ ימים (הנקרא תקופת שמואל [עי' עירובין נו ע"א], שהוא אותו חישוב שעליו התבסס הלוח היוליאני, ראה רשימה קודמת שלי ב"ספרים בלוג", בעניין תפילת הגשמים בגלות, שגם מחושבת עפ"י הקירוב של שמואל לאורך השנה). אחת ההשלכות הוא שברכת החמה מתקדמת בהדרגה ביחס ללוח הגרגוריאני. ב2121 הברכה תאמר ב9 באפריל, ולא ב8 באפריל. ב2205 התאריך לברכה כבר יהיה 10 באפריל, וכך הלאה (התאריך העברי משתנה כל פעם, מכיוון שתאריך הברכה מבוסס על הלוח השמשי). אך החשוב לענייננו הוא, שהעולם היהודי מברך על החמה כשזה חוזר למקומו המקורי בנקודת השווי האביבי בתאריך שאין לו שום קשר לנקודת השווי האביבי (החל השנה ב20 למרץ, בשעה 11:44 UTC).

אז למה זה שיהודים דתיים שומרים מצווה בעלת בסיס כה רעוע (במיוחד השנה שזה נופל בערב פסח, שזה לא הזמן הכי נוח לקיים טקס הנועד להתקיים "ברוב עם הדרת מלך")? האם זו עדות נוספת לעקשנות היהודית ומכח האינרציה - החזקה במנהגים עתיקים גם כשההנחות עליהן מתבססים הינם מפוקפקים (אולי יש לדמות זאת ליום טוב שני של גלויות המבוסס על ספקות בלוח שכבר נחים על משכבם למעלה מאלף שנים)? או שמא זה סימן שבענייני דת ומסורת, במיוחד כשזה מגיע להלכה, ההגיון איננו הגורם היחיד בעל חשיבות או שמא אינו גורם כלל? החתם סופר פסק (שו"ת, אורח-חיים נו) שברגע שגדולי ישראל (הרמב"ם – הל' ברכות פרק י הלכה יח, הבית יוסף – או"ח רכט סע' ב, ועוד) פסקו את ברכת החמה כפי שהיא, העניין סגור. נדמה, שבהחלט למסורת, אפילו מסורת לא-הגיונית, יש אחיזה חזקה מאד על היהודים. נאמנות זו למסורת, היא זו ששמרה עלינו לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו.

ובכן, בואו נקווה שביום י"ד בניסן, ה8 באפריל, השמיים יהיו בהירים, השמש תזרח ותאיר, ונוכל פעם נוספת להודות להקב"ה על יצירת הבריאה כולה!