התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.
בימים אלה בתי ספר יסודיים דתיים ברחבי הארץ מקיימים את מסיבת הסידור המסורתית לתלמידי כיתות א'. מדובר באירוע מרגש מאד המציין את סיום לימוד הקריאה ואת האפשרות להתחיל לומר את התפילה מתוך הסידור "כמו גדולים" ולא בעל פה כפי שהתרגלו הילדים מאז היו בגן הילדים. במסיבת הסידור, לאחר טקס רב רושם וברכות מפי מכובדים, כל ילד יקבל לידיו את הסידור ולמחרת בבוקר את תפילת שחרית כבר יאמרו מתוך הסידור.
אין ספק כי מדובר באחד מרגעי השיא של כיתה א' עבור הילדים המתאמנים לקראת המסיבה שבועות רבים. אף עבור ההורים שבתחילת השנה נפרדו מילדיהם בשער בית הספר עם לא מעט דאגות בלב, באשר למוכנותו של ילדם לישיבה על ספסל הלימודים, מסיבת הסידור מהווה רגע שכל כולו נחת.
לפני מספר שנים, בשבת לאחר שבני הבכור חגג את מסיבת הסידור שלו בכיתה א', הסתכלתי סביבי על ילדי כיתה א' שהיו בבית הכנסת וחשבתי על אלו שלא היו בבית הכנסת. אמרתי לעצמי: הן רק לפני יום או יומיים ילדים אלו חגגו את קבלת הסידור ואת העובדה שעתה הם יודעים לקרוא מתוך הסידור, מדוע אם כן אין הדבר בא לידי ביטוי גם בהיכל התפילה, הלא הוא בית הכנסת.
הגעתי אז למסקנה שכדאי למצוא דרך לחבר בין מסיבת הסידור שילדי הקהילה חוגגים יחד עם הוריהם בבתי הספר המקומיים, לבין המתרחש בבית הכנסת בשבת. התלבטתי כיצד לעשות זאת. פניתי לאנשים נוספים בקהילה והסברתי את תחושותיי, ובקשתי לשמוע את דעתם כיצד ניתן לעשות חיבור למסיבת הסידור גם בבית הכנסת.
לאחר מספר דיונים קצרים עלה הרעיון לערוך מסיבת סידור קהילתית בבית הכנסת עבור ילדי הקהילה הלומדים בכיתה א'. החלטנו שיהיה נכון להעניק לכל ילד וילדה עוד סידור, בנוסף לסידור שכבר קיבלו בבית הספר, מכיוון שגם כך בבית הכנסת מתפללים בנוסח אחר מנוסח הסידור שהילדים מקבלים בבית הספר. אך הסיבה העיקרית היתה אחרת.
כשהתחלנו לגבש את הרעיון עלתה המציאות שבבית הכנסת מתפללים משפחות לא מעטות ששולחות את ילדיהם ללמוד בבתי ספר ממלכתיים. ילדים אלה אינם לומדים להתפלל בבתי הספר. עבורם בית הכנסת, אליו הם מגיעים עם אביהם בשבת, הוא המקום היחיד בו הם פוגשים את התפילה והסידור. הסידור שאנו מחלקים, שעבור רבים מהילדים הוא הסידור השני שהם מקבלים באותו שבוע, עבור ילדים אלו הוא הסידור היחיד אותו יקבלו ומסיבת הסידור הקהילתית תהיה היחידה בה הם ישתתפו.
עבור מסיבת הסידור הקהילתית גיבשנו טקס קצר הכולל דבר תורה, הענקת הסידור, ברכת האבות את הילדים ושירת "המלאך הגואל אותי" על ידי כל הקהל. בסיום הטקס הורי הילדים עורכים קידוש לכבוד הילדים ולכבוד הקהל.
את מסיבת הסידור הקהילתית הראשונה ערכנו בשנה שעברה ונרשמה התרגשות גדולה מצד כל הקהל. משמועות שהגיעו לאזני אף שמעתי על רבנים בקהילות נוספות באזור שבעקבות מסיבת הסידור בבית הכנסת שלנו קיבלו בקשות לערוך אף אצלם מסיבת סידור דומה. בעז"ה בשבת הקרובה נערוך את מסיבת הסידור הקהילתית השניה.
הרב סולובייצ'יק התנגד מאד לעריכת "טקסים" (ראו גם כאן):
אני בהחלט ער לדבריו. אינני מנסה למצוא תחליף למצוות. אך בעולם שבו הטקסים הם חלק מהחיים שלנו, כולל טקס מסיבת הסידור אותו חווים הילדים בבתי הספר, אני חושב שאין מנוס מאשר למצוא את הדרך לחבר באופן הכי טוב שאפשר את אשר חווים הילדים בבית הספר למה שהם רואים וחווים מחוץ לכתלי בית הספר.
בימים אלה בתי ספר יסודיים דתיים ברחבי הארץ מקיימים את מסיבת הסידור המסורתית לתלמידי כיתות א'. מדובר באירוע מרגש מאד המציין את סיום לימוד הקריאה ואת האפשרות להתחיל לומר את התפילה מתוך הסידור "כמו גדולים" ולא בעל פה כפי שהתרגלו הילדים מאז היו בגן הילדים. במסיבת הסידור, לאחר טקס רב רושם וברכות מפי מכובדים, כל ילד יקבל לידיו את הסידור ולמחרת בבוקר את תפילת שחרית כבר יאמרו מתוך הסידור.
אין ספק כי מדובר באחד מרגעי השיא של כיתה א' עבור הילדים המתאמנים לקראת המסיבה שבועות רבים. אף עבור ההורים שבתחילת השנה נפרדו מילדיהם בשער בית הספר עם לא מעט דאגות בלב, באשר למוכנותו של ילדם לישיבה על ספסל הלימודים, מסיבת הסידור מהווה רגע שכל כולו נחת.
לפני מספר שנים, בשבת לאחר שבני הבכור חגג את מסיבת הסידור שלו בכיתה א', הסתכלתי סביבי על ילדי כיתה א' שהיו בבית הכנסת וחשבתי על אלו שלא היו בבית הכנסת. אמרתי לעצמי: הן רק לפני יום או יומיים ילדים אלו חגגו את קבלת הסידור ואת העובדה שעתה הם יודעים לקרוא מתוך הסידור, מדוע אם כן אין הדבר בא לידי ביטוי גם בהיכל התפילה, הלא הוא בית הכנסת.
הגעתי אז למסקנה שכדאי למצוא דרך לחבר בין מסיבת הסידור שילדי הקהילה חוגגים יחד עם הוריהם בבתי הספר המקומיים, לבין המתרחש בבית הכנסת בשבת. התלבטתי כיצד לעשות זאת. פניתי לאנשים נוספים בקהילה והסברתי את תחושותיי, ובקשתי לשמוע את דעתם כיצד ניתן לעשות חיבור למסיבת הסידור גם בבית הכנסת.
לאחר מספר דיונים קצרים עלה הרעיון לערוך מסיבת סידור קהילתית בבית הכנסת עבור ילדי הקהילה הלומדים בכיתה א'. החלטנו שיהיה נכון להעניק לכל ילד וילדה עוד סידור, בנוסף לסידור שכבר קיבלו בבית הספר, מכיוון שגם כך בבית הכנסת מתפללים בנוסח אחר מנוסח הסידור שהילדים מקבלים בבית הספר. אך הסיבה העיקרית היתה אחרת.
כשהתחלנו לגבש את הרעיון עלתה המציאות שבבית הכנסת מתפללים משפחות לא מעטות ששולחות את ילדיהם ללמוד בבתי ספר ממלכתיים. ילדים אלה אינם לומדים להתפלל בבתי הספר. עבורם בית הכנסת, אליו הם מגיעים עם אביהם בשבת, הוא המקום היחיד בו הם פוגשים את התפילה והסידור. הסידור שאנו מחלקים, שעבור רבים מהילדים הוא הסידור השני שהם מקבלים באותו שבוע, עבור ילדים אלו הוא הסידור היחיד אותו יקבלו ומסיבת הסידור הקהילתית תהיה היחידה בה הם ישתתפו.
עבור מסיבת הסידור הקהילתית גיבשנו טקס קצר הכולל דבר תורה, הענקת הסידור, ברכת האבות את הילדים ושירת "המלאך הגואל אותי" על ידי כל הקהל. בסיום הטקס הורי הילדים עורכים קידוש לכבוד הילדים ולכבוד הקהל.
את מסיבת הסידור הקהילתית הראשונה ערכנו בשנה שעברה ונרשמה התרגשות גדולה מצד כל הקהל. משמועות שהגיעו לאזני אף שמעתי על רבנים בקהילות נוספות באזור שבעקבות מסיבת הסידור בבית הכנסת שלנו קיבלו בקשות לערוך אף אצלם מסיבת סידור דומה. בעז"ה בשבת הקרובה נערוך את מסיבת הסידור הקהילתית השניה.
הרב סולובייצ'יק התנגד מאד לעריכת "טקסים" (ראו גם כאן):
"ההלכה שונאת טקסים היא. ...יש...בסמלים אסתטיים-צרמונאליים משום סילוף ההלכה הטהורה. ...על ידי (הכנסת הטקסיות), בוקע ועולה נוהג חדש של המצאת תחליפים למצוות" (דברי הגות, עמ' צג)
אני בהחלט ער לדבריו. אינני מנסה למצוא תחליף למצוות. אך בעולם שבו הטקסים הם חלק מהחיים שלנו, כולל טקס מסיבת הסידור אותו חווים הילדים בבתי הספר, אני חושב שאין מנוס מאשר למצוא את הדרך לחבר באופן הכי טוב שאפשר את אשר חווים הילדים בבית הספר למה שהם רואים וחווים מחוץ לכתלי בית הספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה