יום חמישי, 10 בדצמבר 2009

אור החיים לפרשת וישב

"וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו. וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא."
צריך לדעת מה טענת ראובן אל אחיו באומרו "ואני אנה אני בא", הלא גם לעצתו היה יוסף אבוד בבור, והגם שאמר הכתוב "למען הציל וגו' להשיבו אל אביו" זה היה בלבו, לא בפיו אל אחיו, והראיה שאמר יהודה "מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו'", אחר שהיה בבור, הא למדת כי השלכתו בבור היתה להריגה וכמו שפירשנו למעלה, ומעתה מה מענה בלשונו "הילד וגו' ואני וגו'".
אכן כוונת ראובן היא, כי לצד היותו הוא הבכור אותו יטריח אביו ללכת לחפש אחריו מסוף העולם ועד סופו, ואם היה בבור היה מביאו מת מהחיות שבבור, והיה משיב לאביו הנה הוא מת חיה רעה אכלתהו, מה שאין כן עתה אנה ילך מרוחות העולם לבקשו, והוא אומרו "ואני אנה אני בא", ולזה נתחכמו וישחטו שעיר עזים וגו' ובזה סלקה לה תרעומת ראובן.

דברי האור החיים הללו, בעיני, הם לא פחות ממופלאים.
האור החיים שואל מה היתה רצונו של ראובן כששאלו "ואני אנה אני בא"? הרי גם אם יוסף היה בבור הוא כנראה היה מת שם.
האור החיים מסביר שמה שהפריע לראובן היה כי בתוקף תפקידו כבכור הוא היה נשלח מטעם יעקב לחפש אחר יוסף. אז כל עוד יוסף נמצא בבור הוא יוכל לחזור לאביו עם גופתו של יוסף ולומר שהוא מצא את יוסף מת. אך עתה שיוסף איננו בבור הוא יצטרך לחפש אחריו וללכת "לרוחות העולם לבקשו". לכן, כמענה לצרתו זו של ראובן האחים מציעים לשחוט שעיר עיזים ולטעון שיוסף נטרף ולכן אין טעם ללכת לחפש אחריו.
ראובן מייצג כאן, לאור דברי אור החיים, את מי שרואה רק את צרת עצמו גם כשמונח לפניו צרה הרבה יותר גדולה, אך ראובן איננו מסוגל להכיל שום דבר מעבר למה שנוגע אליו ישירות. הוא איננו מסוגל לראות את התמונה בשלמותה, את צרתו של יוסף, את הרגשת אביו, רק את התמונה הצרה של עצמו.
[בשבת זו נתחיל לחגוג את חג החנוכה. הרמת נס המרד בידי המכבים היא אנטיתזה להתנהגותו של ראובן. האפשרות לראות את צרת הכלל, צרת האומה, ביזוי כבוד השכינה מעבר לצרה הפרטית של אדם או משפחה החיים תחת שלטון זר – זה מה שהוביל לתחילת המרד, ובסופו של דבר לנצחון הגדול על היוונים.]

אין תגובות: