יום רביעי, 24 בספטמבר 2008

סיכום שמיטה תשס"ח - חלק ב'

מועצת הרבנות הראשית

לרגל הבחירות למועצת הרבנות הראשית, נעסוק הפעם בסיכום תפקוד המועצה היוצאת (שכבר יצאה, ליתר דיוק) בשנת השמיטה שאנו בסופה.
מועצת הרבנות הראשית לקחה חלק בשנת השמיטה ה'תשס"ח בשתי נקודות עיקריות. הראשונה היתה אישור צמצום היתר המכירה. בנקודה זו ניגע בעז"ה בהמשך. הנקודה השניה היתה ההחלטה שהתקבלה במועצה (עפ"י הפרסומים בתקשורת, במשאל טלפוני בין חברי המועצה) על כך שכל רב עיר יכול להחליט להתנות מתן תעודת כשרות לבית עסק בעירו באי מכירת תוצר מהיתר מכירה. החלטה זו התקבלה ממש בערב ראש השנה, באופן שהיה נדמה כאילו שנת השמיטה באה בהפתעה.
החלטה זו הביאה למצב, עפ"י פרסומים בתקשורת, שלבתי עסק מסויימים וביניהם חדרי אוכל של מפעלים נשארו ללא תעודת כשרות. כתגובה להחלטת מועצת הרבנות הראשית הודיעה ארגון צוהר שאם הרבנות הראשית לא תמצא פתרון מידי לבתי העסק המוכרים היתר מכירה, הם יקימו מערך כשרות פרטי שיתחרה בזו של הרבנות. במקביל בתי עסק וחקלאים פנו לבג"ץ בדרישה לכפות על הרבנות לתת תעודות כשרות עבור היתר המכירה. בג"ץ קיבל את עמדת החקלאים, והרב דוב ליאור הוסמך מטעם מועצת הרבנות הראשית לתת תעודות כשרות בכל הערים שהרבנים המקומיים לא מעוניינים לתת תעודות כאלה.

אם החלטת הרבנות הראשית היתה יוצאת לפועל, היה קורה מצב שבית עסק בהרצליה לא יקבל תעודת כשרות בגלל שהוא מוכר היתר מכירה, וכמה מאות מטרים משם ברעננה בית עסק אחר המוכר אותו סחורה בדיוק יהיה בעל תעודת הכשר. מה ההגיון של ההחלטה הזו? עד כמה שידוע לי, טרם פורסם מאמר תורני או אפילו פובלציסטי ממובילי המהלך המסביר את ההגיון שמאחוריו. מה שכן נאמר זה שלא ניתן לכפות על רב לאשר משהו ככשר כאשר לדעתו הוא לא כשר. כשלוקחים בחשבון שמתוקף החוק, מועצת הרבנות הראשית היתה צריכה לאשר את ביצוע היתר המכירה, איך ניתן להבין שאותם אנשים עומדים וצועקים שהם חושבים שתוצרת היתר המכירה הוא לא כשר?! כדי לא לגרום לטעות ראוי להבהיר שכדי לומר שההיתר מכירה הוא אסור באכילה, צריך קודם לחלק בין פירות לירקות (שכן אין סיבה הלכתית ראויה לאסור פירות באכילה), לאחר מכן צריך להחמיר כשיטת הרמב"ם שכל הירקות הנקטפים בשמיטה יש בהם דין ספיחין (ולא כמו הר"ש שרק מה שגדל בשביעית אסור), לאחר מכן צריך לומר שהמכירה כלל לא חלה (לא רק שהמכירה מוטעת בעקרון ואסורה אלא שהיא לא חלה, שהרי אם היא חלה אין בכלל איסור ספיחין). גם אם מישהו סבור שהמכירה לא חלה, ושיש ספיחין, ושיש סיבה לאסור גם פירות וכד' הוא גם צריך לסבור שלא ניתן לסמוך על דעת המקילין. דבר שלעצמו טעון הסבר, שהרי כבר כתב הג"ר שלמה זלמן אוירבאך בשו"ת מנחת-שלמה שגם אם אתה עצמך מחמיר בהיתר מכירה אם מישהו שואל אותך אם הדבר מותר באכילה עליך להורות לו להקל שכן ספק דרבנן להקל.

בסופו של דבר, בכל זאת, רבני ערים לא מעטים בחרו ללכת בדרך זו ומנעו מעסקים למכור סחורה מהיתר מכירה. כך היה לדוגמא במודיעין. העניין די הוצנע מידיעת הציבור ולי לא ידוע על פרסום איזה שהוא הסבר למהלך הזה (על אף שרוב הציבור בערים הללו לא מקפיד לא לצרוך היתר מכירה, לפחות זה המצב במודיעין). אינני יודע אם יש רבנות בארץ שלא מוכנה לתת תעודת כשרות לעסק שמוכר תוצרת אבקת חלב נוכרי, אבל קשה לי להאמין שיש דבר כזה. במה שונה וחמור היתר מכירה מאבקת חלב גוי? אינני יודע.

נוסיף גם בנושא הזה, שלא שמענו את קולם של חברי מועצת הרבנות הראשית כאשר התעורר הסכסוך בין יושבי ראש ועדת השמיטה, הרב זאב ויטמן והרב אברהם יוסף. על אף שמועצת הרבנות הראשית היא זו שבפועל מינתה את שני הרבנים לתפקיד, כאשר העסק עלה על שרטון לא נשמע קולם והרב ויטמן נשאר להאבק את מלחמתו/מלחמתם לבדו.

נסיים בקישור לתוצאות הבחירות למועצת הרבנות הראשית מאתר ynet ומאתר כיפה.

אין תגובות: