אחת מהמשניות המוכרות ביותר היא המשנה האחרונה בפרק ראשון של מסכת ברכות (ברכות דף יב עמוד ב):
מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא. שנאמר: (דברים ט"ז) למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך - הימים, כל ימי חייך - הלילות; וחכמים אומרים: ימי חייך - העולם הזה, כל - להביא לימות המשיח.
לאחר שהמשנה מציינת כעובדה ש"מזכירין יציאת מצרים בלילות", המשנה מביאה מחלוקת בנושא זה בדיוק בין בן-זומא לבין חכמים. יש כמובן לשים לב שהמחלוקת אינה מנוסחת באופן שאנו רגילים לראות מחלוקות במשנה.
מעולם לא הקדשתי יותר מדי מחשבה לשאלה כמי אנחנו פוסקים במחלוקת הזו. היה ברור לי שאם אנחנו אומרים כל יום את פרשת ציצית בערבית אז בודאי שאנחנו פוסקים כבן-זומא. זאת, על אף שבן-זומא הוא בדעת יחיד מול רבים - חכמים. אמנם הרמב"ם פוסק כך בתחילת הל' קריאת שמע (פרק א הלכה ג):
אע"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, וקריאת שלש פרשיות אלו על סדר זה היא הנקראת קריאת שמע.
כנראה שהסימוכין לפסיקה כבן-זומא אלו דברי רבי אלעזר בן עזריה שמצדד בשיטתו וכן הפתיחה הסתמית של המשנה ש"מזכירין".
אך דבר זה כלל איננו פשוט:
כפי שהזכרנו בן-זומא הוא יחיד מול רבים.
בגמרא מובא משא ומתן בין בן-זומא לחכמים, מו"מ שבן-זומא לא יוצא ממנו בהכרח מנצח.
הרי"ף איננו מביא כלל את המשנה הזאת בהלכותיו. כך גם הרא"ש. רבי יעקב בן הרא"ש איננו מציין את המשנה הזו בפסקי הרא"ש וגם לא בטור. רבי יוסף קארו לא מביא את המשנה בבית יוסף וגם לא בשלחן ערוך.
בנוסף לזה, הרמב"ם ורש"י (על הסוגיא בברכות) ראו תאימות מלאה בין "הזכרת יציאת מצרים" לבין "פרשת ציצית", ולשיטתם ברור שאם מזכירין יצ"מ אז ברור שהכוונה הוא לקריאת כל פרשת ציצית. השאגת אריה (הספר לא לפני) והגר"א בשנות אליהו חולקים על הנחה זו, וראייתם מגמרא בברכות יד ע"ב המביאה מנהג ארץ-ישראלי לקרוא רק את הפסוק הראשון והאחרון של פרשת ציצית. מסקנת הגר"א שם היא "שצריך להזכיר יציאת מצרים... אבל ויאמר אין צריך לומר כלל".
יש כאלו שרצו להסביר שגם בתקופת ראב"ע הזכירו יציאת מצרים, אלא שעשו זאת רק מדברי חכמים מכיוון שלא ידעו מקור לכך ובן-זומא סך הכל ניסה להביא מקור לדברי חכמים, חכמים שחלקו עליו במשנה לא סברו שיש לבטל את המנהג אלא שהמקור שהביא בן-זומא איננו מוכח. אלא, שמדברי ראב"ע לא משמע כך "לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים", לא משמע ש"לא זכיתי לדעת את המקור לכך שתאמר יצ"מ" אלא שכלל לא היו אומרים.
העולה מכל האמור לעיל הוא שאינני מבין את השתלשלות ההלכה בנושא קריאת פרשת "ויאמר" בערבית. האם המנהג שלנו לקרוא פרשת ציצית הוא בעקבות הרמב"ם, על אף שהוא לא מוזכר בשו"ע?
אשמח להפניות ותשובות בנושא זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה