כשפרסמתי את הרשימה "שני תלמידי חכמים שאין נוחין זה את זה בהלכה" נהגתי בקטנות ראש ולא קלטתי עד כמה הדברים של הרב ויטמן נוגעים לי ולנעשה במטבח בביתי שלי.
כאמור, הרב זאב ויטמן, ראש ועדת השמיטה שמונה ע"י מועצת הרבנות הראשית, פרסם מכתב ובו התקפה על הרב אברהם יוסף המשמש יחד איתו בראשות ועדת השמיטה. בנוסף לזה, הרב ויטמן כותב בפירוש שעפ"י הוראות מועצת הרבנות הראשית הוא נמנע מלעשות היתר מכירה עבור מטעים - דהיינו פירות העץ.
אשתי ערכה קנייה של פירות וירקות בחנות השכונתית לפני שבת. החנות בשכונה מחולק לשניים: בחציו האחד זהו חנות של "אוצר הארץ" ובחצי השני יש שלט גדול מימדים שכתוב עליו "היתר מכירה". אשתי חזרה הביתה עם מגוון גדול של פירות קיץ והודיעה לי שמכיוון שלא נשאר הרבה סחורה בחנות של "אוצר הארץ" היא קנתה את הפירות בחנות של ה"היתר מכירה". בתחילת השבוע התחלתי לשאול את עצמי איך יכול להיות שיש כאן חנות שמוכרת פירות היתר מכירה אם הרב ויטמן פרסם רק לפני שבוע-שבועיים שאין דבר כזה בשמיטה הזאת.
פניתי בנושא לרב האחראי על הכשרות בעיר מגוריי ושאלתי אם יכול להיות שהפירות הללו הינם בעצם "אוצר בית דין" והם לא מסומנים ככאלה. הוא ענה לי תשובה שלא היתה ברורה, אך נמנעתי משום מה מלהמשיך את השיחה עד שהדבר יתבהר לי. אתמול התקשרתי לרב ויטמן ושאלתי אותו אם יש אפשרות שאשתי קנתה אפרסקים, משמשים ושזיפים שהינם היתר מכירה. תשובתו היתה חד משמעית שאין דבר כזה. המשכתי לשאול אותו אם יכול להיות שהפירות הללו מגיעים ממקום שאין בהם קדושת שביעית. תשובתו היתה שיש סיכוי שהם מגיעים ממגדל דרוזי או לא-יהודי אחר, אבל אם הם לא נמכרים במקום המיועד ליבול נכרי הוא לא מאמין שזה המצב. המשכתי לשאול עוד מספר פעמים האם ניתן היום למצוא בשווקים פירות קיץ שאינם קדושים בקדושת שביעית, והוא ענה לי שמההכרות שלו את השוק אין דבר כזה.
את המידע הזה העברתי לרב האחראי על הכשרות בעירי, אך טרם קיבלתי את תשובתו. אם אקבל והדברים יהיו רלוונטים גם למקומות אחרים, אפרסמם בעז"ה. אני ממליץ לכל אחד מהקוראים להתיעץ בעניין זה עם הרב האחראי במקום מגוריו, כדי להבין מה קורה באזור שלו.
הצרכן הפרטי לא צריך להכנס להיסטריה מהמצב הזה. בסופו של דבר רוב הפירות הללו הינם תחת "אוצר בית דין" של הרבנות הראשית ואשרנו שזכינו לאכול פירות הקדושים בקדושת שביעית. ההבדל הגדול בין פירות שאינם קדושים לפירות שהינם קדושים בקדושת שביעית זה בעיקר במודעות. כמובן שהמודעות מביאה לקיום הלכות מסויימות: שמירה על "פח שביעית", יותר זהירות בכמויות כדי לודא שהפירות באמת ייאכלו ולא ייזרקו וכד'.
יש עוד מה לדון בנושא זה, האם לאור התוצאות היה ראוי שהרבנות הראשית תעשה אוצר בית דין כל כך גורף או לא. את הדיון הזה ודומיו נשאיר להזדמנות אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה