הדברים המובאים בבלוג זה הינם להלכה ולא למעשה
בחג השבועות תפילת שחרית התארכה והחום היה גדול מאד. אחד הגבאים בקהילה שאל אותי אם אפשר לעשות קידוש אחרי מוסף כדי שאנשים יוכלו לשתות לפני שהם הולכים הביתה. מה שהיה לגבאים להציע לציבור באותו קידוש היה שתייה ומעט גלידה שנשארה מהפרסים של שיעורי הילדים שהתקיימו לאחר התפילה.
הגמרא (פסחים דף קו עמוד א) מסמיכה את החיוב לקדש ביום על הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו":
"זכור את יום השבת לקדשו" - זוכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה, ביום מנין? - תלמוד לומר: "זכור את יום השבת". ביום מאי מברך? - אמר רב יהודה: בורא פרי הגפן.
אעפ"כ הראשונים הבינו שאין כאן חיוב מדאורייתא אלא רק חיוב דרבנן שהפסוק המובא בברייתא בגמ' אינו אלא אסמכתא בעלמא.
הרמב"ם פסק (הל' שבת פכ"ט ה"י), כנראה מסברא, שכשם שקידוש הלילה חייב להיות במקום סעודה ושעל כן אין לטעום לפני הקידוש, כך גם קידוש היום צריך להיות במקום סעודה ושאסור לטעום לפני שמקדש:
ומצוה לברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד סעודה שניה, וזה הוא הנקרא קידושא רבא, מברך בורא פרי הגפן בלבד ושותה ואחר כך יטול ידיו ויסעוד, ואסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש, וגם קידוש זה לא יהיה אלא במקום סעודה.
על זה השיג עליו הראב"ד:
א"א בחיי ראשי אם מסברא אמרה לא סבר מימיו סברא פחותה מזו ולפי שקראוהו קדושא רבא יצא לו, ואינה כלום.
המחבר בשו"ע (או"ח סי' רפט סע' א) פסק כרמב"ם שגם בבוקר אומרים שאין קידוש אלא במקום סעודה:
וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה. ומיהו לשתות מים בבוקר קודם תפלה מותר, מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש.
כדי שהמקום יחשב מקום סעודה עליו לאכול במקום מזונות או פת ולכל הפחות לשתות רביעית יין (שו"ע או"ח סימן רעג סעיף ה):
כתבו הגאונים הא דאין קידוש אלא במקום סעודה, אפי' אכל דבר מועט, או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה, יצא ידי קידוש במקום סעודה וגומר סעודתו במקום אחר. ודוקא אכל לחם או שתה יין, אבל אכל פירות, לא.
על פי כל האמור ניתן לסכם כפי שכותב הרב אליעזר מלמד בספרו פניני הלכה (לינק):
אם שמע קידוש בבית הכנסת ושתה מעט מיץ וטעם פחות מכזית מזונות, לא יצא ידי חובת קידוש. ולא זו בלבד אלא אף עבר על דברי חכמים שאסרו לאכול ולשתות לפני הקידוש, שהואיל ולא יצא ידי קידוש, נמצא שכל מה שאכל ושתה היה לפני הקידוש.
אלא שנראה שיש בכל זאת מעט מקום להקל יותר. הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (ב' או"ח יט) נשאל:
במה שנוהגים לבקר ביום שבת בבית החתן או אבי הבן, אחר צאתם מבית הכנסת בבוקר. אם מותר לטעום שם פירות וממתקים ושאר כיבודים אחר הקידוש, אע"פ שאינם סועדים שם כלל. או יש לאסור מפני שאין קידוש אלא במקום סעודה.
הגר"ע יוסף כותב שבצירוף שיטת הראב"ד עם דעה המובאת באחרונים הסוברת:
שכיון ששתה המקדש רביעית יין מכוס הקידוש וכיון להוציאם י"ח, חשיב קידוש במקום סעודה אפילו לדידהו [של אלו שהוא התכוין להוציא ידי חובה].
עפי"ז מסיק הגרע"י:
שהמקילים בזה יש להם ע"מ שיסמוכו. ואין למחות בהם. ואעפ"כ טוב להודיע בדברי חן ונועם מלפני השבת, לאבי הבן או לחתן, שיכינו עוגות ופת כסנין לקהל המוזמנים בשבת, בכדי שכל א' מן המסובים יאכל כזית, והוי שפיר במקום סעודה. (או שכל אחד מן המסובים ישתה רביעית יין.). ואם לא עשו כן, הצנועים מושכים את ידיהם מלטעום שם.
לכן המסקנה לענ"ד מכל המובא לעיל הוא שלכתחילה ראוי להמנע מלעשות קידוש כאשר אין מיני מזונות או יין להגיש לציבור הנמצאים במקום. אך במקרים קיצוניים יש על מה לסמוך גם אם אין קביעות סעודה, כל עוד המקדש שותה לפחות רביעית יין. בכל אופן, על הציבור לחזור ולקדש בביתם במקום סעודה. והקב"ה יאיר עיני בתורתו שלא אטעה בדבר הלכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה