‏הצגת רשומות עם תוויות היתר מכירה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות היתר מכירה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 6 באוגוסט 2021

על הספר "ובשנה השביעית" מאת: הרב ד"ר בועז הוטרר

 


בדרך כלל אינני כותב על ספר אלא אם כן אני סיימתי לקרוא את כולו. הפעם אני סוטה מהרגלי, מכיוון שקרבה שנת השבע, וייקח לי עוד זמן רב עד שאצליח לצלוח את הספר כולו.
עד כה קראתי קצת יותר משליש מהכרך הראשון (מתוך שניים) של הספר "ובשנה השביעית – שנת השמיטה בהתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל" מאת הרב ד"ר בועז הוטרר ובהוצאת מכון הר ברכה.
הספר הינו מחקר היסטורי, אך לא מחקר היסטורי רגיל.
למה כוונתי?
מה שהמחבר מנסה לעשות זה להגיש בפני הקורא תיאור מעמיק ומקיף של המציאות החקלאית ששררה כאן בארץ ישראל בשנות השמיטה (או לקראת שנת השמיטה) מהתקופה העות'מאנית ועד לשנת תרס"ג (1902-1903). לאור ההבנה את המציאות החקלאית, ניגש המחבר להגיש בפני הקורא את פסקי ההלכה והמחלוקות ההלכתיות שנכתבו ופורסמו סביב אותן שנות שמיטה. השילוב של המחקר ההיסטורי יחד עם המחקר ההלכתי הוא אוצר של ממש לכל מי שמבקש להבין לעומק את ההיסטוריה ההלכתית של השמיטה. יתרה מכך, הקורא נוכח לראות כיצד, לפחות ב150-200 שנה האחרונות, פרק הזמן של שבע שנים זו תקופה משמעותית מאד שבה אפשר להבחין בהתפתחויות שחלו ביישוב. באותן שנים גם התרחשה בעולם המהפכה התעשייתית, שהשפיעה רבות גם על הפיתוח החקלאי, וגם היא מוצאת את ביטויה בתיאור ההיסטורי בספר.
הכרך הראשון עוסק ב"זמן הכיבוש העות'מאני ועד שלהי שנת תרמ"ט", בו אני אוחז כעת בערבו של שנת תרמ"ט. הכרך השני עוסק בשנות השמיטה תרנ"ו-תרס"ג. הכרך הראשון מכיל כ450 עמודים ועוד כ50 עמודי נספחים, והכרך השני מכיל כ330 עמודים ועוד כ150 עמודי נספחים.
המחקר, הן ההלכתי והן ההיסטורי, מרשימים ביותר. המחבר מפרט נתונים, מכתבים, תעודות ועוד, שהוא הצליח להגיע אליהם ולקבץ למחקר שלו.
כך למדתי שהיתר המכירה לשנות השמיטה התחיל עם מכירה אמיתית – העברת הקרקע כפי שהוא לידי גויים לשנת השמיטה, בעבור אחוז מסוים מהגידולים של שנת השמיטה. הדבר דומה מאד להערמת מכירת חמץ שהתחיל גם הוא עם מכירה אמיתית, העברת בעלות ממשית לפני הפסח לגויים. רק בשלב מאוחר, עם התפתחות הכלכלה, הפך מכירת החמץ להערמה הלכתית. ובדומה, היתר המכירה לשמיטה, הפך להערמה הלכתית רק בשלב מאוחר יותר, עם התפתחות המושבות.
ולא היה בזה בעיה של "לא תחונם" בתקופה ההיא, משום שלפי החוק העות'מאני הקרקעות היו בכלל בבעלות המלך והוחכרו לחקלאים.
זה משהו שלמדתי על ההתפתחות ההלכתית.
באשר להתפתחות ההיסטוריה של ההתיישבות החקלאית, יכלה הזמן ולא אוכל לפרט את כמות המידע שהמחבר מציף בו את הקורא, הן בגוף הספר והן בהערות השוליים. (למשל, ידעתם שפתח-תקוה תוכננה להיות מוקמת בכלל באזור יריחו? או שהיו גורמים בהתיישבות שהתנגדו לעליית יהודים שאינם בעלי כשרון בעבודה חקלאית לארץ?).
בסופו של דבר מדובר במחקר אקדמי מקיף, כך שהקריאה היא קצת יבשה. אך עבור מי שרוצה להרחיב את ידיעותיו בנושא ההתפתחות ההלכתית-היסטורית של היישוב בארץ בעת החדשה סביב שנת השמיטה, באופן שלא ימצא בשום ספר אחר, הספר הזה מומלץ ביותר (הוא גם די זול, אגב, באתר מכון הר-ברכה).

יום רביעי, 26 בנובמבר 2014

סקירת ספר: "מה נאכל בשנה השביעית?"

פורסם באתר כיפה (קישור)

גילוי נאות: רבות למדתי בימי בישיבה ממו"ר הרב יהושע בן-מאיר (להלן: ריב"ם), וכתלמיד בודאי שאינני במקום שיכול לבקר את דברי רבו, ובכל זאת אנסה לכתוב על ספרו בצורה לא מוטה.

את הספר "מה נאכל בשנה השביעית? – היתר מכירה או אוצר בית דין" הוציא לאור ריב"ם לקראת השמיטה הקודמת בשנת תשס"ח. לקראת השמיטה הנוכחית, תשע"ה, הוציא הרב את הספר לאור במהדורה מורחבת. המוטיבציה לכתיבת והוצאת הספר היה הניסיון של רבנים שונים בציונות הדתית לעודד את הציבור לרכוש תוצרת אוצר בית-דין ולהעדיפה על פני תוצרת של היתר מכירה. ריב"ם אינו מפחד ללכת נגד הזרם ולזעוק באזני כל מי שמוכן להאזין לו: הדרך הנכונה ללכת בה היא היתר מכירה, ואם רוצים להדר יש לצרף להיתר המכירה גם אוצר בית-דין.

דברים אלו של ריב"ם הם בעיקר כנגד ארגונים כמו "אוצר הארץ" שאינם משווקים כלל היתר מכירה ובמקום זאת משדרים לציבור כאילו יש הידור ברכישת אוצר בית-דין. אך דבריו הם גם כנגד משנתו ההלכתית של הרב זאב ויטמן שפרסם בספרו "לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל" את שיטת אוצר בית דין כדרך רצויה ללכת בה, ואף פעל למען הגשמת חזון זה כשכיהן כראש ועדת השמיטה שע"י הרה"ר בשמיטה הקודמת (תשס"ח). כנגד קולות אלו ריב"ם מציג שיטה האומרת: אין שום הידור באוצר בית-דין על פני היתר המכירה. לדידו, ההיפך הוא הנכון.

ריב"ם אינו בודד בגישה זאת. הג"ר עובדיה יוסף כבר כתב כך בתשובה קצרה שפרסם:
"פירות של היתר המכירה עדיפי מפירות של אוצר בית דין."

וגם הג"ר מרדכי אליהו כתב דברים דומים (הגם שנדמה שבדברים שבע"פ התבטא קצת אחרת). גם מקורות אלו מובאים בספר. ריב"ם גם מאריך להוכיח שהרב קוק לא הסתמך בשום מקום ובשום אופן על אוצר בית-דין, אלא רק כהידור נוסף במקומות שכבר יש היתר מכירה.

הטענה המרכזית של ריב"ם היא שהדוגלים בשיטת אוצר בית-דין למעשה מתירים איסורים ללא שום ביסוס הלכתי. למעשה, השדות אינם מופקרים, החקלאים עושים כל מיני פעולות בשדה (לאוקמי פירא) שמהמשנה משמע שהינן אסורות, ובייחוד עוברים על איסור קצירה, בצירה ומסחר בפירות הקדושים בקדושת שביעית. וכל ההיתרים הללו מסתמכים על דברי תוספתא שכמעט ולא הובאה להלכה אצל אף אחד מהראשונים, שנחלקו גדולי עולם כיצד נכון להבין אותה, ושגם אם ניקח את הפרשנות המקילה ביותר של התוספתא לא נגיע אפילו קרוב למציאות אותו פוגשים בשטח במקומות בהם מיישמים אוצר בית דין הלכה למעשה.

ככלל, ביחס להיתר המכירה התייחסו גדולי עולם במשך 130 השנה האחרונות שדאגו לבסס הלכתית את השימוש בו, ולשפר אותו משמיטה לשמיטה. מה שאי אפשר לומר על אוצר בית דין, שהינו פתרון יחסית חדש, שגם בו יש אלמנטים של הערמה באופן בו הוא מיושם, אך הוא טרם זכה לעמוד במבחן הזמן והביקורת. מדוע, שואל ריב"ם, יש הידור דווקא באחרון ולא בראשון?

במהלך קריאת דברי ריב"ם בספר הקורא שואל את עצמו שוב ושוב: מהם הטענות הנגדיות למחבר? מה סוברים אלו שמפרסמים במאמריהם ובספריהם שיש הידור בדרך של אוצר בית-דין על פני היתר מכירה?

בנספחים לספר מובאים גם את דעות החולקים עליו, וריב"ם גם מגיב לדבריהם. טענה אחת של מתנגדיו הוא שאין זה מספיק למנות את גנותו של אוצר בית-דין, יש למנות גם את הבעיות שיש עם היתר המכירה ולשקול אלו מול אלו על מנת להחליט איזה מהם עדיף. כנגד טענה זו סבור ריב"ם שגם אם נקבל (מה שהמחבר איננו מקבל) שיש פחות בעיות באוצר בית דין, עדיין הדרך הנכונה ללכת בה היא הדרך בה הלך הראי"ה קוק של היתר מכירה ואוצר בית דין כהידור נוסף.

עוד סוברים תומכי אוצר בית-דין שפתרון משלב של היתר מכירה יחד עם אוצר בית דין לא יעבוד כי החקלאי, שיודע שהוא עשה היתר מכירה, לא יסכים להקפיד על הגבלות בעבודתו בשדה, מכיוון שגם ככה הוא יודע שהשדה שלו מכור לנכרי. כנגד זה טוען ריב"ם, שגם אם זה המצב עדיין עדיף רק היתר מכירה ולא רק אוצר בית דין. ועם זאת, לא ברור לו שצריך לקבל את הקביעה שהחקלאים לא ישתפו פעולה עם שילוב של שני ההיתרים.

לאחר שמנינו מקצת שבחו של הספר, יש להוסיף גם מגרעת בולטת שיש בספר. בקריאת הספר בולט המחסור בעריכה. עבור מי שאיננו בעל רקע ישיבתי, יהיה לענ"ד מעט קשה לעקוב אחר מהלכי המחבר. אני תקווה שלקראת השמיטה הבאה הספר יעבור עריכה קפדנית ויונגש לציבור הרחב.

כאמור, הספר נושא אופי פולמוסי. הוא מביא את שלל הדעות החולקות עליו ומסביר מדוע אין הצדק אתם. להרגשתי רבים בציבור ימצאו בתכני הספר אכזבה מסוימת, כי הספר אינו בעל בשורה. הוא אינו מורה על דרך סלולה בה אפשר בתנאים הקיימים היום לחזור לאידיאל השמיטה של התורה, והוא אף לא מצביע על אופנים בהם אפשר לצמצם את היתר המכירה שאין חולק שהוא לא אידיאלי. לדידו של ריב"ם שמיטה כפי שציוותה התורה נוכל לשמור רק כשיתקיים "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלוש השנים", וזה כידוע לא נראה באופק. מאידך, שמא באמירה שיש להתמודד עם המציאות בשטח ועם המציאות ההלכתית ללא הליכה אחר מקסמי שווא, ניתן לראות כסוג של בשורה.

"מה נאכל בשנה השביעית, היתר מכירה או אוצר בית דין? הרב יהושע בן-מאיר, הוצאת ישיבת שבות-ישראל.

יום ראשון, 13 במאי 2012

נצי"ב על היתר המכירה

השמיטה עוד רחוקה מאתנו, ואף על פי כן אני מבקש לשתף אתכם במשהו נחמד שמצאתי בשבת בעניין היתר המכירה בשמיטה. הנצי"ב מוולוז'ין היה אחד המתנגדים להיתר המכירה. את התנגדותו הוא מפרט בקונטרס "דבר השמיטה" שנדפס בשו"ת שלו "משיב דבר" ח"ב סי' נו.

עתה, שימו לב כיצד הוא מפרש את הפסוקים מפרשתנו (בפירושו "העמק דבר" על התורה):
והארץ לא תמכר לצמיתות - ויותר נראה שבא הכתוב להזהיר שלא למכור לעובד כוכבים כדרך שאנו עושים בשביל מלאכת שבת. כך היה עולה על הדעת למכור השדה בשביעית וביובל לעובד כוכבים והוא אינו מוזהר על זה הזהירה תורה שלא למכור ולמסור לעובד כוכבים. 

יום רביעי, 24 בספטמבר 2008

סיכום שמיטה תשס"ח - חלק ב'

מועצת הרבנות הראשית

לרגל הבחירות למועצת הרבנות הראשית, נעסוק הפעם בסיכום תפקוד המועצה היוצאת (שכבר יצאה, ליתר דיוק) בשנת השמיטה שאנו בסופה.
מועצת הרבנות הראשית לקחה חלק בשנת השמיטה ה'תשס"ח בשתי נקודות עיקריות. הראשונה היתה אישור צמצום היתר המכירה. בנקודה זו ניגע בעז"ה בהמשך. הנקודה השניה היתה ההחלטה שהתקבלה במועצה (עפ"י הפרסומים בתקשורת, במשאל טלפוני בין חברי המועצה) על כך שכל רב עיר יכול להחליט להתנות מתן תעודת כשרות לבית עסק בעירו באי מכירת תוצר מהיתר מכירה. החלטה זו התקבלה ממש בערב ראש השנה, באופן שהיה נדמה כאילו שנת השמיטה באה בהפתעה.
החלטה זו הביאה למצב, עפ"י פרסומים בתקשורת, שלבתי עסק מסויימים וביניהם חדרי אוכל של מפעלים נשארו ללא תעודת כשרות. כתגובה להחלטת מועצת הרבנות הראשית הודיעה ארגון צוהר שאם הרבנות הראשית לא תמצא פתרון מידי לבתי העסק המוכרים היתר מכירה, הם יקימו מערך כשרות פרטי שיתחרה בזו של הרבנות. במקביל בתי עסק וחקלאים פנו לבג"ץ בדרישה לכפות על הרבנות לתת תעודות כשרות עבור היתר המכירה. בג"ץ קיבל את עמדת החקלאים, והרב דוב ליאור הוסמך מטעם מועצת הרבנות הראשית לתת תעודות כשרות בכל הערים שהרבנים המקומיים לא מעוניינים לתת תעודות כאלה.

אם החלטת הרבנות הראשית היתה יוצאת לפועל, היה קורה מצב שבית עסק בהרצליה לא יקבל תעודת כשרות בגלל שהוא מוכר היתר מכירה, וכמה מאות מטרים משם ברעננה בית עסק אחר המוכר אותו סחורה בדיוק יהיה בעל תעודת הכשר. מה ההגיון של ההחלטה הזו? עד כמה שידוע לי, טרם פורסם מאמר תורני או אפילו פובלציסטי ממובילי המהלך המסביר את ההגיון שמאחוריו. מה שכן נאמר זה שלא ניתן לכפות על רב לאשר משהו ככשר כאשר לדעתו הוא לא כשר. כשלוקחים בחשבון שמתוקף החוק, מועצת הרבנות הראשית היתה צריכה לאשר את ביצוע היתר המכירה, איך ניתן להבין שאותם אנשים עומדים וצועקים שהם חושבים שתוצרת היתר המכירה הוא לא כשר?! כדי לא לגרום לטעות ראוי להבהיר שכדי לומר שההיתר מכירה הוא אסור באכילה, צריך קודם לחלק בין פירות לירקות (שכן אין סיבה הלכתית ראויה לאסור פירות באכילה), לאחר מכן צריך להחמיר כשיטת הרמב"ם שכל הירקות הנקטפים בשמיטה יש בהם דין ספיחין (ולא כמו הר"ש שרק מה שגדל בשביעית אסור), לאחר מכן צריך לומר שהמכירה כלל לא חלה (לא רק שהמכירה מוטעת בעקרון ואסורה אלא שהיא לא חלה, שהרי אם היא חלה אין בכלל איסור ספיחין). גם אם מישהו סבור שהמכירה לא חלה, ושיש ספיחין, ושיש סיבה לאסור גם פירות וכד' הוא גם צריך לסבור שלא ניתן לסמוך על דעת המקילין. דבר שלעצמו טעון הסבר, שהרי כבר כתב הג"ר שלמה זלמן אוירבאך בשו"ת מנחת-שלמה שגם אם אתה עצמך מחמיר בהיתר מכירה אם מישהו שואל אותך אם הדבר מותר באכילה עליך להורות לו להקל שכן ספק דרבנן להקל.

בסופו של דבר, בכל זאת, רבני ערים לא מעטים בחרו ללכת בדרך זו ומנעו מעסקים למכור סחורה מהיתר מכירה. כך היה לדוגמא במודיעין. העניין די הוצנע מידיעת הציבור ולי לא ידוע על פרסום איזה שהוא הסבר למהלך הזה (על אף שרוב הציבור בערים הללו לא מקפיד לא לצרוך היתר מכירה, לפחות זה המצב במודיעין). אינני יודע אם יש רבנות בארץ שלא מוכנה לתת תעודת כשרות לעסק שמוכר תוצרת אבקת חלב נוכרי, אבל קשה לי להאמין שיש דבר כזה. במה שונה וחמור היתר מכירה מאבקת חלב גוי? אינני יודע.

נוסיף גם בנושא הזה, שלא שמענו את קולם של חברי מועצת הרבנות הראשית כאשר התעורר הסכסוך בין יושבי ראש ועדת השמיטה, הרב זאב ויטמן והרב אברהם יוסף. על אף שמועצת הרבנות הראשית היא זו שבפועל מינתה את שני הרבנים לתפקיד, כאשר העסק עלה על שרטון לא נשמע קולם והרב ויטמן נשאר להאבק את מלחמתו/מלחמתם לבדו.

נסיים בקישור לתוצאות הבחירות למועצת הרבנות הראשית מאתר ynet ומאתר כיפה.

יום שני, 15 בספטמבר 2008

סיכום שמיטה תשס"ח - חלק א'

הרבנות הראשית לישראל

נתחיל מההתחלה. הרב יונה מצגר, הרב הראשי האשכנזי, כנראה הגיע לתפקידו רק בזכותה של שמיטה תשס"ח. אלו היו השמועות בזמן שנבחר ולאחר מכן גם גורמים רשמיים המקורבים לגרי"ש אלישיב אמרו את הדברים כמעט בפה מלא. אינני יודע אם אפשר להחשיב את הבחירה הזו כניצחון של החרדים, אך זה בהחלט נראה כהפסד של הדתיים הלאומיים. למרות זאת ואולי בגלל זאת, כמעט ולא נשמע קולו של הרב מצגר במהלך השמיטה וההכנות אליה.
גם קולו של הרב עמאר לא נשמע ברמה בענייני השמיטה. זאת, על אף שהוא נחשב לאחד מגדולי תלמידיו של הג"ר עובדיה יוסף התומך בפה מלא בהיתר המכירה. זה בודאי יכול להחשב כנצחון של החרדים. מסתבר שהרב עמאר לא רצה להיות מאויים בחרם כפי שקרה לקודמו בתפקיד הג"ר אליהו בקשי-דורון. כך קרה שהפעם שני הרבנים בחרו, כנראה במודע, שלא לדבר בנושאי השמיטה ובמקום זאת זרקו את הכדור הרותח למגרשם של אחרים.

בתחילה מונה הרב זאב ויטמן ליו"ר ועדת השמיטה שע"י הרבנות הראשית. הרב ויטמן עשה עבודה רבה, שנדון בה ברשימה נפרדת, בצמצום השימוש בהיתר המכירה. עם זאת, כנראה שהצמצום בגידולי הקרקע היה קטן מאד ואולי אפילו לא קיים. לאחר מכן צורף אליו גם הרב אברהם יוסף. הרב יוסף לא הסכים לשיטה שהוביל הרב ויטמן ובאיזה שהוא שלב נוצר סכסוך בין שני הרבנים (ראה כאן וכאן). גם לאחר ששני הרבנים החשובים לא הצליחו לסדר את ההדורים ביניהם, הרבנים הראשיים (לפחות כלפי חוץ) לא הרגישו צורך להוציא הודעה מטעמם בנושא.

[אוסיף גם שכשאני התכוננתי בערב השמיטה לתת שיעורים בנושא השמיטה בשכונה שלי, פניתי למשרדי הרבנים הראשיים וביקשתי לדעת מה התכנון לקראת שנת השמיטה. מהמשרדים נמסר לי שהם לא מתעסקים בזה (!!!) ושעלי לפנות ישירות לועדת השמיטה ולרב ויטמן.]

עם זאת, לתומכי היתר המכירה היה הישג גדול מאד בשמיטה זו. לחרדים היתה בשמיטה זו סיטואציה שמעולם לא היתה כדוגמתה, ואני מקווה שלא תחזור על עצמה. למעשה אף אחד מהרבנים הראשיים לא תמך בגלוי בהיתר המכירה, יו"ר ועדת השמיטה ידוע כאדם התומך בצמצום מירבי של היתר המכירה (הגם שהוא אדם המבין את המציאות, בניגוד לאחרים היודעים לדבר כנגד ההיתר אך מעולם לא התמודדו עם המציאות), ועם זאת היתר המכירה על גידולי הקרקע נשאר על עומדו ואף קיבל חיזוק משמעותי בשינויים שהכניס הרב ויטמן. האם במציאות הקיימת כיום יהיה ניתן לחלוטין לותר על היתר המכירה? אני לא מאמין שיש היום מישהו רציני שחושב שהתשובה לשאלה זו היא חיובית (מומלץ לראות בבשבע האחרון דיון בשאלה זו - אפשר להוריד כאן). זהו הישג גדול מאד לתומכי היתר המכירה, ובמידה כזו או אחרת גם מלאך רע עונה בעל כרחו אמן.

יום שבת, 13 בספטמבר 2008

כנסי תורה שבעל פה ברשת

בדר"כ אני מקטר מעל במה זו בנוגע למארגני כנסים שאינם דואגים להעלות את הרצאות הכנסים לרשת בכדי שרבים (הרבה יותר ממשתתפי הכנסים עצמם) יוכלו להנות וללמוד מהם גם אם הם לא יכלו להשתתף בכנסים. הפעם אני שמח לבשר על שני כנסים שעלו לרשת.

מספר הרצאות מימי העיון בתורה שבעל פה שהתקיימו במכון לנדר בימי בין המצרים נמצאים באתר ישיבה (לינק). טרם שמעתי את רובם, אך אני כבר יכול להמליץ על הרצאתו של פרופ' דוד הנשקה בנושא שהוא מענייני דיומא: "שמיטת כספים ושבת הארץ".

עוד עלו לרשת חלק מהמושבים שהתקיימו בכינוס תורה שבעל פה שבמוסד הרב קוק שנמצאים באתר ערוץ מאיר (לינק). את מושב הסיכום שהתייחסתי אליו כאן הם לא העלו לרשת משום מה. בנוסף, אינני מבין מדוע הרצאתו של פרופ' אליאב שוחטמן היא ההרצאה היחידה במושב שלו שלא עלתה לרשת (אני מאד מקווה שזה לא בגלל איזו שהיא חלוקה בין רבנים לפרופסורים).
מתוך הכנס הזה אני מבקש להסב את תשומת לבכם להרצאה המצויינת של הג"ר שלמה דיכובסקי בנושא "ואהבתם את הגר?". הרב דיכובסקי מסכם בהרצאה זאת בקצרה את פסק דינו בנושא ביטול גיור למפרע (ניתן לראותו במלואו כאן). פסק דין שכידוע ישב בו הרב אברהם שרמן בדעת מיעוט. את הרצאתו הוא מסיים במילים הבאות:
זו דעתי, כך פסקנו ברב דעות באותה ישיבה. מי שרוצה לחלוק יכול לחלוק. צריך אגב להתמודד לא רק איתי אלא גם עם הרמב"ם, גם עם שלמה, גם עם שמשון, גם עם רבי מאיר במדרש גם עם הקב"ה שכתוב "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו... והוא רחום יכפר עוון". מי שרוצה להתמודד איתם הדרך פתוחה.

בהרצאתו של הרב אליהו שלזינגר נמצאים כל האלמנטים שיכולים להוביל לסלידה מהרצאות/שיעורים של רבנים. נושא ההרצאה היה "ענייני הונאה בכשרות". מה גדולה היתה תדהמתי כשגיליתי שהנושא שעליו הוא מדבר זה: האם מסעדה עם שלט "הירקות הם שמיטה כהלכתה" ומגישה ירקות היתר מכירה עוברת על הונאה בכשרות? הרב שלזינגר המשיך וטען שלא יעלה על הדעת שמישהו יחשוב שירקות היתר מכירה הם "שמיטה כהלכתה". הוא גם הזכיר שאין תעודות כשרות מטעם רבנות ירושלים בבתי עסק שיש בהם ירקות היתר מכירה (דבר שנכון, אגב, גם במודיעין מסיבה שלא ברורה לי כלל - עוד ניגע בזה בשבועות הקרובים במסגרת סיכום שנת השמיטה). הוא הוסיף "כך זה תמיד היה בירושלים" (הוא תיקן את עצמו תוכ"ד ואמר "לפחות ממה שאני זוכר".) - אני מזמין את הקוראים לכתוב לנו עפ"י ידיעתם ההיסטורית אם זה נכון או לא. בשלב הבא הוא התחיל לתקוף את אלו המעדיפים היתר מכירה על פני יבול נכרים, טענתו היתה "הם שכחו שיש מצווה בתורה 'והשביעית תשמטנה ונטשתה'". למה התכוון הרב שלזינגר במשפט הזה אינני יודע - הייתכן והוא סובר ששמיטה בימינו היא דאורייתא?! את יתר ההרצאה הוא הקדיש לקריאת קטעים מוצאים מהקשרם שבהם מרן הרב קוק זצ"ל מסתייג מהיתר המכירה [את הקרדיט על קיבוץ החומר הזה חולק הרב שלזינגר עם הג"ר נתן אורטנר, רבה של לוד. מהכרותי עם הרב אורטנר בשמיטה הקודמת, לי זכור שהקרדיט היה צריך להיות בלעדי לרבה של לוד - אבל אולי בזה אני טועה.].
ובכן, כפי שאתם רואים הרצאה מלאה וגדושה מידע "בענייני הונאה בכשרות"...
אהה, וכמעט שכחתי - את ההרצאה הזאת נשא הרב שלזינגר מעל הבמה של מוסד הרב קוק מיסודו של הרב יהודה לייב הכהן מיימון.

עוד בנושא כנסים. השבת התפרסמו בעיתון בשבע שני כנסים שיתקיימו בשבוע הקרוב.
- בישיבת "מרכז הרב" יתקיים אזכרה לראש הישיבה הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל, ביום שני בשעה חמש בהיכל הישיבה. ישאו דברים: הרב יעקב רוזנטל, הרב עמאר, הרב שאר-ישוב כהן, הרב יעקב אריאל, הרב יעקב שפירא, הרב שמואל שפירא והרב אייזמן.
- בישיבת "אור עציון" יתקיים כנס לזכרו של הרב בנימין אביעד בנושא פולמוס הגיור, ביום חמישי בשעה 15:30 בהיכל הישיבה. ישאו דברים: הרב אביאור, הרב דיכובסקי, הרב צבי ליפשיץ, הרב יעקב אריאל, רב שלמה בן-אליהו והרב דרוקמן.

יום שלישי, 3 ביוני 2008

היתר מכירה וקדושת שביעית

כשפרסמתי את הרשימה "שני תלמידי חכמים שאין נוחין זה את זה בהלכה" נהגתי בקטנות ראש ולא קלטתי עד כמה הדברים של הרב ויטמן נוגעים לי ולנעשה במטבח בביתי שלי.

כאמור, הרב זאב ויטמן, ראש ועדת השמיטה שמונה ע"י מועצת הרבנות הראשית, פרסם מכתב ובו התקפה על הרב אברהם יוסף המשמש יחד איתו בראשות ועדת השמיטה. בנוסף לזה, הרב ויטמן כותב בפירוש שעפ"י הוראות מועצת הרבנות הראשית הוא נמנע מלעשות היתר מכירה עבור מטעים - דהיינו פירות העץ.

אשתי ערכה קנייה של פירות וירקות בחנות השכונתית לפני שבת. החנות בשכונה מחולק לשניים: בחציו האחד זהו חנות של "אוצר הארץ" ובחצי השני יש שלט גדול מימדים שכתוב עליו "היתר מכירה". אשתי חזרה הביתה עם מגוון גדול של פירות קיץ והודיעה לי שמכיוון שלא נשאר הרבה סחורה בחנות של "אוצר הארץ" היא קנתה את הפירות בחנות של ה"היתר מכירה". בתחילת השבוע התחלתי לשאול את עצמי איך יכול להיות שיש כאן חנות שמוכרת פירות היתר מכירה אם הרב ויטמן פרסם רק לפני שבוע-שבועיים שאין דבר כזה בשמיטה הזאת.
פניתי בנושא לרב האחראי על הכשרות בעיר מגוריי ושאלתי אם יכול להיות שהפירות הללו הינם בעצם "אוצר בית דין" והם לא מסומנים ככאלה. הוא ענה לי תשובה שלא היתה ברורה, אך נמנעתי משום מה מלהמשיך את השיחה עד שהדבר יתבהר לי. אתמול התקשרתי לרב ויטמן ושאלתי אותו אם יש אפשרות שאשתי קנתה אפרסקים, משמשים ושזיפים שהינם היתר מכירה. תשובתו היתה חד משמעית שאין דבר כזה. המשכתי לשאול אותו אם יכול להיות שהפירות הללו מגיעים ממקום שאין בהם קדושת שביעית. תשובתו היתה שיש סיכוי שהם מגיעים ממגדל דרוזי או לא-יהודי אחר, אבל אם הם לא נמכרים במקום המיועד ליבול נכרי הוא לא מאמין שזה המצב. המשכתי לשאול עוד מספר פעמים האם ניתן היום למצוא בשווקים פירות קיץ שאינם קדושים בקדושת שביעית, והוא ענה לי שמההכרות שלו את השוק אין דבר כזה.
את המידע הזה העברתי לרב האחראי על הכשרות בעירי, אך טרם קיבלתי את תשובתו. אם אקבל והדברים יהיו רלוונטים גם למקומות אחרים, אפרסמם בעז"ה. אני ממליץ לכל אחד מהקוראים להתיעץ בעניין זה עם הרב האחראי במקום מגוריו, כדי להבין מה קורה באזור שלו.

הצרכן הפרטי לא צריך להכנס להיסטריה מהמצב הזה. בסופו של דבר רוב הפירות הללו הינם תחת "אוצר בית דין" של הרבנות הראשית ואשרנו שזכינו לאכול פירות הקדושים בקדושת שביעית. ההבדל הגדול בין פירות שאינם קדושים לפירות שהינם קדושים בקדושת שביעית זה בעיקר במודעות. כמובן שהמודעות מביאה לקיום הלכות מסויימות: שמירה על "פח שביעית", יותר זהירות בכמויות כדי לודא שהפירות באמת ייאכלו ולא ייזרקו וכד'.

יש עוד מה לדון בנושא זה, האם לאור התוצאות היה ראוי שהרבנות הראשית תעשה אוצר בית דין כל כך גורף או לא. את הדיון הזה ודומיו נשאיר להזדמנות אחרת.

יום ראשון, 25 במאי 2008

שני תלמידי חכמים שאין נוחין זה את זה בהלכה

כידוע, מועצת הרבנות הראשית מינתה לפני כשנה וחצי את הרב זאב ויטמן לעמוד בראש ועדת השמיטה של הרבנות הראשית על מנת לקבוע את מדיניות הרבנות הראשית בכל הקשור להיתר מכירה ואוצר בית דין. בנוסף לרב ויטמן מונה גם הרב אברהם יוסף, רבה של חולון ובנו של הג"ר עובדיה יוסף, לעמוד בראש הועד ונעשתה חלוקת תפקידים בין שני הרבנים. אני מניח שהמחשבה מאחרי המינויים היתה לאחד (או לפחות להביא לדיאלוג) את שני הציבורים התומכים בהיתר מכירה - הציבור הספרדי והציבור הדתי-לאומי. כמה מצער לגלות שבמקום להגיע להסכמה רחבה, שיהיה בה כדי להדוף את הביקורת מגורמים חרדיים בתוך הרבנות הראשית ומחוצה לה, שני הרבנים חילקו את העבודה ביניהם באופן שהאחד לא יהנה מפירותיו של השני.
בגליון צהר לב, פרש הרב ויטמן את משנתו בעניין היתר המכירה וכיצד הוא שיכלל את המכירה (להרחבת משנתו של הרב ויטמן בנושא זה ניתן לצפות בשיעור כאן). בסוף דבריו הרב ויטמן נגע גם במכירה שביצע הרב יוסף וכתב עליו:
שתי הבעיות שהועלו בראשית הדברים לגבי חלות המכירה לא נפתרו במכירה זו, ומעבר לבעיות אלו יש מקום להעלות שאלות נוספות לגבי חלותה של מכירה זו, ולכן לדעתי ראוי מאד לנהוג קדושת שבועות בבננות, באננס, בפירות הקיץ ובהדרים שגדלו במטעים שנמכרו במכירה זו.
לפני מספר ימים, בי"ד באייר פרסם הרב ויטמן מכתב ובו הוא מפרט לאחר "שכל נסיונותי להסדיר את הדברים בדרכי נועם כשלו" האשמות קשות נגד הרב אברהם יוסף. הרב ויטמן מאשים את הרב אברהם יוסף שהוא חרג מסמכותו ומהמנדט שהעניק לו מועצת הרבנות הראשית, בזה שהוא ביצע היתר מכירה לפירות מטעים בניגוד להחלטת מועצת הרבנות הראשית שהפירות ישווקו כאוצר בית דין כלל-ארצי ולא בהיתר מכירה. הרב ויטמן מוסיף שהרב יוסף כלל לא היה אמור להתעסק במטעים אלא בגידולי חקלאות אחרים.
בין היתר הרב ויטמן כותב כך:
הרב [אברהם] יוסף וצוותו ממשיכים להחתים חקלאים שלא מכרו את אדמותיהם על הרשאות למכירת הקרקע גם בימים אלו ממש, בשעה שהמטעים כבר מניבים פירות, ובכך הוא מוכר למעשה פירות הקדושים בקדושת שביעית לגוי, והוא מוכר קרקעות ישראל לגוי כשאין לכך כל הצדקה וכל תועלת להפקעת קדושת הפירות והתרת המסחר. בכך הוא גם גורם להטעיית הציבור כשהוא מסמן פירות הקדושים בקדושת שביעית כפירות היתר מכירה.
[...]
לכן בסיכומם של דברים, הרבנויות נקראות לסמן את פירות הקיץ כפירות בקדושת שביעית, גם אם הללו יגיעו עם אישורים חתומים ע"י הרב יוסף כפירות היתר מכירה.


לסיום דברי רק אבהיר שאין בכוונתי בדברים אלה להאשים את שני הצדדים במחלוקת ואף לא את אחד הצדדים, אלא רק לבכות את המצב שגם מי שמסכים פחות או יותר ומוכן להכיר בלגיטימיות של הצד השני, לא מסוגל להגיע להסכמה.