זה שאמר הכתוב: (תהלים יח) "כי אתה תאיר נרי". אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע! לנו אתה אומר שנאיר לפניך אתה הוא אורו של עולם והאורה דרה אצלך, דכתיב: (דניאל ב) "ונהורא עמיה שרא" ואתה אומר אל מול פני המנורה?! הוי "כי אתה תאיר נרי" - אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם. למה? לעלות אתכם בפני האומות - שיהיו אומרים ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל העולם.
משל למה הדבר דומה? לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך. אמר לו פיקח לסומא: כשנכנס לתוך הבית צא והדלק לי את הנר הזה והאיר לי. אמר לו הסומא: בטובתך כשהייתי בדרך אתה היית מסמכני, עד שנכנסנו לתוך הבית אתה היית מלוה אותי, ועכשיו אתה אומר הדלק לי את הנר הזה והאיר לי?! אמר לו הפקח: שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך, לכך אמרתי לך האיר לי. כך הפקח זה הקב"ה שנאמר: (זכריה ד) "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ" והסומא אלו ישראל שנאמר: (ישעיה נט) "נגששה כעורים קיר". היה הקדוש ברוך הוא מנהיגן ומאיר להם שנא': (שמות יג)" וה' הולך לפניהם יומם" כיון שעמד המשכן קרא הקב"ה למשה, ואמר לו: תאירו לי שנא' "בהעלותך את הנרות" - בשביל לעלות לכם:
המדרש מסביר שהטעם שישראל נצטוו על העלאת נרות המנורה זה כדי "להעלות אותם בפני האומות" והמדרש ממחיש זאת ע"י משל שהסומא נדרש לסייע לפקח בהדלקת אור כדי שהוא לא יצטרך להיות אסיר תודה אליו.
המדרש דורש כמובן הסבר, כיצד הדלקת המנורה מעלה את ישראל בפני האומות? בנוסף, כיצד ניתן לומר שהדלקת האור ע"י הסומא פוטרת אותו מלהיות מחזיק טובה לפקח?
נראה שמה שהמשל מנסה להמחיש זה את יחסי הגמול שבין הפקח לסומא. הפקח מבקש מהסומא להדליק את האור בבית כדי "שלא תהא מחזיק טובה". כמובן שאין רע בהחזקת טובה למישהו שגומל חסד עמך, אלא שקשר של מחוייבות הדדית אינה יכולה להבנות רק כאשר צד אחד מחזיק טובה לצד השני. הדלקת האור ע"י הסומא נדרשת על מנת שהפקח ירגיש שהוא מקבל משהו מהסומא ועל ידי כך מתחזקים יחסי החברות ביניהם, במקום רק חיזוק יחסי המרות והתלות ביניהם.
באותו אופן הקב"ה איננו צריך לאורם של ישראל, אך הוא מעוניין שהקשר שלו עם ישראל יהיה שונה מהקשר שלו עם האומות. הקשר עם ישראל צריך להיות קשר דו-צדדי של יחסי קרבה, וזה יכול להתקיים רק כאשר שני הצדדים נותנים מעצמם ומשקיעים בקשר. בניגוד לאומות העולם שהקשר שלהם עם הקב"ה הינו קשר חד-צדדי של מקבלים, הקב"ה מעוניין שעם ישראל הקשר יהיה בדווקא דו-צדדי. זה יכול להיות רק אם שני הצדדים הינם נותנים ומקבלים. בזה ישראל מתעלה בפני האומות על ידי העלאת הנרות - הדלקת המנורה היא הנתינה של עם ישראל להקב"ה וזה מה שהופך את הקשר מחד-צדדי לקשר דו-צדדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה