השגחה פרטית

בספר נחמה, שכתבה חיותה דויטש, מובא הסיפור הבא על ימי נערותה של נחמה ליבוביץ' (עמ' 37):
בוקר אחד איחרה נחמה לקום. כשהבינה עד כמה מאוחרת השעה, קפצה ממיטתה, התלבשה בחיפזון וקיצרה בתפילתה. את הדרך לחשמלית עשתה בריצה. כל כך מיהרה, שבדרכה לחצות את הרחוב לחשמלית שהמתינה שעברו האחר, מצאה את עצמה נחמה תחת גלגליה של כרכרה... למרבה המזל חולצה נחמה בלי כל פגע. מישהו הושיט לה יד ומשך אותה....
"אני יודעת למה קרה לי כל זה", אמרה נחמה [לאחר מכן] לאביה בדמעות, "הכל בגלל שקמתי מאוחר ולא הספקתי לומר קריאת שמע". "הרשי לי לומר לך, נחמה", ענה אביה מיד, "עם צדיקים מדקדק ה' כחוט השערה, אבל את לא כל כך צדיקה שאלוקים יטריח עצמו להעניש אותך".

אז חוץ מזה שבסיפור הזה מבינים היכן גדל האח, פרופ' ישעיהו ליבוביץ', על פניו הסיפור הזה הוא ממש תואם את שיטת הרמב"ם במורה נבוכים (שעליו נכתוב בע"ה בהזדמנות אחרת) ומסתדר גם עם דברי האבן-עזרא שנביא להלן. קשה לומר שלדעות אחרות בראשונים מותר לחשוב כך. זו נקודה למחשבה, ואתם מוזמנים לחוות את דעתכם.

א. הרמב"ן (רמב"ן שמות פרק יג טז ד"ה "ולטוטפות בין עיניך"):
ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון.

ב. האבן-עזרא (אבן עזרא שמות פרק לג כא ד"ה "ונצבת על הצור"):
והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו, כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדתו כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הכוכבים, שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות. ואתן לך משל חשוב, שהיתה מערכת הכוכבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשים או ימותו. ובא נביא והזהירם, שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם. ושבו אליו בכל לבם. ובעבור שדבקו בו, נתן בלבם, שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם. והנה עשו כן. וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו, כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות ושטף כל העיר. והנה לא סרה גזירת השם והוא הצילם, וחשוב, כי המשרתים ירוצו כסוסים עוברים במסלה, ולא ירוצו להרע או להיטיב, רק ככה דרכם. וחשוב כי במסילה איש עור לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין אל ימין או לשמאל, והוא נשען על פקח שידע סורם. והנה הוא ישמרנו, כי ברוצם בצד זה יוליך העור לצד האחר, ומרוצת הסוס לא תשתנה והעור ימלט. ובעבור זה אמר השם אחר אשר חלק (דבר' ד, יט) ואתכם לקח ד' להיות לו לעם נחלה (שם שם, כ). ככה לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא (ירמי' נא, יט). וזהו ונפלינו אני ועמך (שמות לג טז). וזהו שאמרו חז"ל אין מזל לישראל (שבת קנו, א; נדרים לב, א). כל זמן שהם שומרי התורה. ואם לא ישמרוה, ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה.

ג. ספר החינוך (פרשת תזריע, מצוה קסט ענין טומאת מצורע):
משרשי המצוה, לקבוע בנפשותינו כי השגחת השם ברוך הוא פרטית על כל אחד ואחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם...
שיש כתות בני אדם יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל המינין בפרט, בין אנשים או כל שאר בעלי חיים, ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל עניני העולם, בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו, עד שיחשבו כי בנפול עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפול, ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי החיים, והוא דעת הכופרים, רע ומר.
ואנחנו בעלי הדת האמתית, לפי מה ששמעתי, נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, כלומר שכל מין מן המינין הנבראין בעולם יתקיים לעולם לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר, ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם.

"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"

"למה הזכיר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולא אמר שעשיתי שמים וארץ" - שאלה זו נשאל רבי אברהם אבן-עזרא על ידי ידידו רבי יהודה הלוי.
וכך השיב לו ראב"ע (אבן עזרא שמות פרק כ פסוק א):
דע, כי אין מעלות בני אדם שוות באמונתם בלבם, שהם מאמינים בשם הנכבד. כי הרבים מאמינים להשמעות אזנים שיאמר להם אדוניהם ככה. ולמעלה מהם, שראו זה כתוב בדברי התורה שנתן השם למשה. ואם יבוא אפיקורס לערער, כי אין אלהים, ישימו ידם לפיהם, כי לא ידעו להשיב. ואשר נשאו לבו ללמוד חכמות, שהם כמו מעלות לעלות בהם אל מקום חפצו, יכיר מעשה השם במתכות ובצמחים ובחיות, ובגוף האדם בעצמו, שידע מעשה כל אבר ואבר כפי התולדות, ולמה היה על זאת המתכונת, ויגבה לבו אחרי כן לדעת דברי הגלגלים, שהם מעשה השם בעולם האמצעי שהוא עומד, וידע זמן מתי תקדר השמש או הלבנה, וכמה יקדר השמש ממנה, גם ידע הלבנה למה נקדרה ומי גרם לה. וכל אלה ידע בראיות גמורות שאין בהם ספק. ומדרכי השם ידע המשכיל את השם

כלומר, ישנם דרגות שונות. האמונה בה' שהוציא את ישראל ממצרים זו אמונה בדרגה פחותה. האמונה היותר נעלה זו האמונה בה' שברא את השמים והארץ, ולאמונה זו מגיעים ע"י התבוננות בטבע והבנת התהליכים המתרחשים בעולם. ההמון איננו מסוגל לקלוט את האמונה הנעלה ולכן לו יש לספר סיפורים כמו יציאת מצרים שזה דבר שהוא יכול להתחבר אליו. כך השיב ראב"ע לשאלתו של ריה"ל.

אנו מוצאים שרבי יהודה הלוי התמודד עם אותה השאלה בתחילת חיבורו "הכוזרי". כאשר החבר נשאל ממלך הכוזרים במה הוא מאמין הוא משיב (ספר הכוזרי מאמר א אות יא):
אנחנו מאמינים באלהי אברהם יצחק ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים ובמסות, והמכלכלם במדבר, והמנחילם את ארץ כנען, אחר אשר העבירם את הים והירדן במופתים גדולים, ושלח משה בתורתו, ואחר כך כמה אלפי נביאים אחריו מזהירים על תורתו, מיעדים בגמול הטוב לשומרה, ועונש הקשה לממרה אותה. ואנחנו מאמינים בכל מה שכתוב בתורה, והדברים ארוכים.

ולאחר שהמלך מקשה עליו מדוע אין הוא אומר שהוא מאמין בה' שברא את השמים והארץ, משיב החבר במשל מלך הודו:
אילו היו אומרים לך כי מלך הודו איש חסד ראוי לרוממו ולתת כבוד לשמו ולספר מעשיו במה שיגיע אליך מצדק אנשי ארצו ומדותם הטובות, ושמשאם ומתנם באמונה, ההיית חיב בזה?
ואם היו באים אליך שלוחיו בתשורות הודיות, אינך מסתפק שאינם נמצאים אלא בארץ הודו בארמנות המלכים, בכתב מפורסם שהוא מאתו, ועמו רפואות שהן רופאות אותך מחליך, ושומרות עליך בריאותך, וסמי המות לשונאיך והנלחמים בך, שאתה יוצא להם בהם וממית אותם מבלי כלי מלחמה, ההיית חייב להיות סר אל משמעתו ואל עבודתו?
ואם ישאלך השואל עליו במה תתאר אותו?

ולאחר שהמלך משיב שהוא היה מתאר אותו בדברים "בתארים אשר התבררו אצלי", מוכיח לו החבר:
על הדרך הזה השיבותיך כאשר שאלתני. וכן פתח משה לדבר עם פרעה כשאמר לו אלהי העברים שלחני אליך, ר"ל אלהי אברהם יצחק ויעקב מפני שהיה אברהם מפורסם אצל האומות, וכי התחבר אליהם דבר האלהים והנהיג אותם ועשה להם נפלאות, ולא אמר אלהי השמים והארץ שלחני אליך, ולא בוראי ובוראך. וכן פתח אלהים דבריו אל המון ישראל: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא אמר: "אני בורא העולם ובוראכם": וכן פתחתי לך מלך הכוזר כאשר שאלתני על אמונתי, השיבותיך מה שאני חייב בו וחייבין בו כל קהל ישראל, אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם, ואחר כן הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין:

כלומר, שהאמונה שלנו מוכחת מפני שאנו (עם ישראל) ראינו את גדלו של הקב"ה ביציאת מצרים.

ועתה יש לשאול, האם ריה"ל מסכים עם דבריו של ראב"ע או שהוא שמע את דבריו של האבן-עזרא והלך וכתב טעם אחר בספרו?
מפי מרצה ותיק באקדמיה בתחום מחשבת ישראל שמעתי שבאקדמיה מקובל לומר שיש כאן מחלוקת חזיתית: ריה"ל סובר שהאמונה המבוססת היא זו שמגיעה במסורה מפי אלו שראו בעיניהם, ואילו ראב"ע סבור שהאמונה המבוססת ביותר היא זו שהאדם מגיע אליה באמצעות מחקר.
בזמנו כששמעתי את זה, טענתי שזה בכלל לא מוכרח. שכן, גם האבן-עזרא מודה שהדרגה הנמוכה של האמונה זה האמונה המתבססת על יציאת מצרים, וזו האמונה שיש לדבר עליה עם המון העם. לכאורה, יש מקום לומר שריה"ל מגשים את דבריו של ראב"ע בכך שהוא מדבר עם מלך כוזר, השייך להמון בענייני אמונה, דווקא ביציאת מצרים.
כיום אני יותר נוטה למה שאמר לי אותו מרצה. איננו רואים בספר הכוזרי איזה שהוא ניסיון מצד החבר להביא את המלך לאיזה שהוא אמונה מבוססת יותר מתוך מחקר מדעי הטבע. כמו כן, אני חושב שניתן להביא ראיה גם מהלך המחשבה המקובל היום (כן, אני יודע שהנקודה הזו מחודשת ומן הסתם נתונה לביקורת). כיום, קשה מאד לומר שמחקר מדעי הטבע והבנת פעולת גוף האדם יוביל אדם לאמונה, לעומת זאת, האמונה המתבססת על מסורת אבות היא אמונה מבוססת. במילים אחרות, האמונה המקובלת היום היא זו של ריה"ל ולא של ראב"ע, כך נדמה לי לפחות.