יום ראשון, 1 במרץ 2015

עסקה מפוקפקת?!

בשבוע שעבר פורסם במקור-ראשון כתבה ארוכה על משנתו של הרב צבי טאו, ראש מוסדות "הקו" ונשיא ישיבת הר-המור. השבת פורסם במוסף שבת של מקור-ראשון מאמר של הרב אס"ף בנדל, ר"מ בישיבת ההסדר באילת המשתייכת לישיבות הקו, תחת השם "עסקה מפוקפקת" הדן במגרעותיה של מפלגת הבית-היהודי, כצהר למצב הרוחני של הציבור הדתי-לאומי בכלל בארץ.

בטרם אגיע לדברים עצמם, אני מברך את הרב בנדל שראה מקום לפרוס את משנתו, שהיא כנראה המשנה הרווחת בבתי המדרש בו הוא שוכן. יתרה מכך, הדברים אינם כתובים בלשון גבוהה, אלא בלשון המאפשרת דיון על הדברים.

עתה ברצוני להעיר מספר הערות על תוכן המאמר.
באופן כללי מה שהכי חסר במאמר היא תשובת המחבר לשאלה הנצחית: מה האלטרנטיבה שלכם?
המחבר מתרפק בנוסטלגיה על המצע הישן של המפד"ל מלפני אי אלו שנים. מצע שהיתה כתובה בלשון הרבה יותר "דתית" והרבה פחות "ישראלית". זה מעיד לדבריו על העזיבה של ערכי התורה הדתיים-הנוקשים, ואימוץ ערכים יהודיים הקרובים לערכים אוניברסליים שהם דבר-הנשמע בקרב הציבור הישראלי היום.
אז בואו נניח שהבית היהודי חוזר להיות המפד"ל הישנה (כמה ישנה, אגב? האם המפד"ל של בן-מאיר ובורג היו טובים עבור המחבר?). נעמיד בראש המפד"ל רב עם זקן, לצידו יהיו אנשי התיישבות עם סנדלים ושפמים, ומצע מפלגתם יהיה כשל המפד"ל הישנה. לכמה מנדטים תזכה מפלגה זו לדעת הרב בנדל? איזה שינוי היא תצליח לבצע בחברה הישראלית? האם היא תצליח להשפיע על החינוך? על הרווחה? על המצב הדמוגרפי? כמובן, שתשובה לשאלות אלו היא מעין נבואה שניתנה לשוטים, אך הננו לפחות חכמים מספיק כדי ללמוד מהניסיון ולדעת שכבר הרבה הרבה שנים שהמפד"ל עם מצעה הישן לא הצליחה להגיע לעמדות משפיעות בחברה. עד לאן מוכן המחבר ללכת עם האידאולוגיה שלו - באם המפלגה שהוא חולם עליה לא תצליח לעבור את אחוז החסימה, האם הוא עדיין יהיה מעוניין בה ורק בה?
מה גם שיש גם כיום בבית היהודי נציגים לא מעטים שהם בשר מבשרה של אותה תמונה פסטורלית שאותה מצייר המחבר. אמנם, יש גם אילת שקד ונפתלי בנט ועוד כמה שאינם מתאימים לציור הזה, אז מדוע הימצאותם פוגמת את המפלגה, לדעת המחבר? מדוע המחבר רואה בשיתוף פעולה פוליטי בין קבוצות שונות שיש להם בסיס ערכים משותף דבר שלילי? לא ברור לי.

עד כאן דנו במישור הפרקטי והפוליטי. כעת עלינו לדון בפן הרעיוני של דבריו. כאמור, טענתו היא שהציבור הדתי רוקד מעין ריקוד מה-יפית בפני הציבור החילוני על מנת להתחבר אליו בכל הקשור לרוח המסורתית שעוברת עליו:
נוצר מצב שבו למרות השוני באמונה ובאורח החיים, רבים מבני הציונות הדתית חשים הזדהות גדולה עם עולם הערכים ועם התרבות של הציבור החילוני, ואף מצהירים על כך בגלוי. כך גבר הצורך בזהות חדשה, זהות אשר תחליף את הזהות הדתית העומדת מנגד לחילוניות, שהרי הקרבה ביניהן גדולה מהניגוד. כך נולדה ה"ישראליות".
על תהליך ההתחדשות היהודית כתבתי לא מזמן, ואתם מוזמנים לעיין שם. אינני חושב שאם הציבור הדתי יפנה כתף קרה לתהליך ההתחדשות היהודית, אז מתי שהוא הציבור החילוני פתאום יכיר ביפיה של היהדות הדתית וכולם יהיו דתיים. גם אינני רואה שום פגם בכך שאנחנו מגלים שיש לנו הרבה משותף עם שכנינו ואחינו הלא-דתיים, גם גשמית וגם רוחנית, הגם שעולמינו הרוחניים עדיין אינם תואמים. מה רע בכך שאנחנו יכולים למצוא שיח משותף באותם מקומות שבהם עולמינו הרוחניים כן נפגשים?
מעבר לכך, המחבר טוען כי "אלוהים" נדחק מה"ישראליות". זו טענה שאין לי אלא להגדירה כמוזרה. אלוהים נוכח היום בחברה הישראלית, כפי שהוא לא היה לפחות בשלושים שנה האחרונות. ראו את סדרת הכתבות שהכין אבישי בן-חיים (קישור לחלק הראשון) על נוכחותו של אלוהים והאמונה בו בחברה הישראלית כיום. הטענה כאילו שהישראליות ויתרה על אלוהים היא כל כך משונה בעיני, שאני שואל את עצמי עד כמה המחבר מכיר את הציבור עליו הוא כותב.

10 תגובות:

טוביה בר אילן אמר/ה...

נקודה אחת - כתבת שאנחנו יכולים למצוא 'שיח משותף' באותם מקומות שהעולמות הרוחנים נפגשים.
אני חושב שזה חלק מהענין. אני בדעה שחילוני, היינו מי שלא מקבל על עצמו עול מלכות שמים, לעולם לא יכול להתחבר מבחינה רוחנית אמיתית לדתי, היינו מי שמקבל על עצמו עול זה. כלומר, יתכן שיהיה שיתוף בחויות, אבל אני חושב ש'השיח רק פוגע בהבדלה בין האמת והשקר.
באותה מידה, אני חושב שיש מקום רב להתנגד לשיח משותף 'בין דתי' למרות שגם שם יש 'עולמות רוחניים נפגשים'. (ורבים מגדולי ישראל שבאמת התנגדו לכך נמרצות)

נתנאל אמר/ה...

נראה שמאחורי הפסקה הזו עומדת נקודת מחלוקת עמוקה יותר (לצורך הדוגמא אקצין אותה ל'שחור-לבן'): האם ישנם ערכים (ומוסר) שמקורם חוץ-תורני, או שכל ערך חוץ-תורני הינו פסול. מי שפוסל (כמעט) כל ערך חוץ-תורני יפסול על הסף כל הזדהות עם ערך ותרבות חילוניים, מי שמכשיר חלק מהערכים החוץ-תורניים, יקבל ויאמץ חלקים מערכים והתרבות החילוניים (דוגמא היסטורית בולטת: הציונות, שנוסדה בעיקר ממקור חילוני, שאף כמעט גבל בהתבוללות רח"ל).

מאחר וה*ציונות* הדתית ראתה עצמה מאז ומעולם כחלק מהתנועה הציונית, יש בה אמירה ברורה מאוד לגבי שילוב ערכים ותרבות ממקורות חוץ-תורניים. התנגדות בולטת לערכים ומוסר שמקורם חוץ-תורני אפשר למצוא הרבה בציבור החרדי בימינו, והנקודה הזו עומדת לא מעט ביסוד חילוקי הדעות בין הציבור הדתי והחרדי.

לרב קוק אמירה חיובית וברורה מאוד בנושא הערכים והמוסר החוץ-תורניים ('מוסר אנושי'), והוא ראה בהם אף יסוד לתורה: ""דרך ארץ קדמה לתורה". הקדמה זמנית מוכרחת לדורות. המוסר בטבעיותו, בכל עומק הודו וכחו האיתן, מוכרח להקבע בנפש ויהיה מצע לאותן ההשפעות הגדולות הבאות מכחה של תורה." (אורות התורה יא,ב), הרעיון הזה מבוטא בהמשך הפרק בצורות נוספות. על כן לא מפתיע שהרב קוק היה מידידי הציונות הדתית והמזרחי, ומנגד נרדף בשצף-קצף על ידי אגודת ישראל הירושלמית.

בעבר שאלתי מכר מאנשי ישיבת הר המור לגבי הסברו לפסקאות הללו באורות התורה, שמראות את כשרות (ואף חשיבות וחיוניות) ערכים חוץ-תורניים, בניגוד לרוח הנושבת מ'הקו', והסברו היה סוג של אוקימתות לנאמר (לא השתכנעתי, לכן איני מייצג את תירוציו). לדוגמא, את הפסקה: "האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתהו לא דרך. אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי." (אורות התורה יא, ב), ממנה משתמע באופן די מכריע הרעיון החיובי של ערכים חוץ-תורניים הוא הסבר ש'אדם ישר' הם יחידי סגולה שעומדים בראש המחנה, וכדי להימנע מטעויות, רובו המוחלט של המחנה צריך להישמע למנהיגיו התורניים. אני לא השתכנעתי, מאחר ומדובר ב'אורות התורה' הבהיר, ולא ב'ריש מילין' הנסתר, והביטוי 'אדם ישר' רחוק למדי מ'יחידי סגולה'.



RavTzair אמר/ה...

טוביה,
זה הענין בדיוק - מה עם כל החילונים שמקבלים עול מלכות שמים? אלוהים הוא נוכח בחייהם במובנים שונים, לא רק בהיבט התאולוגי אלא ברמה מעשית: הם שומרים כשרות, לא מעשנים בשבת, עושים קידוש וכד'. האם אתה באמת חושב שאין מקום לשיתוף פעולה אתם?

אס"ף בנדל אמר/ה...

לר' הלל שלום רב ויישר כח על תגובתך.
ראשית, עליי לציין כי את הכתבה כתבתי כחודש לפני פרסומה, ללא קשר למאמר הדעה על הרב טאו. המאמר שכתבתי אינו דן במגרעותיה של הבית היהודי, מפלגה בעלת זכויות רבות, המאמר בא להציף מגמה והלך רוח התופס תאוצה בשנים האחרונות. הלך הרוח הזה מתבטא גם בשינוי האידיאולוגי במפד"ל-הבית היהודי.

ברשותך, לא אכנס לדיון במישור הפרקטי הפוליטי, שהוא סוגיה בפני עצמה, אני מעדיף להישאר בפן הרעיוני אותו ניסיתי להעביר במאמר. רק אוכל לציין שאת האידיאולוגיה שלי אני לא קובע על פי מספר המנדטים שאקבל, שיקול זה בא בחשבון רק בקביעת האסטרטגיה הפוליטית.

איני טוען שהציבור הדתי רוקד ריקוד מה יפית כדי למצוא חן, אני טוען יותר מכך, אני טוען שהוא הולך ומסגל לעצמו זהות חדשה, וכי חלקים ממנו חשים הזדהות עם "הרוח המסורתית שעוברת עליו".

איני טוען שהקב"ה אינו נוכח כלל בחברה הישראלית, אני טוען שהוא הולך ונדחק מן המישור הלאומי אל המישור האישי הפרטי. ניתן לראות זאת במעבר מתפיסת הרבנות הראשית כ"סמכות הממלכתית תורנית־הלכתית העליונה במדינה" ל"נותנת שירות לכלל הציבור באהבה", תפיסה זו רואה את החקיקה הדתית רק ככלי טכני לייעול שירותי הדת, ולמניעת אנרכיה, ולא כעיצוב צביונה של המדינה כמדינה יהודית. לתפיסה זו, הקשר בין הדת למדינה הוא רק במתן שירותי הדת, במסגרת שלל השירותים שהמדינה מתחייבת לספק לאזרחיה. השינוי הזה לא מופיע רק במצע המפלגה, הוא בא לידי ביטוי גם בהתנהלותה בשטח בקדנציה האחרונה. זו לא היתה דרכה של המפד"ל הישנה, בתחום הזה הבית היהודי סטתה מדרכה של הציונות הדתית הקלאסית, ובתחום הזה הסכמתי עם דרכה.

בניגוד לרושם שנוצר, אני דווקא בעד החיבור עם כלל הציבור, ואני בעד יצירת זהות ישראלית חדשה, אך אני חושב שהחיבור צריך להיות מבלי לטשטש או ללטש את תורתנו. אני יכול לספר לך, מתוך נסיון של לימוד תורה עם הציבור ה"חילוני" באילת במשך שנים, שחלק גדול מהציבור דווקא מאוד מעוניין לשמוע את דבר ה' בצורה אוטנטית, ואף לקבל ולהסכים עם חלק מהתכנים. הם מעוניינים בחיבור איתנו בגלל מי שאנחנו ולא למרות מי שאנחנו. מושגים כמו תורה, קדושה, אמונה, הלכה, דבקות בה', קדושת העם והארץ וכו' כבר אינם מרתיעים ואין צורך להסתיר אותם. האלטרנטיבה שאני מציע היא לומר ולהסביר את תורתנו ואת האמת שלנו כפי שאנחנו מכירים אותה, אך בצורה ברורה, פשוטה ועכשווית, ומבלי לנסות "להתאים" את התכנים.

ברשותך, אני מצרף תגובה מעניינת שקיבלתי למאמר:
" שלום,
חיכיתי למאמר כזה כבר הרבה מאד זמן..
המאמר מתאר בצורה מדויקת את המצב והשיח הקיים כיום בקהילות דתיות רבות, ובתוכן הקהילה בה אני חי – ישוב מעורב שחרט על דגלו את החיים המשותפים – דתיים וחילונים, כאידיאולוגיה; ישוב בו בחרנו לחיות דווקא משום היותו כזה, ומתוך הבנה כי בו נוכל לחיות חיים דתיים לצד שכנים וחברים חילוניים, בלי לאבד כל אחד את זהותו ואמונתו אבל כן להכיר ולקיים חיים משותפים מתוך קבלת האחר וכבוד הדדי.
העניין הוא שבמהלך השנים האחרונות "הזהות הישראלית" הולכת ומתקבעת כאידאל שאין בלתו, ומשתלטת על השיח היישובי, באופן שיוצר חוסר לגיטימיות לכל דבר שמזוהה כדתי/אמוני; עד כדי מצב בו אני שואל את עצמי לעתים האם הבעיה היא בכלל בי, בהיותי "מיושן"/"מקובע"/"לא פתוח לשינויים" וכו'.
לציין כי בחברה ובמקומות בהם גדלתי מעולם לא נחשבתי ל"דוס" שבחבורה, ואפילו די רחוק מכך; לפתע, בגיל 40 אני נחשב כחצי רב שלא לומר חרדי….
התשובה די ברורה לי, אבל בכל זאת, ואינני היחיד.
מאמרך סייע לי ולחברים נוספים עמם שוחחתי אודותיו, לברר לעצמנו את שורש העניין, ולהבין כי מדובר בתופעה ישראלית כללית עמה יש צורך להתמודד באופן ברור ונחרץ יותר, בלי להתנצל (וסליחה על השימוש בסלוגן של הבית היהודי, בנקודה הזאת אנחנו קצת חלוקים).
חזק ואמץ וחג פורים שמח".
פורים שמח.

RavTzair אמר/ה...

לרב אסף,
ברוך הבא ותודה על תגובתך.
(שמי בני, אגב, ולא הלל)
בעז"ה בהמשך אגיב יותר באריכות אך לעת עתה אכתוב רק על נקודה אחת. הדברים שכתבת על הרבנות הראשית הם כה צורמים. האם רק הגישה לרבנות הראשית השתנתה? האם הרבנות הראשית עצמה לא השתנתה? זו הדוגמא שלך - שהציבור הציוני דתי שינה את השקפתו בכל הנוגע לרבנות הראשית בעקבות השינויים שחלו ברבנות הראשית?! האם בכלל היה מקום שזה יהיה אחרת?

נתנאל אמר/ה...

ר' אסף, אתה צודק בדמיון בין מצע המפד"ל הישן לבין היחס בציבור המסורתי לערכים שאתה מציג בפניהם, אבל אתה טועה בפרשנות ובמסקנות למעשה (למרות שכביכול אתה טוען שאתה לא דן 'למעשה' אלא רק 'להציף מגמה והלך רוח', לא יתכן שדיון כזה יהיה מנותק מהמעשה, זה גובל בהיתממות).

מצע המפד"ל הישן אכן הציג ערכים דתיים-קלאסיים כדוגמת 'הקמת מדינת התורה', 'חקיקה דתית' (שיושמה בחוקים כדוגמת חוק החמץ, חוק החזיר). הציבור המסורתי אכן עשוי למצוא עצמו מזדהה עם ערכים כאלו, באופן דומה לאחוזי הצבעה גבוהים של מסורתיים למפלגה כדוגמת ש"ס, שמייצגת למעשה ערכים חרדים למהדרין (תורניים-שמרנים-קלאסיים). ממילא, הנסיון לחיבור בין רוח ישיבת הר המור ('הקו') לציבור המסורתי הוא חיבור עם פוטמציאל, היות וגם 'הקו' מציג ערכים תורניים קלאסיים, ופחות עוסק במורכבות ובצורך בפשרות במסגרת המדינה, כשיטת המפד"ל החדשה ('הבית היהודי').

נחזור לנקודה של המפד"ל - הצלחות העבר של המפלגה בחקיקה דתית הינם מקומיות (סדרת חוקים שנשחקים עם הזמן), בעוד הכח הפוליטי הלך וירד עם השנים, והפך את המפלגה לכמעט בלתי-רלוונטית (משהו בסגנון השר שאומר דבר תורה בראשית ישיבת הממשלה). המפלגות החרדיות שדגלו בגישה כזו באופן קיצוני וכפייתי יותר, גילו שנולד מולם כח חילוני שנאבק מולם והצהיר בגלוי שלא ישב בקואליציה עם מפלגות חרדיות, ואף ניצח אותם, בתמיכה שקטה של מפלגות אחרות. מוכח מזאת שעם ישראל ממש לא שבע נחת ממפלגות שמציגות ומנסות ליישם גישה תורנית-שמרנית (ואף נותן קולו למפלגות שנאבקות בגישה זו), ואם זה מה שהעם רוצה - אז כנראה צריך להחליף את העם... הצהרות בסגנון "אני בעד החיבור עם כלל הציבור, ואני בעד יצירת זהות ישראלית חדשה", מתעלמים מהאמירה הברורה של הציבור בשנים האחרונות. נראה שיש פה יותר רצון לחינוך מחודש (שלא יצליח) של העם לפי איך שהעם אמור היה להיות, על פי מה שנלמד בבית המדרש. לגבי רשמים חיוביים מהציבור לערכים אותם אתה מציג, מנחש מנסיוני שמדובר בציבור מסורתי שמצביע בעיקר לש"ס, שכבר ספג ערכים כדוגמת אלו בשנים האחרונות, אך ככלל אין מדובר במצביעי הליכוד / כחלון / המחנה הציוני / יש עתיד (בפועל, יש פה למעשה מאבק פוליטי של יחד שמנסה לסחוף מצביעי ש"ס, וכמובן גם תיתקל בתגובת נגד לא קלה במישור המעשי).

הדרך אותה אתה מציג, לדבר אל העם בשפת הערכים הגבוהים כבר נכשלה די פעמים בעבר (בהתנתקות, בהשגת בסיס כח בתוך הבית היהודי) ומצליחה לעורר בעיקר מחלוקות ופיצולים פנימיים בדרך היישום המעשי שלה. במקום להתעקש על הדרך שכבר נכשלה ולהמשיך לדפוק את הראש בקיר, מוטב לבחון אם לא ראוי לבצע התאמות רעיוניות. במבחן התמיכה של עם ישראל, הבית היהודי לוקח בגדול את 'הקו', וכנראה שהגישה שלו מתאימה יותר לעם ישראל, מאשר גישת 'הקו' שמתאימה (אולי) ליחידי סגולה.

אס"ף בנדל אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
אס"ף בנדל אמר/ה...

לרב בני שלום,
לעניות דעתי, לגבי הרבנות הראשית עלינו לשאול את עצמנו שתי שאלות:
א. מהו תפקידה של הרבנות הראשית במדינה יהודית אידיאלית?
ב. איך מגשימים את החזון? איך מקדמים את הרבנות אל המצב הרצוי?
אני מסכים איתך שיש הרבה מה לתקן ולשנות ברבנות, ואני חושב שיש דרכים לפעול ולשפר ולהעצים את הרבנות. כשיש פער בין החזון לבין המציאות זו לא סיבה להתייאש ולוותר על החזון, זו סיבה לתקן את המציאות. אני חושב שהפרטת שירותי הדת, או סלילת כבישים עוקפי רבנות, רק מרחיקים אותנו מהמצב הרצוי של "סמכות הממלכתית תורנית־הלכתית העליונה במדינה".

לנתנאל היקר,
אני לא חושב שמספר המנדטים הוא המדד להצלחתה או לכשלונה של דרך כלשהי, ואני לא קובע את האידיאולוגיה שלי על פי הרייטניג שאקבל. בכל אופן, בסקר מדד הדמוקרטיה 2013 הוצגה למרואיינים היהודים השאלה: "האם אתה מרגיש חלק מהציבור הציוני־דתי?". התוצאה — 28.7% שהגדירו את עצמם "שייכים לציבור הציוני־דתי במידה רבה או במידה רבה מאוד" ביניהם גם חילוניים וחרדים (אתה מוזמן לתרגם זאת למנדטים). נראה שבקרב חלק גדול מהציבור דרכנו עדיין רלוונטית.

אני לא מציג דרך של "לדבר אל העם בשפת הערכים הגבוהים" אלא להיפך, לדבר בשפה ברורה ועכשווית, אבל התכנים צריכים להיות תכנים גדולים, המבטאים אמונה גדולה. הציבור שאני מדבר עליו אינו ציבור מסורתי המצביע לש"ס, אלא ציבור מגוון הכולל את כל שכבות החברה. אנחנו מפעלים באילת את פרוייקט "נפש יהודי" בו משתתפים סטודנטים צעירים חילוניים ומשכילים (היו גם משתתפים מהקהילה הגאה), אשר צמאים להתחבר אל שורשיהם היהודיים ולשמוע את דבר ה'. אנחנו מדברים איתם על תורתנו הגדולה, מבלי להתפשר או להתיפייף, והם מאוד מאוד מתחברים.
אנחנו צריכים להאמין בעצמנו, בתורתנו ובעמנו...

טוביה בר אילן אמר/ה...

ר' אס"ף

אין ספק שאפשר להשמיע את דבר ה' ברמה.

אבל מצד שני, כרגע, מצב שירותי הדת במדינה הוא מאד בעייתי, (ולו רק בגלל שבאופן כללי שירותים ממשלתיים הם גרועים.. ) והשאלה היא איך מטפלים בו. אפשר להתעקש שצריך לשמור על הרבנות הראשית בכל דרך שהיא, אבל תיקון שירותי הדת ישאר רחוק מאיתנו, ויחד איתו כל אותם יהודים שמתרחקים מהיהדות בגלל מצב שירותי הדת.
אפשר מנגד, להחליט שאמנם חיזוק הרבנות הראשית הוא ערך חשוב, אבל קירוב יהודים לתורה הוא ערך עוד יותר חשוב, ולכן כרגע יש לפעול להפרטת שירותי הדת.

נוסף לכך, 'הפרטת שירותי הדת' היא אמירה מאד כוללת. צריך לבדוק לגופו של דבר - כל נושא מה הוא אומר. כמדומני שפרסמו בזמנו שהרב לאו במודיעין לקח חברה פרטית עבור 'חברה קדישא' והיא עשתה עבודה לעילא ולעילא.

טוביה

RavTzair אמר/ה...

איזה יופי - הר"מ מחיספין מתווכח עם הר"מ מאילת!

עוד שתי הערות בענין הרה"ר.
א. משום מה אלה שרוצים שהרבנות הראשית תהיה דומה יותר לצהר, משולים לכאלה שרוצים שהרבנות הראשית תהיה רק ספקית שירותי דת. כאילו שצהר זה רק ספקית שירותי דת. מי שחושב כך אינו יודע מה הוא שח.
ב. הרב אס"ף עשה כאן שינוי כיוון גדול. הוא התחיל בכך שהצהיר שהבית היהודי שינתה כיוון שכל הקשור ליחס לרה"ר. כעת הוא מסכים שגם הרה"ר שינתה כיוון, אלא שהוא מצפה (מתוך אמונה שלא ברור לי על מה היא מתבססת שהמנגנון השבור יתקן את עצמו) שהבית היהודי ישמור לה אמונים. גם אם נעריך את הציפיה הזו, אי אפשר לבוא בטענות כנגד הבית היהודי שהם לא עומדים בציפיות הללו.