"לתת נקמת ה' במדין" - הקב"ה אמר "נקמת בני ישראל" ומשה אמר "נקמת ה' במדין". אמר הקדוש ברוך הוא להם: אינו אלא דיקו (=עלבון) שלכם שגרמו לי להזיק אותן. אמר משה: רבון העולמים! אם היינו ערלים או עובדי עבודה זרה או כופרי מצות לא היו שונאין אותנו ואינן רודפין אחרינו? אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו הלכך הנקמה שלך "לתת נקמת ה' במדין".
המדרש מציג שתי גישות שונות בהגדרת הנקמה שיש לעשות במדין. גישתו של משה היא שהנקמה במדין היא נקמתו של ה' שכן המדיינים החטיאו את עם ישראל כיוון שהם עם ה'. לעומת זאת, הקב"ה אומר שזו נקמתם של בני ישראל שכן הנזק בסופו של דבר נגרם לעם ישראל.
מה פשר ה"ויכוח" הזה בין משה להקב"ה?
נראה שהעניין הוא צורת ההסתכלות על החטא. כאשר האדם חוטא כיצד עליו להתייחס לירידה ברמתו הרוחנית. ברור הוא שכאשר האדם חוטא אין הוא פוגע בכי הוא זה בהקב"ה. בצורה פשטנית נוכל לומר שהאדם פוגע אך ורק בעצמו כאשר הוא חוטא. אבל אם האדם יתייחס לחטאיו רק כפגיעה בעצמו יתכן והוא ידרדר למקום שבו הוא יאמר: אני מוכן לספוג את הפגיעה בי וברמתי הרוחנית על מנת להמשיך באורח חיים כזה או אחר. אדם שבכל זאת כנה עם עצמו יצטרך להכיר במציאות שהוא פוגע במה שהקב"ה נתן לו - הוא מורד בתורה ובמצוות שהוא זכה לקבל מריבון העולם והוא מקטין את השפעת הצלם אלוקים שלו על מעשיו. באופן זה האדם ידע שהחטא גורר אותו למקומות שהוא איננו חפץ להיות בהם וגם התיקון צריך לבוא על ידי נקמת ה' - חיזוק צדדי הקדושה שבחייו ועל ידם המעטת והכחדת הטומאה.
יתכן וזה משמעות ההבדל בין משה להקב"ה. הקב"ה אומר שכאשר האדם חוטא ומדרדר רוחנית רק הוא עצמו נפגע מזה והוא זה שצריך לנקום ברוע ובטומאה. אך משה אומר שעל מנת שהאדם גם יצא למלחמה זו הוא צריך להפנים שהפגיעה בו הופכת לפגיעה בהקב"ה עצמו וכך האדם גם ימצא את הכלים לצאת למלחמה זו.
מוקדש לאליצור ורחלי ברכפלד להולדת בתם - שתגדל בעז"ה להרבות קדושה וטהרה בעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה