דרשה לימים נוראים - ב'

מהו הקשר בין ראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות?

על פניו הקשר הוא פשוט וברור: בראש השנה אדם נידון על מעשיו, על פי תוצאות המשפט עליו להתכונן ליום הכיפורים, על פי המעשים שנעשו כהכנה ליום הכיפורים אדם מתכפר, ובחג הסוכות אדם שמח על כך שהוא התכפר.

כך לכאורה יש מקום להבין גם את דברי חז"ל המובאים ברש"י בפרשת אמור על הפסוק "אך בעשור לחודש השביעי" - אך ממעט, שיום הכיפורים מכפר לשבים ואינו מכפר לשאינם שבים.

מעניין שמדברי המשך-חכמה ניתן אולי להבין אחרת:
אך בעשור לחודש וכו' אך בחמשה עשר יום וכו' - לפלא מדוע כתוב "אך" בהני תרי [=באלו השניים]? ויתכן לענ"ד, דזכרון תרועה בראש השנה, כמו שפירש הרמב"ם עורו ישנים מתרדמתכם וכו', וכאשר ישוב בעשרה ימים ויטהר מכל חטאיו, אז יוהכ"פ מכפר, וכאשר יוהכ"פ מכפר עליו אז שומח בחג הסוכות בארבעה מינים, לכן קאמר דאין לדון אחרי דרכיו הגבוהים, כי אף אם לא לא שב בעשרה ימים שקודם יוהכ"פ, יוהכ"פ אסור במלאכה ותענית, וכן אף אם לא כפר יוהכ"פ ולא הלבין חוט השני גם כן חייבין בסוכות ובלולבין ולשמוח, וכאומר "אך בעשור לחודש וכו'" בלי הבטה כלל על רה"ש ו"אך בחמשה עשר יום... ושמחתם" בלא הבטה אל יוהכ"פ אם כפר עליהן.

הייתי יכול לסיים כאן, אך אוסיף עוד משפט אחד בבחינת תן לחכם ויחכם עוד.
אולי ההבדל בין שתי ההבנות הללו הוא ההבדל בין אדם העובד בבחינת עבד לעובד בבחינת בן. לבן יש מה לשמוח בהיותו קרוב לאביו גם אם אביו לא כפר לו, ויש לו מה לבקש כפרה גם אם הבן לא חזר בתשובה. וד"ל.