יום שני, 21 בספטמבר 2009

מתודה לאחר שיאכל וישתה

הגמרא בסוף מסכת יומא (דף פז עמוד ב):
תנו רבנן: מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשכה. אבל אמרו חכמים: יתודה קודם שיאכל וישתה, שמא תטרף דעתו בסעודה. ואף על פי שהתודה קודם שאכל ושתה - מתודה לאחר שיאכל וישתה, שמא אירע דבר קלקלה בסעודה. ואף על פי שהתודה ערבית - יתודה שחרית, שחרית - יתודה במוסף, במוסף - יתודה במנחה, במנחה - יתודה בנעילה.

הראשונים נחלקו מה פירוש המשפט: "ואף על פי שהתודה קודם שאכל ושתה - מתודה לאחר שיאכל וישתה".
רוב הראשונים פירשו שמדובר על הוידוי הנאמר בערבית של יום כיפור. אך הרמב"ן הסביר אחרת (חידושי הרמב"ן מסכת יומא דף פז עמוד ב):
נראה לפי דקדוק הלשון הזה שאין הוידוי שהוא מתודה לאחר אכילה בתפילת ערבית, מדלא קתני ואע"פ שהתודה קודם שיאכל וישתה מתודה ערבית וכדקתני ואע"פ שהתודה ערבית, ועוד הא (ד)קתני דמצות וידוי ערב יוה"כ הוא עם חשיכה דהיינו לאחר שיאכל וישתה אלא שהקדימו לו חכמים להתודות קודם שיאכל משום שמא תטרף דעתו בסעודה, ועלה קאמר שאע"פ שהצריכו לו להקדים ולהתודות, עיקר הוידוי לא הפסיד את מקומו וצריך להתוודות לאחר שאכל ושתה דהיינו עם חשיכה... אלא משמע דהכי קתני, מצות וידוי של ערב יוה"כ שצריך להתודות כדי שיכנס ליום בתשובה הוא עם חשיכה סמוך ליום עצמו, שלא יהא שהות לחטוא בין הוידוי והיום.

כלומר, הרמב"ן הבין שיש חיוב מיוחד להתודות "עם חשכה", ממש בכניסת היום הקדוש, כדי שאדם יכנס ליום הכיפורים כאשר הוא אך זה עתה התודה.

כידוע, איננו פוסקים הלכה כרמב"ן, ואיננו אומרים וידוי בין הסעודה המפסקת לערבית. עם זאת, מעניין הדבר שנפץ המנהג בקרב קהילות ישראל השונות לומר פיוט המכיל בתוכו דברי וידוי - יוצאי ארצות אשכנז אומרים את התפלה הזכה ויוצאי ספרד והמזרח אומרים את הפיוט "לך אלי תשוקתי".

תגובה 1:

חגי אמר/ה...

שם השולח: משה תאריך: 25/09/09, 14:57:38
מעניין לדעת: מה המקור בתורה שהחיוב הוא שיכנס ליום בתשובה?

עוד להעיר: אדמו"ר הזקן אכן מביא ב' השיטות והגם שפוסק כדיעה הראשונה הוא מראה שיש מקום להחמיר גם כשיטה השניה "ראוי לאדם להחמיר על עצמו כשיטה השניה.