בשבועות האחרונים הזדמן לי לבקר במספר ישיבות תיכוניות. התפללתי שחרית עם תלמידי הישיבה, בדרך כלל תלמידי החטיבה, אך לא תמיד, והסתובבתי כמה דקות לאחר מכן. עשיתי זאת מכיוון שאני מחפש עתה ישיבה תיכונית לאחד מילדי. לפניכם כמה תובנות על חיפוש ישיבה תיכונית בכלל, ועל מה שראו עיני בפרט.
כיום, כשילד מגיע לכיתה ו' הוא מוזמן להגיע לימים פתוחים בישיבות התיכוניות השונות באזורו. בנוסף, הוריו מוזמנים לערב הורים לשמוע את ראש הישיבה וחלק מהצוות וכך להתרשם מהנעשה בישיבה.
בפועל, אינני יודע מה הילד אמור לקבל בימים הפתוחים הללו. המוסדות השונים מנסים להפוך את הביקורים לכמה שיותר מהנים, כדי שיהיה לתלמיד רושם טוב, אך בפועל הוא חוזר הביתה עם מעט מאד מידע על הישיבה התיכונית. אינני יודע כיצד ניתן לשנות זאת, כי בכל זאת מוסד שמלמד באזור העשר שעות ביום לעולם לא יישמע יותר מדי אטרקטיבי לילד בכיתה ו'.
בערבי ההורים, לעומת זאת, לכאורה ההורים מגיעים מוכנים עם שאלות קשות והם מנסים לחלוב כמה שיותר מידע מראשי הישיבות. עם זאת, גיליתי שלמעשה ראשי הישיבות יכולים לומר כמעט כל מה שהם רוצים, ואף אחד לא יסתור אותם ויגיד משהו בסגנון: "סליחה, אבל במציאות לא מתרחש מה שאתה מתאר". לדוגמא: באחד הערבים הללו ראש הישיבה דבר על התפילה בבוקר בבית המדרש בישיבה כ"תפילה ישיבתית מכובדת". במקרה נכחתי בתפילה באותו בית מדרש רק מספר ימים קודם, וקשה לי להגדיר את מה שחוויתי כתפילה ישיבתית.
ייזכר לטוב מוסד אחד שאני מכיר, שבערב ההורים נוכחים מספר תלמידי י"ב, והתשובות להורים על הנעשה בין כותלי הישיבה ניתנות על ידם (אני מניח שתלמידים אלו נבחרים בקפידה רבה, ובכל זאת יש משהו אותנטי בתשובות שלהם).
השורה התחתונה לכל מה שכתבתי עד כה הוא שמי שרוצה באמת לדעת מה קורה בתוך מוסד שהוא מתעניין בו, כדאי שיכתת את רגליו וילך לבקר ולהתרשם בעצמו מהתפילה, מההפסקות, מהתלמידים שהוא פוגש במסדרונות וכו'. היה גם נחמד אם משרד החינוך היה מפרסם יותר נתונים על בתי הספר, כמו אחוז הניגשים לבגרות חמש יחידות באנגלית ומתמטיקה בכל בית ספר בשלוש השנים האחרונות. לידיעת נפתלי בנט.
ועתה לכמה רשמים: במוסדות בהם ביקרתי התפילה היתה אשכנזית. בחלק מהמוסדות שרו את שירת הים יחד, כמנהג הספרדים בשבתות, ואולי אף שרו "שיר ספרדי" נוסף, אך התפילה בכללותה היתה אשכנזית. עפ"י סטטיסטיקה פשוטה, לפחות באחד מהמוסדות בהם ביקרתי היה אמור להיות תפילה ספרדית. אך לא. אנחנו בשנת תשע"ז, כולם מבינים שאין סיבה אמתית לכך שהתפילה בישיבות תיכוניות תהיה אשכנזית, ואעפ"כ אני לא ראיתי עדיין ניצנים לשינוי (ייתכן ובחלק מהמקומות בהם ביקרתי הנוסח תלוי בחזן, ובמקרה נפלתי על ימים עם חזן אשכנזי. אינני יודע). אך יותר מהענין העדתי, ביותר ממוסד אחד שאלתי את עצמי אם התפילה לא היתה נראית חיובית יותר אם היו משנים רק דבר אחד: שפסוקי דזמרא היו נאמרים בקול רם, מילה במילה, כנהוג בבתי כנסת ספרדים.
למדתי אני בישיבה תיכונית בו התפילה היתה אשכנזית. אבל, ראש הישיבה שהתפלל אתנו כל יום מימות השבוע, היה אומר את כל התפילה (למעט תפילת עמידה) בקול רם. כך הוא גם היה קובע את הקצב, אך הוא גם לימד אותנו איך להתפלל מילה במילה.
בכל אחד מהמוסדות נאמרת הלכה או דבר תורה לאחר התפילה. אני עוד זוכר את ההלכה היומית מימי בישיבה התיכונית, ולא לטובה. זה היה נראה לי אז כחלק מריטואל שראש הישיבה מרגיש שהוא צריך לצאת ידי חובת אמירת דבר הלכה, וההלכה נאמרה או נקראה גם כשהיא היתה לא מובנת לחלוטין. אינני יכול לומר ממה שראיתי בביקורי האחרונים שמשהו מאד השתנה בתחום הזה. באחד המוסדות נאמרה דווקא דבר תורה על פרשת השבוע, ולא דבר הלכה, שהיתה דווקא די מוצלחת לטעמי, אך במוסדות האחרים נאמרו דברי הלכה שלא נשמעו קוהרנטיים במיוחד, ובאחד המוסדות אף נאמרו דברים שהם בעיני מופרכים. בעיקר, לא נראה שיש המשכיות מהימים הקודמים בלימוד ההלכה היומית, דבר שלענ"ד הוא בסיסי וחשוב.
בחלק מהמוסדות בהם ביקרתי הר"מים משמשים כשוטרים במהלך התפילה (והם אמורים גם להתפלל במהלך השיטור), ובחלק מהמוסדות הר"מים מתפללים בתפילה. אני שאלתי את עצמי שוב ושוב, מה הגורם להבדל הזה? האם זה אוכלוסיית התלמידים? האם זה איזה שהוא החלטה חינוכית שקיבלו הר"מים? הרכב כיתות התלמידים בבית המדרש? אופן הישיבה? אין לי תשובה ברורה לשאלה הזאת.
ועוד נקודה אחרונה. אחד השינויים שהנהיג שי פירון, שר החינוך לשעבר, הוא שאפשר לגשת לבגרות רק בשלושה מקצועות מתוגברים, מלבד מתמטיקה ואנגלית. במילים פשוטות, תלמיד תיכון יכול לגשת לחמש יחידות בגרות באנגלית, מתמטיקה ועוד שלושה מקצועות בלבד. בישיבות תיכוניות היה נהוג לגשת לחמש יחידות בתנ"ך ובגמרא, ולפי ההנחיות החדשות אם זה המצב יהיה ניתן לגשת לחמש יחידות רק בעוד מקצוע אחד.
כיצד מתמודדים עם המצב הזה? בחלק מהישיבות התיכוניות קבלו החלטה לא לגשת לחמש יחידות בתנ"ך, ולאפשר לתלמידים שלהם לבחור שתי מגמות, בחלק אחר החליטו להמשיך לגשת לחמש יחידות גם בתנ"ך וגם בגמרא, ואז התלמידים מוגבלים לבחור מגמה אחת בלבד.
בערב ההורים באחד הישיבות מהקבוצה הראשונה, שהחליטו לותר על הבגרות חמש יחידות בתנ"ך, נאמר להורים שהישיבה פועלת מול משרד החינוך יחד עם ישיבות אחרות לבטל את מה שהנהיג שי פירון ולאפשר לגשת ליותר משלושה מקצועות מורחבים. אינני יודע כמה מהקוראים זוכרים מה היו ציוני הישיבות התיכוניות בבגרות חמש יחידות בתנ"ך - אך הם ממש לא היו מזהירים. אינני יכול לחשוב על אף סיבה לבקש ממשרד החינוך לאפשר לישיבות התיכוניות לחזור למצב הקודם. באותו מוסד נאמר להורים שהמוסד ממשיך ללמד את החומר לחמש יחידות, על אף שהתלמידים ניגשים בסוף רק לשלוש יחידות (עיינו לעיל בפיסקה המדברת על כך שאפשר לומר כל מה שרוצים להורים...).
מאידך, בערב הורים במוסד בו לא הסכימו לותר על הבגרות בתנ"ך, והתלמידים מוגבלים למגמה אחת, הדבר הוצג להורים כאילו שזה הדבר הנורמטיבי והמקובל בכל הישיבות התיכוניות. לא עלה על דעתם של ההורים ששמעו את הדברים שלמעשה זו החלטה העומדת בסתירה מוחלטת למחשבה שהובילה את השינוי שביצע שי פירון (נדמה לי ששמעתי זאת ממנו אישית, כשהוא הנהיג את השינוי הזה, אך יתכן ואיני זוכר נכון). לענ"ד מוסד שמחייב את תלמידיו להיבחן בחמש יחידות תנ"ך על חשבון מגמה נוספת, צריך לענות על השאלה: איזה מסלול ייפתח בפני הבוגר שלהם בזכות זה שיהיו לו בתעודת הבגרות גם בגרות בגמרא וגם בגרות בתנ"ך?
כיום, כשילד מגיע לכיתה ו' הוא מוזמן להגיע לימים פתוחים בישיבות התיכוניות השונות באזורו. בנוסף, הוריו מוזמנים לערב הורים לשמוע את ראש הישיבה וחלק מהצוות וכך להתרשם מהנעשה בישיבה.
בפועל, אינני יודע מה הילד אמור לקבל בימים הפתוחים הללו. המוסדות השונים מנסים להפוך את הביקורים לכמה שיותר מהנים, כדי שיהיה לתלמיד רושם טוב, אך בפועל הוא חוזר הביתה עם מעט מאד מידע על הישיבה התיכונית. אינני יודע כיצד ניתן לשנות זאת, כי בכל זאת מוסד שמלמד באזור העשר שעות ביום לעולם לא יישמע יותר מדי אטרקטיבי לילד בכיתה ו'.
בערבי ההורים, לעומת זאת, לכאורה ההורים מגיעים מוכנים עם שאלות קשות והם מנסים לחלוב כמה שיותר מידע מראשי הישיבות. עם זאת, גיליתי שלמעשה ראשי הישיבות יכולים לומר כמעט כל מה שהם רוצים, ואף אחד לא יסתור אותם ויגיד משהו בסגנון: "סליחה, אבל במציאות לא מתרחש מה שאתה מתאר". לדוגמא: באחד הערבים הללו ראש הישיבה דבר על התפילה בבוקר בבית המדרש בישיבה כ"תפילה ישיבתית מכובדת". במקרה נכחתי בתפילה באותו בית מדרש רק מספר ימים קודם, וקשה לי להגדיר את מה שחוויתי כתפילה ישיבתית.
ייזכר לטוב מוסד אחד שאני מכיר, שבערב ההורים נוכחים מספר תלמידי י"ב, והתשובות להורים על הנעשה בין כותלי הישיבה ניתנות על ידם (אני מניח שתלמידים אלו נבחרים בקפידה רבה, ובכל זאת יש משהו אותנטי בתשובות שלהם).
השורה התחתונה לכל מה שכתבתי עד כה הוא שמי שרוצה באמת לדעת מה קורה בתוך מוסד שהוא מתעניין בו, כדאי שיכתת את רגליו וילך לבקר ולהתרשם בעצמו מהתפילה, מההפסקות, מהתלמידים שהוא פוגש במסדרונות וכו'. היה גם נחמד אם משרד החינוך היה מפרסם יותר נתונים על בתי הספר, כמו אחוז הניגשים לבגרות חמש יחידות באנגלית ומתמטיקה בכל בית ספר בשלוש השנים האחרונות. לידיעת נפתלי בנט.
ועתה לכמה רשמים: במוסדות בהם ביקרתי התפילה היתה אשכנזית. בחלק מהמוסדות שרו את שירת הים יחד, כמנהג הספרדים בשבתות, ואולי אף שרו "שיר ספרדי" נוסף, אך התפילה בכללותה היתה אשכנזית. עפ"י סטטיסטיקה פשוטה, לפחות באחד מהמוסדות בהם ביקרתי היה אמור להיות תפילה ספרדית. אך לא. אנחנו בשנת תשע"ז, כולם מבינים שאין סיבה אמתית לכך שהתפילה בישיבות תיכוניות תהיה אשכנזית, ואעפ"כ אני לא ראיתי עדיין ניצנים לשינוי (ייתכן ובחלק מהמקומות בהם ביקרתי הנוסח תלוי בחזן, ובמקרה נפלתי על ימים עם חזן אשכנזי. אינני יודע). אך יותר מהענין העדתי, ביותר ממוסד אחד שאלתי את עצמי אם התפילה לא היתה נראית חיובית יותר אם היו משנים רק דבר אחד: שפסוקי דזמרא היו נאמרים בקול רם, מילה במילה, כנהוג בבתי כנסת ספרדים.
למדתי אני בישיבה תיכונית בו התפילה היתה אשכנזית. אבל, ראש הישיבה שהתפלל אתנו כל יום מימות השבוע, היה אומר את כל התפילה (למעט תפילת עמידה) בקול רם. כך הוא גם היה קובע את הקצב, אך הוא גם לימד אותנו איך להתפלל מילה במילה.
בכל אחד מהמוסדות נאמרת הלכה או דבר תורה לאחר התפילה. אני עוד זוכר את ההלכה היומית מימי בישיבה התיכונית, ולא לטובה. זה היה נראה לי אז כחלק מריטואל שראש הישיבה מרגיש שהוא צריך לצאת ידי חובת אמירת דבר הלכה, וההלכה נאמרה או נקראה גם כשהיא היתה לא מובנת לחלוטין. אינני יכול לומר ממה שראיתי בביקורי האחרונים שמשהו מאד השתנה בתחום הזה. באחד המוסדות נאמרה דווקא דבר תורה על פרשת השבוע, ולא דבר הלכה, שהיתה דווקא די מוצלחת לטעמי, אך במוסדות האחרים נאמרו דברי הלכה שלא נשמעו קוהרנטיים במיוחד, ובאחד המוסדות אף נאמרו דברים שהם בעיני מופרכים. בעיקר, לא נראה שיש המשכיות מהימים הקודמים בלימוד ההלכה היומית, דבר שלענ"ד הוא בסיסי וחשוב.
בחלק מהמוסדות בהם ביקרתי הר"מים משמשים כשוטרים במהלך התפילה (והם אמורים גם להתפלל במהלך השיטור), ובחלק מהמוסדות הר"מים מתפללים בתפילה. אני שאלתי את עצמי שוב ושוב, מה הגורם להבדל הזה? האם זה אוכלוסיית התלמידים? האם זה איזה שהוא החלטה חינוכית שקיבלו הר"מים? הרכב כיתות התלמידים בבית המדרש? אופן הישיבה? אין לי תשובה ברורה לשאלה הזאת.
ועוד נקודה אחרונה. אחד השינויים שהנהיג שי פירון, שר החינוך לשעבר, הוא שאפשר לגשת לבגרות רק בשלושה מקצועות מתוגברים, מלבד מתמטיקה ואנגלית. במילים פשוטות, תלמיד תיכון יכול לגשת לחמש יחידות בגרות באנגלית, מתמטיקה ועוד שלושה מקצועות בלבד. בישיבות תיכוניות היה נהוג לגשת לחמש יחידות בתנ"ך ובגמרא, ולפי ההנחיות החדשות אם זה המצב יהיה ניתן לגשת לחמש יחידות רק בעוד מקצוע אחד.
כיצד מתמודדים עם המצב הזה? בחלק מהישיבות התיכוניות קבלו החלטה לא לגשת לחמש יחידות בתנ"ך, ולאפשר לתלמידים שלהם לבחור שתי מגמות, בחלק אחר החליטו להמשיך לגשת לחמש יחידות גם בתנ"ך וגם בגמרא, ואז התלמידים מוגבלים לבחור מגמה אחת בלבד.
בערב ההורים באחד הישיבות מהקבוצה הראשונה, שהחליטו לותר על הבגרות חמש יחידות בתנ"ך, נאמר להורים שהישיבה פועלת מול משרד החינוך יחד עם ישיבות אחרות לבטל את מה שהנהיג שי פירון ולאפשר לגשת ליותר משלושה מקצועות מורחבים. אינני יודע כמה מהקוראים זוכרים מה היו ציוני הישיבות התיכוניות בבגרות חמש יחידות בתנ"ך - אך הם ממש לא היו מזהירים. אינני יכול לחשוב על אף סיבה לבקש ממשרד החינוך לאפשר לישיבות התיכוניות לחזור למצב הקודם. באותו מוסד נאמר להורים שהמוסד ממשיך ללמד את החומר לחמש יחידות, על אף שהתלמידים ניגשים בסוף רק לשלוש יחידות (עיינו לעיל בפיסקה המדברת על כך שאפשר לומר כל מה שרוצים להורים...).
מאידך, בערב הורים במוסד בו לא הסכימו לותר על הבגרות בתנ"ך, והתלמידים מוגבלים למגמה אחת, הדבר הוצג להורים כאילו שזה הדבר הנורמטיבי והמקובל בכל הישיבות התיכוניות. לא עלה על דעתם של ההורים ששמעו את הדברים שלמעשה זו החלטה העומדת בסתירה מוחלטת למחשבה שהובילה את השינוי שביצע שי פירון (נדמה לי ששמעתי זאת ממנו אישית, כשהוא הנהיג את השינוי הזה, אך יתכן ואיני זוכר נכון). לענ"ד מוסד שמחייב את תלמידיו להיבחן בחמש יחידות תנ"ך על חשבון מגמה נוספת, צריך לענות על השאלה: איזה מסלול ייפתח בפני הבוגר שלהם בזכות זה שיהיו לו בתעודת הבגרות גם בגרות בגמרא וגם בגרות בתנ"ך?
