דעת רבני מכון פוע"ה ביחס לספר 'פניני הלכה-טהרת המשפחה' ותגובה לדבריהם

 בימים האחרונים התפרסם "דעת רבני מכון פוע"ה ביחס למספר פסיקות המופיעות בספר 'פניני הלכה-טהרת המשפחה'". 

התחלתי לעבור על דבריהם של רבני פוע"ה ולהשוותם לדברי הרב מלמד בפניני הלכה - טהרת המשפחה, ואף כתבתי כמה וכמה הערות על הערותיהם, אך בטרם סיימתי הגיע אלי תגובתם של רבני מכון הר-ברכה, ובכלל תגובתם גם הערותי. 

לכל מי שהתחום מעסיק אותו אני ממליץ לקרוא את תגובתם - כאן. 

מחד, יש מבין תגובות רבני פוע"ה שיש בהם מידה רבה של צדק. לדוגמא, כל ספרי הקיצורים של הדור הקודם אכן כתבו שלכתחילה יש לקצוץ ציפורניים וכן לא לטבול עם לק, אלא שהנח להם לישראל. 

כך לדוגמא מופיעה הלכה זו בספר תורת הטהרה מהרב דוד יוסף:

אך ברור שאף רב ואף בלנית לא ימנעו מאישה עם לק לטבול, כך שקשה לומר שהרב מלמד אינו מייצג נכוחה את העמדה ההלכתית המקובלת, הן בין הרבנים והן הנהוג בקרב הנשים.

מאידך, לא ברור מדוע רבני פוע"ה בחרו להוסיף בדבריהם הערות שנראות שגויות לחלוטין, ובכללם ההערה הראשונה בפרטי ההלכות. 

לדברי רבני פוע"ה הרב מלמד מחמיר להחשיב הרגשה "קדם וסתית" נחשבת הרגשה, כדעת הציץ אליעזר, וזו חומרה גדולה שאוסרת כתם לאחר הרגשה כזאת מהתורה. 

אלא, שמדברי הרב מלמד לא הבנתי כפי שכותבים רבני פוע"ה.

הנה חלקים מדבריו:

אמנם יש הבדל בין הנשים, הרגישות ביותר חשו מתוך כלל התחושות את רגע פתיחת הרחם בתחילת יציאת הדם, והרגישות פחות חשו זעזוע כלשהו מהיפרדות הדם מהרחם, וידעו באופן כללי שהדם עומד לצאת, והרגישות פחות יכלו לדעת בוודאות שהן בעיצומו של הווסת רק כאשר דם רב זב מהנרתיק.

למעשה, ההרגשה הגופנית שיוצרת טומאה מהתורה היא ההרגשה שמגבשת אצל האשה את התודעה שהדם שיוצא ממנה – יוצא במסגרת וסת, ואין זה משנה על סמך אילו תחושות בדיוק התגבשה התודעה. וכן עולה מדברי רש”י ג, א, ‘מרגשת’: “כלומר יודעת בעצמה כשיוצא דם ממנה”.

ובהמשך לענין כתמים:

אשה שהרגישה תחושה ברורה שיוצא ממנה דם וסת, צריכה לבדוק את עצמה כדי לדעת אם נטמאה, ובינתיים על בני הזוג לפרוש ממגע. בדיקה זו אינה צריכה להיות פנימית, על ידי עד-בדיקה, אלא די שתבדוק בדיקה חיצונית בפתח הנרתיק על ידי נייר טואלט. ראתה דם בבדיקתה, אפילו מועט מאוד – טמאה. ואם לא מצאה דם – טהורה.
ואם ספק לה אם הרגישה תחושה ברורה של יציאת דם וסת, כגון שבדרך כלל אחרי הרגשה כזו מתחיל וסת אבל היו מקרים שלאחר תחושה שכזו לא התחיל הווסת. כשתרגיש בהרגשה זו, עליה לבדוק את עצמה בדיקה חיצונית, ובינתיים בני הזוג אסורים בחיבור. אם תמצא בבדיקה דם בשיעור שתדע ממנו שהתחיל וסתה – נטמאה. ואם לא תמצא דם – תדע שהיא טהורה בלא ספק. ולעיתים תמצא מעט דם, וכיוון שהדם נמצא בבדיקה חיצונית, דינו כדין כתם שאינו מטמא. אמנם אם בעקבות הכתם שמצאה התעורר לה ספק שמא הווסת עומד להתחיל, למרות שלא נטמאה מהכתם, תימָנע מחיבור עד סוף העונה (ביום – עד השקיעה, ובלילה – עד הזריחה). ואם במשך העונה לא יתחיל וסתה – טהורה.

אני גם חושב שצריך להעיר על השימוש בלשון לכתחילה ובדיעבד שבדברי רבני פוע"ה. 

בראשית דבריהם הם כותבים: 

אחד מהתחומים המרכזיים של כללי הפסיקה הינו ההבדל בין "לכתחילה" לבין "דיעבד". לצערנו, כיום רווחת תופעה של טשטוש והפיכת ה"דיעבד" ל"לכתחילה" אצל חלק מהציבור... דרכנו כל השנים הינה ללמד ולהורות בצורה ברורה מהו "לכתחילה" ומהו "דיעבד"...

אלא שלפעמים לשונם הטעתם. כך לדוגמא הם כותבים על הרב מלמד: 

בפניני הלכה הקל לכתחילה לטבול עם חציצות הנצרכות מסיבה רפואית. 

המילה "לכתחילה" אינה שייכת כאן. הרי ברור שמדובר בשעת הדחק גדולה - אשה ששואלת אם עליה לדחות טבילה בשל מצב רפואי. 

הערה אחרונה של מסמך רבני פוע"ה. אינני מבין כיצד יוצא מסמך כזה ללא ששמות רבני פוע"ה המסכימים לנאמר בו מופיעים בתחתיתו. שמא מדובר במסמך המבאר את דעתם של כלל רבני פוע"ה מיום הקמתה ועד לביאת גואל צדק? אינני יודע מה משיגים בזה. לענ"ד המסמך היה גם מקבל יותר תוקף אם הרבנים העומדים מאחוריו גם היו חותמים את שמם. 

ביקורת ספרים: "עקרות הלכתית", מאת: הרב דוד ביגמן והרב בנימין הולצמן

קראתי השבוע את ספרם של הרב דוד ביגמן והרב בנימין הולצמן, "עקרות הלכתית - פתרונות למצבי אי-פריון על רקע הלכתי".

מדובר בספר שהוא למעשה שו"ת הלכתי קצר (כ140 עמודים, כולל מבואות ותקציר, סה"כ שבעה סימנים) הדן בנושאי הלכות טהרת המשפחה העולים כתוצאה מבעיות פוריות בכלל, וממה שמכונה "עקרות הלכתית" (כשמועד הביוץ נופל לפני גמר שבעת הנקיים) בפרט. 

ברוב פרקי הספר לא תמצאו חידושים מופלגים וקולות עצומות, שטרם נשמעו כמותן. להיפך, עבור מי שמסתובב מספיק בקרב פוסקים העוסקים בתחום של טהרת המשפחה, רוב הקולות בספר אמורות להיות מוכרות לו. לגבי אלה, החידוש שהספר מביא זה העלאת הדברים על הכתב כחלק מניתוח הסוגיא ההלכתית הרחבה יותר. 

כתבתי "רוב" כי בשני פרקים יש מה שאפשר לכנות ככותרת: "הרב ביגמן מתיר X וY". שני הפרקים האמורים עוסקים בטבילה ביום השביעי ובחומרת רבי זירא. בשניהם, המחברים עובדים קשה כדי להביא סימוכים לדעתם שיש מקום במקרים מסוימים, גם אם אלו מקרים קיצוניים, להקל יותר מהמקובל. בעזרת הוצאת הספר לאור, יוכלו כעת פוסקים נוספים לדון בדברים ולהגיע למסקנתם האם לאמץ או להעלות הסתייגויות ולדחות את גישתם של המחברים. 

הספר ככלל מציע בפני הפוסק בנושאים אלו ארגז כלים שיוכלו לסייע לו במלאכת פסיקת ההלכה. ככזה, אני ממליץ עליו במיוחד עבור רבנים ויועצות הלכתיות שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום הפסיקה בנושאי טהרת המשפחה ומנסים להבין כיצד להמיר את הידע התאורטי שצברו לעולם המעשה. לפוסקים ותיקים יותר, הרי שיש כאן לענ"ד תרומה נכבדת לבית המדרש בקיבוץ הסוגיות והנושאים יחד ובהצעתן בכלי נאה. 

בהערות השוליים לפרק השביעי והאחרון מצאתי את המחברים מתכננים כרך נוסף של שו"ת בנושאי תכנון המשפחה על פי ההלכה. אני מאחל למחברים שיפוצו מעיינותיהם חוצה. 

קצת פיקנטריה:

בהערת שולים 27 בעמ' 53 כתוב כך:

לעומת דברים אלה טען הגר"ש ווזנר זצ"ל כי נורות פלורוסנט נוטות דווקא להלבין מראות אוסרים, ודווקא משום כך ראה לפסוק כשיטת הרמב"ם [שיש לבדוק לאור היום "כדי שיראה עינו כמות שהיא"]. אולם כאשר בדקתי (ד"ב) עם תלמידים ותלמידות יותר מעשרים עדים, ברוב רובם של המקרים האור המלאכותי, כולל הלבן, הטעה את המראות לחומרה. כך גם על פי הניסיון של ידידי הרב יהודה גלעד. בין כה וכה נראה שהן מעוותות את צבע המראה, ויש לפסוק כרמב"ם "כדי שיראה עינו כמות שהיא". 

ע"כ דבריהם. 

אנו יודעים שמה שאנו מכנים צבע הינו גלי אור באורכי גל שונים. האור פוגע במשטח, חלק מאורכי הגל נבלעים במשטח וחלק חוזרים לעין שלנו ואנו מתרגמים זאת לצבעים. אין באמת דבר כזה הנקרא "צבע המראה כמות שהיא". אור הפלורוסנט מעוות את צבע המראה, אך גם קרני השמש מעוותת את צבע המראה. אפשר להחליט שהפסיקה במראות צריכה להיות בתנאים של אור השמש, אך הטענה שזה הצבע כמות שהוא אינה מובנת לי. 

הספר הוא אסטטי מאד מבחינה חיצונית ונוח לקריאה, הן מבחינת סגנונו והן במראהו ועיצובו. מצאתי טעויות דפוס מעטות מאד (בפרק ד הערה 32 "לראייתו", צ"ל "לראייתה", ועוד אחת במבוא שאינני זוכר כעת). 

עדכון:

בתגובות ברשתות החברתיות כתבו לי כך:

בפלואורוסנט חסרים אורכי גל בספקטרום הנראה, ולכן אינך יכול להסיק מה פונקציית ההחזרה של המראה.

באור שמש יש את כל הספקטרום הנראה ולכן אתה רואה את הצבע 'כמו שהוא'.

יש אמנם הטיה מסוימת לטובת הירוק, אבל אני חושב שהניסוח של הספר יותר נכון מההסתייגות שלך

דרושה יועצת

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

בשבועות האחרונים מתנהל בארץ דיון ער בנוגע למקומה של האשה במרחב הציבורי. דיון הנקרא בפי כל סוגית הדרת הנשים. הפעם נעסוק גם אנו בהיבט מסוים של סוגיה זו.

נתחיל במקרה שארע בארצות הברית אליו נחשפתי לפני מספר חודשים דרך האינטרנט. מכיוון שעתה אינני מוצא לכך זכר במרחבי הרשת, אני כותב מתוך הזכרון ומשמיט בכוונה פרטים מזהים כדי למנוע טעויות. באחד הריכוזים הגדולים של הדתיים בארצות הברית, מקום בו קיים מספר לא קטן של קהילות גדולות ומבוססות, החליט הרב של אחת הקהילות כי כדי לעודד את בני ובנות קהילתו לשמור על הלכות טהרת המשפחה יש צורך שתתפקד במקום יועצת הלכה. למי שלא מכיר את המונח, יועצת הלכה היא אשה שלמדה בעיון הלכות נדה וטהרת המשפחה והיא הגיעה למצב בו היא מסוגלת לענות על שאלות רבות בתחום הלכות נדה, ולא פחות חשוב - היא יודעת להבחין בין שאלות שהיא מסוגלת לענות עליהן ובין שאלות שעליה להתייעץ ולפנות לרב פוסק שיכריע בהן. ובכן, הרב קיבל החלטה שהימצאותה של יועצת טהרה במקום הוא חשוב וחיוני לשמירת המצוות של בני קהילתו, והוא התחיל לחפש מימון עבור יועצת. הוא פנה לשאר רבני הקהילות בסביבתו ואחד אחרי השני כולם סרבו לשמוע על כך. חלקם מטעמים טכניים שלא ראו צורך לזה בקהילתם, וחלקם סרבו מטעמים אידיאולוגיים שאל לאשה לענות על שאלות הלכתיות, ובכך לקחת חלק מתפקידו המסורתי של הרב עצמו. הרב שיזם את הרעיון לא התייאש, פרס את העובדות בפני בני קהילתו וביקש מהם לממן תפקיד של יועצת הלכה לטובת הקהילה. הקהילה הסכימה, היועצת המתאימה אותרה, והפרויקט יצא לדרך.

כחלוף שלוש שנים מכניסתה לתפקיד, פרסמה היועצת מעין סיכום לתקופת עבודתה בקהילה. עבודתה בקהילה כללה לא רק מתן מענה לשאלות אלא גם מסירת שיעורים בנושא טהרת המשפחה ונושאים אחרים. היא מסרה שהיא תיעדה כל שאלה שהגיעה אליה ואיך היא טיפלה בה: ענתה על המקום, ביקשה להיפגש עם השואלת, הפנתה את השאלה לרב וכיו"ב. סיכום התיעוד הוליד את הנתון המדהים הבא: בשלוש השנים בהן תיפקדה, היא קיבלה קרוב לשלושת אלפים שאלות (!).

למי שאיננו בקיא במספר השאלות המגיעות לרבנים בקהילות דתיות, הנה נתון נוסף שמצאתי במרחבי הרשת (קישור), גם הוא מקהילה בארצות הברית: יועצת הלכה שנכנסה לתפקידה באחת הקהילות קיבלה בשנתה הראשונה שם כמאה וחמישים שאלות בנושא טהרת המשפחה. הרב של הקהילה מסר שבשנה לפני בואה של יועצת ההלכה, הוא קיבל שלוש (!) שאלות בנושא.

סיפור היועצת שקיבלה בממוצע כאלף שאלות בשנה, מעיד יותר מכל דבר אחר כי הרב שדחף להבאת היועצת - חש נכון את רחשי הלב בקהילה, כמו גם שהיועצת נתנה שירותים לא רק לנשות הקהילה שמימנו אותה, אלא לנשים רבות בכל האזור. לא שזה גרם לרבני הקהילות האחרות לרצות להשתתף במימון, כמובן...

עתה בואו נטוס חזרה לארץ. מה היה קורה בארץ אם רב קהילה היה פונה לבני קהילתו ומציע להם להעסיק במשרה חלקית יועצת הלכה? זה כמובן תלוי באופי הקהילה, אך יש סיכוי טוב שחלק מחברי הקהילה היו רוצים לומר לרב: "תשמע, אנחנו לא מבינים עדיין למה אנחנו צריכים לממן אותך, בטח שלא נממן מישהי נוספת שסך הכל עונה על שאלות". חלק אחר אולי היה אומר: "ואשתך, היא לא יכולה לעשות את הייעוץ הזה?".

לקראת כתיבת הטור הזה התייעצתי ביועצת הלכה שאני מכיר, המתגוררת בקהילה תורנית במרכז הארץ. היא כמובן אינה מועסקת ע"י הקהילה, אלא במקרה גרה במקום. כיוון שכך, היא גם לא מפרסמת את "שירותיה", ונשים פונות אליה בטבעיות סתם כך מפני ששמעו שהיא גם יועצת הלכה. לדבריה, היא עונה בממוצע על שתי שאלות ליום. זהו מספר עצום! למענה הטלפוני של מדרשת נשמת, המוסד האחראי להכשרת יועצות הלכתיות, מגיעות בכל ערב עשרות שאלות. זאת, בתחום שחלק גדול מן השאלות כלל לא ניתן לשאול דרך הטלפון. המסקנה שלי מכך היא כי גם בקרב קהילות רבות בארץ ישנה דרישה סמויה ליועצת הלכה בדיוק כמו בקהילות רבות בארצות הברית.

רבני קהילות רבים שוברים את הראש כיצד להביא ליתר מודעות את נושא הלכות טהרת המשפחה אצל בני קהילתם. חלקם מקדישים שיעורים מיוחדים לנושא מספר פעמים בשנה, חלקם מפיצים עלוני מידע בנושא ברשימת התפוצה הקהילתית, חלקם מעדיפים להקדיש את מאמציהם לתחומים אחרים בעבודת ה' מתוך מחשבה שלא הם יצליחו להביא לשינוי בהרגלים בתחום האינטימי.

אין לי ספק שכל פעילות מצד הרב הקהילתי להגברת המודעות בנושא של טהרת המשפחה נושאת פרי. עם זאת, אחרי שיש בידינו נתונים על התנופה האדירה שהימצאותן של יועצות הלכתיות תורמות בתחום, האם נוכל, אנו רבני הקהילות, להפטיר כדאשתקד שעשינו את כל המוטל עלינו בתחום?