אחת האותות שהקב"ה נותן למשה, היתה הפיכת המטה לנחש. כך מתארת התורה את הפעם הראשונה בו מבצע משה את האות (שמות פרק ד פסוק ג):
וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו:
שואל על זה הנצי"ב:
"הוא פלא מאדונינו משה להיכן נס ומאיזה מעמד הוא נס"
הנצי"ב עונה שמדובר בפחד טבעי של אדם רגיל מנחש:
"אבל באמת היה שלא בישוב הדעת, אלא באשר התבהל פתאום ממראה עיניו, ונס כאשר ינוס איש מפני הנחש בטבע האדם בלי שום התבוננות על הדעת"
על בסיס דברי הנצי"ב הללו כתב הרב זילברשטיין שאין לפטר אחות שנכנסה לחרדה תוך כדי עבודתה (חשוקי חמד עירובין דף סז עמוד א):
"שאלה בחורף תשע"ג ירו אויבינו חצי מות רבים, לעבר ערי ישראל כדי להשמיד להרוג ולאבד, ובחמלת ה' על עמו, ובניסים שלא כדרך הטבע, לא פגעו חיצי המות, ויצאו ידי חובה בפחד בלבד.
והנה באחד האזעקות שנשמעו פתאום בערי ישראל, נתקפה אחות בבית החולים בפחד, ונמלטה על נפשה למקום מוגן, למרות התרגולים הרבים שעברה, שגם בשעת אזעקה אסור לה להפקיר את החולים, ויש עליה לטפל בהם, או להעבירם למקום מוגן.
הנהלת בית החולים שאלה האם לפטר את האחות, שהרי האחות הראתה חוסר אחריות בזה שהיא נמלטה על נפשה והשאירה את החולים לבד למרות התרגולים הרבים?
תשובה נאמר בתורה 'ויהי לנחש וינס משה מפניו' (שמות ד ג). וכתב ה"העמק דבר": הוא פלא מאדוננו משה להיכן נס, ומאיזה מעמד הוא נס? אבל באמת היה שלא בישוב הדעת אלא באשר התבהל פתאום ממראה עיניו, ונס כאשר ינוס איש מפני הנחש בטבע האדם בלי שום התבוננות על הדבר..., והוסיף ב"הרחב דבר": מכל מקום פטור, [המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני לסטים], שמיירי שעשה מפני פחד פתאום, והרי זה דומה לאונס דאין בו קרבן. וזה הענין היה פה במשה, שברח מפני פחד פתאום, עכ"ד.
ולמרות שתרגלו איתה רבות איך להתנהג בשעת אזעקה, ובשעת מבחן לא עמדה בתרגולים, מכל מקום אין לפטרה"
אך עוד לפני שאלתו של הנצי"ב, צריך להתייחס בכלל לשאלה הפשוטה יותר: מפני מה התורה ראתה צורך לספר לנו שמשה פחד מהנחש?
בפשט נראה שהענין הוא כדי להדגיש שהיה זה נחש אמיתי. לא כאילו, ולא בערך, אלא נחש מפחיד שאפילו משה פחד ממנו.
אך כדאי שנעיין גם בדברי המדרש על פסוק זה (שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ג):
"וינס משה מפניו (/שמות/ ד'). מטרונה אמרה לר' יוסי: אלהי גדול מאלהיך. אמר לה: למה? אמרה לו: בשעה שראה את הנחש שהוא אלהי, מיד: וינס משה מפניו, אבל בשעה שנגלה אלהיכם למשה הסתיר פניו. אמר לה: תיפח עצמה! בשעה שנגלה אלהינו למשה בסנה, לאי זה מקום היה לו לברוח? לשמים? לים? ליבשה? מה נאמר בו: הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא [נאם ה'] (ירמיהו כג). אבל הנחש אלהיך, כיון שאדם בורח מפניו ב' ג' פסיעות - מיד הוא ניצל, לכך כתיב: וינס משה מפניו."
מה יסוד המחלוקת בין ר' יוסי למטרונה?
המטרונה טוענת שאלוהיה גדול יותר מאלהינו, שכן מאלוהיה מפחדים כל באי עולם, ואילו מאלהינו יראים רק עובדי ה'!
ר' יוסי עונה לה את הדבר הפשוט: הסיבה שיראים מהנחש אינו רציונלי רק כל עוד לוקחים אותו בהקשר הנכון. אם אדם עומד בצמוד לנחש, סביר שיפחד ממנו. אך אם הוא נמצא בביתו ועדיין מפחד מנחשים, זה לא פחד רציונלי.
וזה לכאורה מה שהקב"ה מנסה לומר למשה ודרכו לבני ישראל. אתם כרגע עומדים צמודים לפרעה, התנין הגדול, ומפחדים ממנו. אבל את הפחד הזה צריך לקחת בהקשר הנכון. הוא לא באמת כזה גדול. ברגע "שאדם בורח מפניו ב' ג' פסיעות – מיד הוא ניצל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה