מוסר נוצרי ויהודי

 דברים שאמרתי לאחרונה בארוע קהילתי

לפני כמה שבועות התקיים בארה"ב כנס של מחנה הימין האמריקאי. דברו שם כל המי ומי בצד הימני של המפה הפוליטית בארה"ב. בשנתיים האחרונות, בעקבות המלחמה כאן בישראל, בעקבות חילופי השלטון שם, ובעקבות רציחתו של מי שהיה ממארגני הכנס הזה ואוהב ישראל גדול, צ'ארלי קירק, התגלו חילוקי דעות עמוקים בין פלגים בימין האמריקאי. חילוקי דעות שמצאו את מקומם גם מעל במת אותו כנס, כנס הAMFEST (אמריקן פסטיבל) 2025.

אני מבקש להתייחס בדבריי לאחד הדוברים בכנס, טאקר קארלסון, שהבהיר בשנתיים האלה עד כמה הוא אינו רואה את עצמו בצד של אוהבי ישראל. טאקר הוא נוצרי קתולי אדוק ואושיית תקשורת. במהלך עשרות שנים שידר תוכנית טלויזיה פופולארית מאד, ובשנתיים האחרונות משדר תוכנית אינטרנטית מואזנת מאד, בו בחר להביא לשידור ולהעניק במה לרבים משונאי ישראל הגדולים ביותר החיים היום, כולל נשיא איראן.

את עיקרי דבריו של טאקר קארלסון בכנס ההוא אני מבקש להביא בפניכם, בתרגום לעברית:

"בדת שלי, זה לא מוסרי לשנוא אנשים בגלל איך שנולדו, נקודה.
אבל זו לא עיקרון מוגבל. זו עיקרון אוניברסלי.
הוא חל על כל בן אנוש על פני כדור הארץ. אסור לך, אתה נאסר על ידי הדת שלי – שהיא הנצרות – לשנוא אנשים בגלל איך שנולדו.
כי אלוהים ברא אותם בניצוץ שלו, בצלמו, מפני שיש להם נשמה. אתה יכול לא להסכים איתם, אתה יכול לשנוא את הרעיונות שלהם.
ייתכן אפילו שתמצא את עצמך – ואני מודה בזה – שונא אותם לרגע.
אבל אסור לך לשנוא את כל מי שהוא כמוהם.
אסור לך להעניש אנשים על פשעים שהם לא ביצעו. זו הבסיס של מערכת המשפט שלנו.
זו הבסיס של האתיקה הנוצרית.
זו הסיבה שיש לנו מה שמכונה זכויות אדם.
הן חלות על כל בן אנוש.
לא רק על הקבוצה שלך, לא רק על הקבוצה שלי, אלא על כל קבוצה.
על כל אדם. כי אנחנו לא רואים אנשים לפי הקבוצות שאליהן הם שייכים.
אנחנו רואים אותם כפרטים – בדיוק כמו שאלוהים ברא אותם. לכן אנטישמיות אינה רק "לא נחמדה" – היא לא מוסרית.
והיא בדיוק באותה מידה של חוסר מוסריות כמו שנאת כל קבוצה אחרת.
[...]

ענישה קולקטיבית במדינה הזו, במזרח התיכון, בכל מקום על פני כדור הארץ – היא לחלוטין לא מוסרית.
ואם אתה רוצה לדעת מה הופך את אמריקה ליוצאת דופן, זו בדיוק הרעיון הזה."

הדברים נשמעים נהדרים.

אסור לשנוא. צריך לשפוט כל אדם על פי מעשיו. אם אדם חטא – אפשר וצריך להעניש אותו. אבל ענישה קולקטיבית היא פסולה, כי היא פוגעת בחפים מפשע.

נשמע נהדר. מי יכול לחלוק על טיעון מוסרי כל כך?

הכל נשמע נהדר. עד שמתחילים לחשוב על המשמעות, ועל מה שהוא באמת מנסה לומר מאחורי המילים הכה יפות האלה.

פרשת השבוע שלנו, פרשת בשלח, מסתיימת בסיפור מלחמת עמלק ובציווי של "מחה אמחה את זכר עמלק". והרי זהו ענישה קולקטיבית?! אז אפשר לטעון שמלחמת עמלק מעמידה אותנו בהתלבטות מוסרית לא פשוטה, ואכן רבים מגדולי ישראל התחבטו בשאלה הזאת לאורך הדורות.

הפרשה גם נודעת בסיפור קריאת ים סוף ובהטבעת חיל פרעה בים. האם לכל חיל פרעה, "שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו", מגיע למות, רק כי פרעה לא רצה לשחרר את עם ישראל מעבדות?

ואם נחזור לפרשה הקודמת, האם לכל בכורי מצרים, "מבכור פרעה היושב על כסאו, עד בחור השבי אשר אחר הרחיים" הגיע למות? היש לך ענישה קולקטיבית גדולה מזו?

מעבר לדוגמאות המקראיות, המשמעות של דברי טאקר הוא שהמלחמה עצמה היא אנטי-מוסרית, ואדם מוסרי צריך להתנגד לקיום מלחמה. כל מלחמה. אני מבקש להדגיש, אינני עושה פראפראזה על דבריו, וגם לא לוקח אותם לקיצוניות. אני חושב שאני מייצג בצורה הכי אמיתית שאני מסוגל את מה שהוא מציג כעמדה המוסרית שלו, שנובעת לדעתו מהדת הנוצרית בה הוא מאמין.

מי שעוקב אחרי האיש יודע שבשנה האחרונה הוא התחיל להתבטא גם נגד הניצחון וההתערבות של ארה"ב במלחמת העולם השניה. מלחמה – זה רע. זו עמדתו של האיש.



בכוונה פתחתי בדוגמאות מהפרשות האחרונות שקראנו בתורה, כי גם אם אפשר להסכים שמלחמה איננו דבר טוב או רצוי, הרי שתמיד צריך לשאול מה האלטרנטיבה. מלחמה זה אכן רע, אבל נצחונו וקיומו של רוע הוא רע יותר. וכנגד רוע ורשע נכון להילחם כדי שהטוב והצדק יוכלו להתקיים.

באחד הכתבים המוקדמים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, לנבוכי הדור פרק ח', הוא מתייחס לדתות שהסתעפו מהיהדות:

"והנה הדתות הסעיפיות מצד עצמן, אין ראוי להביט עליהן בעין רעה. הדבר יתכן להיות שהיתה בזה מצד המיסדים הערה אלהית להיות משתדלים בשכלול חלק רשום מהאנושות לפי הראוי להם."

עד כדי כך! שיתכן שהיתה מצד המיסדים הערה אלהית! כל זה בגלל שיש להם חלק "בשכלול חלק ... מהאנושות".

הוא ממשיך ואומר שגם נשתרבבו טעויות לתוך הדתות הללו, גם בתחום המוסרי, וגם באי הכרת מקומו של עם ישראל, אבל שבסופו של דבר הם מטיבים עם מאמיניהם:

"אבל מצבם המוסרי התוכי, שיש בכל דת להשכיל ולהיטיב, ראוי לכבד, וראוי לכל אדם שלם בדעת להשכיל כי העוסקים בהם על פי מסורת שבידם הם עוסקים בעבודת ד' לפי ערכם, שהרי סוף כל דבר כל הטבה מוסרית תגרום האפשרות לקרב את תכלית המוסרית היותר נשגבה ונעלה הכללית".

הפרשות הראשונות של ספר שמות הן הפרשות המספרות על התהוותו של עם ישראל לעם. התורה מלמדת כי "בארץ מצרים קם העם היהודי"! וכשהעם זכה לחירותו, ולחופש לבחור להיות חלק מהעם הזה, הוא גם קיבל את חוקי התורה, בפרשה הבאה, פרשת יתרו.

הנצרות, בניגוד ליהדות, נוסדה על ידי בן עמנו, כשעם ישראל כבר איבד את מרבית עצמאותו כעם ריבון. כתוצאה מנתון היסטורי זה, וכדי שהדת הנוצרית תוכל להתקבל אצל עמים אחרים, היא נזקקה לחלוטין להתנתק מהערך של עם המקבל תורה, ולהתמקד במקום זאת באדם הפרטי ובזכויותיו.

התורה היהודית עוסקת במסעו של העם אל הגאולה. התורה הנוצרית עוסקת במסעו של אדם פרטי אל עבר הגאולה.

לא פלא הוא שידידנו, נוצרים אוהבי ישראל, הם דווקא אלו שמרבים לצטט גם מתורת משה שלנו, ולא רק מספריהם של השליחים הנוצרים. ומנגד, אדם נוצרי כמו טאקר קארלסון, שרואה רק את מעשיו של האדם היחיד, ולא של קבוצה, או עם, דווקא יימנע מלצטט מתורת משה, התורה שעוסקת במעשי עם.