המשנה ב"איזהו מקומן" אומרת שדם הפסח טעון מתנה אחת. הגמרא שם מסבירה שדין הפסח נלמד מהבכור עליו אומרת התורה: "אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר".
הגמרא בפסחים מסבירה: היכן היה הזאת דם הפסח בפסח מצרים? על שתי המזונות ועל המשקוף.
"תנא רב יוסף ג' מזבחות היו שם על המשקוף ועל שתי המזוזות" (פסחים צו א)
כשמתבוננים במשמעות הדבר, נראה שהמסקנה היא שבפסח מצרים הבית מילא תפקיד של מזבח. לאור תובנה זו, והיכרות עם דינו של המזבח שקולט את כל מה שמעלים עליו ("אם עלה לא ירד"), נראה שאפשר להבין בדרך דומה את דברי הכתוב: "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר". ביתכם, המשמש כמזבח, יקלוט אתכם, ויציל אתכם מהמשחית.
אך יש להוסיף ולבאר את המשמעות.
נראה שמטרת פסח מצרים היה לתת לעם ישראל אפשרות להגדיר את עצמו בצורה חיובית. עד אז עם ישראל הוגדר על ידי המצרים כעם שפל, שראוי רק לעבדות, ולא ראוי להיות לבטא משהו חיובי מפאת עצמו. הציווי על פסח מצרים מורה לכל אחד מעם ישראל ליטול את היוזמה ולהצהיר שהם חלק מעם, שאינו רק עם של עבדים, אלא עם בעל הגדרה עצמית.
מילוי הציווי על הפסח ועשייתו נותן לעם ישראל אתוס משותף שמכאן הוא כבר יכול להיות מוכן לצאת לחירות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה