יום ראשון, 6 באוקטובר 2019

כפרת שעיר המשתלח

לאחר שהכהן הגדול מתוודה על הפר שלו, הוא עורך הגרלה על שני שעירים: אחד שעיר לה' ואחד שעיר לעזאזל. השעיר לה' נשחט, כמו הפר, ודמו נכנס ומוזה בקדש הקדשים, על הפרוכת ועל מזבח הזהב, כמו דם הפר. השוני היחיד בין השעיר לה' לבין הפר, הוא שעל הפר מתוודה הכהן פעמיים, ועל השעיר לה' אין הוא מתוודה כלל.

השיער לעזאזל, לעומת זאת, עבודתו משונה מאד.

לאחר עבודת הדמים הכהן מתוודה על השעיר לעזאזל "אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם" ומשלח את השעיר לעזאזל בעזרת איש עתי.

כיצד עובדת כפרת השעיר לעזאזל? האם מדובר בסוג של קרבן?

דבר נוסף מעניין. התורה מתארת את הכפרה "בעד כל קהל ישראל" לפני הוידוי ושילוח השעיר לעזאזל. זאת, בניגוד לפר, בו הכפרה הולכת יחד עם הוידוי (כך לפחות לפי הבנת חז"ל את הפסוקים).

בטקס שדומה במקצת לשילוח השעיר לעזאזל, שילוח ציפור טהרת המצורע (ראה רמב"ן שם), התורה מתארת כך (ויקרא פרק יד):
(ז) וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה:

גם כאן, תיאור התורה "וטהרו" נאמר אחרי ההזאות ולפני שילוח הציפור החיה. בדומה מאד לתיאור אצלנו, בעבודת יום הכיפורים.

חז"ל מסבירים שם שהטהרה תלויה רק בדברים הנעשים בגופו, ומסביר בעל התורה תמימה (תורה תמימה ויקרא פרשת מצורע פרק יד פסוק ז):

וטהרו - בדברים הנעשים בגופו [ת"כ]
ר"ל שעיקר הטהרה תלויה רק בדברים הנעשים בגופו, והם הזייה וגילוח ורחיצה, אבל לא שילוח הצפור וכבוס בגדים

הסבר ראשוני לנעשה בשעיר לעזאזל ניתן למצוא ברמב"ן. הרמב"ן עומד על כך שהלשון שהתורה משתמשת בו בוידוי על השעיר המשתלח שונה מלשונות וידוי אחרים בתורה:
וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר
כך מסביר הרמב"ן:
(כא) ונתן אותם על ראש השעיר - לא נאמר בפרו של אהרן ולא בשעיר החטאת של שם ולא בשום סמיכה שבקרבנות כלשון הזה, מפני שהקרבנות לרצון על אשי ה' והנם מרצים ומכפרים, אבל זה שאינו לשם והמקבלו אינו מכפר ולא מרצה אינו אלא נושא עונותם, ועונה אמן בעל כרחו, ובהיות ישראל נקיים מכל חטא ופשע הוא ישא חטאתם כאשר בפסוקים רבים בתורה ובנביאים, וזהו ונשא השעיר עליו - ולכך לשון של זהורית מלבין בשעת שלוחו של שעיר בדחייתו לצוק כשנעשה אברים אברים, כמו שמוזכר בדברי חכמים (יומא סז א):
הרמב"ן כאן הולך לשיטתו (בעקבות ראב"ע) שהשעיר לעזאזל הוא כמין שוחד לסמאל. אנחנו נלך בכיוון מעט שונה. הרמב"ן מסביר שכיוון שהשעיר המשתלח אינו לה', אלא הולך לעזאזל, הוא אינו מכפר, אלא רק נושא את העוונות. כביכול הכהן מעביר את העוונות של עם ישראל לראשו של השעיר, ע"י הסמיכה, והשעיר מוליך אותם לעזאזל.

כיצד אם כן מתכפרים אותם עוונות?

לעת עתה נתמקד בפשט הכתובים, על פיהם נשיב: העוונות מתכפרים בעבודת הדמים. ולכן התורה מדגישה בעבודת הדמים: "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל".

[דרך אחת להבין את מהותם של שני השעירים הוא שהם למעשה שני חלקים של דבר אחד, ולכן מתודים על השעיר לעזאזל ואין וידוי על השעיר לה'. עם זאת, יש להכיר בקושי של הגישה הזאת: הכהן מתודה על השעיר לעזאזל רק אחרי עבודת הדמים של השעיר לה'.]

ובאופן דומה גם בציפור החיה המשולחת עפ"י השדה. כפי שכתב התורה תמימה, הטהרה מתבצעת ע"י ההזאה על המצורע, שילוח הציפור נועד רק להרחיק את הטומאה (או לסמל את הרחקת הטומאה).

הרב משה ליכטנשטיין מגדיר את ההבדל בין טהרה לקדושה כך (סודו של שעיר המשתלח, באר מרים, עמ' 170):
העולם הטבעי במצבו הבסיסי הוא טהור, בהיותו משקף את העולם שהקב"ה ברא. הטומאה היא השחתת אותו העולם... ההיטהרות, הבאה להפקיע מן הטומאה ולהחזיר את הטבע לטהרתו, פירושה הסרת הגורם המטמא. היא אינה יוצרת מצב מחודש, אלא מסלקת את הפגם שנוצר ומחזירה את הטבע לראשוניותו הטהורה.

בניגוד לטהרה, הקדושה אינה נמצאת בקיום הטבעי אלא בעולמו של האדם. חפץ הופך לקדוש לאחר שהאדם מפקיע אותו ממצבו הטבעי הראשוני ומחיל עליו קדושה.
לפי זה, ניתן להסביר את ההבדל בין שני השעירים: השעיר לה' הוא מעולם הקדושה. הוא מכפר על העוונות, ומעלה את עם ישראל לדרגה חדשה – המפקיעה אותו ממצבו הראשוני. השעיר המשתלח הוא מעולם הטהרה – הוא מחזיר את העוונות לטבע, וכך משאיר את ישראל בצורתם הטבעית ללא עוונות.

ביום כיפור יש ארוע ייחודי, בו משתלבים תהליכי הקדושה-כפרה, יחד עם תהליך הטהרה של עם ישראל:
כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ:
לפי זה, אפשר להסביר את הדעה הסוברת (דעת רבי) שעיצומו של יום מכפר: עיצומו של יום הוא המאפשר את ניתוק החטאים מהעם, את הרמת העם ממצבם הקודם כך שהעוונות כבר לא יהיו חלק מהם. התפיסה החולקת (חכמים) גם כן סוברת שיש חלק חשוב בכפרת יום כיפור עצמו, מעבר לתשובה (ראה רמב"ם הלכות תשובה א ב-ג, הלכות שגגות ג י).

התפיסה של חז"ל את שתי הקרבנות שונה במעט ממה שהצגנו כפשט הכתובים, אך כפי שנראה משלימה את הדברים שהצגנו.

המשנה בשבועות מגדיר את החלוקה בין השעיר המשתלח לשעיר לה' (פרק א משנה ו):
ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין ועל שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הודע ולא הודע עשה ולא תעשה כריתות ומיתות בית דין שעיר המשתלח מכפר:
המשנה מגדירה ששני השעירים מכפרים: השעיר לה' מכפר על טומאת מקדש וקדשיו, והשעיר המשתלח מכפר על כל שאר עבירות שבתורה.

כאן אמנם חז"ל כן ראו בשעיר המשתלח כשעיר מכפר, אך לאמיתו של דבר הדברים רק משלימים את מה שהצגנו עד כה.

לפי החלוקה שעשו חז"ל, על טומאת מקדש וקדשיו מכפרים בקרבן רגיל, השעיר לה'. על שאר העבירות מכפר השעיר לעזאזל. אך לפי חלוקה זאת נצטרך עדיין לשאול: כיצד ניתן לכפר על עבירות שלא בעזרת קרבן?

על פי מה שהצגנו, עיצומו של יום הכיפורים מאפשר לעם להתרכז רק בטומאת מקדש וקדשיו – רק בחטאים הקשורים לקשר הישיר שלנו עם הקב"ה. יתר החטאים, הקשורים לתאוות שלנו כבני אדם, הינם פשוט מורחקים מאתנו. ביום כיפור אנחנו מתעלים ונמצאים בדרגה המאפשרת לנו להיות מנותקים מאותן תאוות ועבירות. הם פשוט יוחזרו למקומם הטבעי.

3 תגובות:

ידידיה אמר/ה...

כמה מקורות מעניינים לגבי מצווה זו:

מצאנו בפירוש הגר"א למשלי (יז, ח).
אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל. פירש הגר"א; אל כל אשר יפנה ישכיל: כלומר איך שיטעון (המשחד בבית-דין) יצליח. ועוד מורה לנו בזה ליתן שוחד לעובדי גלולים כמ"ש בירושלמי וכן זהו סוד השעיר דיום הכיפורים.
במילים קצרות אלו טעונות רעיונות עמוקים מאוד. אך תורה היא וללמוד אנו צריכים.
המטרה של שוחד היא, לגרום לשופט לראות את המשחד רק באופן הטוב ללא יכולת להבחין במציאות שייתכן ויש בו משהו רע ובלשון חז"ל, "שוחד - שהוא והנותן נעשים אחד". יש להקדים ולומר שקיימות שתי מציאויות בהן שייך שוחד. המציאות הראשונה היא, כאשר הנשפט יודע שלא יצא זכאי במשפט ולכן הוא משחד את השופט. המציאות השנייה, כאשר התאווה לשוחד באה מצד השופט המציע לנשפט שישחד אותו בתמודה לזכאותו הודאית במשפט. אך כאשר נתבונן, נראה שבמצוות התורה לא לקחת שוחד (שמות כג, ח) משמע שאין מדובר בשופטים מושחתים (כמו במציאות השנייה); ראשית, כי אין דרך התורה להניח שאדם הוא חוטא, ועוד, נראה שמלשון המקרא משתמע שהשופט הוא פסיבי ורק מציעים לו לקחת שוחד ועליו חל האיסור.
אך קשה, שהרי לא יתכן לשחד את הקב"ה, אם כן, את מי משחדים ביום הכיפורים על ידי השעיר לעזאזל? מוכרחים להניח שמשחדים את השטן, אך א"כ, מה הכוונה בשוחד זה וכיצד הוא מועיל? אולם, כפי שהסברנו, שהנשחד רואה רק את הטוב שבנשפט. נמצא איפוא, שכאשר עומד השטן לקטרג עלינו ביום הכיפורים, אין הוא מסוגל, מאחר וכבר שיחדנוהו ורואה הוא רק את הטוב שבנו, וכפי שהגמ' ביומא כ, ע"א מסבירה שאין השטן שולט ביום זה.


ועוד כמה ציטוטים מר' צדוק:

פרי צדיק בראשית פרשת וישלח
וזה גם כן ענין השעיר לעזאזל דאיתא (בראשית רבה ס"ה, ט"ו) ונשא השעיר זה עשו וכו' עוונותם עוונות תם שנתפרד הרע מהטוב לגמרי. וכן כתב בזוה"ק (ח"ג ס"ג א) דעל ידי השעיר נסתם שרו של עשו מלקטרג על ישראל. ובאמת כל העוונות עליו שבאו בסבתו וכמו שאמרו (ברכות י"ז א) שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה וכו' והכל אחד. וכן ענין המנחה ששלח לעשו היה על זה הכוונה שיתגאה לבו וכמו שכתב באור החיים ששלח לו בעלי חיים במנין תק"פ בגימטריא שעיר עיין שם.

פרי צדיק בראשית פרשת ויגש
והנה כוונת יעקב אבינו ע"ה בהדורון ידוע שהיה כעין בחינת שעיר המשתלח ביום הכפורים דאיתא בזוה"ק (ח"ג ס"ג א) למרמי ליה גרמא לכלבא וכו', וכמו כן היה ביהודה שכפי דעתו היה נדון עם מושל מצרים התקין עצמו לפיוס שהיה סבור שעל ידי שיכניע עצמו אליו ויקבל עליו עבדות ויקראהו אדוני על ידי זה יתפייס ויהיה יוצא בזה העבדות. ובלבו כיוון הדברים לה' יתברך והיה תפילה.

פרי צדיק קדושת שבת מאמר ד'
והרע וחלק גיהנום שלו הוריש לעשו על ידי הדורון ששלח לו שהוא דוגמת השעיר עזאזל שישא עליו כל עוונות בני ישראל לארץ גזירה. היינו לחלק עשו איש שדה לעזאזל המדברה שנפרד הרע מהטוב והולך למקום שהוא שייך.

צדקת הצדיק אות מ
ומאחר שהשם יתברך רצה כן הרי הכל זכויות וזוכה לכפרה גמורה שביום הכפורים שזה סוד השעיר לעזאזל שאילו עשוהו האדם עצמו היה עובד עבודה זרה גמור והוא לא יהיה, שהוא יסוד כל המצוות לא תעשה, וכל העבירות וההסרות מרצון השם יתברך. רק שהשעיר הוא על ידי רצון השם יתברך שהוא מצווה לשלחו לו נעשה עוד מצוה ולא עבירה. וכך פירשוהו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ו) ועיין ברמב"ן פרשת אחרי שאנו נותנים חלק לעזאזל שהוא הרע מצד מה שהשם יתברך צוה לתת לו ונמצא העבירה מצוה:

צדקת הצדיק אות קפ
כידוע מהזוהר (רעיא מהימנא ח"ג רמ"ח א) דשעיר המשתלח הוא סוד המנחה ששלח יעקב לעשו. וידוע דכל מה שנותנים לאומות העכו"ם הכל הוא ממעשה אבות באותו דורון סימן לבנים. והרי אין לך בכל הקרבנות כפרה גדולה כמו שעיר המשתלח שהוא מכפר על כל עבירות שבתורה.

חגי אמר/ה...

הרעיון מזכיר לי את הרעיון של תשובה כללית באורות התשובה פרק ג'

וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של עבר עולים על לבו, אבל ככלל הוא מרגיש בקרבו שהוא מדוכא מאד, שהוא מלא עון, שאין אור ד' מאיר עליו...יודע הוא כי אין אלוה בקרבו....
מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטיה של רופא אומן...והוא מבושר שנמחו כל פשעיו, הידועים ושאינם ידועים, שהוא נברא מחדש בריה חדשה, שכל העולם כולו וכל העולמים התחדשו עמו, והכל אומר שירה, חדות ד' מלא כל. "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, ואפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולעולם כולו"

דרור אמר/ה...

זה קצת יותר פשוט אם ממשיכים עם ההקבלה של שתי הציפורים של המצורע, רק שהדגש ביום כיפור הוא לא על "יכפר עליכם לטהר אתכם" אלא "וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאותם". ביו"כ קודם כל מטהרים את המקדש (מהעוונות), ואפשר אולי לומר שהכפרה לעם היא אפקט שולי. כך גם בהצגת מזבח הזהב בחומש שמות הכפרה "אחת לשנה" אינה על העם.
העוונות שטמאו את הקודש מכופרים\מטוהרים עם הדם של השעיר הפנימי ומועברים לשעיר החיצוני (ש"יעמד חי.."), שנשלח למדבר.