ביקורת ספרים: "ביום קראתי ותענני", מאת: ר' צוריאל לרנר

נתחיל בהתנצלות על הכותרת. זה לא בדיוק ספר.
התגלגל לידי לפני כשבועיים חוברת בשם "ביום קראתי ותענני" שכתב צוריאל לרנר מהיישוב יקיר. תת הכותרת של החוברת היא: "על טעויות ומכשולי קריאה בתורה ובתפילה". צוריאל לרנר פרסם במהלך שנת האבל על אביו טור שבועי בעלון של היישוב יקיר בנושא הנ"ל. בתום שנת האבל הוא קיבץ את הטורים השבועיים, הוסיף מעט נופך, והדפיס חוברת בת 76 עמודים, המכילה כ50 טורים. בכל טור יש נושא מרכזי הקשור, ועוד הערה קצרה שהמחבר קרא לה "בקטנה".
חלק מההערות או הטעויות אליהם מפנה המחבר היו מוכרות לי, חלק קטן מהטעויות מעולם לא שמעתי מי שטעה כך, וחלק היו מחודשים עבורי.

אביא כאן שתי דוגמאות של הערות שהתחדשו לי:
בפרשת פקודי המחבר דן בתופעת האל"ף הנחה. לדוגמא בפסוקים הבאים:

אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָראוּבֵנִי וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים.
יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו.

בשתי המילים המודגשות על הרי"ש אין שום ניקוד. הניקוד שלהם מופיע לאחר האל"ף. האל"ף כאן נחה, ויש לקרוא את המילים כך: "משפחות הרובני", "ירו את ה'". 

בפרשת תולדות המחבר מביא "בקטנה" את הפסוקים הבאים:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ.
וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי

שתי המילים המודגשות נקראות "ואוכלה". אך יש הבדל ביניהם גם במשמעות וגם בהגיה.

הראשונה היא "ואוכ-לה" - הכ"ף בשווא נח, ופירושה: אֱכול!

השניה היא "ואו-כלה" - הכ"ף בשווא נע, ופירושה: אוכַל. 

נהנתי והחכמתי מהחוברת ובכוונתי להעבירה לבעלי הקריאה והחזנים בבית הכנסת לתועלתם. 

ואם לא אבדתי אתכם עד כה, אז אני שמח לבשר שלחוברת שהגיעה אלי צורף פתק בו כתוב: 

חוברת זו מופצת ללא תשלום ולזיכוי הרבים.
לקבלת עותקים נוספים, נא לפנות בדוא"ל לכתובת: beyomkarati בג'ימייל. ולציין שם, כתובת, טלפון/כתובת דוא"ל ליצירת קשר.

ומעניין לעניין באותו ענין:

הכינוס השנתי העשירי של שוחרי לשון הקודש

ביום חמישי, כ"ט בתמוז, תשע"ו, יום פטירת רש"י, 

יוקדש השנה לזכרו של בעל "פרשגן" על תרגום אונקלוס, 

הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן ז"ל 

באודיטוריום של קרית נוער, הרב פרנק 20, בית וגן, ירושלים

מאחת ועד 18:30.   כניסה חופשית (כניסה נפרדת לנשים),

לפרטים: אתר "מענה לשון",  או:  info@maanelashon.org  0587203297

ביקורת ספרים: "אש תמיד" מאת: הרב איתם הנקין הי"ד

את הספר "אש תמיד" הכין הרב איתם הנקין הי"ד לדפוס בטרם הירצחו. הספר יצא לאור לפני מספר חדשים בהוצאת מוסד הרב קוק. הספר איננו ספר קריאה, אלא ספר לימוד. הוא מכיל הערות על שלחן ערוך הלכות שבת ונושאי כליו, בעיקר המשנה ברורה. ההערות הן לפעמים על מקורותיו של סעיף קטן מסויים במשנה ברורה, לפעמים דיון בדעתו של המשנה ברורה על איזה ענין, ולפעמים הערות כלליות סביב הנושאים המדוברים בסימן. ישנן הערות של מספר עמודים, וישנן הערות קצרות יותר. את ההערות הקצרות מאד השתדל המחבר לערוך במדור מיוחד בשם "דרך קצרה". בסוף הספר מודפסים מספר מאמרים של הרב איתם בהלכות שבת, שרובם, אם לא כולם, ראו אור בכתבי עת שונים במהלך השנים. במבוא לספר ולכל אורכו מדגיש הרב איתם שהוא לא בא לפסוק הלכה, אלא רק להעיר הערות שיהיו לפני פוסקי ההלכה. (ראו כאן את קינת האב, הרב יהודה הרצל הנקין שליט"א ואת המבוא שנוספו לספר לאחר הרצח)

מכיוון שאינני מרגיש בנוח להביע "ביקורת" על ספר זה ועל מחברו הי"ד, אציג בפניכם כמה נקודות שהוא מעלה בספר ושמצאתי בהם ענין.

בסי' שז - "ומובן דיש להתריע, שלא ייגרם חלילה ביטול תורה ורפיון בלימודה על ידי הדברים הללו [=משחקי כדור בשבת] אצל כל מאן דעסקין באורייתא, שודאי יודעים גודל ערך העיסוק בתורה - אבל יש מקום למען לא יתרפו ידיהם של רובא דעלמא שאין באפשרותם או בכוחם לקיים הגדר של לימוד בכל רגע פנוי, ועלולים להימצא בהרגשת חטא תדיר, דומיא דהרגל עבירה, ומכך תסתבב ירידה רוחנית ח"ו, כידוע - לכך יש להודיעם עיקר הדין, שהקובע עתים לתורה כפשוטו הריהו מקיים מצוה גדולה של ת"ת בכל יום, ואמנם כל המוסיף בלימוד קדוש יאמר לו ואך למותר להאריך בזה."
[כמדומני שדברים אלו נכתבו כנגד אלו הכותבים שיש להקפיד על שש שעות לימוד תורה בשבת]

בסי' שד דן המחבר בדין גר תושב בשבת. לכאורה יש איסור תורה שישראל יגרום לגר תושב לעשות מלאכה בשבת, שכן כתוב "וינפש בן אמתך והגר". "ומעתה בעניי לא זכיתי לעמוד במה שכתב הגראי"ה קוק בכמה מקומות דע"פ התורה האופן המתוקן שבו נעשית השבת באה"ק בזמננו הוא על ידי היעזרות בנכרים לעשיית מלאכות של שעת הדחק באופנים המותרים... וקשה, שהרי לפי המבואר, כל זה אינו אפשר אלא בנכרי גמור, אבל באם הוא גר תושב אסור מדאורייתא לומר לו לעשות מלאכה עבור הישראל וממילא לא שייכים ההיתרים הנהוגים בדין אמירה לנכרי מדרבנן."

בסי' רסה חולק המחבר על דברי הרב אליעזר מלמד שכתב שיש לרב קוק שיטה ייחודית באיסור חשמל בשבת - שיש בה איסור תורה של הבערה. המחבר מוכיח כי הרב קוק כתב את דבריו על מכשיר ספציפי שהוציא ניצוצות בעת השימוש בו. מכשיר, שכמובן, אינו בשימוש בימינו אנו ושאין מקום לחשוב שהרב קוק יסבור כך על המכשירים שבימינו. (עוד בענין זה ראו כאן)

בסי' שלד דן המחבר בגרמא בשבת - האם מותר אפילו שלא במקום הפסד לעשות מלאכה בגרמא בשבת? מחברים רבים כתבו שיש בזה מחלוקת בית יוסף ורמ"א (הבית יוסף מקל והרמ"א מחמיר). אך המחבר סבור שמכיוון שהבית יוסף כתב את דבריו על גרמא רק בדיני דליקה בשבת, פשוט הדבר שהיתרו הוא רק במקום של הפסד כבשעת דליקה. אחרת, קשה מדוע לא מצינו אזכור בדבריו לחידוש זה במקומות אחרים בהלכות שבת?

לימוד הספר כולו נעשה תוך כדי ש"עין במר בוכה" מתוך געגועים עזים למחבר המוכשר שנקטף בדמי ימיו. לכל מי שלמד הלכות שבת בעיון מובטחים רגעים של חלישות דעת, כשרואים את עומק העיון והדקדוק בהם ניחן המחבר. אין ספק שפסקת הסיום של הספר קורעת לב במיוחד:

חבל על דאבדין ולא משתכחין

שימוש בדלתות מגנטיות בשבת

נפתח בחידה:
מי כתב את המשפט הבא?

המבט ההלכתי בהלכות שבת (וכן נזיקין ועוד) מתמקד בתוצאה, ולא בהליך או בהתרחשויות האלקטרוניות בשבבים וברכיבים האחרים. השאלה ההלכתית הרלוונטית היא מה אירע ומה הופעל? 

מעניין כמה מכם ניחשתם שאת הדברים הללו כתב לא אחר מאשר ממציא הקלנועית, הגרמאפון והרמקול לשבת, הרב ישראל רוזן.
בהמשך הגליון, אמונת עתיך 112, מפרסם הרב רוזן מאמר כיצד ניתן לדעתו לבנות מערכת ב"גרמא" שיגרוס עלונים בטרם העברתם למיחזור. שם משום מה הוא לא ראה צורך לדון בשאלה ההלכתית הרלוונטית מה אירע ומה הופעל.

חברי הרב אלי רייף כתב מאמר הלכתי מקיף ומפורט בדבר פתיחת דלתות מגנטיות בשבת, ומורו הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ', אף כתב הסכמה וחיזוק לדבריו. כתב העת של המכונים התורניים, אמונת עתיך, שזו לא הפעם הראשונה שהוא מוביל קו של דיקטטורה הלכתית, הסכים לפרסם את המאמר רק בליווי תגובות מהרב ישראל רוזן והרב יעקב אריאל.
על פניו חידושו הגדול של הרב רייף הוא שאם אין שום סיבה לאסור דבר, הרי שהוא מותר. חידוש זה הוא כל כך גדול, עד שעורכי אמונת עתיך לא יכלו לפרסמו ללא תגובה עוד באותו גליון. אולי כדאי לכתבי עת שזו המדיניות שלהם לפרסם מראש רשימה של נושאים שלדעתם אסור לרבנים לכתוב עליהם. מעניין שיש ממנהלי אותם המכונים התורניים היוצאים מדי פעם כנגד רבנים המעזים לפרסם מאמרים הלכתיים שלא במסגרת כתבי עת תורניים, אלא בבמות יותר פופולריות, בטענה שהיה עליהם לפנות לבמה תורנית לפרסם את מאמרם.

אני ממליץ מאד לקרוא את המאמר של הרב אלי רייף, את הסכמת הרב רבינוביץ' ואת התגובות למאמר.
הרב רייף טוען במאמרו שבמציאות המדוברת אין שום הפעלה של מערכת חשמלית, אלא רק חסימה זמנית של הזרם החשמלי שיוצר את השדה המגנטי. בניגוד למכשירי חשמל שונים שאנו משתמשים בהם, בהם יש מעבר ממצב פועל למצב מכובה וההיפך, ואפשר לדבר בהם על הפעלת "מערכת" חשמלית המבצעת משהו (מלאכה, פעולה, וכד'), בדלתות המגנטיות הדבר לא קיים כלל. לכן, הרב רייף מתיר לחיילים ולחיילות לפתוח דלתות מסוג זה בבסיסים צבאיים עם מידור בטחוני בין אזורי הבסיס.
הרב רבינוביץ' מחזק את דבריו ומתיר זאת אף לכתחילה, גם לא במציאות בטחונית נתונה. אך החידוש הגדול בדברי הרב רבינוביץ' הוא בהגדרה שהוא נותן למושג "עובדין דחול". לדבריו, יש לאסור דבר משום עובדין דחול אם (ורק אם) מתקיימים בו אחד משני התנאים הבאים:
א. הפעולה דומה למלאכה.
ב. יש חשש מסוים שעשיית הפעולה תביא את האדם לעבור על איסור תורה.

את תגובתם של הרב רוזן והרב אריאל לא אסכם, מפאת כבודם. אתם מוזמנים לקרוא אותם בעצמכם. אשמח אם מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק ההבדל ההלכתי בין ההיתר של הרב אלי רייף לבין המערכת ההלכטכנית שמציע הרב רוזן למכור לצה"ל ולבתי החולים עבור (מאות!) הדלתות שלהם.