‏הצגת רשומות עם תוויות תקשורת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תקשורת. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 25 בפברואר 2012

דברי הרב שמידט על "בית הלל"

הרב יהושע מרדכי שמידט, רב היישוב שבי שומרון וראש ישיבת 'ברכת התורה', כתב השבוע ב'בשבע' מאמר תגובה למאמר של הרבנית פנינה נויבירט שהתפרסם בשבוע שעבר על "בית הלל" (את מאמרה לא מצאתי ברשת).
אני רוצה להתמקד רק בנקודה אחת מדבריו. הרב כותב כך:
ולסיום אומר דבר נוסף: ישנם כאלו הרוצים להקל ולרוץ לרדיו, לעיתון ולעלון ולזעוק על דברים מסוימים הנראים בעיניהם כחומרות. לפעמים זה לא חומרות, זו ההלכה. ואף אם זו חומרה, מדוע הם רצים לתקשורת ואינם מלבנים זאת בתוך הבית? הם פוגעים בציבור שלם ויצא שכרם בהפסדם, עד שהם צדיקים כלפי החילונים וגורמים לחילול ה'. הם פוגעים באחרים ומעמידים אותם בעיני חלק מהציבור כאנשים הזויים שאינם מבינים את הציבור, ולא היא. לא כל המדקדק במצוות הוא סגור ולא כל המכונה 'פתוח' הוא פתוח. לפעמים אנשי 'הפתיחות' יושבים במגדל השן ומקיימים דיונים פילוסופיים ומנותקים מן העמק, ודווקא 'הסגורים והאדוקים' הם המעורים עם הבריות ואהודים על הבריות, ויש לכך דוגמאות רבות.
הבאתי את כל הפיסקה, על אף שאני מבקש להתמקד רק בחצי הראשון של הדברים ולשאול שתי שאלות:

א. לדברי הרב יש ללבן דברים מסוימים בתוך הבית במקום לרוץ לתקשורת. אני הייתי מעוניין לדעת היכן ניתן לברר דברים אלו בתוך הבית? באיזה פורום נמצא הרב שמידט יחד עם הרבנית פנינה נויבירט כדי שיוכלו ללבן דברים? אני מוכן להקל יותר  ולשאול: באיזה פורום נמצאים יחד הרב שמידט עם הרב רונן נויבירט בכדי שיוכלו ללבן דברים?
עד כמה שידוע לי לא קיים פורום כזה. האם כל האשמה על כך שלא קיים פורום כזה נופל רק על כתפי מייסדי בית-הלל או על כתפי הרב שמידט? לא נראה לי. אבל אם הרב שמידט באמת רוצה שנושאים כאלו ואחרים יתלבנו בתוך הבית, אני הקטן ממליץ לו שבמקום לתקוף את בית הלל על חילול השם פוטנציאלי שיקים את הגוף שבתוכו אפשר ללבן נושאים.

ב. לדברי הרב הריצה לתקשורת יש בה חילול השם ופגיעה באחרים והעמדת חלק מהציבור כאנשים הזויים. על זה אני חושב שיש לשאול: היכן היה הרב כשרב בכיר מאד התראיין לרדיו ואמר שיש לצאת ממקום שיש בו שירת נשים גם אם בחוץ ממתין להם כיתת יורים (אני יודע שהוא אמר משהו מעט יותר מורכב, אבל ללא ספק זה מה שהציבור הבין מדבריו, גם ללא עזרת רבני בית-הלל)? האם לא היה אז ראוי לפרסם מאמר ובו קריאה ללבן דברים בתוך הבית במקום לרוץ לתקשורת?
מה באמת אמורים החלקים מהציבור הדתי שלא מסכימים עם אמירות מהסוג והסגנון הזה לעשות? לעמוד בצד ולמחוא כפיים? האם הפנייה והתגובה שלהם לתקשורת זה מה שהופך את הצד השני להראות כהזוי, או שמא הראיון הראשוני כבר גרם לכך?

יום ראשון, 18 ביולי 2010

אוי מה היה לנו

המודעה הזו הובאה לידעתי. היא התפרסמה ביום שישי האחרון באחד העיתונים (אינני יודע לומר איזה, אבל זה כנראה לא 'בשבע'):
זה כל כך מוזר, שקשה אפילו לגבש דעה אם זה טוב ליהודים או רע ליהודים.

יום שבת, 29 במאי 2010

על בשבע, צהר והרב לבנון

העיתון "בשבע" פירסם בשבוע שעבר כתבה-מאמר נגד תיקון ליל שבועות שאירגן אירגון רבני צהר בתל-אביב. באירוע היו אמורים להשתתף סלברטאים מסוגים שונים - חלקם ממש לא דתיים.
השבוע התפרסם מכתב למערכת מאחת הקוראות, תהילה פרוידיגר שכתבה בין היתר את הדברים הבאים (קישור):
חבל ששוב הוכיחו אנשי 'בשבע' שהם שייכים לקבוצה קטנה, מתבדלת ואליטיסטית הדוגלת ב"הכל או כלום", ואינה יכולה להכיל דרכים שונות ומעשים גדולים של אחרים הפועלים להגדיל תורה ולהאדירה. אחרים שלא נבהלים מגוונים שונים ומדרכים בלתי סלולות בעבודת ה', נותנים מענה לכל שבטי ישראל ופותחים שערי תורה בלי פחד, בעוז ובענווה.

לתגובה זה בחר העורך להוסיף "תגובת המערכת" אנונימית, המוכיחה אפילו יותר מהכתבה המקורית את דבריה של הגב' פרוידיגר. אלו מקצת הדברים:
לא יצאנו לבדוק בציציותיהם של חילונים שלומדים את התורה כיצירה אנושית, רק תהינו האם ארגון רבנים לא מסוגל לארגן תיקון ליל שבועות שגם יהיה אטרקטיבי לקהל הרחב וגם יעלה על הבמה דברי תורה אמיתיים מפי חכמי תורה מלומדים.
הניסיון מוכיח שאין סיבה לפחד, לטשטש או להתחנף. בציבור הרחב יש היום ביקוש לאלטרנטיבה תורנית בהירה ואמיתית לא פחות מאשר לליל מתן תורה שבמרכזו סלבריטאים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים, אנשי אקדמיה ושלושה רבנים.


המגיב האנונימי לא מסביר מה פירוש "הניסיון מוכיח" - האם היה עוד ארוע שהיה מוצלח יותר מהארוע של צהר? ניסיון של מי?

בפועל מי שרוצה לגבש דעה על הארוע שהפיקו רבני צהר, צריך לשאול את עצמו בין היתר מה הוא מעדיף - בורים או אפיקורסים? התייחסנו לזה בעבר ברשימה "מי עדיף - רשע או שאינו יודע לשאול? ". מערכת "בשבע" כנראה הכריעו לטובת הבורים, ולא חשבו שבתור "העיתון הנפוץ לציבור הדתי" ראוי לפחות שיציגו את הדילמה. הכל פשוט וברור.

לא הייתי מתייחס לעניין הזה אם לא היתה חוזרת על עצמה אותה התופעה, הפעם סביב פסיקתו של הרב אליקים לבנון שאין לאשה להתמודד על מקום במזכירות היישוב אלון מורה. הרב לבנון הסביר את דבריו בכך ש"הציבור באלון מורה מקבל הדרכות של 'לכתחילה'". "בשבע" הביאו את דברי הרב לבנון כאילו שהם פשוטים וברורים, ונתנו על הראש לכל מי שהעיז לצאת נגד דבריו של הרב. אבל מה פירוש "הדרכה של לכתחילה"? האם היישוב נריה, שהוא לא פחות תורני מאלון מורה, שבה כיהנה במזכירות הרבנית (אשת הרב המקומי) הרשקוביץ איננו מקבל הדרכות של לכתחילה? ומה לגבי היישוב טלמון - האם הוא לא מספיק תורני כדי לקבל הדרכות כאלו?
ובכלל, הרב לבנון הוא מהעומדים בראש ארגון הנקרא קוממיות הכותבים ומפרסמים טורים בנוגע להנהלת המדינה לכתחילה. האם השאיפה שלנו כציבור דתי הוא שכאשר המדינה תתנהל על פי משפט התורה לנשים לא תהיה זכות הצבעה, כפי שקבע הרב קוק בזמנו? ואם כן, למה?
את הדיון סביב השאלות הללו, שמקומו הטבעי היה אמור להיות בעיתון של המתנחלים, לא תמצאו ב"בשבע". במקום זאת תמצאו את השאלה הבאה שנשאלה הגב' ליאורה מינקה "השאלה המתבקשת היא מניין מקור הסמכות שלך לקבוע מהם נימוקים הלכתיים ומהי ההלכה".
גם תגובתו של שריה דמסקי, חבר מזכירות אלון מורה, שקבע כי "מי שהוציא את הדברים בצורה מעוותת כזו לתקשורת, כנראה רצה לפגוע בשמו של היישוב או בשמו של הרב", היתה צריכה להרים גבה אצל כל מי שחשובה לו ההופעה התקשורתית של הציבור באלון מורה (ביניהם אמור להיות גם מערכת בשבע). זאת בהינתן שמי שהוציא את הדברים לתקשורת הוא לא אחר מרב היישוב שבחר לפרסם את הדברים בכתב בעלון היישוב, הכתב שפרסם את הדברים בYNET, לא עשה יותר מאשר לצטט את דברי הרב.

לאור זאת אני חושב שראוי לחזור על תוכן המכתב למערכת גם לעניין פרשת הרב לבנון:
חבל ששוב הוכיחו אנשי 'בשבע' שהם שייכים לקבוצה קטנה, מתבדלת ואליטיסטית הדוגלת ב"הכל או כלום", ואינה יכולה להכיל דרכים שונות ומעשים גדולים של אחרים הפועלים להגדיל תורה ולהאדירה. אחרים שלא נבהלים מגוונים שונים ומדרכים בלתי סלולות בעבודת ה', נותנים מענה לכל שבטי ישראל ופותחים שערי תורה בלי פחד, בעוז ובענווה.

יום ראשון, 22 בפברואר 2009

על קצינים, מרצים ורבנים

יאיר לפיד (לאלו שקוראים בדר"כ רק "בשבע": בנו של יו"ר שינוי. כן, זה מהמשפט של חננאל דיין.) פרסם בטורו הקבוע בידיעות אחרונות ביום שישי האחרון קטע, שלהלן עיקרו (תודה למי שהמציא לידי את הקטע הזה):
בתחילת השבוע נסעתי לבה"ד 1, סמוך למצפה רמון, כדי לדבר בפני צוערי חי"ר שנמצאים רגע לפני סיום קורס קצינים... סגן המפקד, סא"ל אבי, קיבל את פניי בחנייה והוביל אותי לחדרו של אל"מ אהרון חליוה, מפקד הבה"ד... ושלושתנו ישבנו ושוחחנו, מעבירים את הזמן עד לתחילת ההרצאה.
...קצת מתוך סקרנות וקצת כדי להעביר את הזמן שאלתי כמה הרצאות-אורח היו כבר בקורס. "שבע או שמונה", אמר סא"ל אבי. שאלתי, מי היו המרצים? המפקד וסגנו החליפו מבט של אי-נוחות. "כולם היו רבנים", אמר אבי.
אני מודה שפי נפער בתדהמה. דעתם של רבני הציונות הדתית ראויה כמובן להישמע, אבל הם מייצגים פלג מוגדר מאד, וצר מאד, מתוך קשת הדעות הישראלית. לא כך מעצבים את תודעתם של המח"טים והמג"דים של העתיד.
"אל תטעה", אמר לי אל"מ חליוה, "זה לא מה שרצינו, אבל עם הרבנים זה הכי פשוט. הם תמיד שמחים לבוא לכאן. אתה מצלצל, והם רק שואלים מתי נוח לנו ומיד מגיעים."
איך זה קשור לנוחות? אמרתי, מה עם א.ב.יהושע? עם דנקנר? עם קובי עוז ושלמה ארצי וירון לונדון ורוני סומק? מה עם כל אנשי התקשורת, האמנים, הסופרים, המשוררים, למה אתם לא מזמינים אותם?
"אנחנו מזמינים אותם כל הזמן", הם ענו, כמעט בעלבון, "אין שבוע שאנחנו לא מצלצלים ומבקשים שהם יגיעו".
נו? אמרתי, אז איפה הבעיה?
"אין לי מושג", אמר סא"ל אבי, "אתה הראשון שהסכים לבוא".
נאלמתי דום. אל"מ חליוה, שראה שאני מזועזע, טפח על שכמי בעידוד. "טוב", אמר, "אין מה לעשות, מצפה רמון זה לא כמו 'צוותא', זה רחוק להם קצת".

משום מה, הטור מסתיים בלי שיאיר לפיד מזכיר כמה חובשי כיפות היו בהרצאה שלו.

יום שני, 1 בספטמבר 2008

דו"ח "כושרות" על המסעדות בירושלים

לא תכננתי לכתוב על הנושא הזה כי הוא כבר קצת ישן, אבל לבקשת חברי אלי ק. נציין מספר דברים.

כידוע לפני כחדשיים התחיל לעבור במיילים ולאחר מכן פורסם במספר אתרים באינטרנט הדו"ח של ארגון "כושרות" על מצב המסעדות בירושלים (ניתן להוריד כאן מאתר "ישיבה"). הדו"ח הביא לתשומת לב הציבור את בעיית תעודות הכשרות המזוייפות בירושלים (וגם במקומות אחרים בארץ). אני יכול לספר שבשבועות האחרונים נזדמן לי לעבור על פני מסעדה בירושלים בה מוצג תעודה מהסוג הזה וביקשתי לראות את תעודת הכשרות של הרבנות ואמרו לי שאין להם!!
מעבר לכך יש בדו"ח ביקורת קשה על רמת הכשרות הרגילה של רבנות ירושלים. בסביבתי הקרובה החלק הזה של הדו"ח התקבל קצת בהרמת גבות. חלק מהסיבות ל"הרמת הגבות" מפורטות במאמר שפרסם (קצת באיחור) הרב ד"ר בני לאו, רב קהילת רמב"ן בירושלים. מתוך דבריו (לינק):
לטענת כותבי הדו"ח הם בדקו כמעט מאה חנויות בדרכים שונות והדו"ח מתאר את ממצאי הבדיקה. בעקבות הדו"ח הלכתי ובדקתי את המצב בשטח ומצאתי שדברי מחבריו מוטעים שלא לומר שקריים. הדו"ח הזה טוב לו שלא נברא משנברא... כמה אלימות יש בדו"ח הזה, בעיניים מתגלגלות כלפי שמיא.

רבה של צפת, הרב שמואל אליהו, הגיב לדבריו של הרב לאו, תוך שהוא שולל מהרב לאו את תואר הרבנות שלו (המאמר כאן). נשגב מבינתי מדוע הרב אליהו ראה צורך לכתוב את התגובה הזאת בצורה כזאת. הגיע הזמן להבין שרוב הציבור לא נרתע מלהקשיב למישהו המדבר בטוב טעם רק בגלל שמישהו אחר קרא לו ד"ר (רחמנא ליצלן), ד"לי או אפילו רפורמי. (בתקופה שהמפד"ל ישבו עם שינוי בממשלה, אמר לי חבר חרדי: "איך אתה יכול להצדיק את המפד"ל? אתה לא יודע שאפי איתם הוא רפורמי?" נו שויין). לתשומת ליבם של הנלחמים ב"רבדים" ודומיהם.

תגובתו של הרב יובל שרלו (שגם ממנו הסיר הרב שמואל אליהו את תואר רבנותו בעבר) על הפגיעה בכבודו של הרב לאו לא איחרו לבוא. אני ממליץ מאד לקרוא את דבריו (לינק).

עוד בעניין הדו"ח. ארגון כושרות פרסמו (כאן) מספר שבועות לאחר פירסום הדו"ח שהדו"ח לא היה מיועד לפרסום ברבים וניתן להבין אותו רק בצירוף הסברים בע"פ. זאת, על אף שעם פרסום הדו"ח נעשו על ארגון כושרות ועל הדו"ח כתבות מחמיאות בעיתון בשבע (לינק) וכמדומני גם בעיתון הצופה כמו כן ברדיו קול חי הם קיבלו אייטם מלא ביומן החדשות של מרדכי לביא. בכתבות אלו הוזכר הדו"ח, אך לא הוזכרו שום דברי הסתייגות של אנשי כושרות מדרך הבנת הדו"ח.
לאחר שראיתי את דברי ההסתייגות פניתי לארגון כושרות ושאלתי אותם, מדוע הדו"ח שלהם מופיע באתר "ישיבה" אם הוא לא נועד לכלל הציבור, ומדוע הם אינם מפרסמים דו"ח מיוחד שכן מיועד לציבור. תשובתם היתה שהם אינם יכולים לכתוב דו"ח המיועד לציבור בצורה שהוא יהיה יעיל ושגם "לא נסתבך עם כל מיני תביעות". לגבי הופעת הדו"ח באתר ישיבה נאמר לי שהם לא ידעו שהדו"ח מופיע שם (!) ושזה יטופל. עד היום, יותר מחודש אחרי, הדו"ח עדיין נמצא שם.
נראה לי שיש שתי אפשרויות להבין את ההתנהלות של "כושרות": או שלאנשי כושרות אין מושג איך עובד העולם התקשורתי שלנו (אם זה המצב, אני בספק רב אם אנשים אלו יכולים להיות בעסקי הכשרות) או לחילופין שההכחשות של ארגון כושרות אינן רציניות והן נאמרות אחד בפה ואחד בלב על מנת להמנע מתביעות וכד'. בעיני, אין דרך חזרה. ברגע ש"כושרות" פרצו החוצה לעולם התקשורת הם לא יכולים לחזור אחורה, הם צריכים לפרסם מדי פעם עדכוני כשרות שכן מיועדים לכלל הציבור, להגיב על הביקורת כלפיהם וכד'. אם הם לא יעשו זאת, הם יהפכו עצמם ללא רלוונטיים בעיני רוב הציבור שעליהם הם מבקשים להשפיע.

אני מסיים רשימה זאת עם ציטוט מתוך טוקבק למאמרו של הרב בני לאו, אני ממליץ לקחת את הדברים בערבון מוגבל מכיוון שאין ראיה שהאדם החתום באמת כתב את הדברים וכמובן ש"אין הנחתום מעיד על עיסתו".
עדכון מג' באלול ה'תשס"ח: לאחר בירור קצר שערך אחד הקוראים הובא לידיעתי שאכן הכותב הוא דוד פרנקל מדולב. מר פרנקל אף שלח לי את פרטיו האישיים וביקש שאם יש שאלה או רצון להבהרה ניתן ליצור קשר איתו ישירות.
להלן דבריו:
שמי דוד פרנקל (מדולב) אחד מבעלי רשת פאפאגאיו, להזכירך, רשת שהייתה בעבר לא כשרה והפכה לכזו בגלל היותי והיות שותפי דתיים, וההתעקשות שלנו מול שותפים שאינם דתיים שמעתה והלאה כל עסק שיפתח במשותף יהיה אך ורק כשר! אין לי דבר אם הרב בני לאו כמו גם עם אירגון כושרות, אבל במקרה זה, באופן הברור ביותר אירגון כושרות כשל והכשיל את הרבים!! יתרה מזו, הוציא שם רע ופגע בפרנסה של רבים, ואני כמובן יכול להתייחס רק למסעדה אותה אני מכיר אבל ישנם מסעדות נוספות שהסיפור של פאפאגאיו מתאים גם להם. ולפני שאפרט אוסיף שלדעתי האירגון עצמו, הרעיון שמאחוריו אכן טוב ורצוי אבל במקרה זה הוא עונה להגדרה של "כוונתך רצויה ומעשיך אינם רצויים", שקבלתי את הדוח בתחילה נלחצנו מאד, התחלנו לברר מיידית אולי אנחנו מכשילים את הציבור! התברר לתדהמתי שלא היה אף בודק מטעם כושרות בפאפאגיו ירושלים, אז מה קרה? מסתבר שבאת הכנת הדו"ח יצא כושרות מתוך מספר הנחות עבודה גורפות אחת מתוך אותם הנחות עבודה היה שמסעדה שיש לה כשרות רבנות רגילה אלו הבעיות שיש לה – "בישולי גויים, אין משגיח לברירת קטניות, ניפוי קמח, הפרשת חלה, תרומות ומעשרות והדלקת אש" ואפשר לראות בדוח שסעיף זה ממש נגזר והודבק לכל מסעדה עם כשרות רגילה. הרי בפאפאגיו נכתב שאין הפרשת חלה, אכן אין, כי כל הלחם מגיע ממאפיה בכשרות של הרב אויירבך וכבר מופרשת חלה קודם, תרומות ומעשרות - מה יש להפריש בזמן שכל הירקות מגיעים מהשוק הסיטונאי בכשרות של העדה החרדית, בישול גויים- יש טבח יהודי יום יום עד שעות אחר הצהרים המכין הכל ליום ולילה ובכל מקרה אין במסעדה בישולים ממש והעיקר הוא גריל הבשרים הגדול שבו יש שלש עושי בשר יהודים, שהם ורק הם אחראים על עשיית הבשר. וכן הלאה, באותה מידה יכלו לכתוב שאין הפרדה בין בשר וחלב, נכון, כי המסעדה בשרית ואין חלב. בכל אופן, מנהל המסעדה והמשגיח התקשרו לאירגון כושרות ובשיחת הטלפון המוקלטת ניתן לשמוע את חוסר הנוחות והבלבול בנוגע לעובדות, בשיחה אומר הרב כץ מפורשות שלא ביקר במסעדה וטוען שבכלל אינו בקיא בפרטים וחוזר על הטיעון שהדוח בכלל הינו דוח פנימי. מציינים שהדוח נכתב בחודשים שבט – אדר שהם חודש פברואר בלעז, מסעדת פאפאגיו נפתחת רק בחודש מרץ השנה. מסעדת פאפאגיו ירושלים היא בעלת תעודת כשרות רבנות ירושלים אך עומדת בסטנדטים גבוהים של כשרות מהדרין ויותר כגון בישול יהודי בלבד!! שמיטה לחומרה, בשרים ופרודוקטים מהדרין בלבד. (הסיבה לחוסר תעודת מהדרין היא נושא בפני עצמו, ונוגעת לקושי הגדול להשיג מספק אחד בשר בקר בכמות ובאיכות שהמסעדה צריכה, אבל לא כאן המקום להרחיב). נקודה נוספת למחשבה, אירגון שחורט על דיגלו את טוהר וחשיבות הכשרות כערך עליון, איך יכול להרשות לעצמו, גם אם הדו"ח היה פנימי ולא להפצה כמו שהם טוענים, לשמור את המידע אצלו ולא, לכל הפחות, להתקשר או לשלוח מיכתב לכל מסעדה שהתגלו אצלה כשלים, הרי כל יום שזה לא נעשה הרי מכשילים ציבור גדול מאד! לדעתי הוצאת שם רע לא פחות חמורה מדיני כשרות. אני מאד מקווה שהאירגון והעומדים בראשו לא יסתפקו בהתנצלות "פרווה" מהסוג שנכתב בתשובה לשאלה באתר כיפה, אלא יתנצלו בפה מלא בפני מי שצריך ויפיצו זאת מעל דפי עיתונות ואינטרנט, לפחות באותם עיתונים בהם קיבלו כתבות מחמיאות ולפחות באותה תפוצה באינטרנט.

יום שלישי, 20 במאי 2008

"הוציאוה ותשרף" - על רבנים ותקשורת

בתקשורת הכללית בארץ דווח היום בהרחבה על כך שאחד מנציגי הציבור באור יהודה השתתף אמש בשריפת ספרים הקדושים לנוצרים שהופצו ע"י כתות מסיונריות בארץ. באתר האינטרנט של מעריב דווח, ע"י הכתב אבישי בן חיים (לינק) שלא היה ניתן לקבל תגובה משורה ארוכה של רבנים פופולאריים בכללם הרב לאו והרב דב ליאור. הכתב מאד הופתע שאף רב מהציבור הציוני דתי לא קם לגנות את המעשה.
יש הרבה מה לכתוב ולומר על יחסי רבנים ותקשורת בעידן התקשורתי שלנו ולא נוכל להאריך בזה כעת. על קצה המזלג נאמר שלדעתי זה ליגיטימי שרב קהילה "יעלם מהשטח" בזמנים מסויימים כשהוא יודע שדעתו לא יישמע בכל מקרה בעניין הזה. כך ראיתי בעיני רבנים מכובדים פשוט נעלמים מקהילותיהם למשך מספר שעות או ימים כשהתרחש ארוע שבדין היה על הרב למחות, אך הרב כנראה הבין שמחאתו לא יישמע ולכן עדיף לו לא להיות ובכך להימנע מהצורך למחות (כך לפחות אני הבנתי את המציאות, אך בהחלט ייתכן שמהשמים זימנו שהרב לא יהיה באותו הזמן באזור).
כשמנסים להעתיק עיקרון זה לעולם התקשורת - זה פשוט לא עובד. אם הרבנים החליטו שהזירה התקשורתית זה מקום שעליהם להימצא בו, אז הם חייבים לשחק לפי הכללים של תקשורת. כללי התקשורת הם שההנחה היא שכולם יודעים מה כולם אומרים כל הזמן. חוסר תגובה בזמן אמת גם היא תגובה.
מדוע רבנים לא הגיבו בתקשורת על שריפת ספרי הנוצרים? במקרה הטוב, ייתכן והם לא היו זמינים מאיזה שהוא סיבה - אך כפי שכתבנו, בעולם תקשורתי זה לא סיבה מקובלת. אך ייתכן והסיבה היא שהם מתקשים להסביר את דעתם להמונים או שהם מפחדים שיחשבו עליהם שהם "חשוכים". לדעתי, כל דעה שהרב היה משמיע, בין אם זה ציטוט דברי ספר החינוך:
שנצטוינו לאבד בתי העבודה זרה כולם בכל מיני איבוד בשברון ובשרפה בהריסה ובכריתה, כל מין במה שראוי לו.
ונוהגת בזכרים ונקבות, בכל מקום ובכל זמן, שמצוה עלינו לאבד שם עבודה זרה אם יש כח בידינו, אבל אין אנו חייבין לרדוף אחריהם לאבדה אלא בארץ ישראל בזמן שידינו תקיפה על עובדיה. (ספר החינוך מצוה תלו)
ובין אם זה גישה הדוגלת בחשש לאיבה ובין אם זה ניסיון להסביר את רשעות הנצרות, כל אחת מהגישות הללו יותר טובה מאשר שתיקה והעלמות מהשטח התקשורתי.
גישה הדוגלת בהעלמות בשעה שנידון נושא שהציבור לא מזדהה עמו אינני יכול להבין (כל האמור הוא כלפי רב הדוגל בהשתתפות בתקשורת. לגבי האומרים שמראש אין מה לחפש בתקשורת הכללית - אינני מסכים עימם אך אני מבין את הרציונל שלהם). הציבור מבין שחוסר התגובה פירושה הסכמה שבשתיקה, והוא גם מבין שהרב מתבייש או לא מסוגל להסביר את התורה שבה הוא מאמין. האם זה משרת יותר את התורה מאשר לומר לציבור שעלינו למחות עבודה זרה מהעולם?

כמעט באותו עניין, הרב ישראל רוזן פרסם בשבת שעברה בעלון "שבת בשבתו" (לינק) מאמר נגד פסק הדין של הרב שרמן בנושא גיורי הרב דרוקמן. הרב רוזן חיכה קרוב לשבועיים אחרי שדבר פסק הדין פורסם בכל כלי התקשורת בכדי לפרסם את תגובתו. זאת, על אף שלמכון צומת יש אתר אינטרנט שניתן לפרסם בו מיד את מאמר התגובה ועל אף שדבריו של הרב רוזן מתפרסמים לעיתים קרובות במספר אתרי האינטרנט המזוהים עם המגזר הדתי. ואם העיתוי היה הבעיה היחידה - ניחא.
תגובתו פורסמה לאחר שתמליל פסק הדין פורסם בעשרות אתרי אינטרנט (גם אנחנו פרסמנו אותו כאן), ורבים מהציבור קראו אותו ונוכחו לדעת שהרב רוזן עצמו מוזכר בפסק הדין עשרות פעמים. אך הרב רוזן משום מה אפילו לא הזכיר בתגובתו את העובדה שהוא מוזכר בפסק הדין כמי שפעל כנגד הרב דרוקמן. מה הציבור אמור להבין מההתנהלות הזאת?

טור זה עבר שיפוץ ותיקון כי לא הייתי מרוצה ממנו, הוא עדיין לא מושלם אבל אני מקווה שכעת הקורא יוכל להבין בצורה טובה יותר את כוונתי.