‏הצגת רשומות עם תוויות כושרות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כושרות. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 3 בפברואר 2017

בדיקת תותים

לאחרונה הארגונים העוסקים בהלכות תולעים, כדוגמת כושרות, פרסמו שיש נגיעות גדולה מבעבר בתות-שדה.



שיטת הבדיקה של כושרות היא לשטוף, להשרות, ולהבריש את התותים ואז לסנן את המים ולבדוק מה ירד מהתותים. לדבריהם, במים נמצאו כמויות גדולות של חרקים גם אחרי שטיפה שניה.
יש להדגיש, שהחולשה של שיטת הבדיקה הזאת היא שהבדיקה אינה מוכיחה שהתותים נקיים, אלא רק בודקת אם היה עליהם לכלוך/חרקים שיורדים בעזרת שטיפה/השריה/שפשוף. לכן, ייתכן שיש חרקים שלא יורדים בשיטות הללו והינם עדיין על גבי התותים.

לאור תוצאות הבדיקות שלהם, ערכתי בדיקת תותים משלי.

קניתי חבילת תותים בסופר:


חתכתי את ראשי ארבעה תותים:

השריתי את התותים במים:



שפשפתי את התותים במברשת:


אח"כ סיננתי את המים בנפה של קמח (תודה לאשתי שלא התרגשה מהבלאגן שעשיתי במטבח בערב שבת):


והנה התוצאות לפניכם:




זה תמונה דרך זכוכית מגדלת (לא מוצלחת במיוחד):

התבוננתי ארוכות בכל השאריות שנשארו במסננת. לא מצאתי שום דבר שנראה כמו חרק. בצר לי, הוצאתי את זכוכית המגדלת שברשותי והסתכלתי גם באמצעותו. גורנישט.

כפי שכתבתי, בדיקה זו אינה מוכיחה שהתותים אינם נגועים, אלא רק שמה שירד מהתותים אינם חרקים (לפחות לפי טביעת העין שלי). לכן, הסתכלתי בתותים שוב בעיניים ובדקתי שאין עליהם חרקים. משלא ראיתי שום חרק, אכלתי את התותים לתיאבון.

אינני יודע כיצד להסביר את הפער העצום בין מה שעיני ראו ורואות לבין מה שכושרות וארגונים אחרים מפרסמים. לאור תוצאות הבדיקה שלי, התבוננתי בעוד מספר תותים מהחבילה שנראו במבט ראשון מעט פחות איכותיים. על אחד מהם מצאתי משהו שייתכן והיה חרק, לא יכלתי לקבוע בודאות גם כשהשתמשתי בזכוכית מגדלת. אך גם אם אותו עצם כהה שמצאתי היה חרק, אינני חושב שהוא אסור הלכתית, ואינני יודע לומר אם הוא היה יורד בשטיפה פשוטה במים.

מסקנתי היא שאין סיבה לא להמשיך לצרוך תותים: לחתוך את הראשים, לשטוף ולהתבונן בעין שהתות נקי, ואז לברך ולאכול.

עדכון:
נספח: תוצאות הבדיקות של כושרות:

יום שבת, 3 ביולי 2010

חרקים במיץ עגבניות

מסיבה שאינה לחלוטין ברורה לי אני נמצא ברשימת התפוצה של ארגון "כושרות". הקוראים הותיקים כאן מן הסתם זוכרים שאיני מן הנהנים מהפירסומים של ארגון כושרות. הפעם זה לא היה שונה.

כבר כמה שבועות שישנם מין שמועות לגבי נגיעות של חרקים בעגבניות. לאור זאת החליט מישהו בכושרות שיהיה בזה משום שירות טוב לציבור המבקשים להקפיד בכשרות אם ישלחו מצגת ובו הסבר לגבי הנגיעות החדשה. יכול להיות שזה באמת היה מועיל, אלא שבמצגת ששלחו אין שום מידע. במקום המידע יש הרבה תמונות של עגבניה נגועה ושתי תמונות של הרב אליקים לבנון מסתכל על עגבניה נגועה.

הנה לכם דוגמא מהתמונות של העגבניה הנגועה:

זו אולי תהיה חדשה מרעננת לאנשי כושרות, אך היכן שאני גר אנשים לא נוטים לאכול עגבניות שנראות כמו זו שבתמונה.

איזה מידע לא סיפקו לנו אנשי כושרות? אחוז הנגיעות, למשל. או האם בכלל יש חובה הלכתית לבדוק עגבניות לפני שאוכלים אותם?
לצערי, ארגון כושרות התחיל את פעילותו מתוך בשורה לציבור הציוני-דתי - חיזוק הרבנות הראשית. מאז כנראה שעברו הרבה מים בירדן והארגון החליט לאמץ את כל הגישות החרדיות בכל הקשור לכשרות. זה בא לידי ביטוי בהפצת תמונות של הגדלות שונות של חרקים או נגיעות מבלי למסור מידע כלשהוא שהוא באמת רלוונטי לציבור. בקיצור, מזלזלים ביכולת האינטלקטואלית של הציבור. יכול להיות שהשיטה הזו עובדת בציבור החרדי, אך אין לו סיכוי להתרומם בציבור הציוני דתי.
מעניין לעניין, הרבנות הראשית כבר שנים מפיצה עדכוני כשרות. עדכוני כשרות אלו התחילו כהודעות לרבנים המקומיים, אך עם השנים התפוצה של אותם העדכונים התרחב והיום מספר המקבלים שאינם רבנים נותני כשרות הוא פי כמה ממספר נותני הכשרות בארץ. הבעיה היא שהם עדיין נכתבים כמופנים אל הרבנים המקומיים. בגדול אני חושב שעדכוני כשרות ואזהרות לציבור הם דבר מצויין, אך כשאין לציבור מה לעשות עם המידע שמגיע אליו זה מתחיל להיות בעייתי. במיוחד הדברים אמורים כשיש בזה ממש משום לשון הרע.
אני מכוין את דברי למקרה ספציפי שאני נתקלתי בו בחדשים האחרונים. באחד מעדכוני הכשרות היה כתוב שלא לקבל משחיטה של שוחט אחד בצפון הארץ (והיה כתוב שמו המלא של השוחט) ללא אישור מהרבנות המקומית אודות השחיטה. אינני יודע מה אותו שוחט עשה שהמריץ את הרבנות להוציא את אותו ההזהרה (גילוי נאות: אני מכיר את השוחט המדובר באופן אישי). אני כן יודע שאף אחד מאיתנו לא יודע איך קוראים לשוחט ששחט את העופות שאכלנו לתיאבון בשבת. הפצת ידיעה מהסוג הזה לכלל הציבור, מבלי שהעניין נוגע להם כלל ומבלי שהם יכולים לעשות משהו בנדון, הוא להבנתי פשוט לשון הרע.
לסיכום, הגיע הזמן שאותו אחד שכותב ושולח את עדכוני הכשרות יתחיל לבנות לעצמו שתי רשימות תפוצה: אחד של רבנים נותני כשרות ואחד של אנשים פשוטים המעוניינים להיות מעודכנים בנעשה בכשרות בארץ, וישלח לכל אחד את העדכונים הנוגעים אליו.

יום ראשון, 9 באוגוסט 2009

כושרות, בישול גויים ולימוד זכות

השבת בבתי הכנסת ברחבי הארץ חולק יחד עם עיתוני בית הכנסת כמין סימניה של ארגון כושרות (ניתן לראות כאן). בסימניה יש פירוט של ההבדלים שבין כשרות רגילה וכשרות מהדרין (שנקרא אצל אנשי כושרות: רמת כשרות גבוהה), עם הסבר של כשלוש שורות על כל סעיף המסביר עקרונית מה ההבדלים. באופן כללי, ניתן לומר שהסימניה יכולה להיות מועילה למי שמכיר את הנושאים המדוברים. מי שאינו מתמצא בעניין לא יפיק הרבה תועלת מהסימניה, ומן הסתם גם לא יחפש אחר ההרחבה המצויה באתר האינטרנט (החדש, עד כמה שידוע לי) של הארגון (ראו כאן).

[לפני שנכנס לעניינים מעט יותר מהותיים, יש להעיר על תקלה רבתי שיצאה מתחת ידיהם של אנשי כושרות, שלא ברור כיצד עברה את עיני המגיה. בנקודה הראשונה בסימניה יש שאלה: "מי נותן את ההכשר ובאיזו רמה?" התשובה היא כך: אם זו רמת כשרות גבוהה - נותן הכשרות הוא "רבנות מהדרין או בד"ץ מוכר", אם זו רמת כשרות רגילה - נותן הכשרות הוא "רבנות בכשרות רגילה או בד"ץ לא מוכר או גוף שנפסל ע"י הרבנות". רק בהערה הם מציינים: "ודאי שבמקום בו אין כלל השגחה או תעודת כשרות - אין לאכול בו".
אני מאד מקווה שזה היה רק פליטת קולמוס ולא יותר מזה, כפי שכתב פעם מו"ר הרב יהושע בן-מאיר (קישור) על מקרה דומה: "בכדי למנוע לעז על ראשונים ובזיון ת"ח הכשילו הקב"ה בדבר דזיל קרי ביה רב הוא, ואפילו הצדוקים מודים בו. יצא נוסח העוקר ל"ת שבתורה, וכדי בזיון וקצף."]

כעת לעניין מעט יותר מהותי. אחת השאלות בסימניה היא "האם יהודי מבשל או גוי?", בהערה המסבירה את התשובה נכתב כך: "אם יהודי מדליק את האש וגוי מבשל: לאשכנזים די בהדלקת האש ע"י יהודי - מותר לאכול. לספרדים המקפידים שרק יהודי יבשל - אין לאכול שם והכלים טרפים."

גם בהרחבה המופיעה באתר של ארגון כושרות נכתבו דברים דומים:
שלפי מרן בשלחן ערוך וכך היא ההלכה לבני עדות המזרח לא די בהדלקת האש בלבד אלא צריך שגם ישראל יבשל את המאכלים... האמת היא, שלצערנו, בהרבה מאד מקומות אין הקפדה על בישול ישראל לפי מרן. רבנויות מסוימות, בכל מקום שיש בהן הכשר רגיל, מורות למשגיחים להקפיד על בישול ישראל רק לפי הרמ"א.

כידוע הג"ר עובדיה יוסף דן בנושא זה בתשובה ידועה. את דבריו הוא פותח במילים "ונראה ללמד זכות על הנוהגים להקל בדבר " אך לבסוף הוא מסכם כך (שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן נד ):
גם הספרדים ובני עדות המזרח יש להם על מה שיסמוכו להתארח ולאכול בבתי מלון ובמסעדות הכשרים על ידי השגחת הרבנות המקומית, אף על פי שהטבח שמבשל התבשילים הוא גוי, כיון שישראל הוא המשגיח על הכשרות מדליק בעצמו את האש של תנורי הבישול והאפיה. (ואם כיבו את האש, צריך להזהר שישראל יחזור וידליקנה). והמחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה.

כושרות משום מה אינם רואים לעצמם צורך להביא את דבריו של הרב עובדיה יוסף בעניין זה. זאת, על אף שהרב עובדיה לא כתב את הדברים לפלפול בעלמא אלא הנהיג כך למעשה ברבנות תל-אביב בשעה שהיה רבה של העיר. בעקבותיו קבעו במועצת הרבנות הראשית שכשרות רגילה יכולה להסתמך על שיטת הרמ"א בבישולי גויים גם לספרדים.

חבר טוב, מהקוראים הקבועים של הבלוג, פנה פעם עם שאלה זו לארגון כושרות ושם השיבו לו שכיוון שהג"ר עובדיה יוסף כתב את הדברים רק כלימוד זכות אין לסמוך על זה לכתחילה.

לפני כמה חדשים כתבתי כאן על כשרות התותים. בתגובה לדבריי כתב הרב יהודה עמיחי כדברים האלה (קישור):
אפשר אולי ללמד זכות על מי שאכל, כדרכו של בעל ערוך השלחן המלמד זכות על כל אחד מישראל, אולם ברור שאם אפשר להגיע למצב שלא צריך ללמד זכות אלא אפשר לאכול לכתחילה ולמהדרין הרי שעדיף טפי. ובכך אפשר לראות את דרכו של מכון התורה והארץ, שרוצה להביא את עם ישראל למצב של לכתחילה ולא ללמד זכות.

דבריו של הרב יהודה עמיחי מכוונים לדברים הללו של ערוך השלחן (יורה דעה סימן ק סעיף יג):
ודע דבכל המדינות הידועים לנו בימות הקיץ הרחש מצוי בכל מיני מאכל וביחוד אלו הנמלים הנקראים מילבי"ן מצויים הרבה בכל מיני קמח ובכל מיני גרויפי"ן וכמעט שא"א להמלט מזה ובודאי הזריזים מדקדקים בכל האפשר להמלט מזה ועדיין כולי האי ואולי וק"ו כל המון בית ישראל שאינם מדקדקים ואוכלים מכל הבא בידם כשאינם רואים להדיא המילבין וחלילה לומר שכלל ישראל יכשלו באיסור גדול כזה ולא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי וראוי לחפש זכות וכבר נתעוררו גדולים בדורות שלפנינו להמציא זכות בענין הגדול הזה ונבארם בס"ד מה שהם אמרו ומה שנראה לענ"ד:

בזמנו כשהגבתי לדבריו של הרב עמיחי כתבתי שיש עוד נושא אחד שאתייחס אליו בעתיד, והנה הגיע הסימניה של כושרות כדי להזכיר לי את חובתי.

האם זה שרב פלוני כותב בלשון של לימוד זכות, זה אומר בהכרח שלא ניתן לסמוך על ה"היתר" שלו?
קשה לי מאד לקבל הנחה כזו. הרי הרב עובדיה לא כתב בסיכום דבריו בלשון "המקיל יש לו על מה לסמוך וירא שמיים יחמיר." כך גם בדברי ערוך השלחן הוא איננו כותב שראוי להמנע מלאוכלם או אפילו שהוא עצמו נמנע מלאכול, וכך גם משמע מדבריו בסימן פד סעיף סד:
ודע דכל מיני קמחים המונחים בחנויות בקיץ בודאי יש בהם מילבי"ן ואין שום תקנה לזה דלהניחם בתנור חם אי אפשר ולחם הוא חיי נפש ולכן עכ"פ יזהרו לראות אם יש בהם מילבי"ן אם לאו
כלומר, על אף שלא ניתן להמנע מאותם תולעים ערוך השלחן איננו כותב להמנע כמה שאפשר מאכילת לחם.

יום חמישי, 11 בספטמבר 2008

עוד על דו"ח "כושרות"

לפני זמן קצר פורסם בפורום "בחדרי חרדים" תגובה של הרב יעקב רוחמקין, מפקח הכשרות בדרום ירושלים מטעם הרבנות ירושלים, לדו"ח של כושרות. התגובה כתובה בלשון חריפה מאד. 

למכתב התגובה ב"בחדרי חרדים" - לחץ כאן

יום שני, 1 בספטמבר 2008

דו"ח "כושרות" על המסעדות בירושלים

לא תכננתי לכתוב על הנושא הזה כי הוא כבר קצת ישן, אבל לבקשת חברי אלי ק. נציין מספר דברים.

כידוע לפני כחדשיים התחיל לעבור במיילים ולאחר מכן פורסם במספר אתרים באינטרנט הדו"ח של ארגון "כושרות" על מצב המסעדות בירושלים (ניתן להוריד כאן מאתר "ישיבה"). הדו"ח הביא לתשומת לב הציבור את בעיית תעודות הכשרות המזוייפות בירושלים (וגם במקומות אחרים בארץ). אני יכול לספר שבשבועות האחרונים נזדמן לי לעבור על פני מסעדה בירושלים בה מוצג תעודה מהסוג הזה וביקשתי לראות את תעודת הכשרות של הרבנות ואמרו לי שאין להם!!
מעבר לכך יש בדו"ח ביקורת קשה על רמת הכשרות הרגילה של רבנות ירושלים. בסביבתי הקרובה החלק הזה של הדו"ח התקבל קצת בהרמת גבות. חלק מהסיבות ל"הרמת הגבות" מפורטות במאמר שפרסם (קצת באיחור) הרב ד"ר בני לאו, רב קהילת רמב"ן בירושלים. מתוך דבריו (לינק):
לטענת כותבי הדו"ח הם בדקו כמעט מאה חנויות בדרכים שונות והדו"ח מתאר את ממצאי הבדיקה. בעקבות הדו"ח הלכתי ובדקתי את המצב בשטח ומצאתי שדברי מחבריו מוטעים שלא לומר שקריים. הדו"ח הזה טוב לו שלא נברא משנברא... כמה אלימות יש בדו"ח הזה, בעיניים מתגלגלות כלפי שמיא.

רבה של צפת, הרב שמואל אליהו, הגיב לדבריו של הרב לאו, תוך שהוא שולל מהרב לאו את תואר הרבנות שלו (המאמר כאן). נשגב מבינתי מדוע הרב אליהו ראה צורך לכתוב את התגובה הזאת בצורה כזאת. הגיע הזמן להבין שרוב הציבור לא נרתע מלהקשיב למישהו המדבר בטוב טעם רק בגלל שמישהו אחר קרא לו ד"ר (רחמנא ליצלן), ד"לי או אפילו רפורמי. (בתקופה שהמפד"ל ישבו עם שינוי בממשלה, אמר לי חבר חרדי: "איך אתה יכול להצדיק את המפד"ל? אתה לא יודע שאפי איתם הוא רפורמי?" נו שויין). לתשומת ליבם של הנלחמים ב"רבדים" ודומיהם.

תגובתו של הרב יובל שרלו (שגם ממנו הסיר הרב שמואל אליהו את תואר רבנותו בעבר) על הפגיעה בכבודו של הרב לאו לא איחרו לבוא. אני ממליץ מאד לקרוא את דבריו (לינק).

עוד בעניין הדו"ח. ארגון כושרות פרסמו (כאן) מספר שבועות לאחר פירסום הדו"ח שהדו"ח לא היה מיועד לפרסום ברבים וניתן להבין אותו רק בצירוף הסברים בע"פ. זאת, על אף שעם פרסום הדו"ח נעשו על ארגון כושרות ועל הדו"ח כתבות מחמיאות בעיתון בשבע (לינק) וכמדומני גם בעיתון הצופה כמו כן ברדיו קול חי הם קיבלו אייטם מלא ביומן החדשות של מרדכי לביא. בכתבות אלו הוזכר הדו"ח, אך לא הוזכרו שום דברי הסתייגות של אנשי כושרות מדרך הבנת הדו"ח.
לאחר שראיתי את דברי ההסתייגות פניתי לארגון כושרות ושאלתי אותם, מדוע הדו"ח שלהם מופיע באתר "ישיבה" אם הוא לא נועד לכלל הציבור, ומדוע הם אינם מפרסמים דו"ח מיוחד שכן מיועד לציבור. תשובתם היתה שהם אינם יכולים לכתוב דו"ח המיועד לציבור בצורה שהוא יהיה יעיל ושגם "לא נסתבך עם כל מיני תביעות". לגבי הופעת הדו"ח באתר ישיבה נאמר לי שהם לא ידעו שהדו"ח מופיע שם (!) ושזה יטופל. עד היום, יותר מחודש אחרי, הדו"ח עדיין נמצא שם.
נראה לי שיש שתי אפשרויות להבין את ההתנהלות של "כושרות": או שלאנשי כושרות אין מושג איך עובד העולם התקשורתי שלנו (אם זה המצב, אני בספק רב אם אנשים אלו יכולים להיות בעסקי הכשרות) או לחילופין שההכחשות של ארגון כושרות אינן רציניות והן נאמרות אחד בפה ואחד בלב על מנת להמנע מתביעות וכד'. בעיני, אין דרך חזרה. ברגע ש"כושרות" פרצו החוצה לעולם התקשורת הם לא יכולים לחזור אחורה, הם צריכים לפרסם מדי פעם עדכוני כשרות שכן מיועדים לכלל הציבור, להגיב על הביקורת כלפיהם וכד'. אם הם לא יעשו זאת, הם יהפכו עצמם ללא רלוונטיים בעיני רוב הציבור שעליהם הם מבקשים להשפיע.

אני מסיים רשימה זאת עם ציטוט מתוך טוקבק למאמרו של הרב בני לאו, אני ממליץ לקחת את הדברים בערבון מוגבל מכיוון שאין ראיה שהאדם החתום באמת כתב את הדברים וכמובן ש"אין הנחתום מעיד על עיסתו".
עדכון מג' באלול ה'תשס"ח: לאחר בירור קצר שערך אחד הקוראים הובא לידיעתי שאכן הכותב הוא דוד פרנקל מדולב. מר פרנקל אף שלח לי את פרטיו האישיים וביקש שאם יש שאלה או רצון להבהרה ניתן ליצור קשר איתו ישירות.
להלן דבריו:
שמי דוד פרנקל (מדולב) אחד מבעלי רשת פאפאגאיו, להזכירך, רשת שהייתה בעבר לא כשרה והפכה לכזו בגלל היותי והיות שותפי דתיים, וההתעקשות שלנו מול שותפים שאינם דתיים שמעתה והלאה כל עסק שיפתח במשותף יהיה אך ורק כשר! אין לי דבר אם הרב בני לאו כמו גם עם אירגון כושרות, אבל במקרה זה, באופן הברור ביותר אירגון כושרות כשל והכשיל את הרבים!! יתרה מזו, הוציא שם רע ופגע בפרנסה של רבים, ואני כמובן יכול להתייחס רק למסעדה אותה אני מכיר אבל ישנם מסעדות נוספות שהסיפור של פאפאגאיו מתאים גם להם. ולפני שאפרט אוסיף שלדעתי האירגון עצמו, הרעיון שמאחוריו אכן טוב ורצוי אבל במקרה זה הוא עונה להגדרה של "כוונתך רצויה ומעשיך אינם רצויים", שקבלתי את הדוח בתחילה נלחצנו מאד, התחלנו לברר מיידית אולי אנחנו מכשילים את הציבור! התברר לתדהמתי שלא היה אף בודק מטעם כושרות בפאפאגיו ירושלים, אז מה קרה? מסתבר שבאת הכנת הדו"ח יצא כושרות מתוך מספר הנחות עבודה גורפות אחת מתוך אותם הנחות עבודה היה שמסעדה שיש לה כשרות רבנות רגילה אלו הבעיות שיש לה – "בישולי גויים, אין משגיח לברירת קטניות, ניפוי קמח, הפרשת חלה, תרומות ומעשרות והדלקת אש" ואפשר לראות בדוח שסעיף זה ממש נגזר והודבק לכל מסעדה עם כשרות רגילה. הרי בפאפאגיו נכתב שאין הפרשת חלה, אכן אין, כי כל הלחם מגיע ממאפיה בכשרות של הרב אויירבך וכבר מופרשת חלה קודם, תרומות ומעשרות - מה יש להפריש בזמן שכל הירקות מגיעים מהשוק הסיטונאי בכשרות של העדה החרדית, בישול גויים- יש טבח יהודי יום יום עד שעות אחר הצהרים המכין הכל ליום ולילה ובכל מקרה אין במסעדה בישולים ממש והעיקר הוא גריל הבשרים הגדול שבו יש שלש עושי בשר יהודים, שהם ורק הם אחראים על עשיית הבשר. וכן הלאה, באותה מידה יכלו לכתוב שאין הפרדה בין בשר וחלב, נכון, כי המסעדה בשרית ואין חלב. בכל אופן, מנהל המסעדה והמשגיח התקשרו לאירגון כושרות ובשיחת הטלפון המוקלטת ניתן לשמוע את חוסר הנוחות והבלבול בנוגע לעובדות, בשיחה אומר הרב כץ מפורשות שלא ביקר במסעדה וטוען שבכלל אינו בקיא בפרטים וחוזר על הטיעון שהדוח בכלל הינו דוח פנימי. מציינים שהדוח נכתב בחודשים שבט – אדר שהם חודש פברואר בלעז, מסעדת פאפאגיו נפתחת רק בחודש מרץ השנה. מסעדת פאפאגיו ירושלים היא בעלת תעודת כשרות רבנות ירושלים אך עומדת בסטנדטים גבוהים של כשרות מהדרין ויותר כגון בישול יהודי בלבד!! שמיטה לחומרה, בשרים ופרודוקטים מהדרין בלבד. (הסיבה לחוסר תעודת מהדרין היא נושא בפני עצמו, ונוגעת לקושי הגדול להשיג מספק אחד בשר בקר בכמות ובאיכות שהמסעדה צריכה, אבל לא כאן המקום להרחיב). נקודה נוספת למחשבה, אירגון שחורט על דיגלו את טוהר וחשיבות הכשרות כערך עליון, איך יכול להרשות לעצמו, גם אם הדו"ח היה פנימי ולא להפצה כמו שהם טוענים, לשמור את המידע אצלו ולא, לכל הפחות, להתקשר או לשלוח מיכתב לכל מסעדה שהתגלו אצלה כשלים, הרי כל יום שזה לא נעשה הרי מכשילים ציבור גדול מאד! לדעתי הוצאת שם רע לא פחות חמורה מדיני כשרות. אני מאד מקווה שהאירגון והעומדים בראשו לא יסתפקו בהתנצלות "פרווה" מהסוג שנכתב בתשובה לשאלה באתר כיפה, אלא יתנצלו בפה מלא בפני מי שצריך ויפיצו זאת מעל דפי עיתונות ואינטרנט, לפחות באותם עיתונים בהם קיבלו כתבות מחמיאות ולפחות באותה תפוצה באינטרנט.