אי-מתן לגיטימציה

בערב יום כיפור באחד ממוספי העיתון ידיעות אחרונות הופיע ראיון משותף, שגם אני הפניתי אליו, של הרב אהרן ליכטנשטיין והרב חיים סבתו. אחד הנושאים שהמראיין, דב אלבוים (שמשום מה הבחין רק בהעדר זקנו של הרב ליכטנשטיין ולא בהעדר זקנו של הרב סבתו), הרגיש צורך להעלות הוא אי מתן אישור "ישיבת הסדר" לישיבה החילונית בתל-אביב. כך זה מתואר בראיון עם הרב ליכטנשטיין:

לפני כחמש שנים הקמנו, חברי ארגון "בינה" ואני, את הישיבה החילונית התל-אביב... התחילו ללמוד אז כמה עשרות נערים ונערות... לימודי תורה במתכונת של הישיבה הקלאסית... בשלב מסוים ביקשנו להציע לצעירים האלה אפשרות לשרת בישיבת הסדר כמו חיילים דתיים רבים אחרים. שר הבטחון דאז, עמיר פרץ, כבר אישר, אבל אז התבשרנו שוועדה של ראשי ישיבות ההסדר אמורה קודם לכן להתכנס ולקבוע אם הישיבה החילונית ראויה לתואר "ישיבה".
הגענו לבית המפד"ל בירושלים, שם ישבו ראשי ישיבות ההסדר הבכירים... כולם היו נחמדים, בעיקר זקן הרבנים, הרב אהרן ליכטנשטיין... כעבור שלושה שבועות הודיע לנו בכתב מזכיר הוועדה, שמועצת ישיבות ההסדר החליטה לא לאשר את הישיבה כי היא לא ישיבה כמנהג "ישראל סבא". 

המראיין שאל על כך את הרב ליכטנשטיין:

במקרה הזה, כך נראה, הרבנים מתנהגים כאילו רשום להם בטאבו שהתורה היא שלהם.

ועל כך ענה לו הרב:

אני מבין את תפיסתך. אני אומר לך עם יד על הלב, שהשיקול היה עקרוני. עם זאת, אני מבין שאתה חולק על הצד העקרוני. 

אינני מבין מדוע ירצה איזה שהוא רב לקבל החלטה מה נחשב ישיבה, איזה מוסד יכול להקרא ישיבה ואיזה לא וכדומה. לא רק שאינני מבין איזה תועלת יצאה מההחלטה הספציפית הזאת, כלל אינני מבין איזה תועלת יוצאת מזכות ההחלטה בנושא הזה בכלל?
הסיבה שהרבנים לא רצו לאשר את הישיבה החילונית כישיבה, היא כנראה כדי לא לתת לגיטימציה לתופעה כזו. אך אם לא רוצים לתת לגיטימציה, מדוע בכלל להרכיב ועדה שאמורה לאשר איזה מוסד ייקרא ישיבה?

לא מזמן התפרסם בYNET שגורמים רפורמיים פנו לבג"ץ על מנת להכריח את המדינה לאפשר לרווקות לטבול. זה מתקשר אצלי לדיונים שהתנהלו לאחרונה בפורום הרבנים בו אני משתתף סביב לשתי שאלות:
- האם לאפשר בחו"ל לכלות רפורמיות לטבול במקואות השייכות לקהילות האורתודוקסיות?
- האם לאפשר בארץ לנשים שלא מבצעות בדיקות כהלכה לטבול?
גם במקרים אלו אני מניח שהשיקול למנוע מאותן נשים לטבול במקוה הוא החשש ממתן לגיטימציה לאורח חיים לא-הלכתי. האם אנחנו מרוויחים משהו מאי-מתן הלגיטימציה הזו?

על בשבע, צהר והרב לבנון

העיתון "בשבע" פירסם בשבוע שעבר כתבה-מאמר נגד תיקון ליל שבועות שאירגן אירגון רבני צהר בתל-אביב. באירוע היו אמורים להשתתף סלברטאים מסוגים שונים - חלקם ממש לא דתיים.
השבוע התפרסם מכתב למערכת מאחת הקוראות, תהילה פרוידיגר שכתבה בין היתר את הדברים הבאים (קישור):
חבל ששוב הוכיחו אנשי 'בשבע' שהם שייכים לקבוצה קטנה, מתבדלת ואליטיסטית הדוגלת ב"הכל או כלום", ואינה יכולה להכיל דרכים שונות ומעשים גדולים של אחרים הפועלים להגדיל תורה ולהאדירה. אחרים שלא נבהלים מגוונים שונים ומדרכים בלתי סלולות בעבודת ה', נותנים מענה לכל שבטי ישראל ופותחים שערי תורה בלי פחד, בעוז ובענווה.

לתגובה זה בחר העורך להוסיף "תגובת המערכת" אנונימית, המוכיחה אפילו יותר מהכתבה המקורית את דבריה של הגב' פרוידיגר. אלו מקצת הדברים:
לא יצאנו לבדוק בציציותיהם של חילונים שלומדים את התורה כיצירה אנושית, רק תהינו האם ארגון רבנים לא מסוגל לארגן תיקון ליל שבועות שגם יהיה אטרקטיבי לקהל הרחב וגם יעלה על הבמה דברי תורה אמיתיים מפי חכמי תורה מלומדים.
הניסיון מוכיח שאין סיבה לפחד, לטשטש או להתחנף. בציבור הרחב יש היום ביקוש לאלטרנטיבה תורנית בהירה ואמיתית לא פחות מאשר לליל מתן תורה שבמרכזו סלבריטאים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים, אנשי אקדמיה ושלושה רבנים.

המגיב האנונימי לא מסביר מה פירוש "הניסיון מוכיח" - האם היה עוד ארוע שהיה מוצלח יותר מהארוע של צהר? ניסיון של מי?

בפועל מי שרוצה לגבש דעה על הארוע שהפיקו רבני צהר, צריך לשאול את עצמו בין היתר מה הוא מעדיף - בורים או אפיקורסים? התייחסנו לזה בעבר ברשימה "מי עדיף - רשע או שאינו יודע לשאול? ". מערכת "בשבע" כנראה הכריעו לטובת הבורים, ולא חשבו שבתור "העיתון הנפוץ לציבור הדתי" ראוי לפחות שיציגו את הדילמה. הכל פשוט וברור.

לא הייתי מתייחס לעניין הזה אם לא היתה חוזרת על עצמה אותה התופעה, הפעם סביב פסיקתו של הרב אליקים לבנון שאין לאשה להתמודד על מקום במזכירות היישוב אלון מורה. הרב לבנון הסביר את דבריו בכך ש"הציבור באלון מורה מקבל הדרכות של 'לכתחילה'". "בשבע" הביאו את דברי הרב לבנון כאילו שהם פשוטים וברורים, ונתנו על הראש לכל מי שהעיז לצאת נגד דבריו של הרב. אבל מה פירוש "הדרכה של לכתחילה"? האם היישוב נריה, שהוא לא פחות תורני מאלון מורה, שבה כיהנה במזכירות הרבנית (אשת הרב המקומי) הרשקוביץ איננו מקבל הדרכות של לכתחילה? ומה לגבי היישוב טלמון - האם הוא לא מספיק תורני כדי לקבל הדרכות כאלו?
ובכלל, הרב לבנון הוא מהעומדים בראש ארגון הנקרא קוממיות הכותבים ומפרסמים טורים בנוגע להנהלת המדינה לכתחילה. האם השאיפה שלנו כציבור דתי הוא שכאשר המדינה תתנהל על פי משפט התורה לנשים לא תהיה זכות הצבעה, כפי שקבע הרב קוק בזמנו? ואם כן, למה?
את הדיון סביב השאלות הללו, שמקומו הטבעי היה אמור להיות בעיתון של המתנחלים, לא תמצאו ב"בשבע". במקום זאת תמצאו את השאלה הבאה שנשאלה הגב' ליאורה מינקה "השאלה המתבקשת היא מניין מקור הסמכות שלך לקבוע מהם נימוקים הלכתיים ומהי ההלכה".
גם תגובתו של שריה דמסקי, חבר מזכירות אלון מורה, שקבע כי "מי שהוציא את הדברים בצורה מעוותת כזו לתקשורת, כנראה רצה לפגוע בשמו של היישוב או בשמו של הרב", היתה צריכה להרים גבה אצל כל מי שחשובה לו ההופעה התקשורתית של הציבור באלון מורה (ביניהם אמור להיות גם מערכת בשבע). זאת בהינתן שמי שהוציא את הדברים לתקשורת הוא לא אחר מרב היישוב שבחר לפרסם את הדברים בכתב בעלון היישוב, הכתב שפרסם את הדברים בYNET, לא עשה יותר מאשר לצטט את דברי הרב.

לאור זאת אני חושב שראוי לחזור על תוכן המכתב למערכת גם לעניין פרשת הרב לבנון:
חבל ששוב הוכיחו אנשי 'בשבע' שהם שייכים לקבוצה קטנה, מתבדלת ואליטיסטית הדוגלת ב"הכל או כלום", ואינה יכולה להכיל דרכים שונות ומעשים גדולים של אחרים הפועלים להגדיל תורה ולהאדירה. אחרים שלא נבהלים מגוונים שונים ומדרכים בלתי סלולות בעבודת ה', נותנים מענה לכל שבטי ישראל ופותחים שערי תורה בלי פחד, בעוז ובענווה.

יהדות וכלכלה

שתי כתבות שהתפרסמו בימים האחרונים בענייני "כלכלה ויהדות" שכדאי לשים לב אליהם:



- תקנות קהל מאת הרב דוד סתו לאנשי שוהם הקוראות לצניעות לרגל המצב הכלכלי - לינק. מאמר מרתק שבהחלט מעמיד את מקומו של הרב במרכז החיים הקהילתיים, וכפי שכותב הרב סתו:

לא מדובר כאן בקביעה הלכתית, אף לא ברצון לומר לאדם מה לעשות בביתו, אבל אכן יש כאן מגמה לנסות ליצור לחץ ציבורי בכיוון מסוים מול לחצים הפוכים הפועלים בעולמנו.



- כתבה שהתפרסמה בעיתון גלובס על שיעוריו של הרב חיים קובלסקי לבכירי עולם העסקים בארץ - לינק (תודה לצביקי על ההפניה). ציטוט מתוך הכתבה:

קמה חסידות חילונית חדשה. כשהבלגן הכלכלי גדול מכדי להסביר אותו במונחי חומר, צריך להבין עולם רוחני, וכשאני מול הרב אני מרגיש שיש התרחשות רוחנית חזקה, ואני מוכן לזה

ערוץ יהדות באינטרנט

עמנואל שילה, עורך השבועון "בשבע" כתב בטורו האחרון (גליון 297) על ערוצי ה"יהדות" באינטרנט (ynet ו-nrg):
ולגבי ערוצי היהדות באתרי החדשות באינטרנט, נראה שאלה הפכו למרכז הפצה אינטנסיבי של חתרנות אנטי-הלכתית. נדמה לי שמוטב כי כותבים דתיים נורמטיביים יסלקו את ידיהם מכתיבה משותפת, תחת הכותרת 'יהדות'... יש מספיק אתרי יהדות כשרים באינטרנט.

תופעת אתרי היהדות היא מבחינתי אחת ההפתעות הגדולות של העשור האחרון. מי היה מאמין שערוץ יהדות יארח בתוכו את הויכוחים הכי יצריים באתרי החדשות של ידיעות ומעריב. אחרי שמעריב התחיל עם ערוץ היהדות שלו, ראו בידיעות את ההצלחה הגדולה לה הוא זוכה ופשוט העתיקו אותו והצליחו פי כמה וכמה. במהלך השנה האחרונה שמעתי שפינת השו"ת של רבני צוהר המתארח בערוץ היהדות של ידיעות זוכה לעשרות ואולי מאות אלפי כניסות בשנה.

אך עמנואל שילה טוען ש"יש מספיק אתרי יהדות כשרים באינטרנט". האמנם? על אילו אתרים עמנואל שילה מדבר? האתר היחיד שיכול להתמודד מול האתרים של מעריב וידיעות, מבחינת כוח אדם ונגישות למידע בזמן אמת, הוא אולי האתר של ערוץ 7. אך גם אתר ערוץ 7 סגור בפני כל מי שדעתו מעט שונה מהדעות של מנהליו וקוראיו הקבועים. רשימת הכותבים באתר ערוץ אינה מהשורה הראשונה של הציונות הדתית - לא מצד הפובלציסטים ולא מצד הרבנים (בצד הפובלציסטים יוצא מן הכלל הוא אורי אליצור שטורו הקבוע במוסף השבת של ידיעות מתפרסם באיחור של כמה ימים גם באתר ערוץ 7). אפילו רבנים מובילים מאד בציבור הדתי-לאומי, שדבריהם מתפרסמים מעל גבי עלונים רבים כל שבת, אינם מפרסמים דברים בדרך קבע בערוץ 7. באורח פלא, דווקא אותם ערוצים "חתרניים" כן יביאו את דבריהם של אותם רבנים.

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי צרכן תקשורת מבית ערוץ 7. כמעט ולא פספסתי את תוכניתו של אדיר זיק ז"ל, ואני קורא באופן קבע את עיתון "בשבע". עם זאת, תמיד ידעתי שמשום מה תוכנית כמו "המילה האחרונה" של גל"צ, שלדעתי היא אחת התוכניות האיכותיות ביותר שיש ברדיו ושהוא כנראה זוכה לרייטינג עצום מהציבור הדתי, לעולם לא תשודר בערוץ 7 - הרי יש בזה משום מתן לגיטימציה לדעות של השכנים שלי. כיום, באתר ערוץ 7 ניתן לקרוא מאמרים של ימניים שאינם שומרי שבת, אך אין מספיק פתיחות כדי לשמוע אדם דתי, ואפילו רב, שהוא קצת פחות ימני או קצת יותר פתוח לציבור הרחב.

האמת המצערת היא שאין כיום תחליף באינטרנט בישראל לערוצי היהדות של ידיעות ומעריב. ניתן למנות שורה ארוכה של נושאים הנוגעים בציפור נפשה של הציונות הדתית שלא זכו בשום מקום לסיקור נרחב כפי שזכו בערוצים אלו, החל מפסילת רבני צוהר כעורכי חופות, דרך בחירת הדיינים וכלה בשערוריית פסק הדין בנושאי הגיור. הסיקור שנושאים אלו זכו להם בערוצי היהדות הן מבחינת תוכן חדשותי והן מבחינת מאמרים פובלציסטיים היה איכותי מאד, ולא נמצאה כדוגמתה בערוץ 7 או באתר אחר באינטרנט בארץ.

לצערי, גם מבחינת תוכן תורני גרידא יש חוסר גדול, ולא ייפלא בעיני אם טורו של הרב רפי פויירשטין בערוץ היהדות של ידיעות זוכה לרייטינג הרבה הרבה יותר גבוה בציבור הדתי ובציבור הכללי מאשר כל מאמרי פרשת שבוע יחד המתפרסמים באתר ישיבה. חיפוש פשוט של תוכן תורני באינטרנט יוביל בהרבה מקרים לאתרים שאינם דתיים לאומים (חב"ד, חרדים).

בנימת סיום אומר כי על אף שזאת לא הסיבה העיקרית, הדברים שכתבתי כאן מצטרפים לעוד מספר סיבות שמדרבנות אותי להמשיך לכתוב כאן את דבריי, ובזאת לתרום מעט להתהוות שיח תורני איכותי באינטרנט שאיננו "הפצה אינטנסיבית של חתרנות אנטי-הלכתית" אך בכל זאת מעניין ורב גוני. אני רק מקווה שיום אחד מישהו יתעורר ויבין שבמקום להשקיע בהוצאת עוד עלון שבת שלא יואיל לאף אחד, עדיף לפתוח ערוץ יהדות איכותי באינטרנט.