קדושה ראשונה וקדושה שניה - רבני דוינסק מתנבאים בסגנון אחד

ישנו כלל הלכתי ידוע שיש לו השלכות ישירות למצוות התלויות בארץ, שקדושה ראשנה בטלה קדושתה וקדושה שניה קדשה לשעתה ולעתיד לבוא. כך כותב הרמב"ם (הלכות תרומות פרק א):

כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא

לרוב מסבירים את ההבדל בין שתי הקדושות בכך שהקדושה השניה, שיסודה בחזקה על הארץ, היא יותר מהותית ו"חזקה" מאשר הקדושה הראשונה שיסודה בכיבוש הארץ. אך יש גם הסברים הפוכים.
כך לדוגמא כותב הצפנת פענח, הגאון מרוגאצ'וב שהיה רב קהל החסידים בדוינסק, שהקדושה השניה לא בטלה דווקא בגלל שיסודותיה רעועים. הנה דבריו (הלכות תרומות פרק א):

הנה רבינו פסק דלקדושת הארץ כבוש שני לא בטל וע' מש"כ רבינו בהל' ביה"ב ספ"ו דלא הוי גדר כבוש רק חזקה שכל אחד ואחד החזיק לעצמו וכ"כ דמבואר בירוש' שביעית פ"ו דבבית ראשון כל זמן שלא נכבשה כל הארץ לא נתקדשה משא"כ בבית ב' ראשון ראשון קדיש והנה בגלות ראשונה כיון דקיי"ל ובאו בה פריצים וחללוה כמבואר בע"ז דף נ"ב ע"ב ובנדרים דף ס"ב ע"א בטלה הקדושה ואין עליה שם א"י וגם משום דמבואר בירוש' ר"ה פ"ג דכשהוציאם ממצרים היה על תנאי לקיים מצות שלוח עבדים וכיון שעברו ישראל על זה בטלה היציאה ולכך נענשו כמבואר בירוש' שם וע' ערכין דף ל"ג ע"א וזהו כוונת הגמ' סנהדרין דף צ"ו ע"ב עמא קטילא קטלית ר"ל דכיון דהם עברו על התנאי שוב נעשו עבדים למפרע ובטלה הקדושה דכיון דבטלו היובל דכולם מעכבים בו כמבואר בר"ה דף ט' ע"ב וע' ערכין דף ל"ב ע"ב בתוס' ד"ה מנו ובירוש' שביעית פ"ד ה"ט מה היא קודש. משא"כ בשני דאז לא היה בה קדושה גמורה ושוב לא שייך בה הך דין דובאו בה פריצים וחללוה

הרב מאיר שמחה הכהן, שהיה רב קהל המתנגדים בדוינסק, כותב כמעט אותו דבר בפירושו לפרשת בשלח (משך חכמה שמות פרק טו):

(טז) עד יעבור עמך ה' וכו'. יבואר על פי מה שנראה לי טעם דהא דקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא (חגיגה ג, ב מגילה י, א) וקדושה שניה קידשה לעתיד לבא, משום דאמרו בפרק יש בכור (בכורות) דף מז, א: לויה שנבעלת בעילת זנות נותנין לה מן המעשר ואוכלת, וכהנת כיון דאיבעלה הוה לה כזרה (עכ"ל הגמרא), ואפילו קדושת לויה פקע ממנה. ועיין שם בתוספות. והוא כמו דאמרו בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות) סח, ב: והיא הנותנת כהנת דקדיש גופה פסיל לה, הא דלא קדיש גופה לא פסיל לה. וכן אמרו כיוצא בזה בפרק כל כתבי (שבת קטז, א): מקום הכתב לא קא מיבעי לי דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש, אזלא כתב אזלא קדושתה, שלמעלה ושלמטה וכו' - דמתחילה לשם חלק קדוש, והשתא כשנמחק כתב נמי חלק, רש"י. ולכן אמרו: (דברים כג, טו) "כי ה' (אלקיך) מתהלך בקרב מחניך" - זו מחנה הארון (סוטה מב, א), ונמצא דכיבוש ארץ ישראל היה על ידי הארון. כן בית המקדש היה על ידי גילוי שכינה. לכן כי חטאו ישראל פקע קדושתם לגמרי והוי כאילו לא נכבשו. אבל בית שני שלא היה כיבוש על ידי ארון, שלא היה ארון, ובבית המקדש לא היה שכינה, כמו שאמרו, חמשה דברים חסר בבית שני, סוף פרק קמא דיומא, אם כן לא הוי הקדושה ברום המעלה עד כי תפקע מהשממון והחורבן. לכן עדיין הן בקדושתן קיימין, והוה כלויה שנבעלה בעילת זנות דלא נפקע קדושת לויה. 

רשמים מהכנס השנתי למצוות התלויות בארץ

אחד מילדי היה קצת חולה היום, אז ניצלתי את ההזדמנות שהייתי צריך להשאר איתו ולקחתי אותו לאוניברסיטת "בר-אילן" למושב הראשון של הכנס השנתי של מכון התורה והארץ. המושב עסק בסיכום שנת השמיטה תשס"ח - לבטים, הישגים ויעדים.

מר אהרן צויבל, שהוא מרכז המטע במושב כרמל שבדרום הר חברון, הסביר כיצד הם שמרו שמיטה במטעים שלהם ע"י הצטרפות לאוצר בית דין (של אוצר הארץ, הרב לנדאו והרבנות הראשית). הוא הציג מצגת עם תמונות של כל העבודות שנעשו לקראת ובמהלך שנת השמיטה במטעים ואף הציג גרפים עם השוואות של כמויות ואיכויות הפירות של שנת השמיטה לעומת השנים האחרות. מלבד ההדגמה החיה של איך נראים העבודות החקלאיות השונות, הוא (וגם דוברים אחרים) הדגיש שחלק מהפעולות שנעשות בשנת השמיטה, נעשות אך ורק כדי שהצרכן יקנה את הסחורה. לדוגמא: אם הפרי יצא קטן או תאום (שני פירות דבוקים) הצרכן לא ירצה לקנות ואז הפירות סתם ילכו לאבדון. הפעולות הללו נכללות ב"אוקמי פירא" שהחזו"א (כחלק מהמגמה הכללית שלו להקל בדיני שמיטה) הקל בו והרב קוק זצ"ל החמיר בו (והתיר רק אוקמי אילנא).

מר ירחמיאל גולדין, האחראי מטעם משרד החקלאות על ענייני השמיטה, נתן בהרצאתו רשימה ארוכה של נתונים הקשורים בשמיטה. החל באחוז הצרכנים המעדיף יבול נכרי (14%) וכלה במספר החקלאים המשביתים לחלוטין את שדותיהם בשמיטה (200). ההרצאה היתה מעניינת מאד, אך לא הצלחתי לקלוט את כל הנתונים. מה שכן הצלחתי לקלוט זה שבעקבות הגירוש מגוש קטיף ועלית החמאס לשלטון, לא היתה יבוא מעזה במהלך השמיטה. רוב התוצרת של יבול נכרי הגיעה מערביי ישראל, ערביי יו"ש ויבוא מירדן. חלק מהתקציב המיוחד שהוקצה למשרד החקלאות לקראת השמיטה (שהוא סך הכל למעלה מ100 מיליון ש"ח, יותר מפי שלוש משמיטה תשס"א, אך כנראה שרק כ70 מיליון ינוצל) הולך לעידוד הגברת החקלאות של ערביי ישראל לקראת השמיטה כדי שלא יצטרכו לייבא מחו"ל.

הרב זאב ויטמן והרב אברהם יוסף דיברו (בנפרד כמובן, אך מתוך כבוד הדדי) על היתר המכירה ועל אוצר בית הדין של הרבנות. הרב זאב ויטמן הציג את שיטתו שאם רוצים שתהיה שמיטה ממלכתית ולהפחית את ההסתמכות על היתר המכירה, אין מנוס ויש להקל בכל מה שקשור במכירת/חלוקת תוצרת קדושת שביעית במערך השיווק הרגיל ובשיווק לנוכרים. הרב יוסף (שהתבטא במהלך הרצאתו "לא נביא אנוכי, אולי בן נביא") טען שאי אפשר לבצע קפיצות, ויש להתקדם לאט לאט לקראת שמירת שמיטה כהלכתה. הוא אמר שאם משווים בין כמות החקלאים שומרי השמיטה לפני שלושים וחמש שנה לבין היום, השינוי הוא לא יאומן. לדבריו, ככל שיהיו יותר צרכנים שיעדיפו לא לסמוך על היתר המכירה ירבו יוזמות כמו אוצר הארץ ודומיה המעודדים חקלאים להשקיע ולמצוא פתרונות נוספים. כל עוד אין את העידוד הזה לא ניתן לכפות על החקלאי לא לבצע היתר מכירה (ובכלל זה כפייה לבצע אוצר בית דין של הרבנות). אגב, בתוך דבריו הוא הזכיר ששלושה מבין חברי מועצת הרבנות הראשית דחפו למדיניות הפחתת היתר המכירה: הרב ראוכברגר, הרב שמחה קוק והרב שמואל אליהו. שניים מתוכם, הוא ציין, פעלו על סמך הוראות ברורות מהרב אלישיב שלא מכיר כלל בתוקף היתר המכירה.

מר איקה נס הציג את המערך הלוגיסטי של אוצר הארץ. בקיצור נמרץ הוא אמר שהם פועלים עכשיו להמשיך את שיווק החקלאות היהודית בכל שבע שנות השמיטה, ואם זה יצליח להחזיק מעמד אז כל המערך הלוגסיטי בשנת השמיטה הבאה תהיה הרבה יותר משומנת וטבעית מכפי שהיתה בשמיטה הנוכחית.

הדובר האחרון שאני שמעתי היה הרב חיים מלינוביץ, רב של קהילה חרדית דוברת אנגלית בבית-שמש. הרב מלינוביץ סיפר כי הוא הורה לקהילה שלו להסתמך על אוצר הארץ במהלך שנת השמיטה והוא הזכיר קהילה דומה שפעלה באותו אופן ברחובות. הוא תיאר כיצד ניסה לשכנע רבנים אחרים של קהילות בעלות אופי דומה לקהילה שלו לעשות צעד דומה אך הוא לא הצליח, אם משום שהקהילות האחרות יותר קרובות מנטלית לחרדים הישראלים ואם משום פחד (חרדים, כבר אמרנו) להקל כחזון-איש. הוא גם תיאר כיצד חלק מהרבנים שאיתם דיבר ניסו לגשת לרב אלישיב ולשאול אותו בעניין אך אנשי בית הרב אלישיב מנעו מהם את הגישה לרב. הרב מלינוביץ האריך לדבר על כך שיש הרבה משותף בין החרדים דוברי האנגלית בארץ לבין הציבור הציוני דתי, ושלדבריו יש מקום לשיתוף פעולה פורה בין שתי האוכלוסיות. זאת, בניגוד כמובן לציבור החרדים הישראלים, שהוא לא רואה מקום לשיח בינם לציבור הציוני דתי.

אוניברסיטת בר-אילן מסריטה את כל הכנס החשוב הזה. אני מקווה שיימצא מי שיעלה את זה לרשת, כדי שגם מי שלא היה באולם יוכל להחכים.
עוד דבר אחרון שקשור לעניין הזה. בכנס עודדו חתימה על מנוי לכתב העת "אמונת עתיך". עפ"י מה שפרסמו, כתב העת ניתן בחינם, והמנוי נדרש לשלם רק עבור המשלוח (36 ש"ח ל6 גליונות - ממש גרושים). אני הקטן לא מבין מדוע שלא יעלו את זה פשוט לאינטרנט ויגמרו עניין. אני בכל מקרה מבטיח שכאשר יעלו את זה לאינטרנט בזמן אמת (לא שנתיים אחרי ההוצאה לאור) אני אסקור את זה כאן בבלוג. ועוד בעניין כתב העת, אולי זה יותר מדי להוציא שש גליונות בשנה בעניין מצוות התלויות בארץ, ואולי כדאי לרדת ל4 גליונות לשנה.

הכנס השנתי למצוות התלויות בארץ

הכנס השנתי של מכון התורה והארץ המתקיים בדרך כלל בט"ו בשבט, יתקיים השנה ביום שני הקרוב, א' בשבט באוניברסיטת בר-אילן.
הכנס יעסוק בחלקו הראשון בסיכום שנת השמיטה ה'תשס"ח והתחלת ההערכות לקראת שמיטה תשע"ה בין הדוברים: הרב זאב ויטמן, הרב אברהם יוסף, הרב יהודה הלוי עמיחי, חקלאים ונציג משרד החקלאות, רב מהציבור החרדי ועוד. בחלקו השני יעסוק הכנס בענייני אקולוגיה וסביבה עפ"י היהדות. בין הדוברים: הרב שלמה דיכובסקי, מו"ר הרב שבתי רפפורט, הרב יעקב אריאל ועוד. ההרצאה האחרונה בכנס יעסוק בנושא ההולך ומתקרב: ברכת החמה.

לתוכנית המלאה ראו כאן.

היו מספר שנים שהשתתפתי בכנסים של מכון התורה והארץ ותמיד נהנתי. לצערי, בשנים האחרונות לא מתאפשר לי להקדיש יום שלם להשתתפות בכנס, אך כרגיל אני מקווה שיעלו את ההרצאות לרשת כדי שנוכל כולנו לשמוע ולהחכים. אם מישהו מבין הקוראים מתכוון להשתתף, אשמח לפרסם סיכום.

ביעור מעשרות ווידוי מעשרות

חלק מהמקורות המובאים כאן לקוחים מדף מקורות משיעורו של הרב יהודה זולדן בעניין ביעור ווידוי מעשרות שהתקיים בכנס רבני צהר לקראת חג הפסח.

התורה מצווה על מצוות וידוי מעשרות (דברים פרק כו):
(יב) כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: (יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: (יד) לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: (טו) הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

עפ"י המשנה (מעשר שני פרק ה משנה י):
במנחה ביום טוב האחרון [של פסח] היו מתודין

הרמב"ם פסק שמצווה זו נוהגת גם כשבית המקדש חרב ובעקבותיו פסק בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שלא סעיף קמא-קמב):
אימתי מתודין, במנחה, ביו"ט האחרון של פסח של רביעית ושביעית.
אין מתודין אלא ביום. וכל היום כשר לוידוי המעשר. בין בפני הבית בין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות.

בעקבות מצוות וידוי מעשרות ומצוות ביעור מעשרות התפתחו מנהגים שונים ביחס לקריאת הפטרת שבת הגדול "וערבה לה' וכו'" מהנביא מלאכי, שכן היו שהבינו שקביעת הפטרה זו נעשתה רק בגלל דברי הנביא אודות נתינת המעשרות "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר" ושקריאת הפטרה זו נועדה להזכיר לציבור לערוך ביעור ווידוי מעשרות.
- עפ"י האדר"ת (הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים), אדר היקר עמ' עה: בשנות הביעור [שנה רביעית ושביעית במחזור השמיטה] בלבד הוא שצריך להפטיר "וערבה"... ולא בשאר שנים.
- עפ"י הבאר היטב, או"ח סי' תל ס"ק א: אין מפטירין "וערבה" אלא כשחל שבת הגדול בערב פסח.
- למנהג הגר"א, מעשה רב סי' קע"ו, אין מפטירין "וערבה" בערב פסח שחל בשבת, מכיוון שבשבת אסור להפריש תרומות ומעשרות.

בשבתם כרבנים ראשיים פרסמו הגר"א שפירא זצ"ל והגר"מ אליהו (שהקב"ה ישלח לו מהרה רפואה שלמה) את ההנחיות הבאות:
וידוי מעשר זה כל אחד ואחד אומרו בפני עצמו, וי"א שאפשר שאחד יוציא לאחרים כדין שומע כעונה, יש הקוראים את הפסוקים הללו בציבור מתוך ס"ת בלא ברכה ויש הקוראים בחומש. רצוי למי שביכולתו לקרוא בכותל המערבי.

על האפשרות לקרוא מתוך ס"ת נרחיב בעז"ה ברשימה הבאה.