השולחן ערוך כותב לגבי מי שהתחיל להתפלל עם הש"צ (שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קט סעיף ב-ג):
"אם מתחיל להתפלל עם ש"צ, כשיגיע עם ש"צ לנקדישך, יאמר עמו מלה במלה כל הקדושה, כמו שהוא אומר, וכן יאמר עמו מלה במלה ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה, וגם יכוין כשיגיע ש"צ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך ולך נאה להודות, כדי שישחה עם הש"צ במודים."כלומר, הגם שבדרך כלל יחיד המתפלל תפילת עמידה אינו אומר קדושה לאחר ברכת "מחיה המתים", בשעה שמתפלל עם הש"צ הוא אומר את כל הקדושה, כמו הש"צ עצמו.
בענין ברכת כהנים השולחן ערוך כתב ששליח הציבור אינו עונה אמן אחר ברכות הכהנים (שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף יט)
"אין ש"צ רשאי לענות אמן אחר ברכה של כהנים."דברי השלחן ערוך מיוסדים על דברי המשנה בברכות (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד א):
"העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטרוף"המשנה מדגישה שהאיסור על הש"צ לענות אמן אחר הכהנים אינו משום הפסק, אלא מפני הטרוף. בעקבות דברים אלו כתבו התוספות שם שאכן זה לא נחשב הפסק אם עונה אמן. הרחיב את דבריו הב"ח (ב"ח אורח חיים סימן קכח סעיף יב):
"אין שליח ציבור רשאי לענות אמן וכו'. משנה פרק אין עומדין (דף ל"ד א) וכתבו לשם התוספות (ד"ה לא יענה) תימה תיפוק ליה דמפסיק בתפילה אם עונה אמן וי"ל מאחר שלא אמר האי טעמא שמע מינה דעניית אמן לא חשיב ליה הפסק מאחר שצורך תפילה הוא עכ"ל נראה דרצונם לומר דלא דמי להא דקיימא לן דאסור להפסיק באמצע התפילה לאמן יהא שמיה רבה ולקדושה כדלעיל בסימן ק"ד דהתם איהו הוא דגרם להפסק זה כיון דאיחר מלבוא לבית הכנסת ולהתפלל עם הציבור עד שמתפלל בשעה שהשליח ציבור אומר קדיש וקדושה הילכך אסור לו להפסיק דאין זה הכשר תפילה אבל באמן שעונין לאחר ברכת הכהנים דהכשר התפילה כך הוא שהכהנים נושאים כפיהם לאחר שסיים השליח ציבור ברכת מודים ומברכים לעם וחייבים הכל לענות אמן אין זה הפסקה לשליח ציבור באמצע תפילתו ואינו אסור אלא מפני הטירוף:"ובעקבות דברים אלו כתב המשנה ברורה שאם מובטח לחזן שלא יתבלבל הרי שרשאי לענות אמן אחר ברכות הכהנים (משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף יט ס"ק עא):
"אחר ברכה של כהנים - שמא תתבלבל דעתו ולא ידע להקרות אח"כ פסוק ב' או ג' ואם מתפלל מתוך הסידור ומובטח לו שלא תתבלבל דעתו רשאי לענות אמן דאמן זה אינו חשיב הפסק דהוא צורך תפלה ועל אמן של הברכה אשר קדשנו בקדושתו וכו' יש מחמירין שבכל גווני לא יענה משום הפסק בתפלה ושאני אמן של הב"כ גופא דלא הוי הפסק שהוא מורה על קבלת הברכה:"על פי זה יש לשאול מה דינו של המתפלל עם הש"צ שהגיע לסוף ברכת הודאה עם החזן, האם עונה אמן אחר ברכות הכהנים? כיוון שאין בעניה זו הפסק, כדברי התוספות, הב"ח והמשנה ברורה יש בנותן טעם שיענה אמן.
ערוך השולחן דן בשאלה נוספת סביב ברכת כהנים והמתפלל עם הש"צ: האם יאמר עם הש"צ "או"א ברכנו בברכה המשולשת"? (ערוך השולחן אורח חיים סימן קט):
"ואם מתפלל בשוה עם הש"ץ עד סופה יש להסתפק אם יאמר עם הש"ץ ברכנו בברכה המשולשת דאע"ג דבתענית כתבו הפוסקים שלא יאמר עם הש"ץ ברכת ענינו בין גואל לרופא אלא בשומע תפלה כיחיד [שם בשם מהרי"ל ומט"מ] זהו מפני שהיא ברכה בשם ולא תקנוה ליחיד אבל ברכנו הוי בקשה בעלמא ולענ"ד שיכול לאומרה עם הש"ץ:"את דברי ערוך השלחן התקשה לקבל הרב ואזנר, ומדבריו משמע שגם אמן לא יענה, אלא רק ישתוק (שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן טו):
"ואשר שאל במי שהתחיל תפלה בלחש יחד עם הש"צ בחזרת השמ"ע בקול רם שיכול להגיד קדושה ולכרוע כדינא איך הדין בנשיאת כפים, אם להפסיק בשתיקה ע"פ המבואר סו"ס ק"ד לענין קדיש וקדושה או להמשיך התפילה ... ונהי דעצם חידושו של הערוך השלחן לענ"ד צ"ע לדינא דודאי אלקינו וכו' ברכנו בברכה שייכת רק לש"צ, אבל עצם ברכת כהנים ששייכא גם לשומעים וליש דעות איכא מצוה מה"ת בשמיעה כמש"כ הפוסקים ריש סי' קכ"ח בשם הריטב"א א"כ פשוט דישתוק עכ"פ."אך בציץ אליעזר (חלק י"ג סימן נא וכן במאמר של ר' עופר יוסף ב כתבי אור תורה שיא, תשנ"ד, רח - ריד) הפנה לדברים שכתב רבי אברהם בן הרמב"ם ונדפסו בתחילת ספר מעשה רקח.
רבי אברהם מתאר כיצד תיקן אביו במצרים, שכדי למנוע שיחות חולין בזמן חזרת הש"צ, יתפללו הציבור יחד עם הש"צ המתפלל בקול רם, ולמעשה לבטל את חזרת הש"צ. אך הוא מתרעם כנגד אלו שהיו ממהרים לסיים את תפילתם לפני הש"צ בכדי שיוכלו לענות אמן אחר ברכת הכהנים. לדבריו, לא נכון הם עשו, שכן אין שום מניעה שיענו אמן אחר ברכות הכהנים בעודם מתפללים עם הש"צ ומגיעים יחד איתו לברכת כהנים.
דבריו הנפלאים של רבי אברהם בן הרמב"ם מצורפים כאן:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה