המחלוקת שהביאה לפטירתו של הרב עמיאל

בתחילת הספר "המידות לחקר ההלכה" של הג"ר משה אביגדור עמיאל זצ"ל (תרמ"ב - תש"ו), רבה של תל-אביב, בהוצאת מוסד הרב קוק מובאים תולדות המחבר שכתב הרב יהודה סג"ל זצ"ל. כך מתואר פטירתו של הרב:
הוא היה מהיר לשון ולא פעם התקיף את מתנגדיו מעל גבי הבימה ובעיתונות. והנה באו כמה חמומי מוח והתקיפו אותו, בעמדו לפני הציבור בדרשה בבהכ"נ הגדול. השמש נזדרז ועלה וסטר על לחיים של המתקיפים, הציבור התעורר והגיב, והללו ברחו להם. שוטרים רצו לאסרם אבל הוא מנעם. לאחר זמן, בשבת הגדול, באמצע הדרשה לפני קהל מאות רבות, ביניהם הרבה ת"ח שוב באו כמה אנשים תקיפים שעלו על הבימה וקראוהו בשמות גנאי. הדבר קומם והסעיר את הציבור וגם אותו עד שקיבל התקף לב. קמה בהלה והציבור התרגש מאד, ושוטרים באו בעת שהללו ברחו לנפשם. ואולם הוא הגיע עד שערי מוות ובמוצאי שבת כבר לא נותר בין החיים.

ניסיתי לשוטט ולחפש קצת יותר אינפורמציה על טיב המחלוקת המוזכרת כאן. הדבר היחיד שמצאתי זה הפסקה הבאה מהערך הויקיפדי על הרב שך (קישור):
בשנותיו הראשונות בארץ שימש הרב שך כר"מ בישיבת היישוב החדש, שהייתה ישיבה תיכונית בתל אביב. לאחר תקופה קצרה פנה הרב שך לרב אברהם ישעיה קרליץ, "החזון איש", ששימש באותם הימים כסמכות חשובה בציבור הליטאי, בשאלה, מדוע הוא חש שתמהים עליו על הוראתו בישיבת "היישוב החדש". ה"חזון איש" השיב לו כי אכן עליו להפסיק את ההוראה שם, עקב ביקורתם של ה"חזון איש" ורבנים חרדיים נוספים על ראש הישיבה דאז, הרב משה אביגדור עמיאל, רבה של תל אביב. לאחר שעזב את ישיבת "היישוב החדש" כיהן כר"מ בישיבת נובהרדוק בירושלים, ולבקשת דודו הרב מלצר כיהן לאחר מכן כר"מ בישיבת הדרום ברחובות. באותו זמן למד אצלו בישיבה קרובו (מצד אשתו) הרב יהודה עמיטל, שלאחר שנים היה שם לר"מ.

[אגב, בשיטוטי הגעתי לאתר האינטרנט של הרבנות תל-אביב, בו יש ביוגרפיה קצרה על כל אחד מרבני תל-אביב באופן הבא: הרב אברהם יצחק הכהן קוק ז"ל, הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל ז"ל, הרב שלמה אהרונסון ז"ל, הרב משה אביגדור עמיאל ז"ל, הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל, הרב איסר יהודה אונטרמן ז"ל, הרב עובדיה יוסף שליט"א, הרב שלמה גורן ז"ל, הרב יצחק ידידיה פרנקל ז"ל, הרב חיים דוד הלוי ז"ל, הרב שלמה משה עמאר שליט"א ומרן הרב ישראל מאיר לאו שליט"א].

אם למישהו יש יותר מידע על דבר המחלוקת שהביאה לפטירתו של הרב עמיאל, אשמח לשמוע.

אגב, באותה מהדורה של הספר מובאים גם צילומים של מכתבים מגדולי ישראל לרב עמיאל. אחד מהם הוא מכתב מראש ישיבת מיר הג"ר אליעזר יהודה פינקל הפונה של הרב עמיאל, בהיותו עדיין באנטוורפן שיקבל למשרת ר"מ בישיבתו את הרב שמחה וסרמן, בנו של הרב אלחנן וסרמן. זה מעניין משום שהרב עמיאל היה קשור מאד למזרחי וחוץ מישיבה הוא הקים גם בית ספר תחכמוני באנטוורפן. לעומתו, הרב אלחנן וסרמן נתפס כמי שסלד מכל מה שהיה קשור לציונות ולהכנסת לימודי חול לתוכניות הלימודים בבתי הספר.