שני המאורות הגדולים

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

בשתי הלוויות המוניות השתתפתי בשנים האחרונות, האחרונה שבהן היתה לפני שבועיים, הלוויתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, קדמה לה הלוויתו של הרב אברהם שפירא זצ"ל. שני אישים דגולים אלו שימשו ברבנות הראשית יחד, גרו בשכנות שנים רבות ושניהם היו מקושרים לציבור הציוני-דתי. כיוון שהטור הזה עוסק ברבנות וברבנים יהיה זה מן הנכון למקד מבט בשתי דמויות אלו.
נתחיל דווקא מהסוף. חוץ מזה שהלוויה אחת היתה קצת אחרי עשר בבוקר, והשניה היתה בעשר בלילה, היו עוד הבדלים רבים בין הלוויות. ככלל אפשר לומר שהלווייתו של הרב שפירא היתה מסודרת הרבה יותר. בהלוויית הרב אליהו לא היה ברור מדוע דווקא רבנים אלו נבחרו להספידו ולא רבנים אחרים. לאחר מכן קראתי בתקשורת כי המשפחה הסבירה, שלא היה תכנון מדוקדק מי ידבר ובסופו של דבר כבדו את מי שהיה נוכח, וכי חלק מאלו שדווקא רצו שידברו לא הצליחו להגיע למקום ממנו הספידו. גם הראשל"צ הג"ר שלמה עמאר הגיע להספיד רק ברגע האחרון. תופעת הדחיפות, עד כמה שאני זוכר, נעדרה לחלוטין מהלווייתו של הרב שפירא. כך אפשר למנות עוד מספר הבדלים, שלכולם אגב יש הסברים פרקטיים מאד נכונים ומקובלים, ובכל זאת אני חושב שהם מבטאים את ההבדל הגדול שבין שני המאורות הללו.

הרב שפירא היה בראש ובראשונה ראש ישיבה, וככזה הוא העמיד תלמידים הרבה. פניו היו מועדות לעבר גידול תלמידי חכמים, רבנים, דיינים וראשי ישיבות. רוב רבני הציונות הדתית כיום הינם, באופן כזה או אחר, תלמידיו או תלמידי תלמידיו של הרב שפירא. לרב שפירא כמעט ולא היה מגע עם הציבור הרחב וגם מי שבמקרה זכה לראות או לשמוע אותו באיזה אירוע מיוחד, סיכוי טוב שלא היה מצליח להבין אותו, כי מי שלא היה מורגל בצורת הדיבור שלו פשוט התקשה להבין אותו.
הרב אליהו אמנם עמד בראש בית מדרש לרבנים, אך יהיה זה גימוד אישיותו אם נאמר שבית מדרש זה הוא אחד משיאי פעילותו של הרב אליהו. פניו של הרב אליהו לא התמקדו בגידול רבנים, אלא היו מועדות לעבר כלל הציבור. המפעלים הגדולים שבראשם עמד היו מפעלים המשפיעים על כלל הציבור בישראל. נמנה אחדים מהם: גרעינים תורניים, מכון פוע"ה, מעייני הישועה. שעות רבות מסדר יומו הוקדשו לפגישות עם הציבור שצבא על פתחו ובנסיעות למקומות שונים בארץ למסירת שיעורים לציבורים רחבים. לפני החגים היה הרב אליהו מקדיש מזמנו, יושב באולפן הרדיו של ערוץ 7 ומשיב לכל מאן דבעי על שאלות בהלכה. כך כל אדם היה יכול לשאול את אחד מגדולי הדור אם אשתו צריכה לצום, אם הסוכה שלו כשרה ואיך עליו להכשיר את השיש במטבח.

שיא הפעילות של ר' אברום שפירא, כפי שכה הודגש בהספדים עליו בשעתו, היה השיעור הכללי שהוא מסר בהיכל הישיבה בימי שלישי. בשיעור זה השתתפו להערכתי פחות ממאה בחורים, ומתוכם מן הסתם היו כאלו שלא עקבו אחר כל מהלך השיעור. השיעור, בה"א הידיעה, של הרב אליהו היה השיעור שהיה מתקיים בבית מדרשו בימי שני בלילה שהיה משודר בלווין למקומות שונים בארץ ובעולם, היה משודר ברדיו והיה מודפס ומחולק בבתי כנסיות רבים. השיעור של הרב אליהו היה בענייני הלכה ופרשת שבוע ברמה שכל אדם היה מסוגל להבין את רוב השיעור.
ספריו של הרב שפירא "מנחת אברהם" והספר שהוא ההדיר בצעירותו "זכר יצחק" של רבי איצל'ה מפוניבז', כולם עוסקים בעניינים מסובכים ומורכבים ואינם נגישים למי שאיננו תלמיד חכם מובהק. לעומת זאת, ספריו המפורסמים של הרב אליהו הינם ספרים שנמצאים כמעט בכל בית ובית כנסת וכמעט כל אדם נתקל בהם - "דרכי טהרה" - מדריך מפורט ופשוט בהלכות נידה, ספרונים בהלכות ברכות ובענייני תולעים והערות על קיצור שלחן ערוך.
כך אני רואה גם את ההבדלים שהצבעתי עליהם בתחילת דברי בין ההספדים וההלוויות של שני האישים. בהלוויתו של הרב אליהו להמונים ולציבור הרחב היה הרבה יותר חלק ונגיעה בהלוויה, כפי שהיה בחייו. בניגוד להלוויית הרב שפירא שהכל היה מתואם והכל מנוהל ע"י הרבנים כפי שהיה בחייו.
שני גדולים ושני פנים שונים של מוסד הרבנות: האחד הוא ראש הישיבה המובהק העומד בראש "בית חרושת" לתורה ומייצר רבנים ותלמידי חכמים, והשני הוא הרב הנותן מענה לכל דורש ומפרסם את דבר ה' בכל מקום. היהדות צריכה את שני הסוגים. חבל על דאבדין ולא משתכחין.