האם מברכים "הטוב והמטיב" על בניית בית כנסת?
השולחן ערוך (אורח חיים סימן רכג סעיף ג) כותב:
בנה בית חדש, או קנה כלים חדשים, אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה, או קנה וחזר וקנה, מברך על כל פעם, שהחיינו
בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן קעט) הוא מביא את השאלה האם מברכים על בניית בית כנסת:
שאלה קהל שבנו או שקנו בית הכנסת אם מברכין: תשובה יעמוד הש"ץ ויברך בקול רם בא"י הטוב והמטיב.
המשנה ברורה (סימן רכג ס"ק יא) מביא את דברי בעל הלכות קטנות (מתוך הבאר היטב) שמברכים הטוב והמטיב:
וה"ה אם קנה בית ודוקא כשבנה או קנה לעצמו אבל אם יש לו שותפות בגוה כ"א מהשותפים מברך הטוב והמטיב [גמרא] וע"כ קהל שבנו או קנו בהכ"נ יעמוד ש"ץ ויברך בקול רם הטוב והמטיב להוציא את כולם:
לעומתו, ערוך השולחן (אורח חיים סימן רכג סעיף ח) חלק עליו מהטעם שאין בית הכנסת שייך ליחיד:
ועל בניין בהכ"נ אין לברך כיון שהוא של רבים דלא כיש מי שהורה שהש"ץ יברך הטוב והמטיב
הכף החיים (סי' רכג) כותב כמו ערוך השלחן בשם החיי אדם:
ואם בנו בית כנסת חדש אין מברכין לא שהחיינו ולא הטוב והמטיב משום דאיכא פלוגתא בזה אלא חזן הכנסת מברך שהחיינו בקול רם על מלבוש חדש או פרי חדש ויכוין לפטור בהכ"נ ויכוונו עליו כל הקהל.
בשערי תשובה (שם) הוא מביא מחלוקת בדבר ברכת "שהחיינו" בעת חנוכת בית כנסת:
וכשבנו בה"כ בק"ק אמשטרדם דרש הרב לחינוכו והורה שהחזן יברך שהחיינו ורב אחר חלק עליו והורה שלא יברך וכן דעתי
החתם סופר (חלק א אורח חיים סימן קנו) מביא מעשה על גדול אחד שנהג לא לברך בשם ומלכות כרגיל, אלא להבליע את הברכה באופן שונה - בתוך אמירת הפסוק "ויברך דוד". החתם סופר מסיק שבודאי מדובר דווקא על הטוב והמטיב ולא על שהחיינו (שפשוט לו שאין לברך). בסופו של דבר מסיק החתם סופר שהמברך לא הפסיד:
והנה נהירנא אלוף נעורי הרב מו"ה מענדל לילג ז"ל רב בבהמ"ד בפ"פ סיפר לי, שהיה הוא תלמיד מובהק של הגאון הגדול מו"ה דוד שטרויז כ"ץ זצ"ל שהיה אב"ד בק"ק פיורדא ותחלתו היה ראש בפפ"ד, וכשנסע מפ"פ ודרש בפ"פ +אולי צ"ל: בפיורדא+ בבהכ"נ, יען היה שמו דוד התחיל ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך ה' אלקינו מלך העולם שהחיינו וכו' (או אפשר הטוב והמטיב לא נהירנא), נראה שהיה הגאון ז"ל מסופק וחש לברכה לבטלה על כן עביד כנ"ל:
נחזור להנ"ל נראה מהגאון ז"ל מדעסיק בחנוך בהכ"נ בהאי ענינא נראה שבירך ברבים הטוב [והמטיב] ושהחיינו ודאי לא בירך, חדא שמביא דברי מג"א לקמן סס"י רכ"ג, ועוד לא שייך שהחיינו אבהכ"נ שנשרף אבל הטוב [והמטיב] שייך, דאפילו אהרוגי ביתר תיקנו כשניתנו לקבורה [תענית ל"א ע"א] ה"נ כשזכו לפאר בית אלקינו ולרומם חורבותיו יברכו:
היוצא מדברינו המברך אינו מפסיד, וטוב בתוך דרשה בשבת להמשיך הענין עד שיבא לכעין שכתבתי בשם הגאון מהר"ד שטרויז כ"ץ זצ"ל, והמברך יתברך:
כדי להשלים את התמונה יש להזכיר את שיטת הב"ח (בסימן כ"ט) שברכת שהחיינו הינה ברכה התלויה בלב, ולכן כל עוד האדם מרגיש שמחה בלבו הוא יכול לברך. לשיטה זו לא אומרים בברכת שהחיינו ספק ברכות להקל.
ראה גם מאמרו של הרב יהודה זולדן בנושא (שמהבחינה ההיסטורית הוא מאד עצוב) - קישור. במאמר זה הוא דן בברכת שהחיינו, הטוב והמטיב וכן על ברכת "מציב גבול אלמנה" בעת בניית בית כנסת. הוא גם מחלק בין בית כנסת בארץ ישראל לבית כנסת בחו"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה