חנוכת בית הכנסת

להלן דברים שאמרתי בעת חנוכת בית הכנסת שלנו:

בראש ובראשונה יש לנו לתת שבח והודיה להקב"ה על שזכינו להגיע למעמד הזה.

[וכאן ברכתי בשם ומלכות ברכת שהחיינו, כפי שכתוב בספר כף החיים. בחרתי דווקא בשיטה זו משום שנדמה לי שאנשים יותר מכירים ומוקירים את ברכת "שהחיינו" על פני חברתה "הטוב והמטיב". ועל אף שאולי יש עניין לערוך היכרות דווקא עם הברכה הפחות מוכרת, מכיוון שיש גם כאן וגם שם מחלוקת בחרתי ללכת בדרכו של כף החיים ולברך שהחיינו.]

בהלכה כתוב שכדי שיחול על מבנה שם בית כנסת והמבנה יתקדש בקדושת בית כנסת, אין זה מספיק שהקהל יקדיש אותו לשם בית כנסת, וגם לא שייבנו אותו לשם בית כנסת. ההלכה דורשת שגם יתפללו בו.

בשלוש השנים האחרונות התפללנו מדי שבת בשבתו בגן ילדים - אך כולנו יודעים שגן הילדים לא התקדש בקדושת בית כנסת.

שני התנאים נדרשים: הן הרצון שיחול קדושת בית כנסת על מבנה זה, והן הפעולה שיהפוך את הרצון למשהו ממשי.

בשמחת חנוכת בית הכנסת אנחנו חוגגים את השלמת הרצון - זה שזכינו להעמיד בניין על תילו אחרי שחברי הקהילה השקיעו הרבה מאד משאבים וכוחות - זה מוכיח מעבר לכל ספק שיש רצון מצד הקהל שמבנה זה יתקדש בקדושת בית כנסת ושבהחלט יש רצון שיהיה כאן בית כנסת.

אך כדי שיחול קדושת בית כנסת על המבנה הזה אסור שאנחנו נעצור בשלב הרצון, אנחנו צריכים להתקדם לעבר המעשה. המעבר מהרצון למעשה הוא בודאי לא מעבר קל, אך בהכירי את הדמויות הפועלות בקהילה שלנו ואיך שהם הצליחו להרים את המבנה הזה, אני בטוח שעוד יהיו לנו הזדמנויות רבות בעתיד לחגוג גם את קיום המעשה של החלה בפועל של קדושת בית הכנסת על המבנה הזה.

הנה תמונת בית הכנסת מבחוץ, כפי שאתם רואים עוד צריך לסיים את חיפוי האבן (בית הכנסת הצמוד, עם הקיר הכתום, זהו בית הכנסת השכן של קהילת השחר):

והנה מקהלת הילדים העומדים על התיבה החדשה בתוך בית הכנסת:

ברכת "הטוב והמטיב" על חנוכת בית כנסת

עודכן

האם מברכים "הטוב והמטיב" על בניית בית כנסת?

השולחן ערוך (אורח חיים סימן רכג סעיף ג) כותב:
בנה בית חדש, או קנה כלים חדשים, אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה, או קנה וחזר וקנה, מברך על כל פעם, שהחיינו

בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן קעט) הוא מביא את השאלה האם מברכים על בניית בית כנסת:
שאלה קהל שבנו או שקנו בית הכנסת אם מברכין: תשובה יעמוד הש"ץ ויברך בקול רם בא"י הטוב והמטיב.

המשנה ברורה (סימן רכג ס"ק יא) מביא את דברי בעל הלכות קטנות (מתוך הבאר היטב) שמברכים הטוב והמטיב:
וה"ה אם קנה בית ודוקא כשבנה או קנה לעצמו אבל אם יש לו שותפות בגוה כ"א מהשותפים מברך הטוב והמטיב [גמרא] וע"כ קהל שבנו או קנו בהכ"נ יעמוד ש"ץ ויברך בקול רם הטוב והמטיב להוציא את כולם:

לעומתו, ערוך השולחן (אורח חיים סימן רכג סעיף ח) חלק עליו מהטעם שאין בית הכנסת שייך ליחיד:
ועל בניין בהכ"נ אין לברך כיון שהוא של רבים דלא כיש מי שהורה שהש"ץ יברך הטוב והמטיב

הכף החיים (סי' רכג) כותב כמו ערוך השלחן בשם החיי אדם:

ואם בנו בית כנסת חדש אין מברכין לא שהחיינו ולא הטוב והמטיב משום דאיכא פלוגתא בזה אלא חזן הכנסת מברך שהחיינו בקול רם על מלבוש חדש או פרי חדש ויכוין לפטור בהכ"נ ויכוונו עליו כל הקהל.

בשערי תשובה (שם) הוא מביא מחלוקת בדבר ברכת "שהחיינו" בעת חנוכת בית כנסת:
וכשבנו בה"כ בק"ק אמשטרדם דרש הרב לחינוכו והורה שהחזן יברך שהחיינו ורב אחר חלק עליו והורה שלא יברך וכן דעתי

החתם סופר (חלק א אורח חיים סימן קנו) מביא מעשה על גדול אחד שנהג לא לברך בשם ומלכות כרגיל, אלא להבליע את הברכה באופן שונה - בתוך אמירת הפסוק "ויברך דוד". החתם סופר מסיק שבודאי מדובר דווקא על הטוב והמטיב ולא על שהחיינו (שפשוט לו שאין לברך). בסופו של דבר מסיק החתם סופר שהמברך לא הפסיד:
והנה נהירנא אלוף נעורי הרב מו"ה מענדל לילג ז"ל רב בבהמ"ד בפ"פ סיפר לי, שהיה הוא תלמיד מובהק של הגאון הגדול מו"ה דוד שטרויז כ"ץ זצ"ל שהיה אב"ד בק"ק פיורדא ותחלתו היה ראש בפפ"ד, וכשנסע מפ"פ ודרש בפ"פ +אולי צ"ל: בפיורדא+ בבהכ"נ, יען היה שמו דוד התחיל ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך ה' אלקינו מלך העולם שהחיינו וכו' (או אפשר הטוב והמטיב לא נהירנא), נראה שהיה הגאון ז"ל מסופק וחש לברכה לבטלה על כן עביד כנ"ל:

נחזור להנ"ל נראה מהגאון ז"ל מדעסיק בחנוך בהכ"נ בהאי ענינא נראה שבירך ברבים הטוב [והמטיב] ושהחיינו ודאי לא בירך, חדא שמביא דברי מג"א לקמן סס"י רכ"ג, ועוד לא שייך שהחיינו אבהכ"נ שנשרף אבל הטוב [והמטיב] שייך, דאפילו אהרוגי ביתר תיקנו כשניתנו לקבורה [תענית ל"א ע"א] ה"נ כשזכו לפאר בית אלקינו ולרומם חורבותיו יברכו:

היוצא מדברינו המברך אינו מפסיד, וטוב בתוך דרשה בשבת להמשיך הענין עד שיבא לכעין שכתבתי בשם הגאון מהר"ד שטרויז כ"ץ זצ"ל, והמברך יתברך:

כדי להשלים את התמונה יש להזכיר את שיטת הב"ח (בסימן כ"ט) שברכת שהחיינו הינה ברכה התלויה בלב, ולכן כל עוד האדם מרגיש שמחה בלבו הוא יכול לברך. לשיטה זו לא אומרים בברכת שהחיינו ספק ברכות להקל.

ראה גם מאמרו של הרב יהודה זולדן בנושא (שמהבחינה ההיסטורית הוא מאד עצוב) - קישור. במאמר זה הוא דן בברכת שהחיינו, הטוב והמטיב וכן על ברכת "מציב גבול אלמנה" בעת בניית בית כנסת. הוא גם מחלק בין בית כנסת בארץ ישראל לבית כנסת בחו"ל.

חנוכת בית הכנסת

הנחת אבן פינה לביכ"נ קהילת מיתר

ביום ט"ז בשבט קיימנו טקס הנחת אבן פינה לבית הכנסת של קהילתנו, קהילת מיתר, בשכונת קייזר במודיעין.

בתמונה מימין: ח"כ יריב לוין (ליכוד), הרב דוד לאו (רב העיר), הרב אלחרר (רב העיר), מר חיים ביבס (ראש העיר), הרב צ'יקוטאי (רב העיר), הרב סגל (מנהל גמ"ח עזר מודיעין) , עבדכם הנאמן.

כפי שאתם יכולים לראות, כבר הספיקו לבנות קצת יותר מאשר רק אבן פינה.

הנחת אבן פינה לבית כנסת

עיקרי הדברים לרשימה זו לקוחים מהמאמר הזה, ונוספו מספר הוספות משלי.

בשנים האחרונות התרחב מנהג לעשות ארוע ציבורי בעת שמתחילים לבנות מבנה ציבורי-קהילתי בכלל ובית כנסת בפרט. מה מקור המנהג הזה?

בבית המקדש הראשון איננו מוצאים ארוע מיוחד לכבוד התחלת הבנייה, עם זאת הנביא כן מזכיר פעמיים את התאריך שבו התחילו בבניה (ויכול מאד להיות שהתאריך הוזכר מפני שציינו את היום באיזה שהוא צורה) (מלכים א פרק ו):
(א) וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה':
(לז) בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה' בְּיֶרַח זִו:
(לח) וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים:

לעומת זאת, כאשר יסדו את בית המקדש השני בימי ישוע בן יהוצדק הכתוב מתאר לנו ארוע שנעשה (עזרא פרק ג):
(י) וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה' וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
(יא) וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה':
(יב) וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל:
(יג) וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק:

הרב יואל בן-נון טוען במאמרו יום יסוד היכל ה' שעל סמך הפסוקים הבאים מהנביא חגי (פרק ב):
(יח) שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם:
(יט) הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ:

שיום כד בכסלו מצויין ע"י הנביא כיום שהוא מטרם שום אבן אל אבן בהיכל ה', ומשמע שלמחרת ("מן היום הזה אברך") ביום כה בכסלו (שבעתיד יהיה בו חג החנוכה) כבר התחילו לבנות את היכל ה'. יום זה, כה בכסלו, כנראה נרשם גם הוא בתודעה הציבורית כיום חשוב (בין אם נערך בו טקס רשמי ובין אם לאו) שבו התחילו לבנות את היכל ה'.

בתשובה ה' לאיוב לאחר כל טענותיו נאמר כך (איוב פרק לח):
(א) וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר:
(ב) מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת:
(ג) אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי:
(ד) אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה:
(ה) מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו:
(ו) עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ:
(ז) בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים:

את פסוק ו'-ז' הבינו הן רבי יוסף אלבו (ספר העיקרים מאמר ד', פרק ח') והן המלבי"ם כתיאור לטקס הנחת אבן הפינה לעולם. כך כותב המלבי"ם:
ברן יחד כוכבי בקר: דרך המלכים שבעת שמניחים אבן פינה ליסד בית מקדש מלך, יעמידו שרים ומנגנים לנגן ולהריע תרועה גדולה. על פי זה מצייר שבעת ירה אבן פנת הארץ רננו כל כוכבי בקר וכל בני א-להים הריעו.

המלבי"ם (ור' יוסף אלבו) מזכיר את טקס הנחת אבן הפינה כדבר שהיה מקובל בין המלכים, הוא איננו מזכיר מנהג כזה אצל היהודים.

על כל המקורות הנ"ל יש להוסיף עוד דבר אחד. מזמור ל' בתהלים המוכר כ"מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", מעלה מספר תהיות פרשניות. מחד, דוד המלך לא השתתף בחנוכת הבית. שנית, גם אם נאמר שדוד המלך כתב את המזמור כדי שיאמרו אותו לכשיחנכו את הבית, כיצד יש להבין את תוכנו של המזמור "ארוממך ה' כי דלתני... ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני" - מה קשור רפואה והצלה לחנוכת בית המקדש?

הרב ראובן מרגליות כותב (כמדומני בספרו "המקרא והמסורה", הספר לא לפני כעת) שמזמור זה חובר ע"י דוד כשרכש את גורן ארונה היבוסי, הלא הוא הר הבית, ובנה שם מזבח. לסיוע לדבריו הוא מביא את הפסוק מדברי הימים (שאיננו מופיע בסיפור בשמואל) (דברי הימים א פרק כב):
וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל:
אם נרצה, זה מעין הנחת אבן הפינה לבית המקדש הראשון, ועליו שר דוד "ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני".


נראה (כך מובא במאמרו הנ"ל של ד"ר אהרן ארנד) שהמנהג לערוך טקס להנחת אבן פינה לבתי כנסת התחיל לראשונה בבתי התפלה של הרפורמים והם כנראה השאילו מנהג זה מהגויים הנוצרים. רק בדור האחרון אנו מוצאים כי הטקס גויר ומקבל משמעות גם בקרב שלומי אמוני ישראל.

עיקר תוכנו של הטקס הוא להודות לה' על העבר שזיכנו להגיע עד הלום לתחילת בנייה של בית מקדש מעט ולשאת תפילה על העתיד, שנזכה במהרה לשבת בבית ה' ולחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו.

להשלמת העניין, אציין כי יש מנהג (שמקורו אינו נראה יהודי, לפחות במבט שטחי) לחתום על מגילת יסוד ולהטמין העתק שלו לבית הכנסת. להלן הנוסח שקבענו לקהילתנו, קהילת מיתר, עפ"י נוסח שנתן לי המרא-דאתרא הרב דוד לאו נר"ו עם מעט שינויים שלי:

והאבן הזאת יהיה בית אלוקים

ברוך ה' שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה
להניח אבן פינה ליסוד בניין חדש
לבית כנסת ומרכז קהילתי, עמותת מיתר

"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"
ביום שלישי בשבת, ששה עשר לחדש שבט
שנת חמשת אלפים ושבע מאות וששים ותשע לבריאת העולם
שנת ה-61 למדינת ישראל
ושנת ה-42 לשחרור עיר הקדש והמקדש ירושלים ת"ו
כאן בעיר מודיעין תבנה ותכונן
אנו רבנים, אישי ציבור וחברי הקהילה
התכנסנו בשמחה להודות לה' יתברך על מנת חלקנו
בתפילה – כי חפץ ה' בידינו יצליח.

בעזרת ה', יהא "מקדש מעט" זה
לבית תפילה וכינוס לכל עם ישראל,
בו יבואו באהבה ואחוה להגות בתורה ולהביע תפילה,
להשכיל וללמוד את תורתנו הקדושה
להתחזק וללכת בדרכי ישראל סבא
מתוך דרך ארץ וכבוד לכל גברא
ואנו מתנים כי המקום מוקדש לתורה, לתפלה,
לסעודות מצוה ולמפגשי קהל לתועלת הציבור
עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו
ויהי רצון שתקוים בנו ברכת הכתוב:
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"

והאבן הזו המונחת היום כנדבך בישוב ארצנו
תהיה לאבן יסוד מוסד לתפילתנו, בשמחה ובטוב לבב.

"סגירת" בתי כנסת

הנושא הזה מטריד אותי די הרבה שנים. לצורך המחשת הנושא אנסה לתאר בקצרה איך שהדברים התגלגלו בקהילה שלי, אך דברים דומים קרו בעוד קהילות בהם הייתי במהלך חיי.
לפני כשנה התחילו בקהילה להערך לקראת בניית מבנה קבע לבית הכנסת. בנוסף לתקציב שקיבלנו ממשרד הדתות (או לפחות ממה שהיה פעם משרד הדתות), שהספיק לבנות בערך את עזרת הנשים, הוחלט לאסוף מכל מי שמעוניין להתפלל בבית הכנסת סכום כסף (שהוא שווה ערך למטר בנייה פחות או יותר) ובתמורה מובטח למי שתרם שיהיה לו מקום קבוע בבית הכנסת שייבנה. לפני מספר חדשים ראשי העמותה היו צריכים לחתום על חוזה מול הקבלן המבצע ובו להתחייב על גודל המבנה שייבנה. ראשי העמותה חישבו לפי כמות הכסף שהצליחו לגייס ועוד הלוואה שהם מתכננים לקחת וסיכמו עם כל הגורמים המקצועיים על גודל מבנה מסויים. גם אחרי חתימת החוזה, מספר משפחות נוספות פנו מתוך רצון לתרום את הסכום האמור ולהיות שותפים בקהילה, והם התקבלו ושמם צורף לרשימה של אלו שיהיה להם בעז"ה מקום בבית הכנסת שייבנה.
לפני זמן לא רב, התחילו ראשי העמותה לחשב את מספר הכסאות שייכנסו במבנה החדש והגיעו למסקנה שהם כבר לא יכולים להתחייב כי יוכלו להעניק מקום למי שיצטרף מעתה ואילך. בישיבה שכונסה הוחלט, כמעט בפה אחד, שכרגע לא ניתן יותר לקבל חברים חדשים, אך ייפתח רשימת המתנה וכאשר יסתיים הבנייה יראו כמה כסאות באמת ניתן להכניס ואם כן הרשומים ברשימת ההמתנה יקבלו אפשרות להצטרף כחברים מן המניין לקהילה. אותם רשומים ברשימת ההמתנה לא יידרשו לשלם את דמי הבנייה עד שיתברר שניתן באמת להתחייב לתת להם מקום קבוע בביהכ"נ. עם זאת, ייעשה כל מאמץ לא לגרום לאי נעימות לאף אדם, וכל אחד שיבוא להתפלל יופנה ע"י הגבאי למקום פנוי. כך הוחלט בישיבה, ועד כמה שידוע לי כך גם מתבצע בפועל.

עד כאן תיאור המציאות. המציאות הזו גורמת לכך שבפועל בתי כנסיות הופכות להיות סגורות בפני מצטרפים חדשים. חלקם של המצטרפים החדשים, עברו להתגורר במקום בזמן מאוחר מהאחרים וזה חטאם הגורם לכך שהם לא יכולים להצטרף כחברים לבתי הכנסת. חלק אחר היו אדישים בזמן גיוס הכספים, ועליהם אני פחות מרחם, על אף שהייתי רוצה למצוא פתרון גם עבורם. יודגש שבפועל אותם אנשים יכולים להיות מתפללים קבועים באותם בתי כנסת שהם אינם חברים בהם מחוסר מקום, אלא שמשבת לשבת הם עוברים מקום.
כשהייתי צעיר יותר חשבתי שזו טעות להתחייב מראש שמי שישלם לקרן הבנייה יזכה במקום קבוע, היה עדיף לגייס כמה שיותר כסף עתה ולדחות את בעיית המקומות למועד מאוחר יותר. כיום אני רואה את הדברים קצת אחרת. איך שאני רואה את הדברים, הרבה אנשים לא היו תורמים מבלי שיובטח להם מקום או תמורה ממשית אחרת. אינני מנסה לומר שזה מצב אידיאלי, ובודאי שהייתי מעדיף שכל הציבור היה רואה בבניית בית כנסת מטרה נעלה שצריך להוציא כסף עבורו, אך אלו פני הדברים כפי שאני רואה אותם.

אך עם כל הרצון לנתח את המציאות כפי שהיא, אני נשאר עם שאלות ובעיות שאין לי עבורם פתרון. חוץ מהבעיה שהזכרתי לעיל, בנוגע לאנשים שהינם מתפללים קבועים בבית הכנסת אך אינם חברים בו. יש בעיה של אנשים שאין להם את התעוזה הנדרשת להיות מתפלל קבוע בבית כנסת שאתה נאלץ כל שבוע לשאול מי לא נמצא בשבת. אנשים אלו, חלקם ימצא מקום אחר להתפלל בו וחלקם פשוט יגיע פחות לבית הכנסת. יש גם פן נוסף, וזה הדור הצעיר. בית הכנסת מלא ואינו יכול לקלוט חברים חדשים, אך החברים בו אינם נהיים יותר צעירים והאפשרות לצרף חברים צעירים לשורות בית הכנסת ולעודד אותם לקחת תפקידים בניהול בית הכנסת כמעט ולא קיים בגלל הבעיה שהעלנו כאן. כך, במקום שיהיה מעבר דורות מסודר, אנו מוצאים לעתים קרובות בתי כנסת שרק על סף גסיסה, מתעוררים לצרף כוחות צעירים לבית הכנסת וזה חבל מאד.

פתחו שערים ויבוא גוי צדיק

השבת התפללתי בבית הכנסת של הקהילה הדתית לאומית בשכונת מגדל המים בבית-שמש. בקהילה זו הגדילו לאחרונה את בית הכנסת מ100 מ"ר ל150 מ"ר. בליל שבת בית הכנסת היה מלא לחלוטין ולא הבנתי איך כל הציבור שנכח שם היה יכול פיסית להיכנס למבנה שהיה בגודל של 100 מ"ר. אחד מגבאי בית הכנסת סיפר לי כי למרות שבשנה האחרונה מספר גדול של משפחות עזבו את השכונה לטובת שכונות וערים אחרות, בית הכנסת היום מלא יותר ממה שהוא היה כאשר המבנה היה קטן יותר. ההסבר שלו לתופעה זה שכמות מכובדת של מתפללים פשוט לא הגיעו לבית כנסת כי לא היה מקום. ברגע שהם ראו שהרחיבו את המבנה ושעתה יש מקום הם שוב פוקדים את המקום באופן קבוע.
כל אחד יודע שיש אנשים שגם אם הם יצטרכו לעמוד כל התפילה מפאת מחסור בכסאות, וגם אם הם יצטרכו לעמוד מחוץ לאולם התפילה מפאת מחסור במקום, הם ימשיכו להגיע בקביעות לתפילה בבית הכנסת. מה שלא תמיד אנחנו לוקחים בחשבון שיש ציבור לא מבוטל שמעוניין להגיע לבית הכנסת, אך יעשה זאת רק אם הוא ירגיש בנוח ורק אם יהיה לו שם מקום לשבת (גם אם אין זה מקום קבוע). ואם לא, אז הם פשוט ישארו בבית.
כאשר כתבתי (בפוסט: תמונת מצב - קהילת מיתר) שאם אנו עתה בונים בית כנסת עלינו לקחת גם אחריות על אותו ציבור שמעוניין לבוא, אך אינו מרגיש מחוייבות לבוא ולהשתתף בהוצאות כי בניית בית כנסת אינו בסדרי העדיפויות שלו, התכוונתי בדיוק לציבור שעליו דיבר אותו גבאי מבית שמש. אנחנו יכולים לעמוד מהצד ולהצטדק ולומר שיש בזה משום התנשאות ופטרונות להתייחס אל הציבור בצורה כזו, או לחילופין אפשר להערך בהתאם ולעשות כמיטב יכולתינו כדי שיהיה מספיק מקום גם לאנשים שבית הכנסת אינו בראש סדרי העדיפויות שלהם אך בכל זאת מעוניינים לקחת חלק בתפילות הסדירות.

מוקדש באהבה לאיתן יוסף שטרנברג לרגל היכנסו לברית ולמארחי בשבת.