יום ראשון, 2 במאי 2010

קידוש השם וח"כ ציפי חוטובלי

היכי דמי קידוש השם?
באותם ימים, בשלהי פורים 2006, הכרתי צעירה אלמונית מרחובות בשם ציפי חטובלי...חוטובלי נבונה ומהירת לשון, תקיפה אך גם מנומסת, מתפלמסת עם בכירים ממנה בגובה העיניים, ובעגה חילונית "לא דופקת חשבון". היא דתייה וציונית ואוהבת ארץ ישראל בכל נפשה ובכל מאודה ומגינת שלטון החוק, ונקיית כפיים בכל רמ"ח ושס"ה. היא עסקה בכתיבת עבודת דוקטור בפקולטה למשפטים, שנושאה היא "הכיסא הדתי" בבית המשפט העליון.
חוטובלי ידעה ללמוד. לא חיפפה. רק אחרי פרישתה מהתוכנית [מועצת החכמים] נודע שכאשר עמדו להעלות נושאים אשר אינה בקיאה בהם טילפנה למומחים - כפרופסורים לכלכלה - וחקרה אותם באריכות וביסודיות, כדי לומר כמה משפטים בענייני המשק הלאומי. במעשיה - גם בטלויזיה - ביטאה את המהפכה היסודית העוברת על נשים משכילות בעולם הדתי. פמיניסטית במסגרת ההלכה.
(מתוך "התפכחות", דן מרגלית עמ' 62)

שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד א)

על אף שנשארו לי כשלושים עמודים לקרוא בספר "התפכחות", אני יכול לומר שעמוד 62 הוא מהיחידים ששווה לקרוא בספר המוקדש לכהן הגדול של המחבר, אהרון ברק. הספר עוסק בהתפכחות שהיה לדן מרגלית, חבר לשעבר בלב ונפש לאהוד אולמרט, מחברו.
אחד המשפטים בספר שממש הצחיקו אותי היה המשפט הבא, שמבטא באופן מדויק ויפה את הקוספציות השגויות שהמחבר עדיין שוגה בהם גם לאחר ה"התפכחות" שהוא עבר:
הציבור התומך מרצ אינו מקבילה של בוחרי "האיחוד הלאומי" ו"הבית היהודי". הימין המובהק מקבל ללא עוררין את עמדת רבניו ורועיו הרוחניים נגד כל מה שיכול להתפרש כמהלך לפשרה מדינית עם הפלשתינים. לעומתו, הציבור התומך בשמאל מאוכלס בספקנים, והם תוהים ושואלים ומתעכבים ליד קוצו של יו"ד. (עמ 277)

ואם גיסי קורא את זה - שאלתי ממך את הספר, אני אדאג להחזיר אותו לפני שתספיק לשים לב.

אין תגובות: