דרשת שבת הגדול

התפרסם באתר כיפה במדור "דעת תורה" (קישור)

כידוע, אחת הסיבות שהשבת הקרובה מכונה "שבת הגדול" היא מפני שהרב, שהוא הגדול בקהל, דורש בפני הקהל בענייני הפסח. יש משהו מייצג בזה שנקבע כמנהג ישראל שבתקופת השנה שכל עם ישראל מנסה לעסוק בכמה שפחות עיסוקים שלא קשורים בהכנת הבית לפסח, מטילים על הרב להכין את אחת משתי הדרשות החשובות של השנה. אני בטוח שאם היו מעמידים את זה לבחירה, לא מעט רבנים היו מצביעים להזיז את דרשת שבת הגדול לאחרי פסח.

בעמוד הראשון של הלכות פסח, מתייחס המשנה ברורה לשאלה באיזה נושא יש לדרוש בשבת הגדול בפני הקהל:
ועכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול... והעיקר להורות לעם דרכי ה' ללמד המעשה אשר יעשון דהיינו דיני הגעלה וביעור חמץ ואפיית המצה ושאר הלכות פסח... אבל אם יהיה הדרשה רק בפלפול או דרוש בעלמא אין יוצאין בזה ידי חובתן.
לא כולם הסכימו עם דברי המשנה ברורה. הג"ר אליעזר וולדנברג זצ"ל, בעל שו"ת ציץ אליעזר ואיש הלכה מובהק, פרסם חלק מהדרשות שנשא בשבת הגדול. בדרך כלל הדרשה נסבה סביב השאלה, מדוע נקראת שבת הגדול "שבת הגדול", ולאחר מכן איזה פשט נחמד ברמב"ם הלכות חמץ ומצה. לא בדיוק מה שכתב המשנה ברורה.

בצעירותי הייתי מקפיד ללכת עם אחד מהורי לדרשת שבת הגדול. מספר שנים הלכתי לשמוע את הרב ד"ר פ.ה. שהיה רב באחת הקהילות הקרובות לביתי. שנה אחת הוא דיבר על מעשהו של הלל הזקן וסימן הכורך בליל הסדר ובשנה אחרת הוא דיבר על מחלוקת הראשונים בעניין שתיית כוס חמישית בליל הסדר. על אף שהרב ניסה לשכנע שאין שום בעיה הלכתית לשתות היום כוס חמישית, אני עדיין מרשה לעצמי לקבוע שבדרשות אלו קשה לומר שהתקיים "ללמד המעשה אשר יעשון דהיינו דיני הגעלה וביעור חמץ".

לעומת זאת, הלכתי מספר שנים עם אבי שיח' לדרשתו של רב העיר, הרב י.פ. רב העיר היה חוזר כל שנה פחות או יותר על אותם הדברים. הדרשה היתה מחולקת לשניים - החלק הראשון היה הלכתי ובו הוא היה מסביר בעיקר איך להכשיר את המטבח לפסח. הוא היה עובר על כל חלקי המטבח ומסביר בפשטות איך להכשיר. במאמר מוסגר נספר שדעת הרב היתה שאין להכשיר מיקרוגל, אך הוא כנראה ידע שרוב הציבור לא ישמעו לו, ולכן היה פשוט מדלג על המיקרוגל בסקירה שלו. מדי שנה היתה אשה אחת, ייתכן וזו אפילו היתה אותה אשה, שהיתה קוראת מהקהל: "כבוד הרב, מה עם המיקרוגל?" ואז הרב היה מתייחס גם למיקרו ומסביר שאפשר להסתדר שבוע אחד בלי מיקרו. חלק זה של הדרשה היה מתארך עד בערך עשר דקות לפני המועד בו הוא היה אמור להסתיים. אז עבר הרב לחלק השני שהיה נמשך עד בערך חצי שעה אחרי צאת שבת. חלק זה היה על ההגדה והוא היה אומר וורט יפה שבדרך כלל היה מתקשר עם חשיבות החינוך הדתי לילדים.

אני זוכר שהייתי שואל את עצמי, מידי שנה לאחר הדרשה של רב העיר, מדוע אני טורח לבוא ולשמוע את הרב אם כבר שמעתי את רוב הדברים בשנה לפני כן. ראוי לציין שבשני סוגי הדרשות, הן זה של הרב פ.ה. והן זה של הרב י.פ., היתה תפוסה מלאה ועוד אנשים עמדו מאחור ובכניסה.

כיום אני שואל את עצמי מה נכון יותר, ללכת בדרכו של המשנה ברורה וללמד פחות או יותר מדי שנה את אותם הדברים, או להפליג על ענני הדרוש? מצד אחד גם אני לעצמי חוזר מדי שנה על אותם הלכות - מה לעשות אני לא זוכר הכל, אז מדוע לא לחזור בפני חברי הקהילה מדי שנה פחות או יותר על אותם נושאים. בנוסף, אם כל שנה אומר פחות או יותר את אותם הדברים אפשר לחסוך בצורה רצינית חלק מזמן ההכנה לדרשה. מצד שני, האם הקהל לא מצפה שאני אחדש משהו כל שנה? האם לא יוצאים אנשים בסוף ושואלים את עצמם: למה באתי - הוא אמר את אותם הדברים בשנה שעברה?

על מה אתם הייתם רוצים שהרב ידרוש בקהילה שלכם? טקבקו כאן למטה...