עניי עירך קודמין

שולחן ערוך אורח חיים סימן תכט סעיף א:
שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. הגה: ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח. וכל מי שדר בעיר י"ב חודש צריך ליתן לזה.

בעיר מגורי, שאיננה ידועה כעיר מוכת עוני, פועלת מוסד גמ"ח המבקשת מאנשים לתרום תחת הסיסמא "עניי עירך קודמין". אני בטוח כי גמ"ח זה פועל בנקיות ידיים גמורה ושכל מעשיהם לשם שמיים, אך מאז הפעם הראשונה שראיתי מודעות אלו שאלתי את עצמי אם זו טענה נכונה.


על פניו, כך כתוב בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רנא סעיף ג):
ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת (כ"מ בסמ"ג וסמ"ק וטור). הגה: והקבועים בעיר קרויים עניי העיר, והם קודמין לעניים אחרים הבאים לשם ממקומות אחרים (טור דלא כר"י בר ברוך). ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ.

העיקרון המובא כאן הוא שככל שהאדם יותר קרוב אליך כך אתה יותר צריך לדאוג לו (כאשר יושבי ארץ ישראל יוצאים מהכלל). לעניין זה, גם קרבתו הגיאוגרפית של העני נחשב כקרבה.

מאידך, האם יש הגיון בדרישה הזו במציאות הקיימת?

כל אחד יודע שהמושג של מרא דאתרא נעלם עם התפתחות הכפר הגלובלי (בעז"ה נכתוב על כך ברשימה נפרדת). האם גורלם של גבולות העיר לעניין קדימות בצדקה לא צריכים להעלם גם כן? האם ניתן לומר שעני שגר בשכונה מרוחקת ממני במודיעין, עיד מגורי, קרוב אלי יותר מאשר עני שגר במודיעין עילית או בלוד?

לפני שנה או שנתיים יצא לי לשטוח טענה זו בפני הרב יעקב אריאל, והוא לא הסכים אתי. טענתו היתה שכשם שלשכת הרווחה המקומית אחראית על העניים במרחב שלה ולא על עניים במרחבים אחרים, הגם שיכול להיות שמצבם קשה יותר, כך גם הקהילה המקומית אחראית יותר על העניים במרחב שלה יותר מאשר על עניים במרחבים אחרים.

עם זאת, בכל זאת יש להדגיש שהדין של "עניי עירך" הוא רק דין של קדימות, דהיינו לאחר שהקדמת את עניי עירך בודאי שיש לדאוג לעניי ערים אחרות הנמצאים במצב קשה יותר מאשר עניי עירך. הפתחי תשובה שם (יורה דעה סימן רנא ס"ק ד) מביא את דברי החתם סופר האומר שלמי שיש קדימות יש תביעה רק כל עוד העניים האחרים שווים אליהם, אך אם מצבם טוב יותר מהעניים האחרים אין להם דין קדימות:
עיין בתשובת חתם סופר סימן רל"ג ורל"ד שהאריך מאוד דיש להקדים יושבי ירושלים על יושבי שארי העיירות א"י וכל הקדימות אינם אלא להקדים ולא לדחות נפשות וע"כ אם שניהם שוים שצריכים להחיות נפשם בלחם צר נאמר זה קודם אבל כשיש לאנשי ירושלים אפילו רק לחם צר שוב אין להם שום תביעה עד שיגיע לכל א' מהעיירות אחרות ג"כ כשיעור הזה ושוב מהנותר שיצטרכו לכסות ומותרות יש הקדמה למוקדם עד שיהיו שוה בשוה בזה כו' ע"ש.