בגליון האחרון של העיתון "בשבע", כתב ברוך מרזל מאמר כנגד הרב יובל שרלו בעניין סירובי פקודה. הנושא עצמו של סירובי פקודה ומה אמר או לא אמר הרב שרלו, לא ממש מעניין אותי אז לא אתייחס אליו (אם כי די ברור שדבריו של הרב שרלו הוצאו מהקשרם. על פי מה שצוטט, מה בדיוק הוא אמר? שאם הוא היה קורא עתידות והיה יודע מה יהיה בעוד חמש שנים הוא היה קורא לסרב פקודה?! מה ההיגיון במשפט הזה?). ברצוני להתייחס לאחת הפסקאות במאמר המדברת אודות תפקידו של הרב, או ליתר דיוק לתפקודם של רבנים רבים. כך כותב ברוך מרזל:
"לצערי, יש היום רבנים רבים שסרגל היהדות שלהם אינו נמדד רק ע"פ דבר ה' - זו הלכה.
הרבנים הללו, כשהם נדרשים לפסוק הלכה, בודקים לפני כן מה דעת הקהל בנושא, מה דעת התקשורת בנושא ואיזו תגובה הם יקבלו. האם זה פוליטיקלי קורקט? כך הם פעלו בנושא מצעד הגאווה, כך הם פעלו בנוגע לשילוב עולי אתיופיה בחינוך, וכך הם פעלו במהלך פשע הגירוש מגוש קטיף".
ברצוני להעיר על דבריו מספר הערות, שאולי יעמידו את הדברים באור אחר.
איתרע מזלו של ברוך מרזל ומאמרו התפרסם בעיתון "בשבע" רק מספר עמודים לפני הכתבה של יאיר שפירא באותו גליון שתיאר באריכות את ההתדיינויות האחרונות של רבנים מכובדים מהעולם החרדי בבתי המשפט האזרחיים. שפירא מזכיר בין היתר, את המחלוקת המשפטית בין ראשי ישיבת פוניבז' שלא הצליחו למצוא הרכב דיינים שיוכל לדון בענייניהם כי היה ברור שכל דיין שיבחרו יהיה מוטה לחלוטין לטובת הציבור בתוכו הוא גר.
כך יכלו הקוראים מיד להבין ש"יש היום רבנים רבים שסרגל היהדות שלהם אינו נמדד רק ע"פ דבר ה' - זו הלכה" גם בציבור החרדי, ולא רק בציבור הדתי-לאומי. מעניין לציין שעל פניו יכלו ראשי ישיבת פוניבז' לפנות לבית דינו של הרב יעקב אריאל ברמת-גן ולקבל פסק דין שאיננו מוטה, אך הרבנים העדיפו ללכת לערכאות מאשר להודות שאפשר לדון דין תורה אצל "רבנים ד"לים". והנה שוב, "רבנים רבים שסרגל היהדות שלהם אינו נמדד רק ע"פ דבר ה' - זו הלכה".
בניגוד לרבני הציבור החרדי מהסעיף הקודם, שאותם אני דן לכף חובה ולא יהיה זה לזכותו של הרב שרלו להשוות אותו אליהם, ניתן למצוא רבנים אחרים שהואשמו באותן ההאשמות ודווקא יש בזה כבוד גדול להימצא במחיצתם. כזה לדוגמא הוא כמובן הרב שלמה גורן, שכידוע זכה לקיתונות של שופכין כאשר הסכים להתקפל מול משה דיין ולהתיר את האח והאחות, כך לפחות הוצג לציבור על ידי רבנים מובילים. בין הרבנים שראו את פסיקתו בעין רעה נמנה גם הרב שאול ישראלי. גם נגד הרב גורן טענו בשעתו שהוא המציא מושג של ביטול גירות רק כדי לרצות את התקשורת והפוליטיקאים.
אינני מתכוון להסתפק בטיעון הדמגוגי "גם אצלם זה ככה", ואני מבקש באמת להעלות נקודה זו כשאלה למחשבה. האם זה פסול שהרב מתחשב ב"כותרות העיתונים" כשהוא מביע את דעותיו? האם יש ציפייה שהרב יהיה מנותק לחלוטין מהלכי הרוחות הנושבים בציבור? מצינו בחז"ל מספר התייחסויות לעניין זה, שכלל לא משתמע מהן כשיטתו של ברוך מרזל.
א. מצינו ש"כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".
ב. חז"ל קבעו שכל גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה דינה להתבטל.
ג. הגמרא בסוף יומא מגדירה את המחלל את השם כמי שהבריות אומרים עליו "ראו כמה מכוערין מעשיו, אוי לו לרבו שלימדו תורה", ואת מי שמקדש את השם כמי שהבריות אומרים עליו "ראו כמה נאים מעשיו, אשרי רבו שלימדו תורה". המדד, במקרה זה, הוא דווקא הבריות-ההמון, ולא רק "דבר ה' זו הלכה".
אין לי כוונות לשכנע אתכם, הקוראים, שהרב חייב להיות פופוליסטי או לקבוע שאין רע בהתנהגותם של כל מי שפועל בפופוליזם. אני מסתפק בהטלת ספק והצבת הנושא כנקודה למחשבה. דעתי האישית בנושא זה היא שהדבר נמדד במידת יראת השמיים של האדם. אתה יכול להתחשב ב"פוליטיקלי קורקט" ובהלכי הרוח הנושבים בציבור, כל עוד ברור לך שתתן את הדין על כל מעשיך לפני הקב"ה בבוא היום. אם אתה מתחשב ב"פוליטיקלי קורקט" מפני שאתה ירא שמיים, אתה פועל נכון. אם לחילופין אתה ירא שמיים מפני שזה "פוליטיקלי קורקט" או שאתה מתחשב בדעת הקהל משום שאתה ירא תקשורת או ירא את שכניך, אתה נמצא במקום הלא נכון.
"לצערי, יש היום רבנים רבים שסרגל היהדות שלהם אינו נמדד רק ע"פ דבר ה' - זו הלכה.
הרבנים הללו, כשהם נדרשים לפסוק הלכה, בודקים לפני כן מה דעת הקהל בנושא, מה דעת התקשורת בנושא ואיזו תגובה הם יקבלו. האם זה פוליטיקלי קורקט? כך הם פעלו בנושא מצעד הגאווה, כך הם פעלו בנוגע לשילוב עולי אתיופיה בחינוך, וכך הם פעלו במהלך פשע הגירוש מגוש קטיף".
ברצוני להעיר על דבריו מספר הערות, שאולי יעמידו את הדברים באור אחר.
איתרע מזלו של ברוך מרזל ומאמרו התפרסם בעיתון "בשבע" רק מספר עמודים לפני הכתבה של יאיר שפירא באותו גליון שתיאר באריכות את ההתדיינויות האחרונות של רבנים מכובדים מהעולם החרדי בבתי המשפט האזרחיים. שפירא מזכיר בין היתר, את המחלוקת המשפטית בין ראשי ישיבת פוניבז' שלא הצליחו למצוא הרכב דיינים שיוכל לדון בענייניהם כי היה ברור שכל דיין שיבחרו יהיה מוטה לחלוטין לטובת הציבור בתוכו הוא גר.
כך יכלו הקוראים מיד להבין ש"יש היום רבנים רבים שסרגל היהדות שלהם אינו נמדד רק ע"פ דבר ה' - זו הלכה" גם בציבור החרדי, ולא רק בציבור הדתי-לאומי. מעניין לציין שעל פניו יכלו ראשי ישיבת פוניבז' לפנות לבית דינו של הרב יעקב אריאל ברמת-גן ולקבל פסק דין שאיננו מוטה, אך הרבנים העדיפו ללכת לערכאות מאשר להודות שאפשר לדון דין תורה אצל "רבנים ד"לים". והנה שוב, "רבנים רבים שסרגל היהדות שלהם אינו נמדד רק ע"פ דבר ה' - זו הלכה".
בניגוד לרבני הציבור החרדי מהסעיף הקודם, שאותם אני דן לכף חובה ולא יהיה זה לזכותו של הרב שרלו להשוות אותו אליהם, ניתן למצוא רבנים אחרים שהואשמו באותן ההאשמות ודווקא יש בזה כבוד גדול להימצא במחיצתם. כזה לדוגמא הוא כמובן הרב שלמה גורן, שכידוע זכה לקיתונות של שופכין כאשר הסכים להתקפל מול משה דיין ולהתיר את האח והאחות, כך לפחות הוצג לציבור על ידי רבנים מובילים. בין הרבנים שראו את פסיקתו בעין רעה נמנה גם הרב שאול ישראלי. גם נגד הרב גורן טענו בשעתו שהוא המציא מושג של ביטול גירות רק כדי לרצות את התקשורת והפוליטיקאים.
אינני מתכוון להסתפק בטיעון הדמגוגי "גם אצלם זה ככה", ואני מבקש באמת להעלות נקודה זו כשאלה למחשבה. האם זה פסול שהרב מתחשב ב"כותרות העיתונים" כשהוא מביע את דעותיו? האם יש ציפייה שהרב יהיה מנותק לחלוטין מהלכי הרוחות הנושבים בציבור? מצינו בחז"ל מספר התייחסויות לעניין זה, שכלל לא משתמע מהן כשיטתו של ברוך מרזל.
א. מצינו ש"כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".
ב. חז"ל קבעו שכל גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה דינה להתבטל.
ג. הגמרא בסוף יומא מגדירה את המחלל את השם כמי שהבריות אומרים עליו "ראו כמה מכוערין מעשיו, אוי לו לרבו שלימדו תורה", ואת מי שמקדש את השם כמי שהבריות אומרים עליו "ראו כמה נאים מעשיו, אשרי רבו שלימדו תורה". המדד, במקרה זה, הוא דווקא הבריות-ההמון, ולא רק "דבר ה' זו הלכה".
אין לי כוונות לשכנע אתכם, הקוראים, שהרב חייב להיות פופוליסטי או לקבוע שאין רע בהתנהגותם של כל מי שפועל בפופוליזם. אני מסתפק בהטלת ספק והצבת הנושא כנקודה למחשבה. דעתי האישית בנושא זה היא שהדבר נמדד במידת יראת השמיים של האדם. אתה יכול להתחשב ב"פוליטיקלי קורקט" ובהלכי הרוח הנושבים בציבור, כל עוד ברור לך שתתן את הדין על כל מעשיך לפני הקב"ה בבוא היום. אם אתה מתחשב ב"פוליטיקלי קורקט" מפני שאתה ירא שמיים, אתה פועל נכון. אם לחילופין אתה ירא שמיים מפני שזה "פוליטיקלי קורקט" או שאתה מתחשב בדעת הקהל משום שאתה ירא תקשורת או ירא את שכניך, אתה נמצא במקום הלא נכון.
2 תגובות:
שם השולח: ידידיה תאריך: 09/03/10, 20:23:00המשך-
כאדם שעוסק מעט בחינוך בישיבות תיכוניות אני מודע מאוד לכך שאיסור זה הוא חומר נפץ ושהחבר'ה מסתבכים איתו מאוד.
אבל לא נראה לי שהפתרון לכך הוא לאמר 'עזבו, זה לא כזה נורא'. הדרך צריכה להיות עמידה אל מול החומרה תוך הדגשת מתיקות החטא ואפשרותו, וראה בספרו המרהיב של הרב יהושע שםירא בנושא.
לסיום אני אומר שוב, לשים לב למה שקורה בשטח זה מצויין. אבל התחוש היא שיש השתעבדות למצב הקיים תוך חוסר רצון להתעמת איתו ולהעמיד אלטרנטיבה תורנית וערכית.
שם השולח: מישקה תאריך: 09/03/10, 21:26:45רק להעיר, שלמיטב זכרוני בשום מקום לא נקבע שגזירה שהציבור אינו עומד בה דינה להתבטל, אלא רק ש"אין גוזרין" גזירה כזו. אבל אם נגזרה, הריהי קיימת ומחייבת.
באשר לעיקר השאלה, ההתחשבות בפרהסיה והמיינסטרים הישראלי-תקשורתי, לדעתי בעייתי להחיל עליו את כל מה שאמרו חז"ל על הציבור וההתחשבות בבריות. מדובר על מציאות שונה בתכלית השינוי. גם חז"ל, אם נרצה להביא לאבסורד, לא טענו שמקדש השם הוא מי שהיוונים והרומאים והבבלים אומרים עליו "ראו כמה נאים מעשיו" (לא לשם הקבלה בינם לבין חילוני עמנו, חלילה, אלא לשם המחשה). לי אישית, בכל אופן, לא ברור בכלל שזוהי קבוצת ההתייחסות הרלוונטית לפי העקרונות שהתוו חז"ל.
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 10/03/10, 05:18:46אינני יודע לאן נעלם תגובתו הראשונה של ידידיה, אני מקווה שהוא יחזור מעצמו.
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 10/03/10, 05:24:35"בית דין שנראה להן לגזור גזירה או לתקן תקנה או להנהיג מנהג, צריכין להתיישב בדבר ולידע תחילה אם רוב הציבור יכולין לעמוד בהן או אם יכולין לעמוד. ולעולם אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה.
הרי שגזרו בית דין גזירה על ודימו שרוב הקהל יכולין לעמוד בה, ואחר שגזרוה פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל, הרי זו בטלה ואינן רשאין לכוף את העם ללכת בה."
(רמב"ם הל' ממרים פ"ב הל' ה-ו)
שם השולח: מישקה תאריך: 10/03/10, 05:56:50נכון, אבל אם פשטה בסמוך לתיקונה, אזי גם אם בהמשך יווצר מצב ויווצר ציבור שאינו יכול לעמוד בה, היא לא תיבטל מפני כך. לכך הייתה כוונתי: גזירה שכבר קיימת, כלומר שכבר עברה את מבחן הסף הראשון, לא עשויה להתבטל עוד מפני שהציבור אינו עומד בה. (אין זה כל כך משמעותי לענייננו, בעצם, כי אכן יש כאן ביטוי להתחשבות מובהקת בציבור ומצבו).
שם השולח: חגי תאריך: 10/03/10, 08:21:11הפניה לערכאות היתה לא בגלל שפסק הדין לא יהיה מוטה, לכאורה, אלא בגלל שלערכאות יש יכולת אכיפה .
אני חושב שהטענה של מרזל היא לא על כך שהרב שרלו מתחשב בציבור בפסיקותיו , אלא על כך שהוא מתחשב ב"איך הפסיקה תוצג בתקשורת החילונית"
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 10/03/10, 08:42:33חגי,
הנה שני ציטוטים מהכתבה של שפירא:
- לא עלה בדעתו של איש כי יש בית דין שיוכל להכריע במחלוקת בה עומדים הרב אלישיב והרב שטיינמן מחד, והאדמו"רים מגור ומויז'ניץ מאידך.
- באין הרכב ליטאי שלא יהיה חשוד על השתייכות לאחד משני הצדדים.
עד כמה שידוע לי, אחרי שחותמים על שטר בוררות אפשר ללכת לבית משפט שיחייב לקיים את הבוררות. כך שרק בשביל יכולת אכיפה אין צורך להתדיין בערכאות.
לא ברור לי שיש הבדל בין "התחשבות בציבור", לבין "איך הפסיקה תוצג בתקשורת". אפשר להוסיף לדברים שהבאתי גם את "והייתם נקיים" וכד' המדבר על איך הדברים מוצגים בציבור.
שם השולח: נתנאל תאריך: 10/03/10, 14:57:55אני לא מבין איך אין כמעט טיפת ביקורת כלפי מר מרזל, הדברים שהוא כתב מחוצפים, קצרים ולא רציניים, ופשוט לא ראויים לתגובה.
מר מרזל כרה לעצמו בור גדול מאוד ליפול בו, אני מזועזע מחוסר התגובה לדבריו עד כה.
שם השולח: חגי תאריך: 10/03/10, 15:55:08ולמה הם לא הלכו להדיין בפני הרב מזוז או בפני אחד האדמו"רים החסידיים - האם הם מזלזלים גם בהם ?
השאלה צריכה להיות האם הציבור יקבל את הפסיקה למעשה , ולא איך תיראנה כותרות העיתון, שמנסחיהן, לצערנו, מנסים לעתים קרובות להציג את התורה בצורה מעוותת כדי לקדם תפיסת עולם מסוימת.
זה בערך כמו שתגיד - למה צריך בחירות לכנסת אם אפשר לשמוע חדשות ולהבין מה הציבור חושב ?
הוסף רשומת תגובה