לפני כשבוע הבאנו את דברי ר' אליעזר ממיץ (להלן: רא"ם) בעל ספר היראים:
אף על פי שאין בישול אחר בישול... מכל מקום יש בישול אחר אפוי וצלי דקיימא לן כרבי יוסי דאמר (פסחים מא.) יוצאין בפסח במצות רקיק שרוי אבל לא במבושל אחר אפייה אף על גב שלא נימוח שהבישול שאחר כן מבטל האפייה הילכך יזהר אדם שלא יתן פת אפויה אפילו בכלי שני בשבת במקום שהיד סולדת בו גם מצלי יזהר אדם ובשר או דג מבושל לא יתן אצל האש בחום גדול שהיד סולדת בו ואם עשה חילל את השבת וחוששני לו מסקילה וחטאת.
הבאנו את מחלוקת הפוסקים הספרדיים בהבנת דברי השו"ע הללו (או"ח סימן שיח סעיף ה):
יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה, אם בשלו אח"כ במשקה יש בו משום בישול, ואסור ליתן פת אפילו בכלי שני שהיד סולדת בו, ויש מתירין.
הג"ר עובדיה יוסף הבין שה"יש מתירין" בדבריו של מרן השו"ע נסובים על כל דבריו, כלומר שהוא דחה לחלוטין את דברי הרא"ם. לעומת זאת, הג"ר שלום משאש ופוסקים אחרים (ובכללם הרמ"א) הבינו שדברי השו"ע נסובים רק על חלקו השני של הסעיף (הכנסת פת לכלי שני) אך בעיקרון השו"ע קיבל את דעת הרא"ם שיש בישול אחר אפייה.
הג"ר עובדיה יוסף מביא ראיה לדבריו מדברי השולחן ערוך בסעיף ט"ו:
דבר שנתבשל כ"צ [=כל צרכו] והוא יבש שאין בו מרק, מותר להניחו כנגד המדורה אפי' במקום שהיד סולדת בו.
דברים אלו הם הפוכים לחלוטין מהדברים שהבינו בתחילת הרשימה מהרא"ם:
ובשר או דג מבושל לא יתן אצל האש בחום גדול שהיד סולדת בו
מכאן, אומר הגר"ע יוסף, ראייה שהמחבר בשו"ע דחה לחלוטין את דעת הרא"ם. לכאורה זו ראייה חזקה מאד המפשטת מאד את שיטת השו"ע.
גם אם נקבל הסבר זה של השו"ע, שיטת הרמ"א נותרת קשה בכל מקרה. הרמ"א איננו חולק על דברי השו"ע בסעיף טו, הוא אף מוסיף על דבריו כי ניתן לחמם גם דבר לח שעדיין חם קצת. מאידך, בסעיף ה' הרמ"א בודאי מקבל את דעת הרא"ם. כך, שבין אם נסביר את השו"ע שהוא מקבל את דעת הרא"ם ובין אם לאו, דברי הרמ"א קשים.
בעל המשנ"ב מביא אחרונים נוספים, שלא הבינו כדעת הגר"ע יוסף, והתקשו להסביר את הסתירה בדברי המחבר בין סעיף ה' לבין סעיף ט"ו (ביאור הלכה סימן שיח ד"ה * והוא יבש):
צ"ע הא לעיל בס"ה מביא דעת הרא"ם וע"ש במ"א דלדעתו ה"ה דיש צלי אחר בישול ואיך מתיר הכא בסתם
אחרונים שונים ניסו ליישב את הסתירה. היו שהציעו לחלק בין צלייה לאחר בישול לבין בישול לאחר צלייה. היא שרצו לומר ש"כנגד המדורה" הוא מקום שהבשר לא יכול להגיע לכדי צלייה.
אך תמוהים דברי השמירת שבת כהלכתה שפסק לכאורה נגד השו"ע והרמ"א, ואלו דבריו (פרק א סעיף ס):
בשר מבושל, אין להניחו על גבי מכסה של קדירה העומדת על גבי האש, כי הבשר המבושל (שהוא עכשיו בלי רוטב) נצלה בחום.
דבר זה, שכתב השש"כ, הוא הפוך לחלוטין מדברי המחבר והרמ"א שהתירו בדיוק את זה להדיא. והוא נטה להחמיר מכוח הצ"ע של הביאור הלכה. צ"ע.
תגובה 1:
שם השולח: נתנאל תאריך: 02/04/10, 15:18:51
ההבנה שלך בדברי הרמ"א אינה כל כך פשוטה, ערוך השולחן למשל הבין שהרמ"א דחה לגמרי את שיטת ר"א ממיץ, וכך נאמר גם בדברי המשנ"ב במקום.
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 04/04/10, 07:23:01
נתנאל,
אני כנראה לא מבין אותך כמו שצריך. הרמ"א כותב בפירוש שנוהגין להחמיר כרא"מ.
אנא הסבר יותר בפירוט.
הוסף רשומת תגובה