רבנין אמרין הרבה דברים אסר אותן הקב"ה וחזר והתירן במקום אחר. תדע לך, אסר הקב"ה לישראל לשחוט ולאכול עד שיביאנו פתח אהל מועד מנין שנא' (ויקרא יז) "ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו". מה כתיב שם "ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו" וכאן חזר והתירו להם שנאמר "רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא וגו'" מניין ממה שקרינו בענין "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך":
המדרש מצהיר שיש "הרבה דברים" שאותם אסר הקב"ה ולאחר זמן הוא התיר את אותם הדברים. ההוכחה לכך היא מפרשת השבוע שלנו. בפרשת אחרי-מות יש איסור על שחוטי חוץ. כלומר, שאסור לאדם מישראל לשחוט בשר מחוץ למשכן, גם אם הוא רוצה סתם בשר חולין לאכול. הוא צריך להביא את הבהמה למשכן על מנת לשחטו. לעומת זאת, אצלנו בפרשת ראה, לפני הכניסה לארץ, התורה אומרת ששחיטת בשר חולין תהיה מותרת בגבולין, מחוץ למקדש.
כמדומני שיש בראשונים שני הסברים אפשריים לשינוי הזה. שני ההסברים כמעט הפוכים אחד מהשני.
הסבר אחד אומר שבני ישראל כשיצאו ממצרים היו שטופים בעבודה זרה ולכן היה צריך לתת להם, כתשובת המשקל, עוד ועוד סיבות לבוא למשכן ולהדבק בשכינה, ובכך להתרחק מהעבודה זרה. כך גם אומרת התורה שם בפרשת אחרי-מות "ולא יזבחו עוד את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה". אך עתה שבני ישראל מחכים להכנס לארץ, לא מדובר יותר על דור יוצאי מצרים. הדור החדש איננו שטוף בע"ז ולכן הוא איננו נצרך למצווה זו. לדור זה יתירו לשחוט גם מחוץ למשכן/מקדש.
ההסבר השני בראשונים סבור שהמטרת המצווה הוא פחות ההתרחקות מהע"ז ויותר ההתקרבות להקב"ה. כל עוד עם ישראל נמצאים במדבר וחונים סביב למשכן אפשר לדרוש מהעם לבוא למקדש לעיתים כה תכופות. אך כשבני ישראל יכנסו לארץ זה פשוט לא פרקטי לדרוש מעם שפרוס על פני כל הארץ לבוא לשחוט בשר רק בבית המקדש.
ההסברים הפוכים בכך שהם חלוקים מהו הלכתחילה. ההסבר הראשון סבור שלכתחילה רצוי שכל אדם ישחוט אצלו בבית. ההסבר השני סבור שלכתחילה רצוי שאדם ישחוט רק בבית המקדש.
קשה מאד לקבל את דברי המדרש כפשוטם שיש "הרבה דברים אסר אותן הקב"ה וחזר והתירן במקום אחר". חוץ מהדוגמא של שחוטי חוץ קשה למצוא עוד דוגמא של דברים שהקב"ה אסר ולאחר מכן התיר.
אולי ניתן להסביר, קצת על דרך המליצה, לאור מחלוקת הראשונים שהבאנו. זו מציאות שההלכה משתנה מדור לדור על מנת להתאים את עצמה למציאות המשתנה. זהו ה"הרבה דברים" שמדברים עליהם במדרש. וכשזה קורה, כדוגמת מה שראינו בעניין שחוטי חוץ, יש מחלוקת בין בני התורה באותו דור ובדורות שלאחר מכן האם השינוי היה טוב או לא. האם מה שיש כרגע בידינו הוא הלכתחילה או שהלכתחילה הוא מה שהיה בדורות הקודמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה