רכישת יין אוצר בית דין לאחר מועד הביעור

לפני כשבוע פרסמתי רשימה בשם עוד על ביעור פירות ויין שביעית ובו הבאתי את דעתו של הרב אליעזר מלמד כפי שהתפרסמה בעיתון בשבע שנכון לא לקנות יין מאוצר בית דין הנמכר במרכזי השיווק השונים, מכיוון שהוא לא עבר ביעור (מועד הביעור היה בערב פסח). לאחר שכתבתי את מה שכתבתי פנה אלי רב חשוב והעיר לי שדברי הרב מלמד צודקים, ובאמת אי אפשר להחשיב את הסופרים השונים והחנויות השונות כשליחי בית הדין. לחיזוק דבריו הוא הביא מספר נתונים שלא הכרתי. לאחר אותה פנייה, הבנתי שאין לי מספיק נתונים בנושא. לכן, פניתי לרב זאב ויטמן, רב תנובה, שעמד בראש ועדת השמיטה של הרבנות הראשית לישראל ומי שאחראי בעצם על כל מה שהתרחש והתחדש בשמיטה האחרונה בנושא אוצר בית הדין של הרבנות הראשית. הוא הסכים לסכם בקצרה את דעתו לתועלת קוראי הבלוג. בשם הקוראים ובשמי אני מודה לו שהוא הקדיש לכך זמן.
הנה דבריו:

לגופו של עניין, יש לדעת שראש בית הדין היה הרב דב ליאור ויחד עמו ישבו רבנים נוספים - הרב מרדכי עמנואל מביתר שהיה גם מפקח מטעם בית הדין על ביצוע ההוראות, הרב יונה דוברת ממבוא חורון, הרב ישי סמואל מיונתן, הרב אלישיב קנוהל מכפר עציון ואנכי.
אם רוצים להגיע לשמירת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל אין כמובן כל דרך לשווק את היינות לכלל הציבור במדינת ישראל באמצעות תחנות חלוקה מקומיות המתבססות על מתנדבים כמו שעשו בהר ברכה, אלא חייבים לעבוד עם מערכות השיוווק הקיימות ובאמצעות החנויות ואין בכך בעיה הלכתית אם החנויות ממונות כשליחי בית דין.
מכיוון שהרבנויות המקומיות לא שיתפו כל כך פעולה בהחתמת החנויות למרות שנתבקשו לעשות זאת, הרי שנקטנו בפעולה נוספת שבה הוחתמו כל מקבלי היין (באמצעות תעודות המשלוח שהגיעו מהיקבים) שהם לא זוכים ביין עד שהוא מגיע לצרכן הסופי כך ש/במועד הביעור היין היה ברשות בית הדין.
אפשר להמשיך להפקיע את מצוות השמיטה ע"י מכירת הקרקעות ולהשתדל לשפר את המכירה שאכן תהיה מכירה רצינית ותקפה (ולא כפי שנעשה בחלק גדול מהמקומות), אך אם רוצים להתקדם לשמירת שמיטה ולא להפקעתה חייבים להתחיל להתמודד עם קיום המצווה ולהבין שלא בשמיטה אחת נגיע למחוז חפצנו שהוא שמירת שמיטה אידיאלית ומושלמת.
בליבי אין כל ספק שהדרך שהלכנו בה בהקמת אוצר בית דין ארצי עדיפה, למרות כל הקשיים והבעיות והמכשולים שערמו בדרכנו, על ההפקעה ומכירת הקרקעות, וק"ו כשמכירה זו נעשית בלי גמירות דעת ולא ע"י בעלי הקרקעות המוסמכים וכשאין בדיקה רצינית שהיבולים מובאים מהשדות והכרמים שאכן נמכרו.
דברי נכונים לגבי מטעים. לגבי ירקות אני חושב שצריך לנקוט בדרך השניה של מכירה רצינית ומשופרת כפי שעשינו בשמיטה האחרונה וב"ה לגבי הירקות המכירה נעשתה ברובם המוחלט של המקרים באופן מועיל וטוב שאי כל בעיה לסמוך על מכירה זו.

בשיחה בע"פ הרב ויטמן הוסיף שברוב החנויות היין שנמצא כעת (ארבעים יום אחרי פסח) על המדפים הגיע לחנויות רק לאחר הפסח, ובכלל היה בידי היקבים בערב פסח, והיקבים הם בודאי שליחי בית הדין.

אני מסיים עניין זה במכתב נוסף שהרב ויטמן שלח לי ובה הודעה לציבור שנשלחה לרבנויות המקומיות:
היין בקדושת-שביעית שנמצא ברוב מוחלט של החנויות והמרכולים, היה ברשות בית הדין בפסח ולכן אינו חייב בביעור.
במקרים בהם חנויות לא מונו כשלוחי בית דין והם לא קיבלו את היין ישירות מהיקב אלא באמצעות סוכני משנה, הרי מי שקונה מהם לאחר פסח יין שהגיע לרשותם לפני פסח יבער יין זה באופן מיידי, ויסמוך בכך על הפוסקים המתירים לבער את היין גם לאחר הפסח, במקרים בהם שגגו ולא ביערו אותו במועד.