ביום שני ה' בניסן התקיים באוניברסיטת בר אילן הכנס ה-16 לתורה ומדע. תוכנית הכנס ניתן לראות כאן: (לינק). בימים האחרונים חלק מההרצאות החלו לעלות לאתר ישיבה (לינק) ותוך כדי הסיקור הקצר שלי אשתדל להביא את הקישורים המתאימים.
רשמים כללים
זמן הכנס – זמנו של הכנס נקבע (גם בשנים עברו) בעיצומם של ימי ההכנה לקראת חג הפסח, עובדה שדי מקשה (לפחות עלי אישית) את ההשתתפות. לסימפוזיון המעניין על ברכת החמה אני אצטרך להקשיב בגרסא המוקלטת (פרופ' עלי מרצבך, הרב ד"ר דרור פיקסלר, פרופ' נחום דרשוביץ, הרב שי וולטר) מתישהו ב-28 שנים הקרובות. (גם את הרצאתו של הרב שבתי הכהן רפפורט לצערי הרב פספסתי, אבל זה היה יותר באשמתי) אני מבין שיש אילוצים שונים, אך מכיוון שאני סבור שזו כנס חשוב (כפי שתיכף אפרט) קצת חבל שהתזמון פחות מאידיאלי.
חשיבות הכנס - לעניות דעתי עיקר חשיבות הכנס הוא בעצם קיומו. זאת אומרת שחשוב שיהיה ציבור פעיל ותוסס העוסק בסוגיות של תורה ומדע ובדרך לשלב ביניהם. גם כאשר אין חידושים מרעישים המפגש וההפריה ההדדית חשובה מאוד בכל תחום מקצועי. שמחתי לראות שיש השתתפות פעילה של ציבור (דתי) די רחב.
תחומי העיסוק - הכנס התפרס על פני תחום רחב מאוד של נושאים מ-התחממות כדור הארץ (פרופ' פנחס אלפרט) ועד היבטים פסיכולוגיים בקבלת מצוות בגיור (הרב ישראל רוזן). זה אמנם דורש הגדרה רחבה של המושג "מדע" אבל אין בזה לכשעצמו חיסרון. יחד עם זאת אני חושב שהתנאים בשלים להכניס קצת יותר "אקשן" לכנס. יותר לעמת גישות שונות ולהביא דעות מנוגדות סביב נושאים שנויים במחלוקת. לא אפרט כרגע אבל אני יכול לחשוב על כמה נושאים כאלה שיכניסו לכנס קצת צבע ואוירה של חידוש והתפתחות ולא רק אוסף מפוזר ומלוקט של רעיונות.
רמת הכנס - באופן כללי רמת הכנס הייתה גבוהה מאוד. התרשמתי לטובה ממגוון הדוברים ומהיכרותם לעומק את הסוגיות עליהם דיברו. דבר אחד כן רציתי להדגיש בהקשר הזה של הצגת הדברים והוא נכון לא רק לכנס הזה ספציפית. אי אפשר להפריז בחשיבות של ההשקעה בצורת ההגשה. הרבה פעמים ניתן להבחין (גם בין מומחים גדולים בתחומם) מי התכונן מראש להרצאה ומי לא. בנוסף, כדאי גם לפעמים לנסות להיעזר במצגת במחשב (זו אכן גם חוכמה ואומנות לכשעצמה להשכיל להיעזר במידה הנכונה מבלי להפריז). מי שיש לו את ההתלהבות והחוש הדרמטי שיש לפרופ' נתן אביעזר יכול להסתפק בשקפים מנייר מהדור הישן. לכל השאר מאוד מומלץ ללמוד לנצל את האפשריות הטכנולוגיות הנפתחות בפנינו מידי יום ביומו.
ומכאן נעבור לכמה רשמים נקודתיים מאוד קצרים
אחד ההרצאות המרתקות ביותר לטעמי,ולא מעט בזכות צורת הגשת הדברים (לא מפתיע שאכן מדובר על ראש חוג לתקשורת) הייתה הרצאתו של ד"ר צוריאל ראשי על "זכות/חובת הציבור לדעת". ההרצאה מבוססת על עבודת הדוקטורט של ד"ר ראשי שבהחלט עשה עבודה יסודית והקיף מקורות הרבה, ומאוד מומלצת להקשבה. (אפשר גם ללמוד הרבה על איך להציג, מצפייה במצגת בנויה היטב)
הרצאה נוספת מאוד מומלצת היא זו של הרב ד"ר אמיר משיח "תורה ומדע במשנתו של הרש"ז אוירבך: אימוץ או עימות?" אשר עסקה בסתירה לכאורה בין פסקיו של הרב אויערבך בעניין החשמל - אימוץ מוחלט של מסקנות מדעיות (וכאשר צריך יוצא להלחם בלשון מאוד תקיפה ונועזת, שלא כדרכו, לשכנע כדבריו) לבין פסקיו בענין קביעת רגע המוות - דחייה מוחלטת (אפילו כשהוא בעצמו נאלץ להודות שטעה בהערכתו לגבי תוצאות הניסוי המדעי שהוא יזם). הסתירה היא בהחלט לא פשוטה וזו אחד המקומות בהם נזקק הרב ד"ר משיח לביטוי "פסיקה הומניסטית" בכדי לנסות וליישבה.
אני חשבתי שעל הנושא של היחס בהלכה ללימודי חול כבר שמעתי הכול אבל הרב יהודה זולדן הצליח להפתיע אותי. בהרצאתו הוא התייחס לנושא שכולנו שמענו כבר פעמים רבות, מזווית ראייה מעניינת וחדשה. נקודת המוצא: הדיון בגמרא לגבי פתיחת מסגרת לימודית בבית משותף. מסקנת הסוגיא שיש לחלק בין לימוד תורה לילדי ישראל לבין לימודי חול לילדי עכו"ם, לכאורה משאירה מרחב תמרון ביחס ללימודי חול לילדי ישראל. מהגמרא לא ברור חד משמעית האם ההבחנה היא בין לימודי תורה / לימודי חול, או שמא עיקר ההבחנה היא דווקא בין ישראל / עכו"ם. היינו מצפים שמי שמעלה על נס חשיבותם של לימודי חול ינסה דווקא לתפוס בפרשנות השנייה. פסיקת הרמב"ם בנושא איננו מסתדר עם התאוריה הזאת והרב זולדון ניסה לתת על זה את הדעת.
בזמן שבמושב המרכזי (שרק שם הייתה הקלטה) הרצו ד"ר יעקב הכהן-קרנר (זיהוי שנת לידתו ושנת פטירתו של פוסק באמצעות פסקי השו"ת שלו ופסקי השו"ת שהזכירו אותו) וד"ר אלי גורפינקל (פסיקה והכרעה בסוגיות אמונה והשקפה: דגשים חינוכיים בחינוך לאמונה בהשגחה פרטית) הלכתי לאחד המושבים המקבילים.
הרב ד"ר יהודה יונגסטר דיבר על הנחת אקראיות והנחת סיבתיות, ותפקידם בתהליך קבלת ההחלטות שלנו. כאשר אנו באים לשפוט מציאות שעומדת בפנינו, בדרך כלל יש לנו נטייה טבעית להניח שהמערכת סיבתית. במבט ראשון גישה זו נראית "מדעית" אולם לעיתים מאחוריה עומדים אפקטים פסיכולוגים שאינם תמיד נכונים מדעית ( לדוגמא "כשל המהמר"). חידושו של הרב יונגסטר שגישת ההלכה שכל זמן שיש סיבה כלשהיא להניח סיבתיות (ואפילו סיבה פסיכולוגית מוטעית) ההלכה אכן תשאף לעשות כן, ולא תניח שהמערכת אקראית. שאלת היחס שלנו למערכת בא לידי ביטוי בעיקר בנוגע להכרעה ההלכתית במצב של "ספק". באמצעות הגישה שהצגנו ניסה הרב יונגסטר להסביר את הלוגיקה מאחורי הכלל ש"כל קבוע כמחצה על מחצה דמי" ולמה הוא נאמר רק לגבי רובא דאיתא קמן. כאשר יש לנו מערכת אקראית שבו ההליכה אחר הרוב היא מטעמים סטטיסטים בלבד (בניגוד לרובא דליתא קמן ששם קיומו של הרוב מכריע שהמערכת אכן סיבתית והסיבתיות היא שמולידה את הרוב) חוזר הגורם ה"קבוע" להחזיר את הדיון למגרש הסיבתי ששם אין משמעות לסטטיסטיקה (מחצה על מחצה). הרעיון בהחלט מעניין ופותח פתח לעיון ולבירור יותר יסודי ומעמיק.
השולחן ערוך של הפיזיקה, שהוצג על ידי סרן מלכיאל השכל, סקר (במהירות האור) גישות שונות ביחס שבין תורה ומדע (על פי ספרו של הרב ד"ר נחום לאם – תורה ומדע) וניסה להציג גישה משלו של " חינוך" והשפעה הדדית. הרעיון אם הבנתי נכון, הוא להשתמש במושגים ועקרונות מדעיים כמו שימור אנרגיה וכדומה ולהוציא מתוכם תובנות מוסריים בעבודת ה' שלנו. גם כאן הרעיון מעניין אבל זקוק לדעתי להתפתח ולהבשיל קצת.
נסיים בציטוט שהביא ד"ר צוריאל ראשי מכתביו של הרש"ר הירש אשר ראוי להתנוסס בראש כל בלוג הפועל לשם שמים, ואשר רק בשבילו היה לי שווה ללכת לכל הכנס:
כל מי שיש בו כישרון כתיבה או דיבור ולא ניצל את כישרונו כדי לכתוב או לדבר אל הציבור – הרי הוכיח בזה כי אין בו העוז לפעול למען עניין קדוש, אשר מחובתו אפילו להקריב את חייו בעדו, והרי הוא מתחייב בנפשו על ביטול מצווה נעלה זו. כאשר מדובר בעניינים כה חשובים וקדושים – חובה על כל אחד לפעול בכל כוחותיו ובכישרונותיו ללא כל השתמטות.
(במעגלי שנה, שנה ג' עמוד קפ"ט)
עוד על רש"ר הירש ובלוגים מומלץ לראות בקישור הזה - מכאן (דברים מעט מוזרים עבור מי שפרסם ספר בעילום שם...).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה