יום רביעי, 20 במאי 2009

מדרש לפרשת במדבר

"צדקתך כהררי אל" צדקה שאתה מביא על העולם מפורסמת כהרים הללו "משפטיך תהום רבה" משפט שאתה עושה בעולם הזה תהום רבה. מה התהום בסתר אף משפט שאתה מביא בסתר. כיצד? כיון שחרבה ירושלים בתשעה באב חרבה, וכשמראה ליחזקאל הוא מראה לו בעשרים בחדש. למה? שלא לפרסם באי זה יום חרבה. אבל מי שהוא בא לגדל ישראל מפרסם אי זה יום, אי זה מקום, אי זה חדש, אי זו שנה, אי זו אופטיאה "לצאתם מארץ מצרים לאמר" מה אמר להם "שאו את ראש כל עדת בני ישראל":

המדרש מבחין בין צדקותיו של הקב"ה למשפטיו. את הצדקות הקב"ה מפרסם ע"י פרסום התאריך והמקום המדוייקים בהם ארעו, לעומת זאת את המשפטים/הדינים הקב"ה מסתיר מעט את התרחשותם ע"י כך שלא מגלים בפומבי את תאריך התרחשותם. המדרש מביא דוגמא לכל סוג: את תאריך החורבן העלים הקב"ה מעט מיחזקאל, ולעומת זאת את מניית בני ישראל במדבר הקב"ה פרסם בתורה את התאריך המדוייק והמקום המדוייק להתרחשותם.

מה הצדקה הגדולה שבמניית בני ישראל?
רש"י כבר כותב בתחילת הפרשה שמניית בני ישראל נעשה להודיע את חבתן לפני המקום. כדוגמת אדם שיש לו אבנים טובות ומרגליות שהוא חוזר ומונה אותם כדי לוודא שכולם נמצאים. עם זאת, עדיין קשה להבין איזה מין צדקה זו. האם אין אנו מוצאים בתורה צדקות גדולות יותר ממניין בני ישראל בפרשת במדבר?
אך בעצם השאלה היא מורכבת יותר, שכן רואים בפירוש שהתורה ביקשה להדגיש את התאריך של תחילת ספר במדבר, שכן כרונולגית פרשת זו היתה צריכה להיות לאחר פרשת בהעלותך והתורה הקדימה אותה בדווקא, לכאורה להדגיש את התאריך והמנייה. אז מה החשיבות במניין הזה ולמה התורה ראתה כל כך צורך לפרסם אותו?

ספר במדבר הוא בהרבה בחינות ספר ההכנה לכניסה לארץ. נראה שהמניין בתחילת הספר הוא ההכנה הראשונה הרצינית המתבצעת לקראת ההכנה לארץ - מפקד לקראת כיבוש הארץ. לכן, אפשר במקום לקרוא לזה מניין או מפקד, לקרוא לזה הפעולה הראשונה לקראת הכניסה לארץ.

כאן אנו מוצאים דבר מעניין מאד: שתי הדוגמאות שהמדרש מביא הם שני הפכים מוחלטים - ההכנה הראשונה לקראת כניסה לארץ וחורבן הארץ. אנו עתה גם מבינים טוב יותר מהו הצדקה שבמניית עם ישראל.

אין תגובות: