קטניות

איסור קטניות זה קצת כמו שירות מילואים, זה נמשך רק כמה ימים אבל מדברים על זה במשך חדשים. למען הגילוי הנאות, כותב שורות אלו אוכל קטניות בפסח לתאבון כמנהג אביו.
בכנס רבני צהר שנערך בשבוע שעבר בירושלים, אף אחד מהנושאים שהוגדרו מראש לא עסק בקטניות ואף על פי כן שלושה מתוך חמשת הדוברים התייחסו לנושא. פתח המארח, נשיא מכון לב, פרופ' אריה בודנהיימר ואמר שלדעתו האתגר העומד בפני רבני ישראל כיום הוא להציב את הגבולות של איסור הקטניות, לא לבטל את האיסור אלא להגדיר מה יכול להיות כלול באיסור ומה לא יכול להיות. לדעתו (על אף שאינני בטוח שהוא אמר זאת בפירוש, אבל זה בהחלט השתמע מדבריו), כאשר גבולות אלו ייקבעו אין ספק שמעברו השני של הגבול (בצד המותר) צריכים להיות כל סוגי המאכלים שלא היו בנמצא בזמן הגזרה.
אחריו דיבר הרב דוד לאו, רבה של מודיעין, והוא פתח בתשובה לפרופ' בודנהיימר ואמר שצריך להכיר בכך שהיום באמת יש הרבה יותר אוכל מאשר היה כאשר הוא היה ילד ובכל שנה יש יותר ויותר מוצרים שניתן למצוא (על אף שהוא לא מרוצה מהימצאותם של מאכלים כשרים לפסח הדומים מאד למאכלי חמץ גמור, כדוגמת: ואפלים, ביסלי וכד'). הרב לאו הוסיף שאין לנו את הכוח לומר שמה שלא היה בזמן הגזרה אינו כלול בה, אך מאידך צריך לעמוד בפרץ ולדאוג שכל מיני צרי עין לא ינצלו חומרות אלו כדי לעשות קופה על גבם של משפחות קשות יום.
הג"ר יעקב אריאל, רב העיר רמת-גן, גם כן התייחס בסוף דבריו לעניין הקטניות ודבריו היו עבורי חידוש. הרב אמר שהוא איננו סבור שאיסור קטניות נולד מזה שרבני דור מסויים פתאום ראו שיש פרצה שצריך לפרוץ ולכן הם החליטו לאסור קטניות, אלא שלדעתו שורשי איסור החמץ היו כנראה מאז שהאורז הגיע לאזורינו. לאחר שהתנאים נחלקו בדין האורז: האם הוא מחמיץ או לא, והלכה נפסקה כרבנן שאורז לא מחמיץ ולא כרבי יוחנן בן-נורי. כנראה, לדעת הרב יעקב אריאל, היו קבוצות שכהנהגה טובה המשיכו להחמיר על עצמם ולנהוג כרבי יוחנן בן נורי, על אף שלא נקבעה הלכה כמותו. בשלב מסויים בהיסטוריה פשוט העלו את המנהג הזה על הכתב וזה הפך להיות מנהג מחייב. על פי זה הרב הסביר את העובדה שהאיסור על חלק מהקטניות התפשט גם מעבר לארצות אשכנז, מטעמים שונים, לארצות המגרב ואחרות.
הרב אריאל הוסיף שהוא איננו מבין את כל אלו האומרים שהקינואה הוא מותר מכיוון שהוא לא היה בזמן התקנה, שהרי גם התירס לא היה בזמן האיסור ואף על פי כן נתקבע המנהג שתירס הוא חלק מאיסור הקטניות. הקינואה, הסביר הרב, היה המאכל שאכלו הילידים בדרום אמריקה והתירס היה מה שאכלו בצפון אמריקה ולכן הוא לא רואה סיבה שיהיה הבדל ביניהם בדין. אף על פי כן, הוא אמר שאם אדם מסיבה בריאותית צריך לאכול מאכלי קטניות, עדיף שיאכל קינואה ולא אורז.
הרב אריאל הוסיף בסוף דבריו שלדעתו ראוי שרבני צהר יפרסמו בקהילותיהם רשימות של שמנים שמותרים על פי דעת הרב קוק בשמן קטניות. בעניין פולמוס שמן הקטניות של הרב קוק - ראה כאן.
הרב אריאל סיים בסיפור: בחג הפסח לפני שישים שנה בדיוק, ערב קום המדינה, היה מצור כבד בירושלים והיה מחסור גדול באוכל. באותה שנה פרסם הרב פרנק כרוזים בירושלים שמותר לכולם לאכול אורז בפסח, בגלל המחסור באוכל. אביו של הרב אריאל חזר הביתה יום אחד לפני פסח וסיפר לאשתו שהרב פרנק מתיר לאכול אורז בפסח. האמא (שלדברי הרב אריאל היתה אשה פשוטה, שאף הלכה בגילוי ראש, ובעניין זה ראה דבריי כאן) קמה על רגליה והצהירה: שהרב פרנק יאכל אורז - בבית הזה לא יכנס אורז בפסח. הרב אריאל סיים: הנח להם לישראל אם לא נביאים הם, בני נביאים הם.