א"ר שמעון בן לקיש: שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה ואנו למדין אותן מפרשת פרעה הרשע. כתוב אחד אומר: (דברים כח) "והיית רק למעלה" יכול כמוני? ת"ל: "רק" לשון מיעוט - גדולתי למעלה מגדולתכם. ואנו למדין אותה מפרעה הרשע שנא': (בראשית מא) "אתה תהיה על ביתי" יכול כמוני? ת"ל: "רק הכסא אגדל ממך" - גדולתי למעלה מגדולתך. והדין (=וזה) "קדושים תהיו" יכול כמוני? ת"ל: "כי קדוש אני" - קדושתי למעלה מקדושתכם. ועוד אנו למדין מפרעה הרשע, שנאמר: "ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה" יכול כמוני? ת"ל" אני פרעה - גדולתי למעלה מגדולתך (ויקרא רבה כד)
המדרש מביא את דבריו של ר' שמעון בן לקיש האומר כי על אף שמשה רבינו הביא בתורה שני עניינים, את עניינים אלו בכל זאת ניתן (צריך?) ללמוד דווקא מסיפור יוסף ופרעה. שני העניינים הם: הפסוק "והיית רק למעלה" - אין כוונתו שנהיה למעלה עד כדי דרגתו של ה', הפסוק "קדושים תהיו" - אין כוונתו שנהיה קדושים כמו הקב"ה.
ללא ספק המדרש דורש הסבר: מדוע אנו נצרכים ללמוד עניינים אלו מפרעה (שהמדרש אף מכנה אותו "רשע")? מה הפסוקים מפרעה מוסיפים לנו על פני הפסוקים המקוריים? האם חסר לנו משהו בהבנה לולי היינו לומדים מפרעה?
כאמור, המדרש נסוב על פני השגות שאליהם האדם צריך לשאוף: להיות קדוש, להיות רק למעלה. אל עבר שתי השגות אלו, כמו לכל השגה/שאיפה אחר, יכול האדם להתקדם רק אם הוא חוקר ומבין את מהותם ואת הדרכים המובילים למטרות אלו. אדם הרוצה להיות בעל ממון, צריך ללמוד איך עובדים שוקי הכספים למיניהם כדי שהוא יוכל להרויח את כספו, והוא גם צריך לדעת כיצד מתנהגים בעלי הממון כדי שכאשר הוא יגיע אל המטרה הנכספת יידע גם הוא איך להתנהג בה. כשם שכך הדרך בשאיפות גשמיות, כך גם בשאיפות רוחניות. אדם הרוצה ושואף להגיע לקדושה ולהיות למעלה, צריך לדעת כיצד אפשר להגיע לייעדים אלו וכיצד יש לנהוג כאשר מגיעים לייעדים אלו. עם זאת, אדם יכול ללמוד זאת רק ממי שכבר נמצא שם. אין ערך בכך שהאדם ילמד מאדם עני כיצד להיות עשיר. באותו אופן האדם הרוצה להיות קדוש צריך ללכת בדרכי הקב"ה שהוא הקדוש.
אך דרך זו היא בודאי בלתי אפשרית. האדם איננו יכול באמת להידמות להקב"ה. אך כאן טמונה סכנה גדולה. כיוון שהאדם יודע שהוא איננו יכול להידמות לבוראו באמת, אך יחד עם זאת צריך ללכת בדרכיו של בוראו על מנת להגיע לדרגות גבוהות, יש מקום שהאדם יתחיל לחקור על "ההבדלים שיש בינו לבין בוראו", אותם הבדלים הבאים לידי ביטוי במילים "אני" ו"רק" שבפיו של משה רבינו. אך ר"ש בן לקיש מלמד אותנו שגם את החקירה על אותם הבדלים אין לבצע - בגלל שעצם הדיבור על הבדלים בין אדם להקב"ה, משמעותו שיש מקום להשוואה ולתפיסה של הקב"ה. לכן בא ר' שמעון בן לקיש ואומר: את הדבר הזה, ההבדלים שיש בין אדם לבין ה' אני מעדיף ללמוד מפרעה. כל אדם שעומד בפני מלך יודע שעל אף ששניהם עשויים בשר ודם יש הבדל גדול ביניהם, ולא רק ביניהם אלא בין המלך לבין כל אחד אחר בממלכה - שר חשוב או עבד בזוי. אותה התודעה, החוסכת כל חקירה ופלפול, היא זו הצריכה להיות בתודעתו של האדם כאשר הוא בא להידמות לבורא ע"י הליכה בדרכיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה