הערה על תוצאות הבחירות במגזר הציוני-דתי

אז התוצאות הסופיות הן שהאיחוד הלאומי זכה בארבעה מנדטים והבית היהודי זכה בשלושה. כבר הספקתי לראות שבעיתון בשבע חגגו על נצחון המחנה שלהם ב"פריימריז של הציבור הדתי-לאומי". אני חושב שקוראי הבלוג הזה מספיק אינטלגנטים כדי להבין עד כמה דבריהם מופרכים, כך שלא אכנס לפינה הזו.

מבחינתי, תוצאות הבחירות מעידות על כך שאנחנו - הציבור הדתי-לאומי פשוט לא רלוונטי. זה לא סוד שמפלגת האיחוד הלאומי הלכה על קו דומה מאד לקו שהוביל אביגדור ליברמן מישראל ביתנו, בכל מה שקשור למאבק היהודי-ערבי, מה שעל פי רוב הפרשנים נתן לליברמן את ההישג הגדול. וראו זה פלא, הקו שהוביל קרוב לעשרה מנדטים (אני לא מכליל כאן את הציבור הרוסי, שישראל ביתנו הוא ביתו הטבעי) להצביע עבור ליברמן לא הוביל אפילו מנדט אחד להצביע עבור האיחוד הלאומי. ההסבר לתופעה הזו היא, בפעם השניה או השלישית, הציבור הדתי-לאומי איננו רלוונטי עבור כל מי שלא מדבר בשפה שלנו, קורא את העיתונים/עלונים שלנו וכו'.

עבור אנשי הבית היהודי, לא ברור מה היה עדיף, האם היה עדיף שהבית היהודי יגדל עוד קצת על חשבון הליכוד ובכך להגדיל את הסיכויים של ליבני לזכות בהרכבת הממשלה? אינני יודע אם מישהו בציבור הדתי-ימני היה מוכן לקחת מראש סיכון מחושב כזה.

אז הבית היהודי, בסופו של דבר הצליח לעבור את אחוז החסימה ולהכנס לכנסת. אבל מה עושים עכשיו ובעתיד? מה הסיכויים שמפלגה בת שלושה מנדטים תצליח לשרוד, גם אם לא משנים את שיטת הממשל? ההיסטוריה לימדה אותנו שמפלגות בסדר גודל כזה פשוט נעלמים (תוך כדי שהם מורידים עשרות אלפי קולות לפח). מאידך, קשה להאמין שיש איזה שהוא אופן שבו שתי המפלגות הדתיות יוכלו להתאחד. המהלך שנעשה הפעם היה לדעתי המהלך הכי כנה שנעשה בעשרים שנה האחרונות, ואם הוא לא צלח אינני יודע מה כן יכול להצליח. גם מבחינת חלק מהציבור שהצביע הפעם לבית היהודי, אינני יודע אם יחזרו להצביע אם בין השורות יהיה איזה כצל'ה או מישהו דומה. האפשרות היחידה שאני רואה, זה כישלון חרוץ של הליכוד בקדנציה הנוכחית ובריחה מסיבית של מנדטים ממנה חזרה למפלגות הדתיות. אינני יודע עד כמה אני שואף לסיטואציה כזו.



העירו לי שאני לא התייחסתי אף פעם למפלגה הירוקה-מימד, אז הנה משפט אחד עליהם. אינני יודע מה עבר בראשו של הרב מלכיאור כשהוא חשב שהוא יצליח למצוא שניים וחצי מנדטים של מצביעי מימד (תסלחו לי שאני מתעלם מעשרות אלפי הבוחרים הירוקים). למימד אף פעם לא היה ציבור בסדר גודל כזה, וכנראה שאף פעם לא יהיה לו. מבחינתי זה היה רק עוד הוכחה שהאיש שהרב עמיטל לא הצליח להסתדר איתו ושנשאר בממשלת ברק כשדיברו על מסירת הר הבית לערבים (דבר שמימד הצהירו מעל במות שונות שמבחינתם זו קו אדום), איננו ראוי לשום מעמד ציבורי וודאי לא לזה שהוא זכה לו מן ההפקר בשנים האחרונות.

עד כמה שידוע לי, מימד פרשו מהמפד"ל כשהמפד"ל שברה ימינה ותמכה בגוש אמונים ובזה שמה קץ לברית ההיסטורית עם מפלגת העבודה. מפלגת הבית היהודי זה הדבר הכי קרוב שיכול להיות כיום לדמות המפד"ל של פעם. זה שבמימד לא קפצו על ההזדמנות להצטרף, ואולי בעתיד להשפיע על דרכה של הבית היהודי ובכך לשקם את אותה ברית היסטורית שבמימד כה נכספים לה, גם הוא מראה על אופיו ושיקול דעתו הבעייתיים של הנ"ל.

אני מקווה, אך לא מבטיח, שזה יהיה הטור הפוליטי האחרון לחדשים הקרובים.

למה הפסדנו / יהודה גליק

את הדברים הבאים קיבלתי במייל, ברשימת התפוצה של הרב "מענה לשון", הם משקפים לחלוטין את תחושותי מאז הפיצול ולכן אני מפרסם אותם כאן. אינני יודע היכן הם פורסמו מלכתחילה. עדכון: המאמר התפרסם באתר קהילה אמונית - לינק.

דברים אלו נכתבים לפני הבחירות והם נקראים כשהקורא כבר יודע את התוצאות. אף על פי כן אני מרשה לעצמי לומר בבירור בבחירות הללו הפסדנו, הפסדנו בגדול.אנחנו, הציבור הדתי והתורני בישראל הפסדנו. אנחנו, הציבור הלאומי בישראל הפסדנו .אנחנו, אנשי הציונות הדתית הפסדנו.דברים אלו אמורים אף אם התחזיות הורודות ביותר התגשמו ושתי המפלגות הדתיות יחד השיגו 12 מנדטים.

הפסדנו, לא רק אבל גם, משום שלא השכלנו להתאחד ,אכן חבל. המפלגות תקפו אחת את השנייה ומימנו מודעות של מכתבים אישיים פומביים. האיש ברחוב ממש לא מתעניין בשאלה מי אשם בפילוג אורי אריאל, יעקב עמידרור או הפוליטיקה של אורלב אבל המפלגות היו כל כך עסוקות בזה. (אגב גם בזמן ההתנתקות כשכל מעיינינו היו נתונים לגוש קטיף מלאו רחובות העיר ירושלים והעיתונות שלנו במכתבים של האשמות הדדיות בין בני אלון וזבולון אורלב).

הפסדנו, לא רק אבל גם, משום שנתפסנו כבלתי רלוונטיים. בעוד שכל המפלגות הציגו את עצמן כדורשי טובתה של הציונות הדתית ,מפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי ממש לא עניינו אף אחד. אף אחד חוץ מעצמן, עצמנו , חוץ מהשטיבל הפרטי שלנו. לא הצלחנו ליצור אג'נדה שתעניין אף אחד חוץ מאותנו.

הפסדנו לא רק אבל גם משום שה"בית היהודי" לא הצליח להוות גורם משיכה לציבור מסורתי ענק שמחפש בית מסורתי ציוני.

הפסדנו, לא רק אבל גם משום שה"איחוד הלאומי" לא הצליח להעמיד את עצמו כאלטרנטיבה לציבור גדול של אוהבי ארץ ישראל שלא מתפללים בבתי הכנסת בעפרה ובית אל.

הפסדנו, לא רק אבל גם, כי לא הצלחנו לאלץ את הליכוד להעמיד את משה פייגלין ואפי איתם במקום של כבוד בין בכירי מפלגת השלטון.הפסדנו, לא רק אבל גם, כי כלל לא עלה על דעתנו האופציה שאנחנו מועמדים להנהגת העם. מראש הגדרנו את עצמנו כנספחים לאחת המפלגות הגדולות.

דומני שהסיבה העמוקה שבעטיה הפסדנו היא הרבה יותר מהותית. כל מה שמניתי כאן ,אלו סימפטומים של הדבר המרכזי הזה.אם אנו רוצים להנהיג את העם הכישור המשמעותי ביותר שעלינו לרכוש הוא יכולת ההכלה.

יכולת ההכלה זה בראש ובראשונה לצאת מהביצה שלנו. מחד להיות מסוגלים לכלול גם את הסוגיות הכלכליות, האנושיות, החברתיות והסביבתיות ומאידך להיות מסוגלים לקבל מגוון הרבה יותר רחב של דעות בתוכנו.

בשנים האחרונות מצאנו את עצמנו בתוככי הציבור הדתי במספר פולמוסים. התנהלו בבתי הכנסת, מעל דפי העיתונות ובאתרי האינטרנט ויכוחים פנימיים בנושאים לאומיים וציבוריים מגוונים ומשמעותיים ביותר. ויכוחים אלו הם לגיטימיים וחשובים מאוד. אך עומק הבעיה נעוץ בחוסר היכולת שלנו לקבל את דעות שונות.

מחלוקות בסוגיות ציבוריות כמו שנת השמיטה – היתר מכירה או יבול נכרי, הגיור – להחמיר או להקל, חברה מעורבת – יתרון או חיסרון, עלייה להר הבית – מצוה או איסור, סירוב פקודה – חובה או איסור.
בכל המחלוקות הללו נשברו פולמוסים לכאן ולכאן אך בעיית היסוד הייתה ונותרה חוסר היכולת לקבל את הדעות השונות כלגיטימיות. מי שמעז לתמוך בסירוב פקודה הורס את המרקם של עם ישראל. מי שמתנגד לסירוב פקודה מבזה תלמידי חכמים והוא משת"פ של ההתנתקות.

האם אין בתוך כל אחד ואחד מאיתנו את שני הקולות גם יחד? האם מי שתומך בסירוב פקודה אינו שותף לתחושת החשיבות שבחיזוק הצבא? האם מי שמתנגד לסירוב פקודה אינו כואב במלוא העוצמה את גודל כאב העקירה?

טענות כמו שמי שאוכל מהיתר מכירה הוא מזלזל באיסור דאורייתא או לחילופין מי שאוכל מיבול נכרי תומך בחמאס. האם איננו מזדהים באופן מלא עם התסכול שהיינו רוצים ששנת השמיטה תבוא לידי ביטוי מלא בקדושה שאנו מעניקים לארץ ובדאגה הסוציאלית לחלש? האם איננו חשים אי נוחות מכל האופציות הקיימות?
וכך בסוגיות האחרות - לאחרונה שמעתי על ישיבה אחת שבה ראש הישיבה שמע שיש תלמידים בישיבתו שעולים להר הבית. ראש הישיבה שבעצמו מתנגד לעלייה כינס את כל הישיבה והזמין רב אורח שידבר בפאתוס בפני תלמידי הישיבה על האיסור החמור שבעלייה להר הבית. ואני תמה האם ראש הישבה אינו יודע שיש דעות שונות? האם הוא חושב שתלמידיו אינם יודעים זאת? האם לא היה ריווח חינוכי גדול פי כמה אילו הזמין רבנים בעלי דעות שונות ומשמיע בפני התלמידים את הצדדים לכאן ולכאן?
דומני שחוסר היכולת שלנו להכיל דעות שונות ומגוונות ולהעריך את הצדדים השונים שבדילמה הוא הגורם המרכזי לאי יכולת להתאחד ומעבר לכך לחוסר הבשלות שלנו להנהגה.
הנהגה מחייבת יכולת להכיר בכך שיש יותר מצד אחר לכל דילמה.

הכלה פירושו לקבל את העובדה שניתן להעריך ולקבל ואף להזדהות עם צדדים שונים של דילמות. הכלה פירושו להבין שהרב שרלו אינו רפורמי והרב דב ליאור אינו פאשיסט, לקבל את זה שהציונות הדתית רחבה ויכולה לכלול רב גווניות. ברוך מרזל אינו אויבו המר ביותר של הציונות בדיוק כפי שזבולון אורלב אינו המתחנף ליפי הנפש. סימפטומים נוספים נמצאים בכך שהדמוניזציה שנעשתה לפייגלין על ידי החברה, ראשי הליכוד והתקשורת לא זכתה למחאה מפי דוברי הציבור הציוני-דתי שאינם מזוהים כאנשי "מנהיגות יהודית" נתנה תחושה שיש כאן מעין הסכמה שבשתיקה.וכך גם תחושת ההחמצה מהמועצה הציבורית של הבית היהודי המאוחד בגלל העיסוק של כל אחד ואחד מהם במה הוא יכול להשיג לטובת אנשי שלומו במקום בשאלת בניית מנהיגות.

ביום שנדע שכל האנשים הללו פועלים לשם שמים וכל כוונתם נובעת מרצונם לעבוד את ה' ולשרת את עמו ונשקיע מאמצים בבניית מנהיגות עם ראיה רחבה או אז יש לנו גם סיכוי להנהיג.
אם איננו מסוגלים להזדהות עם הדילמות הפנימיות שלנו איך נצליח לחוש את מצוקתו של העני או של האיש הירוק שחש שהסביבה נעלמת לו בין האצבעות? ארגונים כמו "מעגלי צדק" והגרעינים התורניים לא באו לידי ביטוי כלל במערכת הבחירות.הבעיה עמוקה הרבה יותר מאשר בתחום המפלגתי. יש כאן בעיית עומק אשר שורשיה בתחום החינוכי והאמוני.

אנשי הסנהדרין נתבעו לדעת להכשיר את השרץ במאה וחמישים טעמים.
אין שום ספק שזה מה שעמד בבסיס הפילוג בציבור שלנו וזה שורש התיקון שיכול להעלות אותנו על דרך המלך להנהגת העם ולתקן עולם במלכות ש-די.

חוג בית וירטואלי - קראתי ואין עונה

לפני כשבוע פניתי למפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי והצעתי להם לערוך כאן חוג בית וירטואלי, מתוך הנחה שאת הבלוג קוראים מספר רב יותר של אנשים מאשר נוטים להגיע לחוג בית ממוצע. שלחתי את הדברים הבאים לשתי המפלגות אך לצערי חוץ מלצרף את כתובת האימייל שלי לרשימות התפוצה שלהם לא נעניתי מצדם.

המסמך הזה נשלח למפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי.
זאת ההזדמנות שלכם לעשות חוג בית וירטואלי. לפניכם 12 שאלות (למעט שמות הח"כים, השאלות הן זהות עבור שתי המפלגות), אתם מוזמנים לענות עליהן, ותשובותיכם יתפרסמו בבלוג "רב צעיר".
במידה ותבחרו לא לענות על שאלה מסויימת השאלה לא תוצג, אך הקורא ידע שלשתי המפלגות הוצגו שאלות זהות (במידה ושתי המפלגות בחרו שלא לענות על אותה השאלה, השאלה לא תוצג כלל בפני הקוראים).
נא לא להאריך יותר מדי. תרגישו חופשי להכניס לינקים לחומר אחר שנמצא ברשת. לכל מפלגה הזכות לצרף תמונה אחת או קטע וידאו (ביו-טוב או משהו דומה) אחד שיצורף לתשובות.
חובה לכתוב את שמו של המשיב מטעם המפלגה ותפקידו במפלגה.

1. שני משפטים על המפלגה.
2. שני משפטים על יו"ר המפלגה.
3. מהו הערך החשוב ביותר שאותו אתם מבקשים לקדם בכנסת הבאה?
4. מנה שתי דרכים בהם אתם מתכוונים לקדם את הערך שבחרתם כחשוב ביותר.
5. מהו ההישג הגדול ביותר של ח"כ אורי אריאל/זבולון אורלב בכנסת היוצאת?
6. מהו ההישג הגדול ביותר של ח"כ אריה אלדד/ניסן סלומיאנסקי בכנסת היוצאת?
7. במידה ובנימין נתניהו יהיה זה שירכיב את הממשלה, מה הסיכויים, לדעתך, שאתם תהיו חלק מהממשלה?
8. במידה וציפי לבני תהיה זו שתרכיב את הממשלה, מה הסיכויים, לדעתך, שאתם תהיו חלק מהממשלה?
9. איזה תיק הייתם מבקשים, במידה ותצורפו לממשלה?
10. איך הייתם מגדירים את היחס בין המפלגה שלכם (על כל חלקיה) לבין רבנים?
11. מה אתם הייתם רוצים לשאול את הקוראים עכשיו?
12. מה אתם מייעצים/מאחלים למי שבכל זאת לא השתכנע להצביע עבורכם?

שם המשיב מטעם המפלגה: ____________ (שאלון שיחזור בלי מילוי הפרט הזה לא יפורסם!)

דברים המתחדשים בכל יום

- הייתי השבת אצל בני משפחתי בבאר-שבע. אפילו שמענו אזעקת "צבע אדום" ונכנסנו למקלט הביתי על טפנו ונשינו. בבתי הכנסת בהם התפללתי היו פחות אנשים מהרגיל, אינני יודע אם זה בגלל שאנשים נוסעים יותר לקרובים מחוץ לעיר או בגלל שהם מעדיפים להשאר במקום בו יש מרחב ממוגן. גם ילדים רבים לא נראו בבתי הכנסת. חוץ מזה, מבחינת תכנים - דברי תורה, שיעורים וכו' הכל התנהל כרגיל וראשי הקהילות המקומיות לא הרגישו צורך להמעיט בשהייה בבית הכנסת כדי לאפשר לציבור לחזור לבתיהם מהר מהרגיל.

- הבטחתי לתת עדכון משבת שעברה. בשבת שעברה הגיע לבית הכנסת שלי הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ', מלווה בתושב העיר אורי אורבך, לדבר בליל שבת. אני הצגתי אותו והזכרתי ששמעתי אותו מדבר בעבר והתרשמתי לטובה מדבריו. הוא עלה לדבר ואמר שכיוון שהזכרתי את מה שהוא אמר באותו הזדמנות, אז הוא יחזור על הדברים. את עיקרם כתבתי כאן. לאחר מכן בררתי על מה הוא דיבר בבית הכנסת השני בשכונה ושם הוא דיבר על נושא מפרשת השבוע. השיחה היתה נטולה הקשר פוליטי, אך אני מניח שמי שהקשיב היטב יכל לשמוע רמזים כאלה ואחרים.

- באותו ליל שבת אכל אצלי חבר שעלה לארץ מבריטניה לפני כחמש שנים. הוא התפלל בבית הכנסת השני בו דיבר הרב הרשקוביץ'. שאלתי אותו כשאלת תם מי דיבר אצלם, ותשובתו היתה: איזה פרופסור אחד שקשור איך שהוא ל"אחדות" (הסבר: "אחדות" זו שמה של המפלגה הדתית המקומית בעיריית מודיעין). כמה ימים לאחר מכן שאל אותי אחד מחברי הקהילה שלי: תגיד, מה הקשר של אורי אורבך למודיעין? עניתי לו שהוא גר בעיר. "אבל מה פתאום הוא התפלל אצלנו בליל שבת?" הוא שאל חזרה. עניתי לו: "הוא גם מתמודד מטעם הבית היהודי". ואז הוא שאל: "הוא לא תמיד היה פוליטיקאי, נכון?!".
יודגש, שני האנשים הללו אינם (!) יוצאים מהכלל. לדעתי, הם משקפים נכונה את מרבית קהל היעד של המפלגות הדתיות-לאומיות.

- גליתי השבת שיש עלון בשם "שבת אחים" (בעלון כתוב שיש להם אתר אינטרנט כאן, אך אני לא הצלחתי להכנס אליו). אינני יודע מי מוציא אותו לאור ומה המניעים שלהם, אך אני יכול לומר שהשבת היתה בעלון כתבה/מאמר מעניין שכתבה מיכל מלמד (שבמערכת כנראה הניחו שאנחנו אמורים לדעת מי היא...), תחת הכותרת "המפץ הגדול בציונות הדתית" ובו מתואר מחקר המנתח את הציונות הדתית לפלגים. להלן חלק מהדברים:
7.3% מבין חובשי הכיפות הסרוגות מגדירים עצמם חרד"לים. מתוכם 93% מעידים על עצמם כי הם "ימין קשה" ו7% כימין.
15% מגדירים עצמם כ"תורני לאומי" ומתוכם 70% אומרים כי הם ימין קשה, 28% כימין ו2% מרכז.
16.3% הגדירו עצמם כ"דתי לאומי" ושם ההתפלגות הפנימית היא 43% ימין קשה, 46% ימין ו11% מרכז.
ההפתעות הגדולות יותר היו כשהתברר כי 25.9% הגדירו עצמם "דתי לאומי ליברלי" עם התפלגות של 6.7% ימין קשה, 49% ימין, 32.3% מרכז ו12% שמאל.
ההפתעה המרעישה והדרמטית מכל היתה כשהתברר כי 35.5% מהציבור הציוני דתי מגדיר עצמו כ"דתי מודרני". ציבור ענק זה המתגורר ברובו בערים ובקיבוצים הדתיים מתפלג בתוכו באופן הבא: 2.4% מגדירים עצמם כימין קשה, 21.5% כימין, 30.9% כמרכז ו45.2% כשמאל.
אני חושב שדי ברור שיש להביט על מחקר זה קצת בספקנות, שכן בחירת אזורי המדגם והמשקל שנותנים לכל אזור משפיע באופן ישיר על התוצאות.

- ומסקר לסקר. ב"בשבע" של השבת פורסם אחד הסקרים המצחיקים ביותר שאני זוכר בשנים האחרונות (רובו פורסם גם כאן). התוצאות כפי שהובאו בבשבע מצביעים על כך שרוב הציבור חושב שכצל'ה יותר מתאים להיות מנהיג הציבור הדתי-לאומי, עם זאת ל-50% (!!!) לא היתה עמדה בנושא. בנוסף, בסקר שכחו לשאול למי מתכוונים להצביע. או אולי כן שאלו ורק שכחו לפרסם...

- באתר המחודש של הבית היהודי יש כמה דברים מעניינים (וגם לינק לבלוג הזה, נראה מי יצליח למצוא), ביניהם הקטע הבא:
האם אתם נשמעים לרבנים?
אנחנו מתייעצים עם רבנים הקרובים לנו אבל איננו מפלגה המצייתת לרבנים אלא תנועה המכבדת ונעזרת בהם. אנחנו מעדיפים שהרבנים היקרים לנו יובילו את החינוך וחיי הדת של הציבור וישאירו את הפוליטיקה המפלגתית לנציגי הציבור הפוליטיים. זה נכון לפוליטיקה ונכון לתורה.
אולי אם כן הגיעה השעה למעט בפרסום רשימות תמיכה של רבנים במפלגה, במיוחד אם חלקם הינם לא יותר מר"מים בישיבות תיכוניות... (אם כבר היה אפשר להסתפק רק ברשימה חלקית של ראשי ישיבות ורבני ערים)
באתר של האיחוד הלאומי, שגם עבר מתיחת פנים (אך עוד לא הוציאו ממנו את כל מי שכבר לא שייך לאיחוד הלאומי) אין מילה על רבנים, או על מי הם רבני המפלגה (גם לא מצאתי אף מילה על הפיצול) על אף שלפי מספר פרסומים עניין הרבנים היתה אחת הנקודות העיקריות שבגללן התרחש הפילוג.

אני מחפש מישהו שיכתוב מעין טור כזה מדי פעם המסכם את חדשות המגזר. אם יש מבין הקוראים מישהו שמוכן להתנדב לטובת העניין, בבקשה שיפנה אלי.

תגובה: [לא] סופו של הציבור הציוני-דתי

הרב יואל קטן שלח לי תגובה לרשימה "סופו של הציבור הציוני-דתי?". אני מודה לו הן על כתיבת התגובה והן על הרשות לפרסמה כאן.

תמים תהיה – עם ה' אלוקיך כתיב, ולא בענייני ציבור. התמיהה שאתה תמה אינה אלא תמימות: בוודאי שכאשר רבנים מסויימים חושבים שרב מסויים, למרות שהוא 'זוכה לכבוד ולהערכה בקרב [חלק מן ה]הציבור', עובר את הקו הלגיטימי בהלכה ופוסק בצורה שבעיניהם לא רק שהיא מוטעה – אלא שהיא אינה לגיטימית כלל, שהיא מקצצת בנטיעות, זכותם למחות בכל מיני מחאה, בכתב ובעל פה, גם אם אותו רב ש'זוכה לכבוד ולהערכה בקרב הציבור' הוא תלמיד חכם ואיש טוב ונחמד וחרוץ וירא שמים (וידיד אישי שלי). הם לא היכו אותו, לא ירדו לחייו, אלא מחו ברבים על פסיקותיו הלא-לגיטימיות לפי דעתם, ועל התנהלותו הציבורית. מה הרעש? איזה איסור הם עברו? זו זכותם ואף חובתם.
ומ'תמימות' אחת ל'תמימות' אחרת: אנשי תקומה ומולדת ואח"י הסכימו לפזר את מוסדותיהם ולפרק את מפלגותיהם במקביל למפד"ל, כדי להקים בית יהודי משותף. אף הוקמה ועדה מכובדת לשם כך. אך הוועדה לדעתם טעתה והטעתה, לא השתמשה כראוי במנדט שניתן לה, מביטול הפריימריז שהיו חלק אינטגרלי מה'עיסקה' – ועד קביעת רשימה שאינה מבטאת נכון, באופן בולט וקיצוני, את משקל הדעות בתוך הציבור הציוני דתי. לכן בצדק הם קבעו: 'אי הכי – לא בעינא!' לא יתכן שלמולדת לא יהיה ייצוג כלל, ולאיחוד הלאומי יהיה ייצוג מזערי, זהו מקח טעות גמור. גם מבחינה אלקטורלית זו טעות חמורה, כי רבים לא יצביעו למפלגה שאינה מבטאת את דעותיהם.
אף אחד לא 'פוסל' את שר שלום ג'רבי, הוא יהודי יקר, אבל דעותיו לא מבטאות (בכמה וכמה נושאים) את דעותיי, גם אם הוא גר במצפה יריחו! מה הרעש? גם את זבולון אורלב אני מעריך מאוד, הוא איש חרוץ ונקי כפיים, וגם את יעקב ליצמן ואת מאיר פורוש ואת ח"כי ש"ס ועוד רבים וטובים – אבל הם לא הנציגים שלי! לכן זכותך בני לא להתעניין ולא להכיר מהן דעותיהן של נציגי הציבור שלך – אבל אין זכותך להתעלם מכך שקיימים הבדלים, והפעם הם התבטאו בזה שהנציגים 'שלי' החליטו שכל מהלך האיחוד היה מקח טעות, והרשימה שנוצרה אינה מייצגת אותם נכונה.
אני מסכים שצריך להפיק לקחים איך נוצרה טעות זו, ומי מתח את החבל עד שהוא נקרע; ובעיקר אני מסכים ומתפלל לקיומו של סוף דברך: 'אני מקווה שלכל הפחות שתי המפלגות לא ינהלו מלחמה אחת מול השניה, ושבסופו של דבר הן יעברו את אחוז החסימה'.
ולסיום: הכותרת של דבריך מטעה: ב"ה אין מדובר כלל על סופו של הציבור הציוני דתי, כמו שאם האיומים היו מתגשמים ודגל התורה היתה מתפלגת מאגודת ישראל זה לא היה סופו של הציבור החרדי. זהו סוף עצוב למהלך איחוד ציבורי מסויים שנכשל כשלון חרוץ, לא פחות – וגם לא יותר. ומי יודע אם לא תצא מזה בס"ה טובה ולא רעה.