יום שני, 1 ביוני 2020

רבנים בעידן הקורונה ושאלת סגירת בתי הכנסת






הרב אליעזר שנוולד, ראש ישיבת ההסדר במודיעין, פרסם בפייסבוק שיעור בנוגע לסגירת בתי הכנסת בתקופת הקורונה. האזנתי לשיעור יחד עם הבנים שלי, והשיעור עורר ויכוח סוער אצלנו בבית.

השיקול העיקרי עליו עומד הרב שנוולד הוא שכל עוד אנשים נוהגים לעשות צורך פרנסתם, הרי שמותר להסתכן באותו אופן לצורך מצוה. הדבר עולה ממקורות שונים, שרובם מסתמכים על דברי הגמרא בבבא מציעא המדברת אודות הכנסת עצמו לסכנה בשביל פרנסה (קיב ע"א):
"ואליו הוא נושא את נפשו" - מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה, לא על שכרו?!
ודברי רש"י שם:
ואליו הוא נושא - כל עצמו הוא מוסר נפשו עליו לעלות בכבש גבוה וסיכן בעצמו ליפול ולתלות באילן כשעלה עליו למסוק זיתים ולגדור תמרים ומסר נפשו עליו למיתה שמא יפול מן הכבש או מן האילן:
מזה הוא מסיק שאם הרשויות לא אסרו על פתיחת סופרמרקטים, וחנויות אחרות, הרי שיש כאן סיכון מידתי שמותר להסתכן בו גם לצורך קיום תפילות ציבור. 
לכן, לדעתו, כל עוד לא היתה הוראה מפורשת ע"י משרד הבריאות שיש לסגור את בתי הכנסת, לא נכון היה לסגור את בתי הכנסת. באותה תקופה היו בעלי מקצועות שונים עדיין יוצאים לעבודתם, ולכן צריך להסיק מכאן שגם צריך להמשיך לפתוח את בתי הכנסת.


אני ממליץ לצפות בשיעור, ולקחת בחשבון שהשבת המדוברת (עד כמה שאני הבנתי) זו שבת פרשת כי-תשא תש"פ. 
דומני שעד פרשת ויקהל-פקודי, על פי דברי הרב בשיעור, גם הוא יסכים שהיה נכון למנוע מקיום מניינים בבתי הכנסת ובצמוד לבתי הכנסת. שוב, כך להבנתי, ויתכן וטעיתי בהבנה. 
אם הבנתי נכונה, הרי שאני מסכים למסקנות של הרב שנוולד במלואם. אני גם מסכים עם העקרונות החשובים שעלו בדיון ההלכתי על כך שפיקוח נפש אינו דין מוחלט, אלא דין מידתי.
אלא, שאחרי כל זה, אינני מסכים עם עצם הדיון ההלכתי. כלומר, אני חושב שהשאלה הנידונה אינה השאלה שצריכה להידון כאן.  

הדיון יוצא מנקודת הנחה שהמומחים צודקים. לכן, כל עוד המומחים מתירים לצאת לפרנסה, הרי שהאדם הסביר יצא לפרנסתו, וכהמומחים אוסרים לצאת לפרנסה, הרי שהאדם הסביר לא יצא לפרנסתו.
אך לא ברור כיצד החלטות המומחים מסתדרים עם המקורות בהם דן הרב בשיעור. הרי לולי שהממשלה קבעה לדוגמא שמספרות שייפתחו יקנסו, רבים מהמספרות היו נשארות פתוחות עם אמצעי זהירות מסוימים (כפי שקורה בימים אלו). אז האם היה מוצדק שהמדינה תסגור אותם? על פי הדיון ההלכתי שהרב הציג התשובה להבנתי היא: לא! 

אך אם הדיון ההלכתי מורה שלא כדעת המומחים, אז מדוע אנחנו, מורי ההלכה, בכל זאת מקבלים את דעת המומחים? מכיוון שאנחנו מקבלים את ההנחה שיש כאן שיקולים מערכתיים, שאינם שיקולים שכל אדם יכול לשקול בעצמו. כלומר, האדם רשאי להחליט על מידת הסיכון שהוא מוכן להכניס את עצמו אליו, כל עוד זו מידת סיכון שאחרים גם מכניסים את עצמם. אך האדם אינו רשאי לקבוע בעצמו את מידת הסיכון שהוא יכניס את עצמו אליו, אם לכניסה שלו לסכנה יש מחיר ציבורי. 
לדוגמא: שר בממשלת ישראל אינו יכול להחליט בעצמו להסתובב ללא אבטחה, הגם שאנשים רגילים מסתובבים ללא אבטחה. זאת, משום שפגיעה בו יש לה השלכות על הכלל. 
כך גם, אם אנשים מוכנים בעצמם להסתכן בהידבקות בקורונה, הם אינם לוקחים בחשבון את הסכנה האפשרית למערכת הבריאות הכללית. לצורך זה נדרשים לשקול שיקולים מערכתיים.

ברגע שהגענו לשאלה הזאת, כל הדיון ההלכתי הוא מיותר לחלוטין. אין שום משמעות לשאלה מתי מותר או אסור להסתכן לצורך קיום מצוה. השאלה היחידה היא: האם אנחנו סומכים על דעת המומחים לשקול נכונה את השיקולים המערכתיים, או שאנחנו חושדים שיש אצלם גם שיקולים לא עניינים? וכמובן, שיתכנו גם דעות שונות בשאלה כיצד נכון להיערך להתפשטות הנגיף, שאף אחת מהן אינה יותר או פחות הלכתית.

מעבר לזה, אני אשמח לדעת כמה מבתי הכנסת שהיו פתוחים בשבת כי-תשא אכן שמרו על הוראות משרד הבריאות. ואם יתגלה שעשרות אחוזים מבתי הכנסת לא שמרו על ההוראות, ושבפועל אנשים בקבוצות סיכון הגיעו לבתי הכנסת, האם אכן היה נכון, במבט לאחור, להשאיר אותם פתוחים? 
אז נכון שגם הרב אומר בשיעור שבמקומות שאי אפשר לשמור על ההוראות, כי הציבור לא ממושמע וכד', אזי יש לסגור. אך האם, לפחות בהסתכלות אחורה, נכון לומר שגם אם רוב המקומות (או במיעוט המצוי של המקומות) לא ישמרו על הנהלים נכון להורות שהכלל הוא שצריך לפתוח, ורק באלה שלא שומרים על הנהלים צריך לחרוג מהכלל? 

לתגובה של הרב שנוולד - ראו כאן 

6 תגובות:

אליעזר שנוולד אמר/ה...

לרב דלפואנטה שלום תודה שתייגת אותי לבלוג שלך.
בגלל החשיבות היתירה שאני רואה לדיון הזה לעתיד, כמו שדיברנו אצלכם בבית הכנסת בשבת נשא, הכרחתי את עצמי להקדיש זמן ולהגיב בצורה מסודרת.
לגבי מסגרת הדיון: אכן מדובר על השלב הזה שבו הרשויות ומומחי משרד הבריאות בתחום האפידימיולוגיה קבעו שבשל היקפי המגיפה ודרך התפשטותה אין צורך לסגור את כל בתי הכנסת אבל הם קבעו, הגבלות: מספר, מרחק, לא קבוצות סיכון ועוד.
מהות הדיון: בשלב הזה היו רבנים שעפ"י דעתם מבחינה הלכתית למרות זאת היה צריך לסגור את כל בתי הכנסת באופן גורף! משיקולים הלכתיים, ובראשם שדין פיקוח נפש הוא דין טוטאלי, ואפילו ספק קל של סיכון שקיים הוא בכלל 'ספר פיקוח נפש' שדוחה שבת ואוסר להסתכן בו. ועל כן אין כל מקום להפעיל שיקול דעת מידתי ולהעריך את רמת הסבירות של הסיכון, ומכאן שחוות הדעת של המומחים שקבעו על פי המודלים האפידימיולוגיים שאין מניעה לקיים תפילות בבתי הכנסת עפ"י המגבלות - אינה רלוונטית.
תוך כדי הדיון - מגישה זו נטענו עוד מספר טענות:
1. חובת התפילה במנין דווקא ובבית כנסת היא לכל היותר דרבנן, ואין מקום להחמיר כדי לקיימה.
2. שהטילו ספק ב'נקיון' המקצועי של ההחלטה וחשדו שמדובר על החלטה שנבעה מלחצים פוליטיים.
3. שאין אפשרות לקיים פיקוח בבתי הכנסת ולעמוד במגבלות אין על מי לסמוך והמצב יצא משליטה.

אליעזר שנוולד אמר/ה...

טענתנו כללה מספר מרכיבים:
1. זה לא נכון מציאותית והלכתית שאין מידתיות בניהול סיכונים ובהלכות פיקוח נפש.
א. נתנו דוגמאות: נסיעה ברכב, למרות שכיחות של תאונות ל"ע עם יותר מ300 הרוגים לשנה רח"ל, ויותר מ2000 פצועים קשה שיוותרו נכים ל"ע. נסיעה לטיול שגם שם יש אחוז של נפגעים ל"ע, מקצועות שיש בהם סיכון, רופאים שעוסקים במחלות מדבקות ועוד לא עלה על דעתו של איש לאסור אותם.
ב. לשם כך הבאנו דוגמית של מקורות הלכתיים שמוכיחים טענה זו. שיש מקרים שבהם מתבקש הפעלת שיקול דעת מידתי והערכת הסבירות של הסיכון.
2. הקו המבדיל בין 'פיקוח נפש שדוחה את כל התורה' וגם 'אם יש ספק', ו'אין הולכים אחרי הרוב בפיקוח נפש', לבין מקרים שבהם מתבקשת הפעלת שיקול הדעת המידתי והערכת הסבירות של הסיכון, הוא האם הסיכון נמצא בפועל והאם המסתכן נמצא כבר בסכנה בבחינת 'חולה המוטל לפניך'. ולכן אם מדובר על סכנה עתידית, או שאין כעת איום ספציפי יש להפעיל שיקול דעת מידתי של סבירות הסכנה.
3. בדברי הפוסקים ישנן התייחסויות להיתר של לקיחת סיכונים ברמות שונות לשם פרנסה. וכן לקיחת סיכונים מידתיים לשם קיום מצוות.
4. הפוסקים השתמשו בכלי בוחן לבחינת הסבירות של הסכנה, ב'מבחן הסוחרים' או במבחן 'התנהלות הציבור' (בבחינת 'פוק חזי מאי עמא דבר'). אם הם לא נמנעים מהדבר ברמה כזו של סיכון סימן שמדובר בסיכון סביר שאין בכך סיכון אסור, וסיכון זה כ'שאין חולה מוטל לפנינו 'לא מצדיק חילול שבת (כאן צריך לצרף עוד סייגים שאין כאן מקום להאריך).
5. לא הרחבנו על מעמדם ההלכתי של המומחים שקבעו את מידת הסיכון ואת ההנחיות – כדין 'רופאים' (רמב"ם שבת פ"ב ושם בהל' ז': 'חולה שאמדוהו רופאים') שהם הסמכות לקביעת סבירות הסכנה כ'שאין חולה מוטל לפניך', משום שהוא 'פשיטא מאי קמשמע לן'. (כדוגמה מעניינת: הרב עובדיה ביקש לסמוך על דעת 'מומחי' בטחון בבחינת הסכנה שבהחזרת שטחים – למרות שבסוגיה זו הספציפית אין דעתו מקובלת על דעת בתי מדרשנו).
6. בהמשך לכך סברנו שאין עקביות בדעה של אותם רבנים שסברו שיש לסגור את כל בתי הכנסת, שאם אכן אין מידתיות בהלכה ואין יכולת להעריך את המידתיות של הסיכון מבחינה הלכתית, מדוע הם לא אסרו מבחינה הלכתית גם לצאת למקומות הומי אדם כסופרמרקטים (שלא הלכו לשם רק לקנות לחם ומוצרי יסוד), וללכת למקומות העבודה, ומקומות צפופים כמו תחבורה ציבורית בין עירונית לנסיעות ארוכות, ששם לכל הדעות הסיכון גדול יותר! האם הם כן עומדים בפני פיקוח נפש?!

אליעזר שנוולד אמר/ה...

7. לכן השבנו לשואלים ופרסמנו בתקשורת ובפייסבוק – וכך היתה גם עמדת הרבנות הראשית לישראל שבשלב זה בבתי הכנסת שניתן לקיים את ההגבלות ויש שליטה לגבאים ניתן לקיים את התפילה בציבור. כדוגמה:
בכיפה ט"ו באדר התש"פ, 11 במרץ, 2020 20:24:
https://g.kipa.co.il/956419/l/
ובערוץ 7 ט"ז באדר תש"פ 12/03/20 11:33: https://www.inn.co.il/News/News.aspx/430095
טענות נוספות שהעלינו:
8. במקביל לכך טעננו – שיש לעשות אבחנה בין 'תפילה בציבור' לבין 'תפילת הציבור', כבהלכות תפילה לרמב"ם פרק ח', ובגמ' ברכות ז-ח. ובמיוחד כשמדובר בשעת סכנה, שבזמן שאין חיסונים אין כל כלי מעשי לבטלה ורק תפילה יכולה להועיל, במצב כזה 'תפילת הציבור' חיונית. (כמובן בתנאי שלא מדובר על הסתכנות מובהקת כדלעיל).
9. שיש משמעות מרחיקת לכת להזדרזות לסגור בצורה גורפת את כל בתי הכנסת כשמוסדות אחרים פתוחים. יש בכך אמירה בעלת משמעות שיש לשקול אותה.
10. האבסורד הוא: שאותם מתפללים שסגרו להם את בית הכנסת לשחרית יוצאים אח"כ לעבודה, ונוסעים בתחבורה ציבורית דחוסה במשך כשעה, וכשחזרו מהעבודה (בתחבורה ציבורית) הם יוצאים לסופר מרקט לקניות עם עוד אנשים רבים, אבל אינם יכולים בדרך להכנס לבית הכנסת התפלל מנחה וערבית.
11. הטענה שאי אפשר לסמוך על המתפללים שיקפידו על ההגבלות, גם היא אבסורדית – מדובר בהרבה מקרים על אותם אנשים (מהם בכירים במשטרה, בצה"ל, בהייטק, בשרות המדינה) שבעבודה לא רק שסומכים עליהם לפעמים הם אלה שאחראים על אכיפת ההגבלות. ואכן אם יש בית כנסת שלא סומך, שלא יפתח!
12. ניהול מצב משבר מתמשך מחייב לימוד. רבנים הם אנשי ציבור ועליהם מוטלת חובה לפעול בשיקול דעת ובמידתיות, עד כמה שאפשר. לא כל מי שמחמיר ומפריז מעבר להוראות הוא זהיר יותר, לפעמים 'המוסיף גורע!' במיוחד כשמדובר במצב משבר ארוך שכזה שאחרי זמן רב אנשים מתעייפים ופורקים עול (יש על כך מידע ממלחמות) ואז הסכנה מתגברת, ולכן כל זמן שאין צורך במיגון מחמיר לא נכון להטיל אותו על הציבור. (טענתי את זה בזמן אמת ומה שקורה בימים האחרונים מוכיח זאת).

אליעזר שנוולד אמר/ה...

הרב מעלה בבלוג:
1. את שאלת יתירות הדיון ההלכתי.
2. הרב מבקש לעמת את אבן הבוחן של ה'תנהלות הציבור' מול 'החלטת המומחים'.
3. מה המשקל שיש להערכת המומחים כשהם שוקלים גם שיקולים משוקללים לעומת סיכון הבריאות לעומת שמירה על הכלכלה
תגובה (לא 'על ראשון ראשון'):
א. כפי שהדגשתי – 'מבחן הסוחרים' ו'התנהלות הציבור', כ'אבן בוחן' לסבירות הסכנה היא דוגמה לכך שהיחס ההלכתי לסיכון הוא לא טוטאלי. לא היתה בכך כל כוונה לטעון שמבחינה הלכתית כשיש 'דעת מומחה' כגון: דין 'רופא' יש מקום להתעלם ממנה והתנהלות הציבור היא אשר תקבע! אדרבא!
ב. השקלול המידתי של השיקול הכלכלי לעומת השיקול הבריאותי הוא בהחלט שיקול תקף מבחינה הלכתית לענין המידתיות של פיקוח נפש, והוא מתקיים כל העת. לדוגמה: אין ספק שאם היו סוללים במדינת ישראל לכל כביש 5 נתיבים ולא 2 היו פחות תאונות. ולא סוללים בגלל שיקול כלכלי שזה השקעה שמדינת ישראל לא תוכל לעמוד בה. אם היו שואלים את הרבנים האם הם היו דורשים לסלול נתיבים?! אין שום כלי לרב לבחון את מערכת השיקולים יותר מאיש המקצוע. וכל זמן שאין לנו סיבה מובהקת לחשוד בו שדעתו מוטה אין סיבה שלא נסמוך עליו מבחינה הלכתית (כמו לענין אכילה ביום הכיפורים)
ג. הדיון לא רק שאינו מיותר, הוא חשוב גם למקרים דומים אחרים! - עצם העובדה שהיו רבנים מחברי שביקשו לסגור את כל בתי הכנסת באופן גורף! למרות דעת ה'מומחים' בנימוק הלכתי עקרוני שמדובר על 'פיקוח נפש' ואין מקום למידתיות והערכת הסיכונים, מוכיחה שהדיון אינו מיותר.

יוקי אמר/ה...

אני לא אהבתי (ועדיין לא אוהב) את הקריאות הציבוריות של רבנים, מצוהר ומגופים לסגור את בתי הכנסת, כשהיה מותר על פי ההוראות לפתוח, או לפתוח כשהייתה חובה לסגור.
זו חזרה ל"אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".
לדעתי גם הדיון בשאלה האם ההוראות הן מדויקות או לא, איננו במקום. אף אחד לא יודע בדיוק מהי התגובה הנכונה המדוייק, אך העניין הוא להילחם הקורונה בצורה ציבורית, ולא כל אחד עושה דין לעצמו.
המלחמה המערכתית היא יעילה יותר, גם אם לא כל ההחלטות נכונות ב100 אחוז. בדומה לדברי ספר החינוך על מצוות לא תסור, שבית הדין יכול לטעות, אבל עדיף שנלך אחר דעתם הטובה תמיד גם אם לעיתים זה יביא לטעות.
אין לנו הלכות זהירות בדרכים פרטניות, או ניהול מלחמות פרטני, כי זה לא יעיל.
מובן הוא שאם יוכח שמי שיושב בין מקבלי ההחלטות, מונע משיקולים פסולים כמו קבלת שוחד וכו' אז צריך להחליף אותו, אבל אין הוכחה כזו, וגם אם לא כל השיקולים טהורים, הרי שהם נמצאים בשטח אפור.
כללו של דבר - צריך להיגאל מהשטייטל, שבו כל קבוצה של יהודים מנהלת את עצמה, ולהבין שאנחנו ב"ה במציאות אחרת. חבל שגופים כמו צוהר (שאני חבר בו ומעריך אותו), מנסים לתפוס את מקומם של הגופים הממלכתיים, בלי הצדקה.
אצלנו, הכללים הוקפדו מאוד. כשהיה מותר להכניס 100 אנשים, לא היו יותר, וכאשר היה מותר להתפלל ב10, המתפלל ה11 לא הורשה להיכנס.
סגרנו את בית הכנסת בו ביום שניתנה הוראה כזו, ולא יום לפני כן, ופתחנו אותו, יום או יומיים לאחר ההיתר (זמן התארגנות). הכללים אצלנו מוקפדים - אין כניסה בלי מסכה, ומי שמוריד אותה זוכה לנזיפה של גבאי הקורונה או שלי.
הסברתי שמי שחושש בצורה אישית, יכול להימנע מלהגיע לבית הכנסת, אך הציבור ימשיך להגיע.
כמובן אחרי הכל, צריך להתפלל שהקב"ה יתן למנהיגים חכמה בינה ודעת, ולציבור את הרצון לעמוד בכללים.

RavTzair אמר/ה...

אני לא חושב שזה קשור לשטייטל.
החלטות המומחים בתחום הזה היא החלטה ערכית - אין כאן נכון ולא נכון. אם הממשלה היתה נוקטת מדיניות אחרת, כדוגמת ממשלת שבדיה, האם זו היתה החלטה לא נכונה? לא. זו היתה החלטה שפשוט ביכרה ערכים אחרים.
במדינה דמוקרטית האזרח יכול לא להסכים להחלטות הערכיות שהממשלה שלו לוקחת.
לכאורה אחת השאלות שצריכה להישקל כאן: אם, כפי שארע, המצב הלך והחמיר, האם לא היה נכון יותר לנקוט יתר זהירות בשלבים מוקדמים? יתכן והממשלה לא חשה שיש לה גיבוי ציבורי להטיל צעדים כה מחמירים בשלבים המוקדמים, אך זה לא פוטר את האזרח/ים לעשות שיקולים כאלה בעצמו, וזה ודאי לא שטייטל.