בימים האחרונים קבלתי לידי את הספר שו"ת בדי הארון - תשובות בנושאי השעה של הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת ורב היישוב עתניאל. בספר יש שני חלקים. לע"ע יש בידי רק את החלק העוסק בנושא "פיקוח נפש". פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא את ההסכמות. כשהגעתי להסכמה של הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ' משהו תפס את עיני ומיד הלכתי לחפש את מה שהוא התייחס אליו.
בסימן ג' של הספר דן המחבר ב"גדרי היתר פיקוח נפש בציבור", כאשר טענתו העיקרית היא שדיני פיקוח נפש עבור הציבור שונים מאלו של היחיד.
לביסוס טענתו מביא המחבר את דין "לא תחנם" וכך הוא כותב:
אחת הדוגמאות שבהן מצינו הבדל בין גדרי ההלכה ויישומה על ידי המלכות, ובין גדריה ויישומה על ידי היחיד הוא באיסור "לא תחנם".
לאחר מכן הוא מביא את דברי הרמב"ם המחלק בין הזמן שיד ישראל תקיפה ובין הזמן שאין יד ישראל תקיפה, ואז הוא כותב (מופיע גם בצילום שלפניכם):
בימינו אי אפשר ליישם את גדרי "לא תחנם" הציבורי בגלל שלוש סיבות:
א. בגלל שאין יובל.
ב. כאשר רוב האומה הישראלית אינה שומרת תרי"ג מצוות אין זכות מוסרית לתבוע מן הגוים לקיים שבע מצוות בני נח.
ג. אין לנו מלכות המסוגלת מבחינה רוחנית לתביעה הזאת, וכמו כן, המציאות העולמית לא מעמידה את עם ישראל כמי שידו תקיפה ביחס לדין זה.
[וראו המשך דבריו בצילום]
על סעיף א: זה מונע גר תושב, אבל אינו מבטל לא תחנם.
על סעיף ב: צריך לתבוע מאלו ומאלו.
על סעיף ג: צריך לשקול מה בידנו.
והנה לנו מחלוקת מעניינת. הרב רא"ם מקבל את המצב המציאותי, ומבין שאין זה אפשרי (ונכון?) למלא אחר האות הכתובה בהלכה בנושא הזה. הוא אמנם כותב שהוא שואף למציאות אחרת, אך כלל אינו רץ להגיע לשם. הרב נבנצאל אינו מוכן לקבל את המצב המציאותי ותובע כבר כעת לעשות כל שבידינו כדי למלא אחר ההלכה היבשה גם בנושא זה.
ומה כתב על כך הרב רבינוביץ'? הנה דבריו (מתוך הערות שהובאו בהסכמתו לספר):
ביחס לדיון על איסור 'לא תחנם' - הדברים אינם רלונטים בעולם של היום.
עוד על 'לא תחנם' ראו כאן וכאן
12 תגובות:
בציטוט דבריך ראיתי 3 סיבות של הרב ראם אבל רק אחת מהן הלכתית נטו, השאר סברא וכנאמר אם הלכה היא נשמע ואם לדין יש תשובה.
שאלתי בכך היא האם הסיבות המובאות מגובות הלכתית בראשונים? כי מעולם לא שמעתי בראשונים על "רוב האומה הישראלית" שהוא מושג קוקניקי בכלל, ומה זה זכות מוסרית ומה לזה ולהלכה? וכן מה הקשר בין מידת הצדקות של מלכות ליכולת לקיים מצווה, הרי עניין יד ישראל תקיפה לא קשור כלל לרמה הרוחנית של המלכות אלא על היכולת המדינית והצבאית שלה כפי שמוכח מן הגמרא עצמה, אם כן, לא ברור לי על עניינו של הפוסט, האם הוא רק בא להעצים תופעה של רבנים שיורים את החץ ואחר כך מסמנים את המטרה, וזו ההוכחה שאכן עולם ההלכה נכנע לתפיסות עולם חדשות?
וליתר דיוק, הבאה של פסק שעל פי הציטוטים ממנו די הזוי ויחידני, אתה בא להראות שעולם ההלכה מתגמש בפני הלך הרוח? הרי עשו את זה קודם אין שום חידוש בכך, אולי החידוש היחיד הוא הרצון לשמור את הקשר עם האורתודוקסיה כשברור שכבר אין קשר בינם כלל.
אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו.
וכל הכופר במצוה אחת מן המצוות וטוען שאינה רלוונטית (אם כוונתו כפי שעולה מהבנתך בו, כאילו הוא חולק אף על הרב ראש שהיא עתידה להתקיים, רק כרגע אינה בת ביצוע), כופר בכל התורה כולה.
נא לא להגיב כאנונימי - בחר שם והגב אתו.
משום מה שניכם כותבים על הדרך שאני הצגתי את הדברים. הצילום לפניכם - קראו אותו, אל תסמכו על דברי.
המושג ״רוב האומה״ קדם לרב קוק. ספר החינוך למשל על מצוות בניין בית המקדש: ״ונוהגת מצוה זו בזמן שרב ישראל על אדמתן״.
על איזו מ-7 המצוות מדובר שאין בידינו לכוף ? האם זה לשיטת מי שסובר שגם הגויים נצטוו על יחוד השם ולכן לגוי אסור להיות נוצרי ? (נדמה לי שהרב רבינוביץ עצמו סובר שאין בזה איסור).
תודה - מעניין מאוד!
בהשוואה לכך מעניין לציין את קביעתו של הרב יצחק הוטנר, שבימינו אין מצוות כיבוש ארץ ישראל. הסיבות שלו לכך דומות מאוד (שלא לומר זהות) לאלו שהביא הרב רא"ם. לדבריו, מטרת כיבוש הארץ ישראל היא "לשרש אחריה", כלומר להכרית מהארץ עבודה זרה. על כן, כיוון שכיום אין ידינו תקפה (בשל אומות העולם), אין אפשרות לשרש אחריה וממילא מצוות כיבוש הארץ ישראל לא תקפה. ראה ספר הזכרון למרן הפחד יצחק, עמ' נג.
חגי - יש אולי מי שאומר אחרת, אבל מוסכם להלכה שגויים חייבים ב'יחוד ה'. נדמה לי שהרב רבינוביץ' סובר שהנצרות איננה כפירה ביחוד ה'.
לעצם הענין, לא ברור לי, למה אם אנחנו לא שומרים תרי"ג מצוות, אי אפשר לבקש מהגויים לשמור שבע מצוות בני נוח.
ראשית, פסקה ראשונה, שורה רביעית "תפס" במקום "טפס".
שנית, כשם שבדיני מלחמה יש הבדל בין הציבור והיחיד, שיחיד אינו חייב להיכנס לודאי ספק נפשות להציל ספק נפשות, ואילו בציבור כל היציאה למלחמה, לא במתקפה של האויב, אלא אפילו בבאים על עסקי קש ותבן בגבולים היא ודאי פיקוח נפש מול ספק נפשות (כי באים על ענין ממוני) ועדיין יש חיוב לצאת בגלל שמדובר בציבור.
שלישית, רואים שבדיני היתר מכירה עולות הטענות של 'לא תחנם', יוצא שעניין 'לא תחנם' הוא עניין שצריך לענות בו ולהתייחס אליו גם ברמה הציבורית.
רביעית, כאשר התיחום של המצוה היא בידי הפוסקים, ללא התיחסות מפורשת בחז"ל, אז רואים שיש כח בפוסקים להגיד מתי חיוב המצוה, כשם שבנין בית המקדש היא מצוה שבכל יום, אבל התיחום שלה לא מוגדר, וכרגע שיטת הפוסקים היא שממתינים לשעת כושר / למשיח וכדו'.
אפרים,
כנראה שלא הייתי מספיק ברור בפוסט. בודאי שיש הבדל בין יחיד לציבור. זו טענת הרב רא"ם, שמופיעה כבר ברמב"ם (חלוקתו בין בזמן שיד ישראל תקיפה לאין יד ישראל תקיפה).
ואני מסכים שזה בידי הפוסקים לקבוע את גדרות החיוב. מטרת הפוסט היתה להראות על שלושה כיוונים שונים בקביעת גדרות איסור לא-תחונם בימינו.
לכאורה הרב נבנצאל, בהערתו הראשונה, תפס את הרב רא"ם בטעות פשוטה.
ברור לי שלא הגיוני שכך הוא הסיפור - מישהו יכול לתרץ לי את דברי הרב רא"ם?
תודה, אריאל.
מס' הערות, ואשמח לתגובת הרב בני
1. למגיב אנונימי שמעליי - הרב רא"ם מדבר על "לא תחנם הציבורי" - קרי: דין לא ישבו בארצך. אי ההבנה היא של הרב נבנצאל לענ"ד.
2. דברי הרב רבינוביץ מרעישים ללא ספק. די לעיין במאמרו של ר' איתם הנקין בנושא "לא תחנם" שפורסם בבלוג בעבר, בו הוא מניח שוב ושוב "שמעולם לא שמענו מי שאומר שדין זה לא שייך היום" כדי להיווכח עד כמה זה מרעיש.
3. גם התגובות לעיל על "תורה זו לא תהא מוחלפת" מראות כמה זה מרעיש.
4. בעבר קראתי היכן שהוא דיון דומה על הכרתת עמלק - יש מי שאומר שסנחריב בלבל את האומות - מאד היינו רוצים להרוג עמלקי, אבל אנחנו לא יודעים מי הם. ויש מי שאומר שדין הכרוך בהשמדת עם אחר אינו רלווני בימינו.
בעבר קראתי (פה בבלוג?) התנצחות לה היה שותף ר' חיים נבון בנושא עמלק. ר' חיים נשאל האם יהרוג עמלקי אם יוצג לו כזה ברמת וודאות מקסימלית ומשהשיב בשלילה הוטח בו שהוא כופר "כי תורה זו לא תהיה מוחלפת". אני חושב שההתייחסות היא דומה - בין ניסיון התחמקות טכני (בלבול האומות, ידינו לא תקיפה ברמה עולמית), לקביעה גורפת - יש דינים שאינם שייכים בימינו.
ר' יואל,
אין לי מה להוסיף. אני מסכים לכל אשר כתבת.
הוסף רשומת תגובה