אמר לו בלעם לבלק: אלוהיהם של אלה שונא זימה הוא. העמידו בנותיכם בזימה ואתם שולטים בהם. אמר לו: וכי משמע לי אנון? (= וכי ישמעו לי אנשי מואב להפקיר בנותיהם?) אמר לו: אוקים בנתך קומי ואינון חמי ושמעין לך (אתה תתחיל מקודם להפקיר בתך והם יראו ויעשו כמוך). הדא הוא דכתיב (כ"ה, ט"ו) "ראש אומות בית אב במדין הוא".
דברים אלו של חז"ל מפרשים עבורנו את פשט הכתובים. הרי על פי הפשט לחלוטין לא ברור מהו "נקמת ה' במדין" - וכי מה עשו המדינים? המואבים/ות הם אלו שהחטיאו את ישראל!
יש גם מקום לומר שדברי חז"ל אלו הם פשט הכתובים. אמנם התורה מנעה מאיתנו את המידע שחז"ל מפרשים אך "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר", ובפרשתנו, פרשת מטות, התורה מפרשת "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם" - דהיינו שדברו של בלעם היה להחטיא את ישראל כפי שנעשה.
מעניין לציין שהחזקוני (וכך גם רבי יוסף בכור שור) לא הבין כך, אלא שבלעם לא השיא עצה מפורשת זו לבלק. בלעם רק רמז לבלק שזו הדרך לפגוע בעם ישראל. כך כותב החזקוני (במדבר לא טו):
בדבר בלעם למסור מעל - שהרי מתוך דבריו של בלעם שאמר: לא הביט און ביעקב למדו להחטיאם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה