יום ראשון, 23 באוקטובר 2011

אי-מתן לגיטימציה

בערב יום כיפור באחד ממוספי העיתון ידיעות אחרונות הופיע ראיון משותף, שגם אני הפניתי אליו, של הרב אהרן ליכטנשטיין והרב חיים סבתו. אחד הנושאים שהמראיין, דב אלבוים (שמשום מה הבחין רק בהעדר זקנו של הרב ליכטנשטיין ולא בהעדר זקנו של הרב סבתו), הרגיש צורך להעלות הוא אי מתן אישור "ישיבת הסדר" לישיבה החילונית בתל-אביב. כך זה מתואר בראיון עם הרב ליכטנשטיין:
לפני כחמש שנים הקמנו, חברי ארגון "בינה" ואני, את הישיבה החילונית התל-אביב... התחילו ללמוד אז כמה עשרות נערים ונערות... לימודי תורה במתכונת של הישיבה הקלאסית... בשלב מסוים ביקשנו להציע לצעירים האלה אפשרות לשרת בישיבת הסדר כמו חיילים דתיים רבים אחרים. שר הבטחון דאז, עמיר פרץ, כבר אישר, אבל אז התבשרנו שוועדה של ראשי ישיבות ההסדר אמורה קודם לכן להתכנס ולקבוע אם הישיבה החילונית ראויה לתואר "ישיבה".
הגענו לבית המפד"ל בירושלים, שם ישבו ראשי ישיבות ההסדר הבכירים... כולם היו נחמדים, בעיקר זקן הרבנים, הרב אהרן ליכטנשטיין... כעבור שלושה שבועות הודיע לנו בכתב מזכיר הוועדה, שמועצת ישיבות ההסדר החליטה לא לאשר את הישיבה כי היא לא ישיבה כמנהג "ישראל סבא". 
המראיין שאל על כך את הרב ליכטנשטיין:
במקרה הזה, כך נראה, הרבנים מתנהגים כאילו רשום להם בטאבו שהתורה היא שלהם.
ועל כך ענה לו הרב:
אני מבין את תפיסתך. אני אומר לך עם יד על הלב, שהשיקול היה עקרוני. עם זאת, אני מבין שאתה חולק על הצד העקרוני. 

אינני מבין מדוע ירצה איזה שהוא רב לקבל החלטה מה נחשב ישיבה, איזה מוסד יכול להקרא ישיבה ואיזה לא וכדומה. לא רק שאינני מבין איזה תועלת יצאה מההחלטה הספציפית הזאת, כלל אינני מבין איזה תועלת יוצאת מזכות ההחלטה בנושא הזה בכלל?
הסיבה שהרבנים לא רצו לאשר את הישיבה החילונית כישיבה, היא כנראה כדי לא לתת לגיטימציה לתופעה כזו. אך אם לא רוצים לתת לגיטימציה, מדוע בכלל להרכיב ועדה שאמורה לאשר איזה מוסד ייקרא ישיבה?

לא מזמן התפרסם בYNET שגורמים רפורמיים פנו לבג"ץ על מנת להכריח את המדינה לאפשר לרווקות לטבול. זה מתקשר אצלי לדיונים שהתנהלו לאחרונה בפורום הרבנים בו אני משתתף סביב לשתי שאלות:
- האם לאפשר בחו"ל לכלות רפורמיות לטבול במקואות השייכות לקהילות האורתודוקסיות?
- האם לאפשר בארץ לנשים שלא מבצעות בדיקות כהלכה לטבול?
גם במקרים אלו אני מניח שהשיקול למנוע מאותן נשים לטבול במקוה הוא החשש ממתן לגיטימציה לאורח חיים לא-הלכתי. האם אנחנו מרוויחים משהו מאי-מתן הלגיטימציה הזו?

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: עידו תאריך: 23/10/11, 20:49:17השאלה היא מה נרוויח אם נאשר טבילה שהיא חסרת משמעות, והאם יש ערך למעשה סמי דתי כשאין כל כוונה להמשיך ולהופכו למעשה דתי אמיתי. הדבר דומה לישיבה בתוך סוכה בסלון הבית, בדגם שומרוני, ״בשביל הפולקלור״.

שם השולח: עידו תאריך: 23/10/11, 20:50:42
לעניין ישיבות ההסדר, אני חושד שהטיעון המסתתר הוא בכלל תקציבי, ונוגע למכסות גיוס ומכסות דחיית שירות שהצבא מאשר, ובהן כל הישיבות הקיימות צריכות להתחלק. מידי שנה נדחות גם כמה בקשות (ומתקבלות כמה) של ישיבות קונבנציונליות. רק אם ראשי האיגוד משוכנעים שהישיה המיועדת תחזיק מעמד ולא תבייש/תתפרק, היא מאושרת

שם השולח: מישקה תאריך: 23/10/11, 21:31:31לעניין ישיבת הסדר, הדברים פשוטים מאד: ישיבות הסדר הם גוף מוכר על ידי צה"ל ומאוגד באמצעות איגוד רשמי, וכשאותה ישיבה ביקשה הכרה כ"ישיבה" לעניין הסדר, מבחינת צה"ל הדרך לכך היא על ידי הכרה בה על ידי איגוד ישיבות ההסדר. לכן נדרש העיסוק בשאלה זו וממילא אין זה נוגע לשאר דבריך.

שם השולח: עזי תאריך: 24/10/11, 06:56:18עידו, השאלה היא לא מה נרויח ממעשה שאין לו משמעות הלכתית (לתפיסתנו), אלא מה פתאום אנחנו (קרי:הממסד הרבני) צריכים "להרויח" או להסכים למשהו על מנת שמישהו אחר יוכל להתנהג על פי תפיסתו והבנתו. אם המקוואות במדינת ישראל ממומנים ע"י המדינה ואזרחיה, אז כל אחד יכול להשתמש בהם על פי אמונתו. אם לדעתי המעשה שלו חסר משמעות, זה לא נותן לי שום זכות (וגם סיבה) למנוע ממנו לעשות את זה, כל עוד זה לא פוגע בי באופן ישיר. התפיסה שהרבנים הם רואי החשבון של הקב"ה וצריכים למקסם את הרווח שלו היא העומדת לדיון.

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 24/10/11, 16:10:19מישקה,
השאלה היא מדוע ראשי הישיבות בכלל מעוניינים להיות במקום הזה של המחליטים מי מקבל הכרה.
צה"ל או משרד הבטחון מוכנים למסלול של הסדר, הישיבות האמיתיות עונות לקריטריון של משרד הבטחון אז הם במסלול, מדוע הם צריכים להיות חלק ממקבלי ההחלטות בנושא?

שם השולח: שלמה תאריך: 24/10/11, 21:56:46מורי ורבי נוהג לומר שהצבא מכיר בערכן ותרומתם של הישיבות ולכן מאפשר עד היום את מסלול ההסדר. כנראה שאת ערכה ותרומתה של אותה ישיבה תל אביבית הוא איננו מכיר (התאפקתי לא לכתוב במרכאות "ישיבה" בשל הכבוד שאני רוחש להם), ולכן ראה לנכון להתייעץ על כך עם ראשי הישיבות, לאמור, "אני לא יודע איך אתם עושים את זה, אבל אתם טובים בזה אז תחליטו"

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 25/10/11, 05:05:51שלמה,
מילא שהצבא מעוניין בזה - אבל למה הרבנים מעוניינים בתפקיד הזה?

שם השולח: מישקה תאריך: 25/10/11, 08:21:13כבר הסברתי שמבחינה פורמלית, על פי ההגדרות הביורוקרטיות כיום, אישור הבקשה שהגיש אותו מוסד להיות מוכר כ"ישיבת הסדר" אפשרי רק במידה שהוא יהיה כלול במסגרת "איגוד ישיבות ההסדר" מולו עובד צה"ל. מובן מאליו שבסמכותו ותפקידו של האיגוד לקבוע את המוסדות הכלולים תחתיו. שזה חלק מתפקידיו. לכן הורכבה באיגוד ועדה של כמה ראשי ישיבות שבאיגוד לקבל החלטה בנושא. מה לא מובן? יותר נכון בעיניך שראש האיגוד יחליט לבדו ללא שום דיון והתייעצות? זו נורמה מוסדית מקובלת בעיניך?

שם השולח: עידו תאריך: 25/10/11, 10:12:30עזי
כל עוד הרבנות הראשית אמונה על הפעלת מקוואות, עליה לוודא שמשתמשים בהם כהלכה.
אם לכל אחד מהציבור זכות להשתמש כפי הבנתו, אין לדבר סוף. ואם חשקה נפשו בטבילה זוגית? ואם יגיש בגץ על האפלייה שבטבילה בשעות הלילה בלבד, או באי קבלה לעבודה כבלניות לחילוניות או נכריות אפילו? רק היצמדות מלאה להלכה מאפשרת הגיון תפעולי עיקבי.
אין זה מתפקיד הרבנים להיות רואי חשבון כלפי כל אזרח, אבל הציבור מצפה שיהיו גיזברים ומנכלים נאמנים על נכסי ציבור.

שם השולח: עזי תאריך: 26/10/11, 06:16:15עידו,
מראש הכנסתי לדברי את הסייג - שימוש שאינו פוגע בשאר באי המקוה. אם הבלניות תהיינה נכריות או אם גברים יסתובבו בשטח אשתי לא תוכל לטבול כהלכה, ולכן זו מיגבלה ענינית. אם רווקות רוצות לטבול, אני מאד לא אתמוך בכך באופן אישי, אך אין לי שום ענין וזכות לאסור זאת עליהן. כנ"ל אם יהיה ציבור גדול דיו שידרוש את הפעלת המקוה בשעות היום (ברור שאין צורך להענות לגחמת כל יחיד ולעשות בשבילו דבר מיוחד).
ראה המשך להלן