‏הצגת רשומות עם תוויות כלכלה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כלכלה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 15 בפברואר 2024

"לא על הלחם לבדו" - כלכלת נתינה או כלכלת נטילה

 

השער האחרון של ספרו של פרופ' שלום רוזנברג "המחשבה היהודית לגווניה" עוסק בנושא "ההגות היהודית במענה לבעיות הזמן". נושא הפרק השני בשער הוא "לא על הלחם לבדו: אל מול הגלובליזציה".

בפרק הזה דן המחבר בהשקפה כלכלית ראויה לטעמו.

הנה חלק מדבריו:


בהמשך הוא מקשר את דבריו ל"קונטרס החסד" של הרב אליהו דסלר, ובעקבותיו הוא קורא ל"כלכלה של נתינה".

קצת קשה לנהל איתו ויכוח כשהוא לא מגדיר מה בדיוק צריך להשתנות כדי שהכלכלה תוכל להיקרא "כלכלה של נתינה".


(‏כתבתי בעבר את הסתייגותי מדבריו של הרב דסלר בקונטרס החסד)

לאחרונה קראתי ספר של Magatte Wade בשם The Heart of a Cheeta, הלב של הצ'יטה.

הרב דסלר שדיבר על בחירה בין כלכלת החפץ חיים לכלכלת הזאבים. המחברת הנ"ל עוסקת בכלכלה המצויה באפריקה כיום, ובפרט בארץ מולדתה סנגל.

למותר לציין שהכלכלה שם דומה בהרבה לזה שהכיר החפץ חיים.


והמחברת זועקת: השיטה הכלכלה הזאת הורגת אותנו!

כל מיני חוקי "כלכלת נתינה" לא מאפשרים לאנשים להקים עסקים שיספקו עבודות לאנשים הרעבים ללחם.


‏היא לא מדברת על כלכלת זאבים, אלא על כלכלת צ'יטות, ושואלת את הקוראים: האם אתם לא מבינים שהדבר המוסרי והערכי הוא דווקא לעודד "כלכלת נטילה" כמו במדינות המפותחות, ולא "כלכלת נתינה" כמו שיש היום באפריקה?



יום שלישי, 24 ביולי 2018

ביקורת ספרים: יערב שיחי, מאת: הרב ארלה הראל

הרב ארלה הראל מחבר הספר "יערב שיחי - שיחות עם הרב יעקב אריאל על השקפה, עבודת ה' ופרקי חיים" (בהוצאת דברי שיר), אינו מסתיר שמה שנתן לו את הרעיון להוציא ספר שיחות עם הרב אריאל היו שיחותיו של הרב סבתו עם הרב ליכטנשטיין.
הספר הוא ארוך מאד, מעל 500 עמוד (לשם השואה מבקשי פניך הוא קצת פחות מ300 עמודים, וב"יערב שיחי" יש הרבה יותר מילים בעמוד מאשר ב"מבקשי פניך"), מתוכם כ150 עמודים עוסקים ברבותיו של הרב אריאל ובתחנות חייו. שאר 350 העמודים עוסקים במגוון נושאים של הגות והשקפה, החל מהיחס לגויים ועבודה זרה בימינו, עבור במעמד האשה וכלה בהיתר-מכירה.
הרב יעקב אריאל פרסם ביובל השנים האחרונות מאמרים וספרים רבים העוסקים במגוון נושאים של הלכה והשקפה. מי שמכיר את השקפותיו כפי שבטא אותם במרוצת השנים, לא יגלה הפתעות רבות הספר זה. ועם כל זה, האיסוף של נושאים כה רבים תחת קורת גג אחת, וכן הגשת ההשקפות בצורה של שיחה, ולא כמאמר הגותי-עיוני, בהחלט יש בה תועלת וברכה.

ברשימה בנושא בית המקדש הבאתי דוגמא אחת להשקפה של הרב אריאל המובאת בספר, במקרה הזה ביחס לשאיפה לבנין בית המקדש.
אביא כאן דוגמא נוספת:

בפרק העוסק ב"תורה ולמודה" הרב אריאל אומר שמי שעוסק במחשבת ישראל צריך להכיר את המחשבה הפילוסופית העולמית:
כל העוסק במקצוע זה צריך לרכוש גם ידע כללי. כדי להבין את הרקע הפילוסופי הכללי שאליו התייחסו גדולי המחשבה של ימי הביניים צריך להכיר את הפילוסופיה היוונית והערבית. אמנם אבד עליהן הכלח במידה מסוימת, בעיקר על זו הערבית, אבל צורת החשיבה עדיין נותרה. 
והוא מספר מהיכן הוא למד ידע כזה:
את ידיעותיי בפילוסופיה רכשתי מהנזיר. הוא הפרה אותנו בידע, בשיעור שהתקיים פעם בשבוע בביתו. [...] למדתי ממנו מעט, אבל המעט הזה הספיק לי כדי יכולת להתמודד עם שאלות החיים המודרניים. כשאני קורא היום מאמר או ספר הגותי, אני יכול להבין את המינוחים שלו, משום שאת היסודות קבלתי ממנו. 

הגם שהספר נדפס כצרוף של ראיונות עומק בנושאים שונים, קשה לומר שהמראיין, הרב ארלה הראל, שהוא תלמידו של הרב אריאל, מאתגר אותו או דורש ממנו לחדד את מסריו יותר. אביא לכך שתי דוגמאות:

1. בנושאי כלכלה הרב יעקב אריאל הוא מה שנקרא סוציאל-דמוקרט, והוא גם מוצא סימוכים תורניים להשקפתו זו:
הרב קוק אמר שאם מקיימים את המצוות התלויות בארץ כרוחן, חייבים להעדיף את השיטה הסוציאליסטית. [...] הוא לא התכוין למשטר סוציאליסטי קיצוני - הקומוניזם, אלא התכוון לסוציאליזם המתון והמרוכך. אגב, זה קיים היום בעולם, מה שנקרא סוציאל-דמוקרט.
הבעיה לטעמי בקרב המחזיקים בשיטה הסוציאל-דמוקרטית, היא שלעתים קרובות כשיש מה שנראה בעיניהם כבעיה בשוק, הם מציעים שהמדינה תפתור את הבעיה. גם הרב אריאל מצפה מהמדינה לפתור בעיות, כשהוא עובר לדבר על תפקידן של עמותות פרטיות לצדקה:
בתחום הוולונטרי עדיין יש בעיה. ברוך ה' יש יוזמות טובות של כל מיני גופים שנותנים צדקה, אלא שמכיוון שכל גוף אינו ציבורי אלא פרטי, יכול להיות מצב שאחד יקבל הרבה ואחד פחות. המדינה כמדינה צריכה קצת לשלוט על הגופים הפרטיים, שידווחו על מעשיהם, שלא יהיה מצב שחלק יקבלו יותר וחלק יקבלו פחות, צריך שתהיה חלוקה צודקת. 
בתחילה חשבתי שהרב אריאל מציע שהמדינה תקבע איך יתחלקו כספי התרומות של אנשים פרטיים על פני העמותות השונות, שזו הצעה מזעזעת בעיני. אך במחשבה שניה כנראה שהכוונה היא שהמדינה תפקח שהעמותות מבצעות חלוקה לנזקקים באופן שוויוני.

עוד לפני שהספקתי לעכל את התערבות המדינה בהתנהלותן של העמותות הפרטיות, הגעתי לפיסקה הבאה שעוסקת בפאנל על מתווה הגז שבו ישב הרב אריאל עם פרופ' ששינסקי וחיים אורון (ג'ומס):


אך מדוע זה מקח טעות? ומה היה קורה עם המשקיעים היו מפסידים כסף? האם גם אז היה זה מקח טעות?

2. בנושא מעמד האשה הרב אריאל מביע תמיכה נחרצת בלימוד תורה לנשים, ולהעמקת הידע התורני בכלל וההלכתי בפרט בקרב הנשים. עם זאת, כשהוא מגיע לדבר על פסיקת הלכה, הנה השאלה של הרב הראל ותשובת הרב אריאל:
הרב אריאל כאן אומר שנשים יכולות ואפילו צריכות לעסוק בנושאים נשיים. אבל "חוץ ממקרים חריגים כגון אלו, כל נושא פסיקת ההלכה, הדורש התמסרות והתמחות של שנים רבות, אינו מיועד לנשים".
למה התכוין כאן הרב אריאל? האם הוא יתנגד אם אשה תחליט שהיא אינה רוצה להתמחות בדיני טהרת המשפחה, אלא בהלכות שבת? האם יש הבדל עקרוני בין פסיקת הלכה בענייני טהרת המשפחה לבין הלכות שבת?
שני עמודים לפני כן הרב אריאל מסביר קצת יותר את השקפתו:
אין איסור עקרוני על אשה ללמוד תלמוד, אך מאידך גיסא איננו מעודדים נשים להתמחות בתחום הזה. זאת מפני שלימוד הלכה ממקורותיה דורש התמסרות של שנים רבות, וו עלולה לבוא על חשבון הבית, הזוגיות והילדים, היא תבוא על חשבון אישיותה ונשיותה של האשה. לכן הוא אינו מומלץ לרוב הנשים. לימוד ההלכה העיוני לנשים הוזנח בכוונה, אין מגמה לעודד נשים להתמחות דווקא בתחום הזה.
אם אשה רוצה בכל זאת מיוזמתה להתמחות גם בהלכה, כגון ללמוד סימנים מאבן העזר עם כל הפוסקים, אין מקום לאסור עליה. לדוגמא, עורכת דין בתחום המשפחתי, או טוענת רבנית, חייבת להתמצא בהלכות אישית ומשפחה. זהו תחומן המקצועי ועליהן ללמוד הלכות אלו בעיון. אבל לעודד נשים ללמוד את כל ארבעת הטורים, זה דורש התמחות של עשרות שנים, והתורה לא ציוותה את האשה להיות כזאת, וגם הטבע הנשי אינו מחייב את זה, צריכים להיות נורמליים. לדחוף את האשה ולעודד אותה שהיא צריכה להיות למדנית ברמה של הרב עובדיה יוסף - זו טעות, היא לא צריכה לשאוף לכך. 
מהדברים הללו עולה שאין לרב אריאל התנגדות לכך שיתכן ותהיה אשה הראויה לפסיקת הלכה רחבה, אלא שהוא אינו מעודד זאת ואינו רואה ערך בהצבת מודל כזה כמודל לדוגמא בחינוך נשים. וכמו שאשה יכולה לכתחילה להתמקצע באבן-העזר אם היא טוענת רבנית, אין סיבה שלא תתמקצע באורח-חיים או ביורה-דעה אם זה תחום עיסוקה.
אבל זו כבר אמירה אחרת לגמרי ממה שעולה מהצילום שהבאתי לעיל! האם הבנתי נכון את השקפתו של הרב אריאל? אינני משוכנע במאת האחוזים. לכן, חבל שהאמירה העקרונית לא היתה חדה יותר.

אני מקווה שהקורא את דבריי לא יצא רק עם הביקורת שלי, אלא יראה עד כמה יש בספר דיון והצגה של השקפת עולם במגוון רחב של נושאים, כמו הנושאים שלעיל. 

על האמור לעיל, יש להוסיף שהפרקים העוסקים בפרקי חייו וברבותיו של הרב אריאל הם מרתקים לכל מי שמתעניין בציונות הדתית וברבניה. קורות חייו של הרב אריאל שזורים עם קורות חייה של תקומת ישראל בעת החדשה והדברים באים לידי ביטוי עז בספר זה.

לסיום, קשה לומר שרויתי נחת מהעריכה של הספר. הספר מסודר כך שבין פסקאות ארוכות של דבריו של הרב אריאל יש הערות או שאלות קצרות של המראיין, הרב הראל. בשיחה בעל פה יש לפעמים מקום להערות אלו, אך כשעוברים לדפוס היה צריך להוריד חלק גדול מההערות הללו שלא מוסיפות כלום לשטף הקריאה, ואף מפריעות.
הנה כמה דוגמאות שמצאתי מעצבנות במיוחד:



יום ראשון, 19 בפברואר 2012

צניעות וכלכלה

בשבוע שעבר יצאנו, רעייתי ואני, לחופשה של כמה ימים. במסגרת זו נאלצתי ללוות את אשתי לקניון הסמוך כדי להיפטר ממזומנים עודפים. בזמן שהמתנתי לה הצצתי בחנויות בגדי הגברים שהיו באזור. בחנויות כבר היו מבצעי סוף-עונה למלאי החורף והתחילו למכור כבר בגדים לעונת הקיץ. הסתכלתי בחולצות השרוול הקצר וגליתי שלצערי שוב אאלץ לוותר על קניית חולצות קצרות חדשות גם בקיץ הנוכחי.
מזה כשנתיים החולצות המוצעות למכירה לגברים הנם בעלי שרוול קצר מאד. אני לא מוצא את החולצות הללו נוחות. אני מחפש חולצה עם שרוול קצר שמתארך עד קרוב למרפק. את חולצות השבת הלבנות בגזרה הרצויה אני מצליח למצוא, אך חולצות צבעוניות ויפות לימות החול אני מתקשה למצוא.
מאז שהתחילה האופנה החדשה, אני שואל את עצמי: האם האנשים האחרים לא הבחינו בשינוי האופנתי? האם הם מוצאים את השינוי הזה נח לצורכיהם? בהחלט ייתכן שאני יוצא דופן בנושא הזה, ובאמת לכולם טוב עם השינוי באופנת החולצות, חוץ ממני. אאלץ אם כן לסבול עד שהאופנה תשתנה שוב ותחזור לגזרה הנוחה והיפה.
אך יכול להיות שאני לא לבד בתחושותי אלה, ויש רבים אחרים שגם כן מחפשים את השרוולים הקצרים הארוכים, אם כן אני שואל את עצמי: היכן הכלכלה?
תמיד היה פשוט לי שאם יש ביקוש, אז יהיה מי שיספק את ההיצע. משום מה, אני לא רואה את ההיצע, ואני לא מבין למה.

ואם בגברים בלבד הדבר היה כך החרשתי, אך ממה שאני שומע מרעייתי הדבר הוא נכון גם בגזרה הנשית.
נשים רבות שהתרגלו ללכת עם חצאיות עד הרצפה צריכות לחפש מתחת לרצפה כדי למצוא חצאיות ארוכות. אשתי מספרת לי על חברותיה המתקשות למצוא עבור בנותיהן המתבגרות חצאיות באורך נורמלי. תופעה דומה מתרחשת גם בחולצות הנשיות. עד לפני מספר שנים היה קשה למצוא חולצות עם שרוולים באורך נורמלי. אז התרחש נס והתחילו להאריך את השרוולים, אך זה היה על חשבון הבד שאמור לכסות את האזור סביב הצוואר.
גם כאן אני שואל את עצמי (או יותר נכון, אשתי שואלת אותי): לנשים האחרות נוח עם ההיצע הקיים של החצאיות והחולצות עבורן ועבור בנותיהן? האם ממיעוט ההיצע צריך להסיק שאכן הציבור שלם עם הטרנד האופנתי הקיים?
אם לא, איך יכול להיות שלא קם מישהו שמוכן להכנס לוואקום שנוצר ולמכור בגדים שיענה לדרישות הצרכנים?

הערה לחיים ולדומירסקי: מחכה לתגובה שלך על זה שאני סתם קמצן.

יום שלישי, 30 בדצמבר 2008

המשבר הכלכלי העולמי בעין יהודית

לפני כחדשיים שאל אותי חבר אם אני מסוגל לתת הרצאה בנושא "המשבר הכלכלי העולמי בעין יהודית". עניתי לו שלצערי אינני יודע מה יש לומר על "המשבר הכלכלי העולמי בעין יהודית". מה רבה היתה שמחתי כשהתארחתי ברעננה בשבת פרשת וישלח והרב יעקב מאיר, רב קהילת "לכו נרננה" ייחד את דרשתו השבועית לנושא זה בדיוק. להלן ראשי פרקים של דבריו.

הדרשה נסבה סביב הפסוק מפרשת וישלח על בואו של יעקב לשכם "ויחן את פני העיר" שעפ"י דעת רב (שבת לג ע"ב) משמעו הוא:
מטבע תיקן להם

דברי רב אלו מוסברים ע"י מרן הרב קוק זצ"ל בספרו עין איה כך (לינק1 לינק2):
הגברת המוסר הטוב המתאים אל הצדק העליון והגברת כח החברה הקיבוצית הוא ע"י התמדת היחש שימצא בין אדם לחבירו, שיהיה כל אחד מרגיש איך שע"י מה שחבירו נמצא בעולם וגם יש לו צרכים שלפי ההשקפה החיצונה הוא דוחק את גבולו וממעט את צרכיו הוא, באמת אין זאת אלא השקפה של טעות, שמזה נולדת השנאה והתחרות וצרות עין בין אדם לחבירו ובין מדינה לחבירתה. אבל המבט הפנימי מורה אותנו שכל מה שיתרבו בני אדם, יותר יוכלו להועיל איש לאחיו ע"י התחלפות הכחות שיוכל כ"א להשתמש וליהנות במה שחבירו מוציא אל הפועל. וכל מה שתהיה הכרה זו יותר גלויה ובולטת, יותר יתרחב כח האהבה ואחוות החברה האנושית, שממנה תוצאות לכל הטוב היותר נשגב שראוי להיות שורר בעולם. והנה כדי להגביר את הרושם של הטוב המושפע לבנ"א איש מרעהו, יש ע"ז שלשה דרכים: הדרך האחד הוא, להרבות את התמדת המצבים שעל ידם יכיר האדם את יחוסו לחבירו, והנה כ"ז שלא נמצא מציאות המטבע, ידע האדם שהוא יכול להיות נהנה בתוצאות פעולותיו של חבירו רק כ"ז שיזדמן שהוא צריך למה שביד חבירו וחבירו יהיה צריך למה שבידיו, אבל כ"ז שלא יפגשו שתי אלה הנקודות, לא ירגיש את הטוב שהוא מקבל מחבירו. אבל בהיות התמצית של הנקודה כלולה במטבע העוברת לסוחר, הרי בכל עת שיש לו מותר מצרכיו הוא מוכרם במטבע, והוא בטוח שכבר בא לידו כח שסוף כל סוף יביאנו להשיג ע"י עמל חבירו את הנצרך לו, א"כ מתרבה רושם האהבה שהוא יסוד המוסר בריבוי האיכות ע"י המקרים המתמידים.

תורף דברי הרב זצ"ל הם שמציאות המטבע מעניקה פלטפורמה נוחה לקיום חברה שבה האחד מרגיש שיש לו צורך בשני, בעצם זה שהוא יכול לעשות איתו מסחר, גם אם אין לו עניין במה שהשני מייצר שכן השני יכול לתת לו כסף. כך יוצא שהכסף נועד לחבר בין אנשים שאחרת לא היה כל קשר ביניהם.

לדברים אלו הוסיף את דבריו של הג"ר אלחנן וסרמן הי"ד (קובץ מאמרים ואגרות עמ' טז-יז) שכתב בזמן המשבר הכלכלי העולמי בין שתי מלחמות העולם (את הקרדיט למקור זה נתן הרב מאיר לרב שלמה אישון ממכון כת"ר):


ר' אלחנן וסרמן מתחיל בניתוח המשבר העולמי:

החלק הארי מאוצרות הכסף נמצא בידיהם של מיליונרים פרטיים או בקופות המדינות אבל ללא תנועה. אבד האמון באנשים, לא מאמינים זה לזה באופן שיעניקו אשראי ויאפשרו קיום מסחר ועסקים.

את החטא שגרם לאבדן האמון תולה הרב וסרמן בסוף דבריו באבדן האמונה בבורא העולם, והמשבר העולמי ואבדן האמון בבני האדם הוא מידה כנגד מידה.

ע"כ דברים ששמעתי מהרב יעקב מאיר בפר' וישלח.

מעניין מה היה אומר הג"ר אלחנן וסרמן על המשבר הנוכחי. ברור שהמשבר נוצר מזה שגופים בעלי ממון מפחדים להשקיע את ממונם - חוסר אמון. אך המשבר הנוכחי נגרם כתוצאה מאמון יתר - הבנקים בארה"ב שנתנו אשראי לאנשים וגופים שלא היו ראויים לאמון.

יום שני, 1 בדצמבר 2008

יהדות וכלכלה

שתי כתבות שהתפרסמו בימים האחרונים בענייני "כלכלה ויהדות" שכדאי לשים לב אליהם:



- תקנות קהל מאת הרב דוד סתו לאנשי שוהם הקוראות לצניעות לרגל המצב הכלכלי - לינק. מאמר מרתק שבהחלט מעמיד את מקומו של הרב במרכז החיים הקהילתיים, וכפי שכותב הרב סתו:

לא מדובר כאן בקביעה הלכתית, אף לא ברצון לומר לאדם מה לעשות בביתו, אבל אכן יש כאן מגמה לנסות ליצור לחץ ציבורי בכיוון מסוים מול לחצים הפוכים הפועלים בעולמנו.



- כתבה שהתפרסמה בעיתון גלובס על שיעוריו של הרב חיים קובלסקי לבכירי עולם העסקים בארץ - לינק (תודה לצביקי על ההפניה). ציטוט מתוך הכתבה:

קמה חסידות חילונית חדשה. כשהבלגן הכלכלי גדול מכדי להסביר אותו במונחי חומר, צריך להבין עולם רוחני, וכשאני מול הרב אני מרגיש שיש התרחשות רוחנית חזקה, ואני מוכן לזה